יום חמישי, 1 בדצמבר 2016

חומר בתנ"ך במקרא כיתה ט' שמואל א' דוד גלית שאול המלך הרבה ידע

אחיתופל היה אחד מיועציו הבכירים של דוד, שהצטרף למחנה אבלשום, דוד ידע שאחיתופל היה חכם וייתן עצה לאבשלום שתוכל להביס את דוד ואת המחנה שלו ולכן עשה מאמצים להפר עצה זו.
*חושי הארכי נשאר נאמן למחנה דוד, ומגיע לשליחות למחנה אבשלום במטרה אחת - להפר את עצת אחיתופל כדי שפי דוד הדריך אותו:
דוד שולח את חושי למחנה אבשלום שיצטרף "כאילו" אליו, המטרה היית שירגל לטובת דוד, את המידע שישמע במחנה אבשלום, ישלח דרך הבנים של הכוהנים צדוק ואביתר.
* כדי להפר את עצת אחיתופל מגלה חושי הארכי נאמנות לאבשלום, מיד שהוא מגיע למחנה אבשלום חוקר בחשדנות את חושי ושואל מהי סיבת נטישתו את מחנה דוד, חושי משיב שתי תשובות:
א. הוא רואה באבשלום מלך שנבחר על ידי אדוניי והעם, ומקבל את הבחירה ורואה אותה כמחייבת גם אותו.
ב. אבשלוםן הוא הרי בנו של דוד, יורשו שעתיד לעלות לכס המלוכה וחושי מביע נאמנות ומהות מחויבות למלך החדש.
הדברים משכנעים את אבשלום וחושי מתקבל למחניהו.
* הנחת היסוד של אחיתופל היית שדוד שדוד "יגע ורפה ידיים", כלומר עייף וחלש וכדאי לתקוף אותו עוד לפני שיתארגן למלחמה.
*חושי מנסה להפר הנחת יסוד זו ולשכנע את אחיתופל שדוד הוא איש מלחמה מנעוריו, עדיין חזק  ומנוסה בכל אסטרטגיות המלחמה, ודבר זה יוכל להפתיע אותו.
ברגע שחושי הצליח לערער את הנחת היסוד הזו, היה מהפך. חושי ממשיך ומטהר את דוד ואת אנשיו, כמרי נפש, כאנשי מלחמה, ואנשים שבטח בשעה זו מוכנים במארב לתקוף.


מבוא לפרק יא' שמואל ב' דוד ובת שבע
* עד פרק יא' דוד מוצג כאחד המלכים המוצלחים ביותר, שקו התפתחותו כמלך היה בסימן עלייה, מפרק יא' והלאה מתחילה ההידרדרות של בית המלוכה.
ההידרדרות של דוד היא מבחינה מוסרית, שבא לידי ביטוי במערכת היחסים שמתהווה בבית המלוכה.
* חטאו המוסרי של דוד המתואר בפרק יא', השפיע והקרין על בני המלך ועל מערכת היחסים בניהם.
*חטאו של דוד אינו עובר בשתיקה מצד נתן הנביא. תגובתו של הנביא מהווה דוגמה של השקפת העולם הנבואית, הנביאים ראו, עצמם כשומרים על ערכי המוסר והיושר.
* בפרק יא' מוצגים חטאיו של דוד, הכותב במקראי אינו מסתיר את חטאיו גם כאשר הם מתומכיי בית דוד.
* פרק יא' הוא סיפור מסגרת, סיפור ראשון: מלחמה בעמונים, סיפור שני פנימי: דוד ובת שבע. הקרב נגד העמונים הוא הסיפור החיצוני ואילו הסיפור הפנימי הוא האירוע של דוד ובת שבע.
הפסוק הפותח את פרק יא', וגם הפסוקים המסיימים את פרק יב' עוסקים בקרב נגד העמונים, ואילו הסיפור הפנימי, המתרחק על רקע המלחמה, שהדמויות המרכזיות בו הם דוד ובת שבע נמצאים בירושלים.


חטאיו קשל דוד
עברה גוררת עבירה
* דוד עבר על שלוש עבירות מעשרת הדיברות, החטא הראשון היה "לא תחמוד", החטא האוסר על אדם לרצות ולחשוק במשהו שלא שייך לו.
החטא השני הוא "לא תנאף", חטא האוסר על גבר נשוי או אישה נשואה לקיים יחסי יישות עם גבר או אישה אחרת.
האיסור מבטא את קדושת השפחה ומשירה על התא המשפחתי כתא קדוש.
בתקופת המקרא נהגו לסקול בוגדים או נואפים עד מותם.
החטא השלישי הוא לא תרצח שמבטא את הזכות לקדושת החיים, מופיע ראשון בעשרת הדיברות, כיוון שהוא חשוב מכולם, כי אם רוצחים אדם שאר עשרת הדיברות אינן משמעותיות.

האירוניה בפרק יא'
האירוניה נוצרת בסיפור כאשר קיימת משמעות נסתרת, הבנויה על התעממות כלפי חוץ עם עוקץ כלפי פנים, כלומר הדברים כשהם מפורשים הם כביכול פנימיים אבל יש להם משמעות נסתרת שאותה משלים /מסתיר הקורא.


האיוניה בסיפור דוד ובת שבע (שמואל ב' יא')
פסוק א' (1): הסיפור המפורש: יואב העם והצבא נימצאים במלחמה נגד בני עמון והעם מנצח במלחמה הקשה.
המשמעות האירונית:
*דוד המלך מתהלך על הגג להנאתו ומתענג.
*המלך זוכה בתהילת הניצחון
* דוד עסוק במלחמה הפרטית שלו - לטשטש ראיות.

פסוק ז' (7): דוד שואל את אוריה החיטי לשלום הלוחמים, לשלום יואב והמלחמה.
המשמעות האירונית"
* דוד אינו מעוניין לדעת באמת מה קרה במלחמה. הוא רוצה לשלוח את אוריה כמה שיותר מהר הביתה.

פסוק ח' (8): דוד אומר לאוריה: "לך לביתך ורחץ רגליך".
המשמעות האירונית: כוונת דוד היית: לך לביתך ושכב עם אשתך.

פסוק י' (10): דוד אומר לאוריה מדוע אינך הולך לביתך.
כוונת דוד היית לך לביתך ושכב עם אשתך.

פסוק יא' (11): אוריה אומר לדוד: "הארון וישראל, ויהודה יושבים בסכות, ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים, ואני אבוא אל ביתי לאכל ולשתות, ולשכב עם אשתי, וחי נפשך אם אעשה הדבר הזה".
המשמעות האירונית: דוד חושב לעצמו אל תבלבל את המוח, לך תשכח עם אשתך ותציל אותי, ובעיקר תציל את עצמך ממך.


האיגרת ששלח דוד ליואב (שר הצבא)
המכתב (פסוק טו'): ויכתב בספור לאמור הבו את אוריה החטי אל מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונכה ומת".

הביצוע פסוק טז':  וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל-הָעִיר וַיִּתֵּן אֶת-אוּרִיָּה אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי-חַיִל שָׁם:


* דוד שלח מכתב ליואב בן צרויה שר צבא דוד, שנמצא במלחמה ובוא הוא מפרט כיצד להביא את אוריה החיטי אל מותו.
* הדברים מתבצעים אחרת ממה שדוד מצווה כלומר ישנו הבדל בין המכתב לביצוע של יואב.
השאלה היא מדוע יש הבדל?
* יואב לא מבצע את ההוראה שמקבל דוד, כיוון שלא רצה לפגוע במורל של החיילים.
יואב חשש שהחיילים לא ירצו להלחם ולכן הוא מעדיף להקריב קבוצה של חיילים כדי לטשטש את התכנון, שחייליו לא יבינו שמאחרי עשיו יש כוונת זדון.

סיכום פרק יא':
*דוד המלך מוצג בפרק באופן אירוני.
הפרק מתאר את מגמת המספר כדי להוקיע את דוד, להאשים אותו ולהתייחס אליו בלעג נסתר ומריר מבלי לזקוף לזכותו דבר חיובי.
* לפי התנהגותו של דוד, הוא לבדו אשם, בת שבע פסיבית (דמות שטוחה) והיא ביד דוד, כחומר ביד היוצר ואין לה חלק באשמה.
* מילוי הפערים בפרק, בדרך אחרת יכולה להציג את בת שבע כפעילה ואשמה גם היא.
* במילוי הפערים ניתן לטעון שבת שבע רוחצת על הגג כשידעה מישהו שכנה המכובד, שנוהג לצאת ערב ערב לגג.
* פרק יא' מציג תהליך של הידרדרות שבו עבירה גוררת עבירה - דוד ראה אישה רוחצת, שלה לדרוש לאישה, הביא אותה לביתו, שכב עמה, ביקש לטשטש את חטאו, ניסיונותיו להביא את אוריה לביתו נכשלו, הורא להרוג את אוריה לבדו, גרם לכך שנהרגו רבים מעבדי דוד, נשא לאישה את בת שבע, המסר בפרק הוא "מכסה פשעיו לא יצליח".


פרק יב' - כבשת הרש
עונשו של דוד
* משל שיפוטי הוא סיפור מהחיים שהומצא על ידי מספרו, ועוסק באדם שהפר חוק ופעל נגד עקרונות מוסריים.
* הסיפור הבדוי מושמע באוזני מי שחטא חטא דומה, במטרה ששיפוט החוטא את עצמו.
האדם שמאזין למשל מתבקש לחרוץ דין (לתת גזר דין) ונלכד בפח שטמן לו.
* דוד האמין שמובא לפני סיפור קרא לאחרים ולא גילה את הדמיון בין מעשה כבשת הרש, לבין סיפורו עם בת שבע.


משל: הרש, העני
עונשו של דוד: נמשל: העני אוריה החיתי


משל: כבשה אחת ויחידה
הנמשל: בת שבע

משל: העשיר לוקח את כבשת העני ושוחט אותה.
הנמשל: דוד לוקח את בת שבע, פוגע בכבודה (מכניס אותה להיריון)

משל: לעשיר יש הרבה כבשים
נמשל: לדוד יש הרבה נשים

משל: העשיר חומל על הכבש של העני
נמשל דוד לא מסתפק בנשיו החוקיות.



השוואה בין שאול המלך לדוד המלך בטבלה


פרקים
שאול
דוד
משיחת דוד פרק טז'
מאוים, רדוף, חזר ביטחון, "ואם שמע שאול והרגני"
יפה עיניים, אדמוני, רעה צאן אביו
משיחת דוד פרק טז'
ורח ה' סרה
ותצלח רוח ה' על דוד
פרק יז - דוד וגלית
פדחן, מוג לב, אינו נחלץ לעזרת העם, חושש מגולית, מפרסם פרסים למי שיצא נגדו
אמיץ, נחוש, מסור לעם ולאלוהים, מצליח להביס את הענק הפלישתי.
פרק יח' עלייתו של דוד מול ירידתו של שאול
"ומעם שאול סר"
*שאול מנסה להכשיל את דוד
"כי ה' היה עימו"
*דוד מצליח בכל דרכיו
כד' - שאול ודוד במערה
רודף אחרי דוד כדי להרוג אותו
דוד מתעלה על עצמו, אינו פוגע במלך, "חלילה לי לפגוע במשיח", מוכיח אותו על טעותו



עקרונות הגמול במקרא
* מהו גמול? שכר או עונש הניתנים לאדם על פי מעכשיו, עשה מעשה טוב ומקבל שכר, עשה מעשה רע ומקבל עונש.

אנו מזהים ארבעה סוגי גמול:
א. גמול אישי: שכר או עונש הניתנים לאדם רק על פי מעשיו האישיים:
כמו שנאמר בספר יחזקאל: "הנפש החטאת היא תמות".

ב. גמול קיבוצי: שכר או עונש הניתנים לאדם, לא על פי מעשיו, אלא על פי מעשי הכלל. (עונש קולקטיבי).

ג. גמול מידי: שכר או עונש הניתנים לאדם בחייו מיד לאחר המעשה.

ד. גמול לדורות: שכר או עונש הניתנים לצאצאיו של אדם בדורות מאוחרים בגלל חטאו בדורות מוקדמים
"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה" - האבות נהנו מהפרי האסור, והבנים משלמים על כך.
"פוקד עוון אבות על בנים, של שלישים ועל רבעים.

ה. מידה כנגד מידה: העונש או השכר ניתן באותה מידה של המעשה.


עונשו של דוד פרק יב'


חטא (פסוק ט')
העונש (פסוקים י' - יא')
"את אוריה החיתי הכיתי בחרב"
"ועתה לא תסור חרב מביתך ועד עולם"
""את אישתו לקחת לך לאישה ותבוא אליו וישכב איתה"
"ולקחתי את נשייך לעינייך ונתתי לרעיך ושכב עם נשייך"
"כי אתה עשיתה בסתר"
"ואני אעשה את הדבר הזה נגד השמש הזאת"


עקרונות הגמול בעונשו של דוד
א. מידה כנגד מידה (עשה בסתר, וקיבל בפומבי)
ב. גמול לדורות (לא תסור חרב מבתך ועד עולם)
ג. גמול מידי: בנה של בת שבע מת לאחר לידתו.

הארה
*הסיפור כבשת הרש אינו עומד בקיטריונים של משל ונמשל, כי מוסר ההשכל חסר.
הסיפור הובא לפני דוד כמשפט.
*דוד היה רגיל לשמוע סיפורים מאנשים שאותם שפט, נתן הנביא ניצל את העובדה סיפר סיפור שמטרתו היית לגרום לדוד לגזור את גזר דינו בעצמו.

כשנתן הנביא מספר את הסיפור (המשל) דוד אינו יודע שמדובר בו
*גזר הדין לשלם פי ארבעה עבור הכבשה ואז גזר דינו הוא מוות.
*בסיפור כבשת הרש ישנו רמז לכוחו של השלטון, כלומר המלך מנצל את מעמדו לעשות כרצונו.

האירוניה בסיפור כבשת הרש
העשיר מקיים מצווה של הכנסת אורחים, מצווה חשובה ביהדות, אבל מצד שני עושק את העני, כלומר לוקח את הכבשה היחידה שיש לו כדי "לכבד" את האורח שלו.
"אסור לעשות את העני".


חוקי הפיתוי ואונס

"וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עימה מהר ימהרנה לו אישה , אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמוהר הבתולות

כי יהיה נער בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עימה והיצאותם את שניהם אל שער העיר ההיא וסקלתם אותם באבנים ומתו את הנער על דבר אשר לא... 

אשר לא אורשה ותפשה ושכב עימה ונמצאו

מושגים
1. החוק האפודיקטי
החוק מאפיין ניסוח מוחלט, והוא פונה בגוף שני.
למשל: לא תרצח, לא תגנוב, לא תחמוד.

2. החוק הקאזואיסטי (מתוך המילה case באנגלית):
חוק זה מפרט את הנסיבות של המקרים, ומציין את הדין בכל מקרה.
החוק הקאזואיסטי מורכב ממשפטי תנאי ומשפט תוצאה.
החוק מתחיל במילה כי (אם) ומתיים במילה אז.
לדוגמה:
וכי יפתה אישה בתולה אשר לא אורשה (התארסה) ושכב עמה אז מהר ימהרהנה לו לאישה ישלם לאביה מוהר.

אם מאן ימאן (אם יסכים)


שמות כב', פסוקים טו-טז:
"וכי (אם) יפתה איש בתולה אשר לא אורשה (אשר לא התראסה) ושכב עמה, (אז) מהר ימהרנה (נדודניה= מתנה לא רכוש, כסף) לו לאישה (ישא אותה לאישה)".

"ואם מאן ימאן אביה לתת לו (אם אביה מסרב לתת לו את ביתו), כסך ישקול כמוהר בתולות (הגבר צריך לשלם פיצוים).

דברים כב, פסוקים כג'-כט'
כי (אם) יהיה נער(ה) בתולה מאורשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה (נערה מאורסת נחשבת לאשת איש) (אז) והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא וסקלתם אותם באבנים (גזר דין - מוות בסקילה לשניהם), את הנערה על אשר (לא) צעקה בעיר ואת האיש על דבר אשר עינה (אנס) את אשת רעהו (אשת איש - מאורסת), ובערת הרע מקרבך (וטהרתה את הרע מישראל - בזה שסקלת אתה מטהר את הרע)



תגובותיה של תמר - שמואל ב' פסוקים יב'-יג'
*תמר מנסה לשכנע את אחיה אמנון להימנע מאונס בשני טיעונים:
הטיעון הראשון הוא התדמית הציבורית של בן של מלך שעתיד להנהיג את העם, מתנהג בניגוד לחוק.
הטיעון השני הוא שאונס הוא מעשה נבלה, כומר פשע מיני שעונשו חמור.


משל שהאישה החכמה מתקוע, נאום האישה התקועית פרק יד' פסוקים א'-כב'
*האישה התקועית נוהגת מנהגי אבלות, מגיע לדוד ומספרת לו שהיא נותרה אלמנה, והיו לה שני בנים.
*במהלך המריבה בשדה, אחד הבנים נרצח על ידי אחיו, בני המשפחה מבקשים לקיים את דין גאולת הדם (לנקוום את דם המת).
* יואב שלח אישה חכמה, שהציגה לפני דוד אירוע שמשמש משל שיפוטי, ובעזרתו היית אמורה לשכנע את דוד להסכים להחזיר את בנו מבלי להענישו או לפגוע בו.
* האישה מצליחה לעורר את דוד, להבטיח בשבועה הבטחה הנוגעת בסופו של דבר לאבשלום בנו.
*בשלב זה הבין דוד שהאישה נשלחה על ידי יואב והמלך שוכנע 
* האישה מפרטת לדוד 3 אסונות שקרו לה:
1. מותו של בעלה.
2. שני בניה רבו בשדה והאחד הרג את אחיו.
3. בני המשפחה מאיימים על הבן הרוצח להורגו ובכך תהי גאולת דם.
* דוד המלך חווה לא מעט אסונות בחייו כמו: אונס תמר, רצח אמנון, והאסון השלישי הצפוי הוא מות אבשלום על רצח אמנון.


גאולת דם - מנהג גאולת דם רווח בחברות פטריארכליות, שבהן ניתנת חשיבות רבה למשפחה, לשבט. לפי מנהג זה מחייבים בני המשפחה לנקום דמו של בן משפחה שנרצח ולהרוג את הרוצח. האישה התקועית מכנה את אלה המבקשים להרוג את בנה כנקמה על שהרג את אחיו, גואל דם. לפי החוק המקראי יש למסור רוצח בזדון לידו של גואל הדם - גואל הדם הוא ימית את הרוצח שפגע בו, ואילו רוצח בשגגה מקבל מחסה בעיר מקלטו, כדי שגואל לא יוכל להשיגו.


אבשלום מתארגן למרד פרק טו'
*הצעד הראשון שעושה אבשלום הוא: פסוק יא': ויעש לו אבשלום מרכבה וסוסים וחמישים איש רצים לפניו".
אבשלום נוהג כאילו הוא מלך, ומנסה לקבוע תמונה כזאת בתודעת העם.
הוא מתהדר בגינונים (מנהגים) של מלך שנהגו לצאת לעם עם מרכבות רתומות לסוסים.
הצעד הבא הוא ההתנשאות שלו לפני העם, הוא לוקח את תפקיד השופט לידיו, יורד לעם ומגלה יחס אישי, קרוב ואוהב לכל אלה שבאים למשפט בשער העיר.
בנוסף לכל שואל שאלות אישיות את הבאים למשפט, ומיהר להצדיק אותם בטענותיהם לכן "הגניב" את לב העם. המילה הגניב נבחרה על ידי הכותב המקראי כדי להעביר ביקורת על התנהגותו של אבשלום ששכנע אנשים לתמוך בו לא ביושר, הוא עשה זאת כתעמולה לעצמוף כדי שבעלי הדין יעדיפו אותו.
*בנוסף לכל אלה יש להוסיף את יופיו שהשפיע על הקהל כמו שכתוב = "וכאבשלום לא היה איש יפה וכל ישראל להלל מאוד. מכף רגל ועד קודקודו לא היה בו מום".
* אבשלום מתכנן בעורמה את המרד ומבקש שתי בקשות מדוד, האחת קשורה לחג והשנייה בתשלום נדר.
האירוע הזה היה הסוואה לביצוע המעשה המחתרתי של אבשלום.
*האירוע הז המזכיר את המקרה הראשון שתכנן כדי לרצוח את אמנון.
גם שם מגלה אבשלום ערמומיות, ודוד לעומתו מגלה תמימות ונאיביות, הוא נותן באבשלום אמון שמוביל לאסון וזאת בשל אהבתו ללא גבולות לילדיו ולקידום האינטרסים האישיים שלהם.
* כשדוד שומע על מרד בנו אבשלום, מחליט לברוח עם אנשיו כדי לא לסכן את עצמו ואת בני ביתו.
* מי היו האנשים האמנים לדוד:
1. עבדי דוד, הכריתי והגיתי (פלישתים), אנשים אלה היו צבא שכיר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה