יום שבת, 10 במאי 2014

בטרגדיה אנטיגונה יש קונפליקט בין השקפות עולם שונות. השקפות עולם שבמקרים רבים אינם יכולים לבוא יחד, מתנגשים זה בזה. הקונפליקט הבולט במחזה הוא: האם לציית לחוק המלך או האם לציית לחוק האלים הקדום יותר?

אנטיגונה ששמה הוא שם המחזה מייצגת את  השפקת העולם לפיה חוק האלים הוא הצודק, ואילו קריאון דודה מייצג את השקפת העולם של מלך תבאי היא שצו המלך, חוק המלך הוא קודם לכל.

לאורך כל היצירה שני הדמויות המרכזיות האלה דבקות בהשקפת עולמן אך בסוף אחד משניהם נכנע ומודה מאוחר מידי, כי השקפת עולמו היבאה עליו אסון ולכן היא שגויה.

אנטיגונה מנסה לגייס את אחותה איסמנה לקבור את אחיה, על פי חוק האלים, בד בבד הדוד שלהן קריאון מכריז על צו האוסר על קבירת פוליניקס (אחיהן של איסמנה ואנטיגונה) כי מבחינתו בוגד, והוא שם את טובת קודמת לטובתו האישית, שהרי קריאון הוא בן משפחה. הוא רוצה להראות שטובת העם קודמת לטובת הפרט וכך הוא חושב שהוא מראה על חזקתו. הוא מודיע על גזר דין מוות למפר החוק. קריאון עושה מעשה מביש, מעשה שביסודו שבחטא חמור הפוגם בסדר העולם ובערכיו.

אנטיגונה שהצהירה שגם אם המעשה של קבירת אחיה יעלה לה בחייה היא לא תיסוג לאחור אפילו לא פעם אחת. אנו למדים על עקשנותה של אנטיגונה, אפשר לומר אפילו יהירותה שכן היא ניתפסת בעודה מבצעת טקסי קבורה סמליים בפעם השנייה בגופת אחיה פוליניקס ולא רוצה לתפוס אף חבל שדודה קריאון משלשל אליה כדי להוציא אותה מהעונש. במעשה הזה היא מניעה את העלילה. איסמנה מנסה גם היא להתחלק איתה באשמה, ואיסמנה מתוך יהירות (ותמיכת פשוטי העם – המיוצגת על ידי השומר) לא נותנת לה וגורמת לעצמה לקבל גזר דין מוות.

אנטיגונה שכל כך עקשנית באה לקבור את אחיה בשנית, מעשה מובהק של התרסה, והיא נתפסת בשעת מעשה.
נימוקים:
1. צו האלים קודם לצו המלך, האלים אינם מכירים בחוק המלך. מצוות המלך משמעותית אולי בעולם הזה, אך חסרת ערך מול חוקי האלים הנצחיים.
2. המוות מזומן לכל אדם בסוך דרכו, ולכן אם תמות לפני זמנה, תראה בכך יתרון לעזוב את מלכות הרשע.
3. יש לכבד את המת. אין לבני אנוש להחליט את מי לקבור ואת מי לא לקבור. האלים יחליטו מה דינם של המתים ואסור לאדם להחליט במקומם.

אם היא טיפשה היא הרי טיפשה בעיני הטיפש
כל בני העם חושבים כמוה אך חוששים להביע את דעתם
היא נוצרה לאהוב ולא לשנוא.
הצמדותה של אנטיגונה בהשקפת עולמה גרמה לכך שהיא תהיה נידונה למוות.



יהירותו של קיראון ודבקותו בהשקפת עולמו מביאות אותו לא להקשיב לבנו היימון שקורא לו לסגת מהרעיון מפני שאנטיגונה היא אהובת ליבו – הוא אמור להינשא לה, ואומר שהעם איתה ושהוא עושה טעות והעם לא ייסלח לו על כך, הוא מנסה לרכך אותו ולהסביר לו שהוא לטובתו, באמצעות המשלים: משל האילן אשר מתכוף בשעת סערה כדי להיות מורם אחריה, ומשל הספינה: מלחים מקפלים את מפרשי הספינה בשעת סערה כדי שהם לא יישברו ובחלוף הסערה יוכלו לפרוש אותם שוב ולהמשיך בדרכם. קריאון לא משתכנע מה שנותן לעלילה להסתבך.

הניסיון האחרון של קריאון להינצל הוא כאשר טרסיאס הנביא הזקן והלמוד ניסיון, העיוור (לא רואה פיזית אבל רואה את מה שצריך לראות) שמובל על ידי נער שמתאר בפניו את המראות והוא זה שמפרש אותם. החוזה מתואר כנביא ישר והגון שדבריו אמת ללא משוא פנים, הוא מתואר כי מי שהיה לו קשר ארוך שנים עם קריאון וכמי שליווה באופן חיובי את עלייתו של קריאון לשלטון. טרסיאס זוכה לכבוד מצד העם ומצד המלך. החוזה קולט אותות מן הטבע ומקריב קורבנות כדי לרצות את האלים. 
טרסיאס מנסה לרכך אותו ונותן לו היזדמנות לוותר ולהיכנע ולחזור בו מהגאווה שמונעת ממנו להודות בטעותו, קריאון מסרב לחזור בו וקורא לטרסיאס בתאוות בצע של כסף. 
מציין שני חטאים: קבר את אנטיגונה ששלח אותה למערת הקבר, והוא מנע את קבורת המת
השקפת עולמו הביאה עליו נבואת זעם: בקרוב מאוד בנו ימות, ויקוננו גם על הזכר וגם על הנקבה בביתו, העיר תזעם עליו ותמרוד והוא לא יכול להימלט מגורלו.

אם לקריאון לא היית השקפת עולם שאומרת שחוק המלך קודם לחוק האלים, אז יכול להיות מאוד שאנטיגונה היית קוברת את אחיה המת והכל היה בסדר ללא גזרי דין של מוות. התעקשותם של הגיבורים במחזה הביאה אותם להנעת העלילה שהביא אותם לאסון טרגי.

קונפליקט זה בא לידי הכרעה בסוף המחזה כאשר קריאון בא על עונשו משום שהוא היה יהיר יתר על המידה, ולא נהג בתבונה. כתוצאה מכך הוא איבד את החיים של הקרובים שלו: האחיינית שלו אנטיגונה, הבן האהוב שלו היימון ואישתו האהובה אורידיקה. האישור המחודש של הערכים מתבצע בסיכום של המקהלה: צריך לנהוג בחכמה, בתבונה. החכמה והתבונה היא ציות לאלים, והגאווה מביאה אדם לאסון ויגון. אדם מבין זאת רק לעת זיקנה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה