יום שבת, 8 בפברואר 2014

יגון צ'כוב סיכום לבגרות


 היצג מקדים / אקספוזיציה - כל הפרטים הקדומים להתרחשות הראשונה.
בדרך כלל מציגה האקספוזיציה תאור ראשוני של המקום, הזמן, האווירה והדמויות ומשמשת כפתיחה וכדברי רקע.
לעיתים פזורים באקספוזיציה רמזים מטרימים להמשך.


הפרטים הנמסרים אלינו מהאקספוזיציה:
המקום - רחוב מושלג.
האווירה - חורפית, עצובה, סואנת, מתוסכלת.
הדמויות - עגלון בשם יונה שאינו זז ואינו נע, ששמו יונה פוטפוב.
סוסתו הלבנה מהשלג אינה זזה ואינה נעה גם כן, כמו העגלון.


ישנם חמישה מפגשים יש חמישה אפיזודות (גישות אשר מניעות את הסיפור) והם:
המפגש הראשון - המפגש התרחש עם איש הצבא.
דברי איש הצבא:
"לאן, שד משחת?"
"אתה אינך יודע איך לנסוע! ימינה סע!"

הניסיון של העגלון יונה פוטפטוב לקשור קשר עם איש הצבא:
"ואצלי... בני מת בשבוע הזה."

תגובת איש הצבא:
"סע, סע.. ככה לא נגיע עד מחר!"


המפגש השני - המפגש עם שלושת הבחורים (גמד ושני אנשים רגילים)
דברי שלושת הבחורים:



"התסע יותר מהר חולירע זקן, או לא? האן ככה נוסעים? הרבץ נא בשוט! נו, שד משחת! עוד פעם, יותר חזק!"

הניסיון של העגלון יונה פוטפטוב לקשור קשר עם שלושת הבחורים:
"ואצלי השבוע... זה... הבן מת!"

תגובת שלושת הבחורים:
"כולנו נמות".
"נו הרבץ, הרבץ! רבותי. אינני יכול לנסוע ככה האלה בשום פהעם אינני יכול! מתי נגיע בנסיעה הזאת?"


המפגש השלישי - המפגש עם החצרן
דברי החצרן:
"אין"

הניסיון של יונה פוטפוב ליצור קשר עם החצרן:
"מה השעה חביבי?"

תגובתו של החצרן:
"עשר... למה חנית כאן? עבור!"


המפגש הרביעי - המפגש עם העגלון הצעיר:
דברי העגלון הצעיר:
"לשתות!"

הניסיון של יונה פוטפוב לקשור קשר עם העגלון הצעיר
"קח... לבריאות.. ואצלי, אחא, הבן מת... שמעת? בשבוע הזה בבית החלום"

תגובת העגלון הצעיר:
התכסה עד מעל הראשו וחזר ונרדם.

המפגש החמישי - המפגש עם הסוסה:
דברי הסוסה:
אין

הניסיון של יונה פוטפוב לקשור קשר עם הסוסה:
" ככה זה אחא סוסה... היה ואיננו, שבק חיים לכל חי פתאום מת ללא סיבה..."

תגות הסוסה:
לועסת, שומעת, ונושפת בפניו של יונה.




יגון / צ'כוב
הסיפור יגון של צ'כוב הוא סיפור קצר מתורגם, שבמרכזו ביקורת חברתית כלפי החברה שאינה מצליחה לראות את מצוקתו ויגונו של היחיד (הם שקועים ועסוקים אך ורק בעצמם ולא בסביבה שלהם, לא מעניין אותם האחר, מעניין אותם האני העצמי שלהם) ואינה מצליחה לנהוג כלפיו בהבנה ובאנושיות, בניגוד לאיך שחברה נורמטיבית צריכה להיות. מוצגת סוסה, בהמה, שדווקא היא זו שנוהגת באנושיות. תפקידה של הוסה בסיפור להקצין ולהדגיש את הביקורת החברתית.
עצם הפנייה אל בהמה כברירית מחדל על מנת לפרוק עצב מעיק ועמוק וקשה כי ללא הבהמה הזאת לא היה לו למי לפרק את יגונו העצום, אומרת שמשהו לקוי בחברתנו, משהו לא בסדר, משהו מקולקל. המקום האנושי לא היווה פתרון לעגלון שבסך הכל רצה לשתף ולקבל הקשבה ממישהו אנושי על מות בנו. 

גיבור הסיפור הוא יונה פוטפוב עגלון שהגיע לעיר הגדולה מן הכפר בשל אילוצים. בפתיחת הסיפור, באקספוזיציה מוצגים פרטי הרגע לעליה וביניהם מוצגת אנלוגיה, סוג של השוואה, בין הסוסה לבין יונה. מן הדברים שנאמרים על הסוסה אנו למדים גם על יונה. נסיבות מסוימות, שאיננו יודעים מהן, אילצו את יונה וסוסתו להיעקר מן המקום הטבעי שלהם - הכפר והמחרשה ולעבור לעיר הגדולה.

האקספוזיציה מתארת גם את העיר שבה נימצא יונה, בעיר רועשת, סואנת, מוארת ומלאה בבני אדם אצים רצים בניגוד להמון הרוגש יושב יונה על עגלתו כפוף ומכונס בעצמו והשלג היורד נערם על כפתיו ומכסה אותו בלובן.
מכאן שיונה אינו שייך למקום הזה, הוא לא שייך למקום הזה פיזית, וגם לא מרגיש שייך למקום הזה מבחינת מנטלית הוא לא משתלב במקום הזה.
יונה ממתין כולו מכורבל ומכופף ושפת הגוך שלו מלמדת על כך שהוא מכונס בתוך עצמו ולא מחובר לסביבה.

אל העגלה עולה איש צבא ומבקש מיונה שיסיע אותו לנקודה מסוימת. 
כאשר עלה האיש לעגלה, יונה משתה את שפת הגוף שלו, הוא מתמתח, הוא מזדקף ואפילו יונה מתקשה בנהיגה, ונתקבל בעוברי אורח ומכאן אנו למדים על חוסר הניסיון שלו וחוסר המקצועיות שלו. במהלך הנסיעה המסורבלת פונה יונה בכל גופו אל איש הצבא ומספר לו שבנו מת. איש הצבא מגיב בקצרה אך מיד מגיב לנהיגה הכושלת של יונה ומזרז אותו. 
יונה מבקש להמשיך ולשתף את איש הצבא במצוקתו וביגונו, הוא מציץ בשנית בנוסע והוא רואה שאיש הצבא עצם את עיניו. פה מתאפיין לנו מוטיב בעיניים, כאשר הקשר של העיניים שלהם ניתק הקשר בין שני הדמויות ניתק גם הוא, העיניים מסמלות לנו הקשבה, וקשר.
יונה מנסה ליצור קשר עין עם הנוסע ולכן הוא מסתובב אליו ומביט עליו. הנוסע המבקש לנתק את התקשורת עם יונה עוצם את עיניו. העיניים, המבטים, ההסתכלות כל אלה בונים את מוטיב העיניים בסיפור, את הרעיון המתפתח של יצירת תקשורת וניתוק תקשורת. לעיניים תפקיד ממעלה ראשונה ביצירת קשר.

המפגש השני של יונה קשה יותר ומתסכל יותר מהמפגש הראשון. לעגלה עולים שלושה שיכורים. הסכום שהם מציעים ליונה תמורת ההסעה הוא סכום מגוחך ולא ראוי. אך המספר הכל יודע מתערב ברצף הסיפורי ומסביר לנו שלשלושתם אין משמעות בעיניו של יונה "והעיקר שיהיו נוסעים...". 
שלושת השיכורים עסוקים בחוויות שחוו בנשים ובשתייה - הם לא נותנים את דעתם כלל וכלל לנהג ולמצוקתו, נהפוך הוא, אחד משלושת השיכורים: הגיבן, הנמוך, החלש מוצא שיונה חלש ממנו וכדי לחזק את עצמו הוא יורד על יונה מכה בעורפו, מקלל אותו מתבדח על חשבונו ולועג לו בלי הפסקה. 
בתוך אווירת השכרות הזאת, בתוך הטירוף הזה, זורק יונה לאוויר משפט האומר: "ואצלי השבוע... זה... הבן מת!", כולנו נמות, משיבים לו השיכורים ולא מתייחסים לכאב שמאחורי המילים. הם ממשיכים לזרז את יונה בגסות ובאלימות ומתעלמים לגמרי ממצוקתו. גם כאן מתערב המספר הכל יודע ואומר "ויונה רצה לספר פרטים על מות בנו".
כשיורדים השיכורים חוזר יונה לחוש את תחושת הבדידות, המספר מתאר את מחשבותיו של יונה את הבדידות ואת השקט המשתלטים עליו מחדש. 
יונה מביט על האנשים הרבים שמסביבו ושואל את עצמו "האין בניהם, בין אלפים אלה שום דבר שירצה להקשיב לדבריו?"
ולמי שלא הבין מוסיף המפר הכל יודע תאור מטאפורי של היגון: המספר מדמה את היגון של יונה למקור מים העולה על גדותיו ומציץ את העולם כולו, אולם, לא ניתן לראותו. 

מפגש שלישי הוא מפגש יזום על ידי יונה, יונה מבין שהוא זקוק מאוד לאוזן קשבת ולכן הוא מחליט לפנות לחצרן העומד בפתח הבית, הוא שואל מה השעה והחצרן מזרז אותו ומבקש ממנו לפנות את המקום ושוב יונה עוצר ושוב מתכרבל ומתכנס בעצמו ושוב הוא מתמסר ליגונו והוא חש שאין טעם לפנות לאנשים.
אחרי כמה דקות הוא מחליט להזדקף ולפנות לפונדק. 
יונה נוסע לפונדק ורואה ציבור רב של אנשים ישנים בכל פינה, הוא מביט בישנים ומתחרט על כך שחזר מוקדם כל כך. פתאום הוא מזהה עגלון צעיר שפוקח את עיניו, יונה מזדרז להגיש לו כוס מים ומיד מוסיף ואומר "ואצלי אחא, הבן מת.... שמעת?" יונה מסתכל וממתין לראות איזה רושם יעשו דבריו... העגלון הצעיר כבר התכסה... וחזר ונרדם.
גם כאן מתערב המספר הכל יודע ומסביר לקורא מה צריך אדם במצבו של יונה, איזה סוג של הקשה והשתתפות בצער הוא מחפש ומי הם המנחמים הטובים ביותר? (יונה צריך שיקשיבו שיגיבו, שינחמו אותו, שיזילו דמעה, שישתתפו בצער.. הטובות ביותר למשימה הזאת הן הנשים).
לא נמצא האדם המתאים שישתף פעולה עם יונה, לכן יותר בוחר לפנות לסוסתו.

המפגש החמישי: אינו מתקיים אל מול בן אנוש. יונה בלית ברירה פונה לסוסתו ושופך בפנייה את ליבו, תגובת הסוסה: עיניה בוהקות, היא לעיסה, היא שומעת, היא נושפת בפניו של יונה - דווקא הבהמה מתנהגת באנושיות (מה שהיינו מצפים דווקא מבני האדם, מבני האנוש - והם לא ביצעו את זה, הכותב מביע על כך ביקורת)
סיום הסיפור מחזק את הביקורת החברתית של יונה כלפי החברה.
יחד עם זאת, ולצד החברתית יש לקחת בחשבון את חוסר היכולת של יונה לבחור מאזינים ראויים, ייתכן שבחירותיו השגויות נובעות מהיגון שמכביד עליו ולא מאפשר לו להיות בעל חושים מחודדים.

סיומו של הסיפור הוא מבחינת סיום סגור אך גם סיום פתוח. סיום סגור הוא סיום המציג פתרונות ותשובות לסיבוכים ולבעיות שהועלו במהלך העלילה, בהיבט הזה ניתן לומר שיונה פוטפוב חיפש דרך כדי לפרוק מעליו את היגון ואת המועקה וראה שנמצאה לו הדרך - הוא פנה לסוסה ונסחף בתיאור מצוקתו ויגונו.
סיום פתוח הוא סיום שלא מציג פתרון לבעיות ולתסבוכות שהועלו במהלך העלילה. ניתן לומר שסיומו של הסיפור יגון הוא גם סיום פתוח, יונה לא רצה לדבר עם סוסה, הוא רצה לדבר עם בן אנוש, הוא רצה לזכות בתנחומים בהשתתפות בצער בהקשבה ובתגובות מה שהוא לא יכול לקבל ככל הנראה מסוסתו, בהיבט הזה לא נמצא פתרון ולכן הסיום נשאר סיום פתוח.

 כאשר יש כאלה שרואים בסיום הזה סיום שבו הגיבור פרק את יגונו ומצא את הפיתרון ויש כאלה שרואים בסוף הפתוח סיום ללא פתרון אמיתי והולם לבעיה של יונה, הוא צריך מישהו אנושי כדי שיוכל להשתתף בצערו, לשמש אוזן קשבת, מישהו אנושי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה