יום שלישי, 18 בפברואר 2014

הים ביני לבינך / שמואל הנגיד סיכום הרחבה השיר המלא שיר ימי הביניים סיכום פירושים הסבר



השיר שלפננו הוא שיר קינה רווי צער ומלא ברגש (הוא שיר לירי - שיר המתאר רגש).
שירי הקינה עומדים בסימן המתח בין הנושא הריגשי המועצם עקב הסתלקותו של אדם יקר וקרוב, לבין התבניות הקבועות של שירת ימי הביניים.

התבנית של הקינה דומה לשיר שבח. בשיר שבח מהלל המשורר את האדם החי, ואילו הקינה מהללת את המת וסופדת לו.

שמואל הנגיד במות אחיו הבכור יצחק כותב מקבץ של שירי קינה: חלקן ארוכות מאוד וחלקן קצרות.
בין הקינות הקצרות ידוע במיוחד הסידרה של תשע שערה קינות שחלקן מתארות את שלבי האבל.

השיר "הים הוא ביני ובינך" הוא קינה שנושא שמואל הנגיד על קבר אחיו הבכור.
הקינה מצטיירת בפשוטתה ומביעה את עצבותו של המשורר. השיר בנוי בצורה של פנייה ישירה לאח המתח ומורכב מחמישה עשר בתים המתחלקים לשלושה חלקים.

חלק ראשון: בית ראשון עד הבית השלישי - דובר מכריז כי שום דבר לא ימנע ממנו מלבקר את אחיו המת.
נראה שהוא מתאר את תחושבת הקירבה ביניהם.
החלק השני: בית רביעי עד הבית העשירי: מתואר הביקור והמכשולים העומדים בפניו ומונעים ממנו הידברות עם האח. מודגש הניגוד ביניהם.

החלק השלישי: בתים אחד עשרה עד חמש עשרה: פרידה מן האח המת.


הרחבה


הֲיָם בֵינִי וּבֵינֶךָ / וְלא אֶטֶה לְחַלוֹתְךָ

וְלא אָרוּץ בְלֵב חָרֵד / וְאֵשֵב עַל קְבוּרָתְךָ?

אֱמֶת, אִם אֶעֱשֶה כָזאת / אֱהִי בוֹגֵד בְאַחְוָתְךָ!

אֲהָה, אָחִי, אֲנִי יוֹשֵב / עֲלֵי קִבְרָךְ לְעֻמָתְךָ

לְךָ מַכְאוֹב בְתוֹך לִבִי / כְמַכְאוֹבִי בְמִיתָתְךָ.

וְאִם אֶתֵן לְךָ שָלוֹם – / וְלא אֶשְמַע תְשׁוּבָתְךָ,

וְלא תֵצֵא לְפָגְשֵנִי / בְיוֹם בּוֹאִי לְאַדְמָתְךָ,

וְלא תִשְחַק בְקִרְבָתִי / וְלא אֶשְחַק בְקִרְבָתְךָ,

וְלא תִרְאֶה תְמוּנָתִי / וְלא אֶרְאֶה תְמוּנָתְךָ,

לְמַעַן כִי שְאוֹל בֵיתְךָ / וּבַקֶבֶר מְעוֹנָתְךָ –

בְכוֹר אָבִי וּבֶן אִמִי, / שְלוֹמִים לָךְ בְאַחְרִיתְךָ,

וְרוּחַ אֵל תְהִי נָחָה / עֲלֵי רוּחָךְ וְנִשְמָתְךָ!

אֲנִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי, כִי / בְאֶרֶץ סָגְרוּ אוֹתְךָ.

וְאָנוּם עֵת וְאִיקַץ עֵת - / וְאַתְּ לָעַד בְנוּמָתְךָ,

וְעַד בּוֹא יוֹם חֲלִיפָתִי / בְלִבִי אֵשׁ פְרִידָתְךָ!




השיר עם סימנים והדגשות של דברים מסויימים:

הֲיָם (האם הים) בֵינִי וּבֵינֶךָ / וְלא אֶטֶה לְחַלוֹתְךָ (ולא אבוא לבקרך)

וְלא אָרוּץ בְלֵב חָרֵד / וְאֵשֵב עַל קְבוּרָתְךָ?

אֱמֶת, אִם אֶעֱשֶה כָזאת / אֱהִי בוֹגֵד בְאַחְוָתְךָ! (אחווה -ביחד)

אֲהָה, אָחִי, אֲנִי יוֹשֵב / עֲלֵי קִבְרָךְ לְעֻמָתְךָ

לְךָ מַכְאוֹב בְתוֹך לִבִי / כְמַכְאוֹבִי בְמִיתָתְךָ. (הכאב הגדול שבליבי נובע מזה שאתה מת)

וְאִם אֶתֵן לְךָ שָלוֹם – / וְלא אֶשְמַע תְשׁוּבָתְךָ,

וְלא תֵצֵא לְפָגְשֵנִי / בְיוֹם בּוֹאִי לְאַדְמָתְךָ,

וְלא תִשְחַק בְקִרְבָתִי / וְלא אֶשְחַק בְקִרְבָתְךָ,

וְלא תִרְאֶה תְמוּנָתִי / וְלא אֶרְאֶה תְמוּנָתְךָ,

לְמַעַן כִי (כי) שְאוֹל בֵיתְךָ / וּבַקֶבֶר מְעוֹנָתְךָ – (תקבולת נרפדת: שאול =קבר, ביתך = מעונך) (הבית שלך הוא הקבר שלך)

בְכוֹר אָבִי וּבֶן אִמִי, / שְלוֹמִים לָךְ בְאַחְרִיתְךָ, (מברך אותו לשלום)

וְרוּחַ אֵל תְהִי נָחָה / עֲלֵי רוּחָךְ וְנִשְמָתְךָ!

אֲנִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי, כִי / בְאֶרֶץ סָגְרוּ אוֹתְךָ. (לארצי - ארץ החיים, העולם שלי. קברו סגרו אותו בארץ המתים)

וְאָנוּם עֵת וְאִיקַץ עֵת - / וְאַתְּ לָעַד בְנוּמָתְךָ, (אני אשן ואתעורר - ואתה תמיד תישן)

וְעַד בּוֹא יוֹם חֲלִיפָתִי (יום שבו אחלוף מהעולם) / בְלִבִי אֵשׁ פְרִידָתְךָ! (הזיכרון שלך יהיה בליבי כמו אש, מוטיב היזכרון, אש הזיכרון.




בית ראשון:
האם יש בינינו ים שאני לא אבוא לבקר אותך? (שאלה רטורית)
קרובים פיזית כי אין ביניהם מרחק רב שמפריד ביניהם (אין ביניהם ים) - אנחנו מבינים את זה מהמבנה של השאלה הרטורית.

יש ביניהם גם ריחוק שנובע מהעבודה שהאחד חי והשני מת.

לכאורה אני מאוד קרוב אלייך, לכאורה המרחק הפיזי קטן.. אבל רחוק ממך מכיוון שאתה מת.

מישהו חי מדבר על מישהו מת.


החלק הראשון: תיאור הקירבה ביניהם - אין ים שמריד ביניהם, ברור שאבוא אלייך ואשב לידך, אם לא אחשב כבוגד.
בחלק הראשון אנו עדים לקצת החכשה.
נראה שהיה קיים קשר עמוק וקרוב בין האחים - אם הוא לא יבוא לבקר את אחיו הוא נחשב כבוגד.


החלק השני שבשיר עוסק בניגוד של החי והמת - יש הנגדה (ניגוד).
ניגוד בין החי למת - ניגוד מהותי ומשמעותי. מה שהאחד יול לעשות הוא לא יכול לעשות כמוהו, יש הדגשה על הניגוד ביניהם על ידי החזרה של המילה "ולא".


מדובר באח הביולוגי שלו, אחיו הבכור: לא מספיק שיש שימוש במילה "אחי" הוא גם מוסיף: "בכור אבי ובן אימי" - הם מאותו אבא ומאותו אימא.

אח צעיר שיושב על הקבר של האח הבכור שלו.

בחלק השני אנו עדים לקצת הבנה.

חלק שלישי: השלמה (שאולי נותנת לו להמשיך לחיות), ופרידה.

אבל הוא דבר שבה בשלבים (בכל מיני תרבויות).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה