יום שלישי, 11 במרץ 2014

ישנה בחיק ילדות סיכום לבגרות יהודה הלוי ספרות

יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת, לְמָתַי תִּשְׁכְּבִי!/ דְעִי כִּי נְעוּרִים כַּנְעוֹרֶת נִנְעֲרוּ!

הֲלָעַד יְמֵי השַׁחֲרוּת? קוּמִי צְאִי,/ רְאִי מַלְאֲכֵי שֵׂיבָה בְּמוּסָר שִׁחֲרוּ,

וְהִתְנַעֲרִי מִן הַזְמָן כַּצִפֳּרִים/ אֲשֶׁר מֵרְסִיסֵי לַיְלָה יִתְנַעֲרוּ.

דְאִי כַדְרוֹר לִמְצֹא דְרוֹר מִמַעֲלֵךְ/ וּמִתוֹלְדוֹת יָמִים כְּיַמִים יִסְעֲרוּ.

היי אחרי מלכך מרדפת, בסוד/ נשמות אשר אל טוב ה' נהרו!



שינה בחיק ילדות זהו שיר שכלול בשירת הקודש, כלומר משולב במערך התפילות בבית הכנסת.

בשיר זה יש פנייה לנמענת, הדיבור הוא בלשון נקבה.

פירוש המילה שחרות בשיר: פירוש אחד הוא שהוא בא מהמילה שחר, כלומר התחלה. פירוש שני הוא העמדה של המילה 'שחרות' אל מול המילה שיבה - כלומר שיער בצבע שחור שהוא מאפיין את הצעירות לעומת שיער שיבה בצבע אפור שמאפיין זיקנה.

השיר אומר לנו שהזמן הוא דבר ירוד לעומת המוסר, הדת, הרוחניות, הרדיפה אחרי דרך אלוקים, לרדוף אחרי הנהירה כלומר האור שמקרין האל - שהיא נעלה ביותר.


תפילות הקבע בבית הכנסת הן תפילות שכל אדם חייב לומר אותם ביום חול, שבתות וחגים.

תפילות אלה שחייבות להיאמר מאורגנות ומסודרות במסגרות קבועות שלא ניתנות לשינוי. הסדר של התפילות התגבש בתקופת התלמוד.

עם הזמן נוצרה הרגשה שתפילת הקבע אינה עונה על הצורך בביטוי אישי ולכן חיפשו דרך להעשיר אותם בתוספות שנכתבו על ידי חזנים ומשוררים ושולבו בתפילות הקבע. מקומם היה קבוע לפני הברכה המסיימת: "ברוך אתה אדוניי...".
שירים זמניים אלו כונו בשם פיוטים. ישנם סוגי פיוטים שונים ואחד מהם נקרא רשות. הרשות נקראת על שם הרשות שנטל החזן מן הציבור כדי לשמש כשליח שלהם בפני האל.
ישנה בחיק ילדות זוהי רשות (פיוט שנקרא רשות) והיא מצטרפת לתפילה שנקראת "נשמת כל חיי", הסימן לכך הוא שבבית האחרון מוזכרת המילה נשמה

השיר "ישנה בחיק ילדות" נתפס כמונולוג פנימי של הדובר המאיץ בנפשו להשתחרר מן הילדות, הכבילות, מהזמן, מהחומרי... היא צריכה להתעלות על עלמה, להתגבר ולהתמסר לרוח, לאלוקים. 

בבית הראשון פונה הדובר לנשמה בשאלה רטורית ובה הוא מזכיר לה שהנעורים חולפים ומתפזרים כנעורת. (יש דימוי שמובא לידי ביטוי בשימוש של כ' הדימיון).
הפירוש של המילה נעורת הוא הקליפה של צמח הפישתן.
הוא משתמש בצימוד גזרי (שורשי) של שלוש מילים הלוקחים מאותו שורש: נ.ע.ר - נעורים כנעורת ננערו ובאמצעותם הוא בעצם ממקד את תשומת ליבו של הקורא לעבודה שהזמן חולף ולכן יש לנצלו בצורה המיטבית. הדרך המיטבית: הרוחניות, ההיצמדות לרוח האלוהית.
ההיצמדות לעולם הילדות מסמלת הליכה אחרי הבלי העולם, אחרי החומר, אחרי הזמן. מי שרוחנו הוא מעל הזמן.

בבית השני מוזכרים ימי השחרות, גם הם מסמלים את תחילת הדרך, וגם כאן יש שימוש בשאלה רטורית שמטרתה לקרוא לנשמה שתקום ותתגבר, היא צריכה להתקרב לימי הבגרות והזיקנה המאופיינים על ידי המוסר והרוח.

בבית השלישי יש אימרה מפורשת של מה שעליה לעשות, עליה להתנער מהזמן. כציפורים אשר מרסיסי הלילה התנערו (שוב שימוש בכ' הדימיון - יש דימוי) הדובר מציג דימוי יפה ועדין שבו מתנערות הציפורים מיפות הטל של הלילה.
חמש פעמים משתמש הדובר בצליל ובשורש נ.ע.ר מה שהופך את החזרה הזאת למוטיב ההתנערות המדגיש את הרעיון המרכזי.

התנערי מן הנעורת ותתכווני אל הבגרות
התנער מהזמן ומהחומר ותתכווני אל הרוחניות

וכשתעשה (שימוש בכ' הדימיון - יש פה אכן דימוי) זאת הנשמה, אומר הדובר בבית הרביעי היא תוכל לצאת לחופשי כמו ציפור ולחפש את הדרור, החופש, ההשתחררות מחטאיה, מפגעי הזמן והוגרל לכן היא תחוש נעלה.
בבית הרביעי משתמש הדובר בדימוי ובצימוד - המילה דרור מופיעה בבית פעמיים בשתי משמעויות שונות - כך ממקד הכותב את תשומת ליבנו לתוצאה החיובית והרצויה של ההשתחררות מהילדות ומן הזמן וההליכה לקראת הבגרות, הרוחניות, המוסר.

המטרה שלשמה צריכה הנשמה להתנער מן הנעורים ומן החטאים מתוארת בבית החמישי - המטרה היא רדיפה והתקרבות לאלוהים, הוא מצווה עליה לרוץ אחרי האלוקים ולחבור לנשות שנהנות מזיו האל.
בסוגר מוזכרת המילה נשמות המרמזת לפיוט רשות מסוג נשמת כל חיי.

לסיכום הפנייה לנשמה היא תוצאה של אמונה שהנשמה אחראית על היצרים, הגורמים לאדם להתמסר לדבר זה או אחר. תהליך ההתנתקות מהזמן וההתקרבות לדת מתאורת בעצם בחמישה שלבים:

הראשון שבהם הוא פנייה להתעוררות
השני שבהם יש אזהרה (דעי כי נערים כנעורת ננערו!)
השלישי שבהם הוא ציווי להתרחק מהבלי העולם (קומי צאי.. התנערי..)
הרביעי שבהם הוא ההתנתקות מכוחות שליליים (כמו הזמן)
החמישי שבהם הוא בסופו של דבר חזרה בתשובה

חשב לשים לב שהבקשה של הודבר היא בגדר ציווי, וזאת ניתן לראות באמצעות ריבוי הפעלים וסימני הקריאה.

בשירת הקודש מקובל לבנות עמדה שבא ברור מה טוב ומה רע.

בשיר שלנו הניגודיות הזאת מעט מטושטשת, הדימויים, הציורים, הקישוטים מציגים מונה של התנתקות רכה מן הילדות. אין עמדה שיפוטית או ביקורתית או כעוסה.
יש הבנה שההיצמדות לחיק ילדות היא היצמדות נעימה אבל צריך להתנתק ממנה.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה