יום שני, 2 ביוני 2014

חיזו בטטה/ סמי ברדוגו - עיון בסיפור סיכום בגרות ספרות

חיזו בטטה/ סמי ברדוגו   -    עיון בסיפור

הסיפור מתאר תמונת משפחה קשת יום בעיירת פיתוח בפריפריה.  משפחה חד הורית, . האם ששמה אינו נזכר , הופכת לדמות ייצוגית, חסרת זהות מוגדרת. בדומה  למשפחות  רבות  החיות חיים פשוטים ואפורים. האם עובדת במרפאת קופת חולים כמנקה, האב בולט בהעדרו.  ( בסיפור פערים רבים נוספים. וזיקה לביוגרפיה של המחבר.)למרות הקשיים הכלכליים מצליחה האם לשמור על מסגרת משפחתית חמה.. האם מגדלת את שני בניה אדוארד הבכור כבן 16 המכונה חיזו, והצעיר שמעון כבו 13 המכונה בטטה
המשפחה מתוארת בסדרת תמונות קצרות מחייה עד לסיום הטרגי.למרות שהסיפור מנסה לשחזר תמונות של מציאות , נותרות בו הרבה שאלות פתוחות ותמיהות. מכאן שהסיפור מכוון אל משמעות סמלית – פסיכולוגית. המאבק על הבית (כסמל), על שלמותה של המשפחה. הפתיחה מרמזת על המגמות של הסיפור, בטכניקה המשלבת נקודת מבט של מספר גיבור ומובאות מדברי האם (מבע משולב).טכניקה זו מאפשרת הכרות עם אם המשפחה ועם נפש המספר. טכניקה זו מרמזת על סרובו של הגיבור חיזו להתנתק מהאם. כפי שיסתבר בסיום.
הפתיחה לסיפור - מציגה פרדוכסים רבים, את הניגוד שבין שני האחים, אדוארד ושמעון. ביין אופיו הרוחני של חיזו הבכור ובין שמעון בטטה הצעיר ואופיו הגשמי.
המשפחה וסיפורה העגום בישוב ללא שם   מוצגת כסיפור חברתי וכסיפור התבגרות וחיפוש זהות.
הסיפור כולו מסופר דרך זוית הראייה של מספר כמספר גיבור (מספר עד שמשתתף בעלילה ומסופר בגוף ראשון)
כסיפור חברתי מעמת הסיפור מציאות אפורה ומציאות חברתית אחרת, נשאפת. הסיפור מבליע מחאה על קיפוח החלש המיוצג בסיפור על ידי המשפחה המרוקאית שחיה בפריפריה במציאות של עוני. תוך התמקדות בצרכים החומריים הבסיסיים ביותר. האם ובניה חיים בתחושה של מצור וסגירות בבית מנותקים מהמציאות האחרת (עמ'37) "לא מתעניינת באיש מלבדינו". שמעון הבן הצעיר המורד מסתכל החוצה , ומחדד את המתח בין המציאויות: "חצר עם פרגולה,  שבת על הים,סקטבורד (עמ'39) אלו הם סמלי תרבות המערב. כפי  שהם נתפסים בעיניו. המתח והפער הוא גם בין מסורתיות לחילוניות "עוף עם גבינה". התחושה היא של דטרמיניזם חברתי – גורל חתום. החיים היום יומיים נתפסים כבושה, תחושת נחיתות (המילה בושה כמילה מנחה). האח הצעיר מסמן ניסיון פריצה ומרד, אך מעורר כעס "שישתוק כבר" (ע'40) היציאה (רק של הילדים) לחתונה המשפחתית נתפסת כמטאפורה לשאיפה למציאות אחרת. באסוסיאציה לאגדת סינדרלה (ע' 43) אלא שהמסע במונית הספיישל  כמו הכרכרה באגדה אינו מסתיים בהפי אנד. החזרה לישוב למציאות האפורה  שוברת את הקסם הרגעי מפוגגת את האשליה "רואה את שמעון בטטה הרגיל ולא כנסיך."
אחר הפיטורין של האם כארוע טראומטי ששממנו חששה האם (הפחד מפני המפקחת) ההתדרדרות הנפשית של האם היא בלתי נמנעת.האם בורחת אל הפרדסים כניסיון בריחה מהמציאות, (נסיון התאבדות, או שגעון, אי שפיות)באופן אירוני האם שמקפידה על הסתגרות בבית יוצאת מתוכו. יציאתה  היא כבריחה לגן עדן כאילו התעוררה מאיזה חלום"(ע' 47)  שבירתה של האם זוהי הוכחה לכשלון .שלנו מול החיים(ע' 49)
הסיפור מתפרש גם כסיפור של התבגרות וחיפוש הזהות. המספר הגיבור מצוי בעיצומו של תהליך חיפוש הזהות . בהתבוננות באחיו במראהו החסון - הנאה המלווה בקנאה. סיפור המציג את פער הדורות בין. דור ההורים ששיך לתרבות אחרת, לדור הבנים וכן ניסיון השתחררות מדפוס יחסים אדיפלי עם האם. סיומו של הסיפור הוא בניצחון שכולו תבוסה במאבק על הבית. הגיבור אדוארד מקבל על עצמו את תפקידה של האם כסמל לעולם העבר. סיום פתוח שאינו פותר את הבעיות שהתעוררו במהלך הסיפור.
 דמות האם:
האם אשה קשת יום חד הורית עובדת בניקיון לפרנסתה. מגדלת את שני בניה. ילדיה הם כל עולמה. היא שוקדת על מזונם ובריאותם (חיזו בטטה) וחינוכם, וכמעט ללא מגע עם הסביבה החיצונית.בסיפור מוצג תהליך שבראשיתו האם מתפקדת כאם וכעקרת בית ועד למצב של התנתקות , נסיון התאבדות ואישפוז. היא מעבירה את סמכויותיה לבניה. האם מופיעה בסיפור  כחסרת זהות ובכינויי השייכות שלה : "אמא שלנו" ובכינויה בפי השכנים כשמות בניה:" חיזו בטטה." היא מגדלת את שני ילדיה (דו משמעות) כשני מיני ירקות גזר ובטטה
האם מנהלת אורח חיים סגפני כלפי עצמה וכלפי ילדיה. אינה מפנקת אותם. היא עצמה ממעטת בדיבור (כמוטיב מרכזי בסיפור) ומאופיינת בשתיקתה.. מחנכת ילדיה לחיסכון חומרי ורגשי, בציות למורים, חיסכון בהבעות פנים, בבגדים ובגילויי רגש. האם ובניה חיים בתחושת מצור, כמובלעת בתוך המציאות שסביבם. האם בונה סביבם חומת מגן.. היציאות מהבית הן רק לעבודה לקניות. הסגירות הזו מתגלית כשצריך לצאת מהישוב לשמחות משפחתיות.האם מנותקת אם כן גם מהמשפחה. דמות האב אינה נזכרת ולא ברור מיהו והיכן הוא.לארועים משפחתיים נשלחים הילדים במונית לבדם.
חסכון, הסתגרות והפנמה (בושה ורגש נחיתות) מאפיינים את דמותה. תמונת האם ובניה חבוקים בשובם מהמרפאה של קופת חולים הוא ניסיון להציג גרעין משפחתי מלוכד (ע'37).האם שקועה בעולמה שמרכזו גידול הילדים תוך ניתוק כמעט מוחלט מהסביבה.. התפנית בחייה חלה עם פיטוריה הפתאומיים (כנקודת מפנה בסיפור).היא מהדקת את החגורה  ומקפידה על חסכון באוכל. שותלת בצלים בחצר ומאכילה את בניה בחסכנות. עם זאת נראה כמי שמסתיר סוד אפל (ביצים, מלונים מתחת למיטה נקניק סלמי תלוי בארון). היא נמצאת בתהליך התדרדרות נפשית::צעקות ומריבות, הסתגרות, כאבים נדודי שינה , עד לניסיון ההתאבדות ברגע של אי שפיות האם המודעת למצב הקשה חושפת רגשותיה בפני הבנים "אני לא יכולה יותר" (ע' 46) "העינים כואבות לי" (מוטיב העינים). האם אינה יכול להתמודד עוד במציאות שבה נטלו את כבודה ,גאותה והיא קורסת מול החיים . האירוניה היא של מי שהתגוננה מפני זרים מוצאת עצמה חשופה תרתי משמע לפני החובשים. "שמלתה היתה מופשלת... עיניה פקוחות למחצה.."(ע' 48) הזרים. רק מתוך דו"ח המחלה מבינים הבנים שהיה זה ניסיון התאבדות.
שמעון בטטה:
הוא האח הצעיר בן 13 המורד. מופיע בסיפור כמעשי, מחובר למציאות:"כשנולד אחי שמעון הוא היה בריא וגדול, (ע'36) חיזו המספר, האח הבכור, מציג אותו כמי שמכיר את המציאות יותר מכולם: "סביבינו גרות 7 משפחות, אחי מכיר קצת יותר " (ע' 37) . ונראה שהוא רואה ומבין יותר את המציאות. שמעון מתקשר עם חוסן ובריאות מאז לידתו. הוא קופץ גבוה יותר ורחוק יותר. "שמעון בכלל לא בטטה הוא ילד בריא עם שרירים מארכים".. (ע' 38). חוסנו הגופני ומראהו החיצוני מעוררים את קנאת האח הבכור, (השונה והמנוגד לו בתכלית) שרואה בכך ביטוי לגבריות.  "אתה תעשה יותר ספורט כדי שתהיה יותר גברי" (ע'38)," הוא רוצה לשבור את השיאים של עצמו" שמעון הוא תמיד "נורמלי" (עמ' 41) בפי אחיו חיזו
הקפיצה של שמעון גבוה יותר מבטאת באופן מטאפורי נסיון להמריא מעל למציאות האפורה למציאות אחרת. בשמעון ניכרת ההעזה והחוצפה. הוא יודע לצעוק ולהתעצבן כשהוא נתקל במנהגים של אימו. הוא מאיים על אימו ואחיו שלא יחזור הביתה. הוא  "הילד הרע" במשפחה. אין הוא מעוניין לחפות להסתיר ולכסות, אלא חושף רגשותיו ומבטא במרומז או במפורש את חלומותיו ואת מאוייו. הוא חולם על סקיטבורד, הליכה לים בשבת ועל אכילת עוף עם גבינה(בניגוד למנהגים המסורתיים" . הוא מביע מחאה גלויה, "עד מתי נחיה ככה"(ע' 40) ואין הוא מוכן להשלים עם המציאות. בעיני אחיו הוא זה שחושף את האור החיצוני שאסור לראות ולדעת על קיומו. "עד מתי נחיה ככה... כאילו דיבר במילים שאסור לדבר בהן, (דיבור ושתיקה כמוטיבים המצטלבים במוטיב העינים והראיה) , כאילו הראה לי את האור שאסור לראות" (מוטיב הראיה במשמעות אירונית) (ע' 40).שמעון אינו חושש להביע מחאתו על המצב הקשה, אין הוא שלם עם מנהגיה המוזרים של אימו לשמור תבניות על ביצים ומזון מתחת למיטה.(מנהג המתפרש פרשנות סמלית- פסיכולוגית)סצינת שבירת הביצים ,המלונים והטחתם ברצפה, ויציאתו בזעם מן הבית, זהו הביטוי המובהק למרד ולפער הדורות שבין האם לאח הצעיר, המעורה יותר מן האח הבכור בחיים שמחוץ לבית.מרד זה ממשיך ומהדהד בליבו של אדוארד- חיזו. שמעון, אם כן אינו רק ניגודו המוחלט של חיזו, אלא גם האלטר אגו – ה'אני האחר' מעין קול פנימי המבטא את המגמה המרדנית הנסתרת של האח הבכור הצייתן והממושמע. שמעון בטטה לא רק שאינו שותק כמצוות האם, אלא חושף בפני אחיו הבכור הממאן להסתכל (במשמעות אירונית ליכולת הראיה שלו). בצדדים אפלים בדמות האם, הממשיכה להאכיל את ילדיה בבצל וגבינה גם לאחר פיטוריה, אך מסתירה נקניק סלמי מאחורי כתונת הלילה בארון. הסתרה זו מלמדת על חולשות וסודות אפלים שלילדים אין חלק בהם. התנהגותו המשוחררת של שמעון מעוררת באחיו הבכור –חיזו קנאה עזה "מרגיש איך אני מתכוץ מולו" (ע'41). למרות התנהגותו המחוספסת והבוטה של שמעון, רואה בו אחיו הבכור טוהר ותום כמו ,למשל, בסצינת הנסיעה במונית לחתונה (ע' 43)"נראה לי הכי תמים בעולם והכי יפה והכי עדין ויפה קצת כמו נסיך קטן ואני נזהר שלא יקטפו אותו ולא יפצעו בפרי הטהור" (ע' 43) נסיעה זו היא נסיעה מטאפורית כבאגדת סינדרלה. אלא שלא כמו באגדות , נסיעה זו משמשת רמז מטרים ומבשרת את התערערותו של הבית. בבית יושב שמעון מול הטלויזיה המבטאת את הקשר עם העולם החיצון. הוא מפוכח וכאשר האם בורחת לפרדסים הוא מבין את גודל השבר. אין הוא יכול לשמור על איפוק. נסיון ההתאבדות ומצבה של האם מביא אותו לידי שבירה. ברגע משבר זה דווקא ארוארד הבכור, החלש מגלה עמידה בוגרת עם מציאות החדשה בעת משבר. זהו רגע התבגרותו. הסיום משאיר שאלות רבות בלתי פתורות  בטטה יוצא החוצה לשחק  (יגשים כנראה את המרד בחיים נורמליים משוחררים) בעוד אחיו נותר בבית פנימה.

חיזו – אדוארד והניגוד בינו לאחיו שמעון – בטטה.  וכסיפור של התבגרות :
חיזו הוא הדמות הראשית בסיפור. דרך עיניו נמסרים הארועים, מנקודת תצפית של מספר גיבור - עד לכל ההתרחשויות.זו נקודת תצפית של נער בן  16 שראייתו מוגבלת ובלתי מהיימנה. הארועים בסיפור משחזרים מציאות של משפחה חד הורית, אך אין זה סיפור ריאליסטי. רבות בו התמיהות והשאלות הפתוחות. מראשיתו של הסיפור מודגש הניגוד בין האחים. חיזו ברוחניות שבו, שמעון בחוסנו הגופני. אדוארד – חיזו נולד כשעיניו פקוחות. בלידתו "קרנו עיניו, כרמז למשה רבינו (שמות ל"ד, 29) וכן רמז נוסף לזהות שבין המחבר למספר בסגולותיו הרוחניות וביכולתו להקפיא תמונות זיכרון האם מטפחת סגולה זו של ראייה בהאכלתו גזר (חיזו) ומכאן כינויו.למרות כישוריו ויכולות האבחנה הדקות שלו,הוא אינו יכול לשנות אלא לשמר הרגלים ומנהגים, הוא מעדיף להסתגל לשליטת האם על כן הוא דוחה כל ביקורת של שמעון המבקש שינוי וחיים אחרים "אין דבר שאני רוצה לשמר יותר מהבית שלנו" הוא משחזר רגעים יפים מחיי המשפחה המלוכדת בתאור חזרתם מהניקוי היסוד של קופת חולים בשביל המפקחת -  חבוקים (ע' 39) תמונה זו חושפת את שרשי תסכולו ותחושת הקיפוח והקנאה מול האח הצעיר , שנדמה כמועדף על ידי אימו. חיזו משתיק את אחיו הרואה את הכיעור, העוני ואת התנהגותה המוזרה של האם כמי ש"עושה בושות". (ע' 40) חיזו רגיש לדימוי העצמי שלו בעיני הסובבים. האח הצעיר נולד בריא וגדול בשונה מאחי הסיפור מטעים  את אופיו הגשמי. את הניגוד בין האחים מיצגים גם שמותיהם:.אדוארד – שם לועזי , שמעון – שם עברי.וכינויהם:חיזו- גזר, ובטטה תפוח אדמה (כשני מיני ירקות) חיזו מתאפיין בסטטיות שבו,לא הניד עפעף" בברית המילה. (העינים והראיה יהפכו למאפיין הבולט באישיותו של הגיבור.) בעוד האח הצעיר דינמי,חסון ושרירי ומרדן  בנשמתו ,בוחן את סביבתו ומביא את החיים שבחוץ הביתה  הוא מנסה לפרוץ את עולמה המסורתי המיושן של האם. ואת סודותיה האפלים – חושף.. דמותה של האם טבועה ודומיננטית בתודעתו של המספר  הגיבור. המשך הסיפור מעצים את ההבדלים בין האחים. חיזו הוא הרואה שכוחו בעיניו, אך מסרב להתבונן במציאות הגלויה שלפניו. הניגוד בניהם מבליט את נחיתותו של המספר "כמו לולב כפוף" (ע' 39). תחושת הנחיתות של חיזו מתעצמת גם על רקע העדר תכונות גבריות –' שמעוניות'. דימוי עצמי זה מובילו לההסתגר בתחומי הבית הבטוח ודבקות באם ובהתנהגותה.מוטיבים גם בקונפליקט שנוצר על רקע שבירת הביצים. הוא סבור כי זהות אי אפשר להחליף (ע' 40). תלותו האדיפלית של המספר באימו בונה את זהותו ומכתיבה את התנהגותו.,את יחסו לחייו ולמשפחתו..חיזו אינו משלים עם המרד הבוטה של אחיו הצעיר שמעון, מרד הפוגע בסמכות האם ובשליטתה הוא צועק כנגדו, אך "הוא היה כבר רחוק ולא /שמע" (ע'42) הקונפליקט הפנימי שבו בין שימור העולם הישן ושליטת האם מול הרצון למרוד ולצאת אל העולם החיצוני הוא הקונפליקט המרכזי בסיפור. ראשית תהליך הפרידה מהאם מרומז בנסיעה לחיתונת הקרובים בלעדיה. האם מאצילה סמכויות על בנה הבכור אדוארד. לראשונה הוא פורש את חסותו על אחיו הצעיר. נסיעה זו מלווה בחרדות ובהתרגשות רבה כחויה אקסטטית של מראות וצבעים של העולם המשתקף לעיניהם. האמביוולנטיות הרגשית בעת הנסיעה משקפת את הקרונפליקט הפנימי בנפש המספר מציאות חיצונית קוסמת מול נאמנות לאם ולעולם אותו היא מייצגת. כל ניסיון בגידה באם מלווה ברגשי חרדה ואשמה.. נקודת השבר הראשונה היא בפיטורי האם מעבודתה מבשרת את נפילת הבית. אדוארד חש חרדה לשלום אימו הוא מבין שאימו לא תהיה עמם לנצח וזו למעשה ראשית התבגרותו (סיפור התבגרות) אך השבר העמוק הוא בתאור בריחת האם לפרדסים.(נסיון התאבדות שגעון). זו הודאה בכשלון האם מול החיים. חיזו נאלץ לעמוד מול מציאות חדשה, כואבת. רגע המבחן של חייו הוא רגע התבגרותו והכרעתו בקונפליקט. שמעון הצעיר נשבר ובוכה ואילו אדוארד הפסיבי הרוחני מתעשת ומתגבר על חולשתו ע' 45) ומנהל את הצלת האם. קולו של שמעון חלש מזה של אחיו הבכור. כוחו גובר על זה של בטטה.. האם מתגלית על ידי השכנה , אך חיזו הוא הראשון לעזור. המעבר מפסיביות לאקטיביות הוא תהליך שנרמז קודם לכן. אך בסצינה זו בולטת האסרטיביות והנחרצות שבו . האם מצהירה "העינים כואבות לי..איני יכולה יותר.." (ע' 46) זו הצהרת הפרישה של האם משליטה וסמכות. היא מעניקה את הכינוי שלה לבנה הבכור "חיזו בטטה ילד קטן שלי" וממנה אותו ליורשה . מי שכוחו בעיניו תופס את מי שעיניה חלשות כועבות.האם מתמסרת לזרים ונוטשת את הבית (לאישפוזה) חיזו חש בתיסכול  "הרגשתי שהם הוכחה לכישלון שלנו מול החיים" (ע' 48) זו הודאה בכישלון..בסיון הסיפור יציאת האם מהבית אינו משחרר את המספר משליטת האם. הוא נכנס בטבעיות לנעליה בתפקיד שמירת הבית."..שיראה כמו תמיד" (ע' 49) ובסמכות אחריות  כלפי אחיו עם זאת הוא זוכה בתעצומות נפש  שנבעו מעמידתו בעת משבר.
מוטיבים מרכזיים:
דיבור ושתיקה::
השתיקה מאפיינת את האם. היא אינה מדברת בעבודתה ומחנכת את בניה להמעיט בדיבור –בתקשורת עם סביבתם. השתיקה היא ביטוי מובהק לנתק שמקורו בחוסר ביטחון ובחרדה המביאים להסתגרות מהחברה החיצונית, הנתפסת בעיניהם כעוינת. הדמויות המדברות בסיפור הן:פרטן השכנה (כדמות שולית), השכנים הלועגים לאם מכנים אותה "חיזו בטטה, המפקחת, והשכנים שמוציאים את האם מהבית: "בקול שלהם שמעתי רע".רק בבית מעזה האם לדבר. שמעון האח הצעיר מתקשר ומשוחח עם החברה שבחוץ ומבטא בכך את המרד  הגלוי שלו. "ואני נבהלתי כאילו דיבר אלי במילים שאסור לדבר בהן, כאילו הראה לי אור שאסור לראות" (עמ' 40)(מוטיב העינים – הראייה ומוטיב  הדיבור והשתיקה) חיזו הולך בעקבות אימו ומבט את המפגש של אנשי השוליים האילמים והמקופחים שקולם לא נשמע מול סמכות דומיננטית שלטת (כמו המפקחת,שמפטרת את האם, או אלו המאשפזים אותה האדישים  לגורלה ולמצוקתה."הרגשתי שאני לא יכול לעשות כלום  מול המילים של הסמכות הלבנה בחלוקים"(עמ' 48) מוטיב הדיבור  -שתיקה מעצים את הביקורת החברתית כנגד אדישות החברה השבעה מול אנשי השוליים החלשים והמקופחים(כסיפור חברתי).


מוטיב העינים והראייה
 מוטיב זה.בהופעותיו בסיפור תורם לאיפיון בדמויות הראשיות: הבנים חיזו אדוארד ואחיו שמעון בטטה.,ומקנה לסיפור את משמעותו. חיזו גיבור הסיפור קשור בראייה טובה . הוא נולד כשעיניו פקוחות ולא הניד עפעף בברית המילה. הוא אמנם רואה את המציאות ומתעד אותה בסיפור, אך עוצם את עיניו מחוליי המשפחה ומן העולם החיצוני, ומן האפשרויות שהחיים מזמנים.
את המציאות מחוץ לבית הוא חווה רק דרך עיני אחיו שמעון, החי בפועל את המציאות- עם החברים ובמרד שלו.חיזו אומר על עצמו שהוא רואה 6:6 ככה הראייה שלי טובה (עמ' 38) אבל "אני לא חושב שזו ראייה חדה ובהירה" ראייתו מטשטשת את המציאות המרה במקום להתעמת איתה ולנסות לשנותה. בטטה רואה את המציאות טוב יותר, וכך גם את חיי המשפחה מתוך השוואה לחיי אחרים. הוא מודע לחייו הפגומים ומנסה לגבש לעצמו תמונת עולם מחוץ לכתלי הבית. חיזו מנסה למנוע מאחיו את ההתבוננות החוצה "תפסיק להסתכל תתרכז בחיים שלך..אני העינים שמסתכלות יא שמעון.." (עמ'39)לעומתו – חיזו מסתגר כמו אימו בבית ומסגיר את חריגותם ושונותם. את משפחתו הוא מתאר כ"שלושה שלא מסתכלים לצדדים ולא חושבים  אם מסתכלים עליהם" (עמ'39). חיזו החלש מדחיק ומכחיש  את חריגותם וסופו שנשאר בבית ומפנה עורף לחיים בדיוק כמו אימו.
הסיפור כולו עוסק בנושא ההתבגרות וחיפוש זהות עצמית. שעניינה בהכרת החברה והנורמות המקובלות תוך אימוץ דרך חיים עצמאית בתוכם.
קשרי המשפחה האינטימיים , סמביוטיים כמעט אדיפליים. האם קושרת אליה את הבנים בקשר לא בריא. לה אין זהות משלה (נקראת על שם בניה). היא חיה דרכם  ולמענם את החיים, ומקשה עליהם לגבש זהות עצמית ואישיות בוגרת.
חיזו מאמץ את זהות האם למרות  שמשווה עצמו לאחיו  ובבחינת עצמו בהשוואה לאחיו, כלפיו הוא חש נחיתות. אבחנה זו אינה מתגבשת לתהליך התבגרות וגיבוש זהות ובכך מוותר על זהות עצמית משלו. . דווקא בטטה הוא הרואה האמיתי בסיפור והוא נושא את המסר החברתי ביקורתי-  להביט בעינים פקוחות אל המציאות , לא לחשוש מביקורת כנגד עוולותיה ופגמיה ולא להסתגר מפניה בתחושה של נחיתות. 

מוטיב האוכל והניקיון:


אוכל וניקיון אילו הם שני התחומים בהם שולטת האם על ילדיה בדרך אובססיבית.  היא מסתירה אוכל מתחת למיטה כהמחשה לנבכי נפשה ולסודות אפלים. היא חרדה לגורל ילדיה אותם היא מגדלת ומפרנסת לבדה. האכלת הבנים יוצר מבחינתה תחושה של שליטה ותפקיד של יציבות ובטחון. הפתיחה לסיפור מדגישה את מוטיב האוכל בפרוט של מאלים בהם נהגה להאכיל את  בניה בהתאם לסגולותיהם :גזר- חיזו לאדוארד כדי להעצים את סגולות הראייה שלו, ובטטה לשמעון – לחזק את כישוריו הפיזיים גם יציאותיה המעטות מהבית נועדו לקניית מזון (ולעבודתה בקופת חולים) ניפוץ הביצים והמלונים על ידי שמעון כביטוי לערעור על הביטחון המדומה שהיא מעניקה, זו מחאתו נגד תחושת הזיוף בבית. כך גם הגילוי של נקניק הסלמי המוסתר בארון. כסוד אפל בשעה שהילדים ניזונים מפרוסות לחם גבינה ובצל.הבית עצמו נקי ומסודר – כמראית עין של שלמות ויציבות משפחתית שמאחוריה מבצבצים שבריריות וחוסר אונים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה