יום שבת, 8 בפברואר 2014

חצוצרה בואדי / סמי מיכאל סיכום לבגרות ספרות


חצוצרה בואדי / סמי מיכאל

מבוא
סמי מיכאל נולד בבגדד בשנת 1926. הוא כותב בספריו בעיקר על יוצאי גלות עירק, על העלייה העירקית, חיי החברה בעירק והתערותם של יהודים וערבים בחברה הישראלית. סיפורה של ה"חצוצרה בואדי" מתרחש בחיפה סמוך לפרוץ מלחמת לבנון ומסתיים בתקופת המלחמה, בקיץ 1982. זהו סיפורה של הודא הערבייה, החיה עם משפחתה בואדי ניסנס שבחיפה – מקום בו גרים ערבים ויהודים בשכנות. הודא היא צעירה בת שלושים, רווקה ועדינה. סיפורה ריאליסטי ואנושי. הסיפור נמסר בגוף ראשון, מנקודת מבט של צעירה, בת-מיעוטים, שאינה מתבטלת בפני סביבתה היהודית. הסיפור חושף מערכות יחסים אנושיות בתוך המשפחה הערבית המיוחדת – משפחתה של הודא, מערכות יחסים בתוך משרד-הנסיעות – מקום עבודתה של הודא, יחסים בין ערביי הכפר לבין ערביי העיר ויחסים בין יהודים לבין ערבים בעת שלום ובעת מלחמה.

תקציר העלילה
משפחתה של הודא היא משפחה ענייה, והודא מפרנסת אותה. אחותה מרי, צעירה שובבה ותוססת, המונעת על-ידי יסוד ארוטי חזק. מחפשת מקום עבודה, אך אינה מוכנה לשנות את הרגלי חייה המתירניים לצורך כך. בביתן מתגורר עמן הסבא אליאס הסובל ממחלה חשוכת-מרפא ומתמודד עם המציאות המורכבת באמצעות הומור. האם, שהתאלמנה בצעירותה, נפרדה מאחיה, שנמלטו לירדן וללבנון, והיא מוסיפה להתרפק על זיכרונות עושרה האבוד של המשפחה. משפחתה הנוצרית של הודא מנותקת משאר תושבי השכונה, ואין היא שומרת על קשר גם עם קרוביה בכפרי הגליל המערבי. המשפחה היא מעין מיעוט נוצרי בקרב יהודים.
   הודא, שדחתה את אהבתו של בהיג´, עורך-דין ערבי, כמהה לגבר, ומצוקותיה הרגשיות באות לידי ביטוי פיסי: כאבי גוף פוקדים אותה, והיא מרבה לחוש חולשה. היא עובדת במשרד-נסיעות מקומי והעובדים במקום מתחשבים במצבה הפיסי והנפשי ונמנעים מלהטיל עליה מטלות קשות. הודא מעידה על עצמה שהיא משתדלת להיות ישראלית יותר מהיהודים עצמם. חבריה לעבודה המחבבים אותה מאוד, מעניקים לה מתנת יום-הולדת: ספר שירה מאת המשורר יהודה עמיחי.

מרי, אחותה של הודא, נכנסת להריון מזוהיר, ערבי בנו של אבו-נחלה העשיר בעל העסקים המפוקפקים, שבדירתו השכורה מתגוררת המשפחה. הסבא אליאס והאם אינם מוכנים לתת את בתם מרי לאישה לזוהיר המוסלמי, בנו יחידו של העבריין אבו-נחלה. כדי להסתיר את עובדת ההריון וזהות האב, מסכימה מרי להשתדך לווחיד, קרוב משפחה הנופל ממנה בהשכלתו ובחוכמתו. היא מצליחה בעורמתה לגרום לווחיד לחשוב, כי הוא אבי התינוק שברחמה.
   בחדר על גג בית המשפחה משתכן אלכס, עולה חדש מרוסיה – נגן חצוצרה. הוא הופך במהרה להיות מושא הזיותיה המיניות של הודא, עוד בטרם הכירו ממש. היא מדמה את עצמה למי שיושבת בכלא – כלא הבדידות. היא חוששת שתשוקותיה יביאו אותה עד כדי טירוף. אלכס נחלץ לעזרת המשפחה כאשר זוהיר מאיים עליה, וכך נרקם הקשר בינו לבין הודא. התקרבותם איטית, הודא מלמדת את אלכס עברית והוא נהנה ממטעמיה של אמה. אהבתם מסלקת את מכאוביה ואת חרדותיה של הודא, אך מערימה קשיים אחרים: הודא, אמנם תלושה בסביבתה הערבית, אך נפילתו של בן-המשפחה, חיסאם הפלשתיני, בלבנון שולחת אצבע מאשימה אליה, המתרועעת עם יהודי. אבו-נחלה לועג למשפחה שמצד אחד זוכה בכבוד על קרבתה לגיבור שנרצח בידי ישראלים ומצד שני זוכה בחתן יהודי. הודא מעלה אפשרות להתגייר בכדי לממש את אהבתה עם אלכס. בעיני הבוס שלה בעבודה, בועז, נראה הדבר מיותר ופסול מיסודו. אמו של אלכס, לא דוחה את אפשרות נישואי בנה לערביה אלא רוגזת על עצם העניין שנעשה מאחורי גבה ונתפש בעיניה כמזימה לפגוע בה עצמה.
   אלכס מודיע שעליו לצאת לחודש מילואים. הודא חרדה לשלומו. היא מבקשת את ברכת הסב לכוונת הנישואין. הסבא מסכים. הודא מגהצת את מדי הצבא של אלכס ואומרת לו שהרבה גברים ישראלים שלבשו מדים כאלה הרגו ערבים. היא גם מודעת שאלכס, כשילבש מדים אלו, יהפוך מטרה לכל חייל ולוחם פלשתיני. אלכס שב בשלום מהמילואים, הביא לקבורה את אביו שמת והגיש טיפול לאמו החולה. זמן מה לאחר מכן, פרצה מלחמת לבנון. אלכס גויס שוב. הודא נקרעת בין דאגתה לאהובה – החייל היהודי לבין כאבה על בני עמה הנפגעים בלבנון. כשאלכס נופל בלבנון, הודא שמגלה שהיא בהריון ממנו, מבקשת להפיל את העובר מתוך חישוב שכלתני וקר. בעומדה ליד קברו היא חושבת על עתידו של הילד. היא חוששת שהוא יהיה זר בין ערבים ובין יהודים.

האווירה הדרמטית ביצירה
על אף שהעלילה חושפת תמונות רגילות יום-יומיות של הווי קיומי טבעי, נרקמת ביצירה אווירה דרמטית – אווירה של איום מתמיד:
א.     קשיי הקיום של משפחת פליטים, שאיבדה את רכושה בעבר, והיא נאבקת למען הישרדותה בהווה.
ב.   בנות המשפחה, הודא ומרי, תלושות מבחינה חברתית ותרבותית ויש בכך משום איום על עתידן. הודא נותרת ברווקותה המדאיגה את אמה ואת סבה ומרי הנוהגת במתירנות מופגנת, מושכת אש מצד העולם הערבי בעל הנורמות המוצקות והבלתי-מתפשרות בכל הנוגע למעמד האישה וצניעותה.
ג.     הפועלים מן הגדה, המתגוררים בחדר על הגג (לפני בואו של אלכס) מאיימים בשכרותם על שלום הבנות בבית.
ד.    בעל הבית אבו-נחלה, סרסור ומשתף פעולה עם השלטונות, מאיים לזרוק את המשפחה מביתו, אם לא תיעתר מרי להינשא לבנו זוהיר.
ה.    זוהיר מאיים, תוקף ומשתמש בבריונים שלו על-מנת להשיג את מרי.
ו.     קרובי המשפחה מן הכפר מאיימים לבטל את ניסיון ההשתדכות של מרי לבנם ווחיד. אם יקרה הדבר, ייחשף קלונה של מרי ההרה.
ז.   הופעתו של אלכס, העולה היהודי מרוסיה, מאיימת על ערביות המשפחה. הודא העתידה לעבור אל עולמו היהודי של אהובה. גם אלכס מצדו מאוים על-ידי הזהות הלא-ברורה שלו. הוא יהודי, שעדיין לא הפך להיות ישראלי של ממש, הנאלץ לטפל בהוריו המערימים עליו קשיים ולשרוד במציאות השולחת אותו להילחם במלחמה שאין הוא מבין כלל את פשרה.

האווירה הדרמטית מעוצבת באמצעות מערכות היחסים בין שני העמים: יחסי שכנות ועבודה, יחסי קיום יום-יומיים, יחסי אהבה ויחסי מלחמה. שיאה של הדרמה ניסוב על המתח בין הרצון לממש את האהבה על רקע האיבה בין העמים. הודא המפוכחת עומדת לוותר על הילד שלה ושל אלכס המנוח מפאת חוסר עתידו של הילד בארץ ידועת המלחמות. מציאות החיים בארץ אינה מאפשרת גילויים של סובלנות לקשרים עמוקים ונושאי פרי.

שם היצירה
החצוצרה של אלכס משמשת אותו ככלי לביטוי תחושותיו ורגשותיו. הוא שאינו יודע עברית, מביע את עצמו בעזרת החצוצרה. הוא מנגן כדי להביע את געגועיו לאהובתו הרחוקה.
   החצוצרה קוראת להודא לעלות אליו לגג. היא גם מקרבת את לב הסבא אליאס ואום-הודא הערבים אל אלכס היהודי. מרי מכנה אותו "אבו חצוצרה". צלילי החצוצרה, אף שהם זרים למשפחה, יש בהם כדי להסיח את דעתם מאיומיהם של אבו-נחלה ובנו זוהיר.
   אלכס מתייחס אל הנגינה בחצוצרה ומשתמש בה כמטאפורה על-מנת לתאר את יחסו אל הודא. מרבית הקולות שמשמיעה החצוצרה הם קולות של ערגה, כיסופים, ולא קולות של שמחה.
   החצוצרה היא סמל מיני. כאשר נוסעים אלכס והודא לאילת כדי להתייחד שם בבית-מלון, מבקש אלכס להשתמש בחצוצרה כדי להביע את תשוקתו העזה להודא.  לאחר שקיימו יחסי-מין, הוא רוצה לתקוע בחצוצרה ולבשר לכולם על הניצחון.
      סופה של החצוצרה שהיא נלקחה בידי אמו של אלכס. יש בכך אולי רמז לחצוצרת הרחם. האם לקחה את החצוצרה בה ניגן אלכס, אך זה השאיר את זרעו בחצוצרת רחמה של הודא. 
   העובדה שבסופו של דבר נותרת החצוצרה מיותמת ממחישה באופן סמלי את הכישלון לבנות גשר יציב לאורך זמן בין העמים – היהודי והערבי.

מבנה היצירה
רוב פרקי הרומאן מוקדשים לתיאור יממה אחת בחיי הדמויות. בפתיחת הספר נחשפות הדמויות וכן הבעיה המרכזית שעומדת בבסיס היצירה: מערכת היחסים הטעונה בין יהודים וערבים. על רקע זה, בולטת דמות הגיבורה המספרת – הודא, הסובלת ממועקה נפשית עקב היותה רווקה בת 30, בתולה, אינטיליגנטית הנקרעת בין שני העולמות: העולם הערבי והעולם היהודי. הרומאן בנוי מתיאורי האירועים המלווים את גיבורי היצירה, היחסים ביניהם ומשמעותם ודיון עקרוני-פילוסופי בשאלות של זהות לאומית ובדילמות המתעוררות נוכח שאלות אלו. מבנה היצירה משרת את רעיון הדילמה בין העולמות ומגיע לשיאו בפרק האחרון, המותיר את סוף הרומאן פתוח, משום שאין לדעת מה תחליט לעשות הודא בתינוק שברחמה – האם תפיל את התינוק או תגדלו? מכאן שגם שאלת אפשרות הפתרון למתיחות ביחסים שבין יהודים לערבים – נותרת פתוחה ומעוררת מחשבה.

אפיון דמויות
הודא
גיבורת הסיפור – ערבייה נוצרייה בת 30. היא מספרת סובייקטיבית (בלתי-מהימנה), שאיננה מייצגת את מוצאה הדתי והלאומי. היא אדם אינדיבידואלי שבחר לקשור את גורלו עם התרבות הישראלית. היא עובדת בין יהודים, מתעניינת בשירה העברית (שירת יהודה עמיחי המשקפת את עולמה שלה), מאוהבת באלכס היהודי ובוחרת להתחזות ליהודייה, אולי בשל מציאות החיים הכפויה.
   בתחילת היצירה היא מופיעה כאישה שמרניתהמפנימה את תשוקותיה המיניות וחוששת מכל מגע פיזי. היא סגורה ומבוישת עד כדי התנזרות ממש. את התשוקה המינית היא מגדירה כמפלצת. היא חסרת ניסיון וחסרת ביטחון – על-כן היא מסתפקת בחלומות ובאוננות לעינוג גופה. היא סובלת מכאבים פסיכוסומטיים (כאבים פיזיים שמקורם במצב נפשי לקוי) ומבריאה מהם בזכות אהבתה לאלכס.  
   במהלך הסיפור, מבשילה הודא והופכת להיות גאה באהבתה ליהודי. היא מגשימה את עצמה כאישה הפועלת מתוך בחירה ולא מתוך כניעה. היא נענית להצעת הנישואין של אלכס מתוך מודעות מלאה לקשיים האישיים והחברתיים הכרוכים בכך. היא דוחה באומץ את אהובה הקודם, בהיג´ שבגד בה בהעדיפו אישה אחרת על פניה וניסה לחזר אחריה בשנית. היא עומדת באומץ מול אמה המתאבלת על אחיינה שנהרג בלבנון והיא עומדת בפני קבלת החלטה אמיצה בנוגע לעובר שהיא נושאת בבטנה, כאשר אלכס נהרג במלחמה. כך הופכת הודא לדמות שכמעט זכתה להגשים את אהבתה לגבר, לילד ולבית חם. למרות תלישותה הן מהעולם הערבי והן מהעולם היהודי, היא הצליחה לעצב את חייה באופן שרצתה, אלא שהמציאות הקודרת של איבה בין העמים, הותירה אותה במצב של אובדן כואב של אהובה וכנראה גם של ילדה שלא זכה לצאת אל אויר העולם. 
מרי
אחותה הצעירה של הודא, בת 28, צעירה בנפשה, תוססת, בעלת שמחת-חיים ומזג סוער, יפה וחושנית, חופשייה ואף גסה ובוטה. היא קלת-דעת, שובבה ומתירנית. אין היא כבולה לתכתיבים של חברה, מסורת ולאום. למרות זאת, אין היא מצליחה להתמודד עם המציאות שנכפתה עליה, ההריון מזוהיר. היא נאלצת לוותר על ייחודה ועצמיותה ומתפשרת על קשר עם ווחיד הנחות ממנה מכול הבחינות. מכאן, שלמרות היתרון שיש לה בפתיחה על אחותה הודא, נאלצת מרי להתפשר עם המציאות הנכפית עליה ולוותר על חיים איכותיים בהרבה, מתוך שמירה על כבוד המשפחה וכבודה שלה כאישה בעולם הערבי.

אום-הודא
אמן של הודא ומרי. בת עשירים חיפאית שירדה מנכסיה עקב הלשנת בעל הבית אבו-נחלה, שגרם לגירוש אחיה ולהפקעת רכושה. היא התחתנה מתוך רצון לממש את רגש האמהות שחשה. בעלה נפטר לאחר ארבע שנות נישואין, והיא נותרה לבדה, מגדלת את שתי בנותיה בדירה קטנה בואדי ניסנס.
   היא נקרעת בין שני העולמות: הערבי והיהודי. אחיינה חיסאם, שהיה מפקד בפת"ח ונהרג בשעה שלחם למען הפלשתינים בלבנון, הוא מקור לגאווה אצל אום-הודא הרואה בקרוב-משפחתה גיבור לאומי קדוש. אלכס, האהוב של בתה, הופך להיות בן-משפחתה. הוא מתעתד לשאת לאישה את הודא, הנושאת בבטנה את הנכד היהודי-ערבי שצפוי להיוולד ובצאתו של אלכס ללבנון, חשה אום-הודא את הקושי האבסורדי שמציבה בפניה המציאות הבלתי-אפשרית: היא מנשקת, מחבקת ודואגת למי שנשלח להרוג ילדים מבני-עמה. בכך היא מאמצת אל ליבה את הזהות הלאומית הכפולה שבמידה רבה הופכת החיים בישראל למטורפים.
 אלכס
יהודי, עולה חדש מברית-המועצות, סטודנט עני העובד לפרנסתו כסבל בנמל חיפה. כמו הודא, גם הוא תלוש – אינו שייך לחברה הישראלית ואינו שייך לחברה הערבית. הוא מחפש את זהותו החדשה – דבר קשה כאשר אפילו העברית איננה שגורה בפיו. העובדה שגם הודא חשה חוסר שייכות לחברה בה היא חיה וגם אלכס חש כך, מאפשרת את ההתקרבות בין השניים. אלכס סובל מבדידות. דרכו להפיג את שעמומו ולבטא את תחושותיו הנוגות היא באמצעות הנגינה בחצוצרה. הוא מודע לנמיכות-קומתו ולמראהו המכוער, למגבלת הראייה ממנה סובל ולהיותו דחוי בשל מוצאו הזר. יחד עם זאת הוא נחוש לרכוש השכלה גבוהה, ללמוד עברית ולהשתלב בהצלחה בחברה הישראלית.
   הוא מתערב לטובת שכניו, כאשר אלו נקלעים למצוקה כתוצאה מאיומיו של זוהיר המנסה בכל דרך להשיג את מרי. אלכס נוהג באומץ, מכה את זוהיר וזוכה בכרטיס הכניסה המיוחל לבית שכניו וללבה של הודא.
   אלכס נאלץ להתמודד עם הוריו הבעייתיים. אמו מרשעת של ממש. היא נהגה להכות אותו בצעירותו ולהתעלם לחלוטין מאביו החולה. למרות זאת, אלכס אינו נוטר להוריו על שנשלח לבית-יתומים בגלל שהוגלו לסיביר, ישב בכלא הרוסי בגינם וסבל רבות בחייו. הוא לא התכוון כלל לעלות לישראל. זה היה רצונה של האם שקיוותה שבנה יסלול עבורה את הדרך לקליטה פשוטה ומוצלחת בארץ. למרות הכל, הוא דואג להם ומנסה לנהוג בהם בכל הכבוד הראוי להורים.
   הוא מתגבר על כל הקשיים העומדים בדרכו, עד שאין הוא יכול עוד. הוא נשלח להילחם בלבנון ושם הוא מוצא את מותו.למרות שהוא מתנגד נחרצות למלחמה ודוחה את האידיאולוגיה המזויפת של "למות למען הדגל", הוא נאלץ ליטול חלק במלחמה ממנה לא ישוב.
 סבא אליאס
סבא אליאס מתגורר בביתן של אום-הודא ושתי בנותיה. הוא גדל כיתום בכפר ליד הנילוס. משפחתו נספתה במגפה גדולה וכניצול היחידי, היו שראו בו קוסם - אדם בעל סגולות של יכולת הצלת חיים. מונירה, שאביה התעלל בה מינית, התאהבה בו מתה בעת לידת בנם. כאשר ביקשו אנשי הכפר לבער את החרפה ולהרוג את אליאס ואת הבן הנולד, נמלטו השניים והגיעו לחיפה, ערב מלחמת השחרור. כעבור מספר שנים השיא אליאס את בנו לאום-הודא ולשניים נולדו שתי הבנות: הודא ומרי. לאחר שבנו נפטר, ממלא הוא את מקומו בחיי האם והבנות.
סבא אליאס הוא אדם גבוה, חזק, מרשים ובעל חוש-הומור. הוא מקרב אליו את אלכס ומברך על יוזמת נישואי התערובת בינו לבין נכדתו הודא. הוא מסרב לאבו-נחלה, המבקש את אישורו לשדך את בנו זוהיר לנכדתו מרי. בכך מוכיח סבא אליאס שערכים אנושיים-מוסריים קודמים בעיניו לערכים חברתיים-לאומיים.
   אבו-נחלה
איש עשיר, נאה ורב-רושם שחיצוניותו אינה מעידה על פנימיותוהוא נוכל, רמאי ושקרן העוסק בשוד, גניבה, הברחות וסחר בסמים. הוא זה שהבריח את אחיה של אום-הודא לחיפה, הלשין עליהם לשלטונות היהודיים ושדד את כספם. הוא מנסה לסלק את בני המשפחה מביתם. לשם כך השכיר את החדר על הגג לפועלים מהשטחים בתקווה שאלו ימררו את חיי אום-הודא ובנותיה. כך הוא מקווה לנשל אותם מהדירה השייכת לו והמושכרת בדמי-מפתח וכתוצאה מכך לזכות ברווח כספי גדול. הוא מוכן לעשות הכל בכדי להגדיל את הונו, גם אם מדובר במעשים בלתי-מוסריים. הוא שואף לשדך את בנו העבריין זוהיר למרי, והוא מפעיל לחצים כוחניים בכדי להשיג מטרה זו. משנכשל במשימתו, הוא שב לאיים וללעוג למשפחה שדחתה אותו ואת בנו ומציג אותה כמי שזכתה פעמיים: בחיסאם, הקדוש שנהרג בהתקפת מטוסי חיל-האוויר הישראלי בלבנון, שבוודאי ישלשל לכיסי המשפחה סכומי פיצויים נכבדים, ובאלכס שהצטרף למשפחה והעלה את קרנה בעולם היהודי.

דמויות משניות
הרומאן מאכלס מגוון דמויות משנה המרכיבות את הסביבה החברתית ביצירה. אנשי משרד הנסיעות בו עובדת הודא. חבריה לעבודה שופעים חיבה והבנה כלפיה. עדינה, הפקידה בכירה במשרד, אלמנת מלחמה המגדלת את בנה היחיד אל תוך מלחמה נוספת. בועז, מנהל המשרד, שגם לו בן חייל המסכן את חייו במלחמה. בין השניים יש רומאן מחוץ לנישואין, שתורם אף הוא למערכת הקשרים הסבוכה שבסיפור. שירלי, עובדת נוספת במשרד, מייצגת מתירנות מוחלטת. התנהגותה החופשית מקבילה להתנהגותה של מרי הסוערת – למרות שהשתיים גדלו והתחנכו על ברכי תרבויות שונות ביותר: היהודית והערבית.

הרעיונות המרכזיים ביצירה
1.    היחסים בין יהודים לערבים. במרכז היצירה עומדת השאלה:
       האם יתכן קשר חיובי משמעותי בין יהודים וערבים במדינת ישראל?
נושא זה מלווה את היצירה לכל אורכה. הודא הערבייה מתאהבת באלכס היהודי. היא נאלצת להתמודד עם הקושי שבדבר: "זה לא בשבילי. יהודים וערבים חונקים אלה את אלה ואין לי כוח לחיות את המלחמה המטומטמת שלהם" (עמ´ 84). הודא לאורך היצירה מצניעה את זהותה הערבית ומתנהגת כיהודייה. היא יודעת שבמדינת ישראל מוטב לה להיות יהודייה. כל עוד היא עובדת במשרד נסיעות ישראלי, מתרועעת עם חבריה לעבודה הישראליים ומתענגת על שירת יהודה עמיחי (המשורר היהודי שהפך להיות הקרוב ללבה, יותר מכל משורר ערבי) – חייה חולפים בנעימים. כאשר היא מחליטה לחלוק את חייה עם אהובה היהודי, היא ניצבת מול דילמה חברתית קשה: האם לנהוג על-פי צו הלב הקושר אותה לאלכס, או להישאר נאמנה לתרבות הערבית-הנוצרית – אליה היא משתייכת. היא מתחבטת בשאלות מוסריות הנוגעות לעיסוקיו של אלכס בצבא – "הרבה גברים ישראלים שלבשו מדים שכאלה הרגו ערבים" ובהמשך: "והמדים האלה כשהם על גופו של אלכס יהיו מטרה רצויה לכל חייל ערבי או לוחם פלשתיני" (עמ´ 201). בסופו של דבר, בוחרת הודא  בביטוי הנעלה ביותר של דו-קיום, אך נאלצת לשלם מחיר יקר באובדן אהובה וכנראה בויתור על פרי בטנה.  המסקנה העולה מהיצירה היא שטרם הבשילו התנאים ליחסים אמיתיים של דו-קיום. כל עוד נמשכת המלחמה בין העמים, לא ניתן לגשר על הפערים הלאומיים ומשום כך לא תיתכן אחווה בין-לאומית.

2.      טוב למות בעד ארצנו? – נושא המוות למען הדגל.
"כשאדם צעיר מת ולא חשוב איך, הוא לא מת בשביל דגל" (עמ´ 189). בדברים אלו מבטא אלכס את הגישה הרואה מוות במלחמה כדבר טיפשי ומיותר. היצירה מבקשת לקדם את הרעיון לפיו הרג במלחמות הוא עניין שבעקבותיו צומחת ומתעצמת שנאה בין בני-אדם. על בסיס זה נדונה ביצירה סוגיית זהות האדם ומידת חשיבותה. הודא ומרי הן ערביות המתנהגות כיהודיות. אלכס הוא יותר רוסי מאשר יהודי, למרות נכונותו להילחם בצבא הישראלי. אום-הודא נקרעת בין גאוותה לבן-משפחתה החלל הפלשתיני, לבין דאגתה לאלכס היוצא להילחם בבני-עמה. הסבא אליאס מכבד כל אדם באשר הוא אדם ולא מתוקף היותו ערבי או יהודי. המלחמה מצטיירת בעיניו כרצח ילדים: "יגידו לו ללכת להרוג ילדים שבאים להרוג ילדים והוא ילך" (עמ´ 192). הסבא אליאס מבקש לנטרל את העניין הלאומי ולהוכיח שהמלחמה היא שיגעון של מנהיגים השולחים את החיילים להיהרג ללא סיבה. מכאן שהספר דוחה את רעיון המלחמה למען אידיאולוגיה לאומית. גינוי המלחמה בא על רקע הצגת הדמויות במלוא אנושיותן, בלי קשר למוצאן הדתי-לאומי.

3.      הגדרת האדם באשר הוא אדם.
היצירה עוסקת בהגדרת האדם. סבא אליאס אומר: "את חושבת שבכפר שבאתי ממנו ידעתי שאני ערבי או יהודי? אמרו לי שאני ערבי ואמרתי מילא. אילו אמרו לי החיפושיות שאני חיפושית גם אז הייתי אומר מילא. הגבר של הודא דומה לי. אמרו לו שהוא יהודי ולא היתה לו ברירה" (עמ´ 192). בדברים אלו מבהיר מחבר היצירה את עמדתו באשר לזהות האדם. אין זה משנה אם האדם הוא יהודי או ערבי. מדובר בהבחנה שרירותית. הרי אין בכוחו של האדם להחליט אם להיוולד יהודי או ערבי. משום כך, אין טעם לתת לשאלת הזהות הלאומית להאפיל על שאלת הזהות האנושית. אדם יכול להיות טוב או רע בלי קשר למוצאו. לפיכך, בהחלט ייתכנו קשרים של אחווה ואהבה בין בני-אדם ממוצאים שונים וכל מעשה של הדבקת תוויות (סטריאוטיפים) הוא טיפשי ופסול מיסודו.

4      העמדה הפמיניסטית – מעמד האישה בעולם של גברים.
הודא יוצאת כנגד חינוכן של הנשים הערביות שדוכאו. מנשים אלו נמנעה הזכות לחשוב ולפעול בכוח עצמן. "אותנו הבנות גידלו וחינכו לנישואין [...] הכול היה כשר למען המטרה הנכספת – בעל מפרנס" (עמ´ 69).
  הודא מבקשת למרוד בגישה ההופכת את האישה להיות תלויה בגבר לו תינשא מתוך שידוך. היא מתייחסת אל האהבה שהפכה לדת החדשה. היא באמת מגשימה את העמדה הפמיניסטית. היא בוחרת באלכס, בניגוד למקובל בחברה בה היא חיה והיא דבקה בהחלטתה להיות אישה עצמאית ומשוחררת. היא דואגת לפרנסתה ושולטת בגורל יחסיה עם בן-זוגה. לעומתה, מרי שנראתה תחילה כאישה החופשית האידיאלית, מתגלה בסופו של דבר כקורבן המסורתי לשלטון
הגברים. היא נאנסה על-ידי זוהיר, נאלצה להסתיר את המעשה המביש (למרות שאינו באשמתה) ולבסוף לוותר על חירותה כאישה לטובת שמירת הסדר החברתי.
   נוסף על כך, מוצגות נשים נוספות ביצירה כחזקות ודומיננטיות. אום-איסם (אמו של ווחיד), השולטת בבנה ובבעלה. אמו של אלכס השולטת בבעלה ובבנה, לועגת להם, מעזה ומכה את אלכס, גירשה את אהובתו אסיה, דוחה את בת-זוגתו הודא. דמויות אלו, למרות רשעותן, מחזקות את הרעיון הפמיניסטי, המעמיד את האישה בעמדה שלטת, המסרבת להשלים עם המרות הגברית.
   מכאן, שהרומאן מציע שתי אלטרנטיבות לפתרון הסוגייה הפמיניסטית. האחת מקדשת את זכויות האישה לפעול בחייה כרצונה, והאחרת שומרת על המסורת הישנה והמתסכלת של האישה כקורבן לשלטונם של הגברים. דווקא הסבא אליאס, שהוא גבר מבני הדור הישן, מקדם בברכה את גישתה המשתחררת של הודא ובכך נרמזת העדפת הסופר את הגישה הזאת.

סיכום
"חצוצרה בואדי" מאת סמי מיכאל הוא רומאן דרמטי המעוצב בתוך אווירת איום מתמיד. במרכז היצירה עומדת משפחה ערבית המתגוררת בואדי ניסנס בחיפה, והנאלצת להתמודד עם מתחים בתוך המשפחה ומחוצה לה.
   הסיפור מתאר יחסים מורכבים בין שני העמים: היהודי והערבי, תוך התמקדות בבעיות החיים השונות. יחסי שכנות ועבודה, מתיחות על רקע עוינות ומלחמה וניסיון הצהרתי ברור של הסופר: לגשר על התהום הפעורה ולקשור גורלם של אנשים ממוצא לאומי שונה בקשר של נישואין ואהבה.
   בכדי להתגבר על הקשיים הנובעים מהחשדנות הטבעית ומהמציאות עקובת הדם בין העמים, מערב הסופר את חיי הדמויות: ערבים ויהודים אלה באלה ומשתמש במשורר יהודה עמיחי כגשר תרבותי-סמלי לקירוב לבבות. עמיחי מצביע בשיריו על תפלות המלחמה ועל רשעות החיים בצילה, וכך הוא מאפשר את החיבור הזמני בין העולמות הרחוקים של הודא הערבייה ואלכס היהודי – חיבור שטרם הבשיל.
  
מקורות
  1. הבר, אבי. "בגרות בספרות". אנקורי, 2000.
  2. מלצר, אלון. "סמי מיכאל: חצוצרה בואדי". אור-עם, 1992.
  3. שמידט, שולמית. "9 בספרות". קשת, 1989.


















חצוצרה בוואדי / סמי מיכאל

הז'אנר: רומן חברתי-ריאליסטי:
§       משקף מציאות המזוהה מבחינת מקום וזמן ההתרחשות.
§       המציאות המתוארת ברומן מוכרת ומפורטת. להתנהגות הדמויות יש הנמקה פסיכולוגית או חברתית.
מקום ההתרחשות: ואדי ניסנאס בחיפה. מרבית העלילה מתרחשת בבית המשפחה. היציאות לעולם החיצוני הן קצרות.
זמן ההתרחשות: סמוך לפרוץ מלחמת לבנון, שנת 1982, משך העלילה הוא כשנה.
המספרת: הודא, מספרת גיבורה (בגוף ראשון), הרומן מסופר מזווית ראייתה. הקורא צמוד לתודעתה ויחד עימה מגלה דברים במהלך העלילה. הודא מספרת את האירועים בטון רך וברגישות, וכמשכילה וחובבת שירה היא משתמשת בדימויים ובשפה מצועצעת לעיתים. אולי יש סגנון יתר כי העברית אינה שפת האם שלה.
מבנה הרומן: בדרך כלל הודא מספרת את הסיפור בצורה כרונולוגית, אך מדי פעם יש חזרות לעבר, שמטרתן לתת אינפורמציה לקורא.
הפרק הראשון הוא אקספוזיציה והוא מציג את הדמויות המרכזיות ואת הבעיות המרכזיות שידונו ברומן (בעיית יהודים-ערבים, בעיית היחסים בין הערבים לבין עצמם, אבו נחלה הסגיר את משפחת אום הודא לשלטונות, ותשוקה מינית בלתי ממומשת).
משפחתה של הודא: משפחה ערבית-נוצרית, ענייה, סבא, אמא, אחות קטנה מרי. הודא היא המפרנסת. המשפחה מנותקת משאר תושבי השכונה, ולא מטפחת קשרים גם עם קרוביה הרחוקים בכפר הגליל המערבי. את הרכילות מספקת להם שכנתם ג'מילה, ערביה ערירית. המשפחה היא מעין מובלעת נבחרת בקרב סביבתה: מיעוט נוצרי בקרב יהודים, מיעוט עירוני בקרב משפחה כפרית, מיעוט נבחר בשכונה.
הנושא: שאלת זהות, שאלת היחסים בין יהודים לערבים על רקע המלחמה. הסיפור מתאר יחסים בין שני עמים: יחסי שכנות ועבודה, יחסי קיום יום-יומי ויחסי מלחמה. אין הוא שולח אצבע מאשימה כלפי הממסד ואינו מחטט בעוולות חברתיות ולאומיות, אלא הוא מתמקד בהווה, בקיים, בפרובלמאטיקה של החיים עצמם. אך בסופו המחבר נוקט עמדה ברורה בנוגע לנישואים בין שני העמים בארץ בצל המלחמה: אלכס נופל במלחמת לבנון, והודא עומדת לוותר על ילדם, חושבת על הפלה, כי אין לו עתיד כאן בארץ. מציאות החיים בארץ אינה מאפשרת גילויים של סובלנות לקשרים עמוקים, קשרי נישואים וילודה, בין שני העמים. המצב המתואר בסוף הוא אבסורדי, וכך גם המלחמה בין העמים מצטיירת כאבסורדית: הודא היא ערבייה, שדואגת לחייל יהודי, שיצא למלחמה כדי לחסל ערבים.
סוף הרומן: הסיום הוא טרגי ומפתיע מעט, כי הקורא ציפה להמשיך ולעסוק בדמותה של הוא, כפי שהיה עד כה, ולא בדמותו של אלכס. בסוף רומנטיקה תמימה הופכת לאסון. תוצאותיה הן חורבן טוטאלי: הגבר מאבד את חייו, האישה את הסיבה לחיות, והעולל שברחמה את זהותו.
אופי העלילה: העלילה היא מרוכזת, דרמטית וקרובה יותר לתחום התיאטרון מאשר לצורת הרומן:
§        התפאורה – כל העלילה מתרחשת בעיקר במקום אחד, בחדר שבבית המשפחה.
§        דיאלוגים – ישנם בסיפור דיאלוגים רבים שמקדמים את העלילה.
§        מספר הדמויות – מועט ומרביתן עגולות ומורכבות.
§        השיא- העלילה מתנקזת אל שיא אחד, והוא התגשמות נשיותה של הודא בבית המלון באילת.
§        התוכן – במרכז העלילה עומדים קונפליקטים פנימיים וחיצוניים שגורמים למתח:
ü     עימות בין החברה היהודית לערבית (אלכס לעומת הודא ומשפחתה).
ü     עימות בין דמות הערבי החדש לדמות הערבי השמרן והשורשי.
ü     עימות בין הערבי המוסלמי לערבי הנוצרי.
ü     עימות בין הערבי שומר החוק לערבי העבריין.
ü     עימות בין הורים לילדים.

תיאור הדמויות
הודא 
אישה ערביה, בת 30, עובדת במשרד נסיעות, כמהה לגבר. בעבר היה לה חבר ערבי, בהיג', עו"ד, שזנח אותה למען בחורה גרמניה. אמנם הוא רצה לחזור אליה, אך היא סירבה (זו כנראה הסיבה העיקרית להתנזרות של הודא מהחיים) בעיני משפחתה והשכנים היא "בתולה זקנה", שלעולם לא תמצא חתן. היא סובלת מכאבים פסיכוסומאטיים ומהזיות (המצוקות הרגשיות שלה מקרינות גם למצבה הגופני: פוקדים אותה כאבי גוף והיא מרבה לחוש חולשה ופיק ברכיים). היא ביישנית ולא מרגישה נשית (גם בגלל בהיג' שטען שהיא קרירה, וגם בגלל ידידתו שהעירה על כיעורה).
מרי מאיצה בהודא להתקרב לאלכס, והודא מתחילה ללמד אותו עברית. יחסיה עם אלכס משיבים לה את נשיותה ומסלקים את מכאוביה ואת חרדותיה. היא משכילה, אינטליגנטית ואוהבת לקרוא את עמיחי. כשאלכס נופל במלחמת לבנון היא שוקלת להפיל את העובר.
במשרד הנסיעות בו היא עובדת שאר העובדים הם יהודים: בועז הבוס, בעל כרס, נשוי, אב לבן חייל, מפתח קשר רומנטי עם עדינה, שעובדת במשרדו. עדינה היא בת 41, אלמנת צה"ל, אם לחייל קרבי. שירלי, צעירה נוספת שעבודת במשרד, בת למשפחה אמידה, מתגוררת עם קובי, בחור מרוקאי, סטודנט, וממנת אותו.
בני המשפחה והעובדים עוטפים את הודא בצמר גפן ממש (לא מספרים לה על מחלת הסב, לוקחים ממנה את הלקוחות הבעייתיים וכד'). בשל יתמותה חסרה להודא דמות אב, גבר חזק, דבר המגביר כנראה את תחושת חוסר בטחונה (אביה נפטר כשהייתה בת 4).
הודא אינה מייצגת ברומן את הלאום הערבי, אלא היא תלושה מעמה (כמו אלכס). היא אינה מתביישת בערביותה, אך גאה בדמיונה ליהודים ("אני נראית כיהודיה, מדברת כיהודיה, אני ומרי לא מדברות ערבית בקול רם במקום ציבורי, כמו ערבים רבים אנחנו מתחזות ליהודיות").
למעשה, הודא אינה קרובה לא לערבים ולא ליהודים. היא לא מתנהגת כערביה (לא ממהרת להינשא, רוכשת השכלה וקוראת שירה ישראלית), מתנתקת מהשכונה הערבית ואין לה ידידים ערבים, אך גם אינה מתנהגת כיהודיה, אינה הולכת לים, אינה יוצאת לבלות, אינה מטיילת, מסתובבת בחנויות או מארחת.
הודא היא דמות משתנה, דמות עגולה, והיא אף מציינת זאת במפורש: "בדרך לשוב מאילת היינו שני זוגות אחרים". אלכס הוא שגרם להודא להשתנות מאישה קרירה לאישה שמודעת לנשיותה, אישה בעלת ביטחון עצמי. נראה זאת בטבלה הבאה:
דמותה של הודא לפני אלכס
דמותה של הודא אחרי אלכס
הוזה, סובלת מסיוטים, סובלת מכאבים פסיכוסומאטיים.
האהבה של אלכס מפיגה את כאביה.
כמהה לגבר, מפנטזת על גברים.
יש גבר בחייה, שרוצה אותה וצריך אותה.
חסרת ביטחון ומרגישה מכוערת.
מרגישה יפה ונשית.
בודדה וביישנית.
יוצאת עם ידידים לבלות בים, גופה תוסס.
נמנעת ממגע גופני.
יוזמת מגע גופני, מנשקת את אחותה.
שקועה הרבה בספר השירים של עמיחי.
קוראת לעיתים רחוקות.

אלכס 
עולה חדש מרוסיה, הגיע לארץ בעל כורחו, להוט להשתלב בארץ במהירות, אוהב ספורט, חזק פיסית, לומד הנדסה בטכניון ומנגן בחצוצרה, עובד לפרנסתו כסבל בנמל, עובר לגור בחדר על גג ביתה של המשפחה. הוא נמוך, קצר-רואי, עונד משקפיים עבות זכוכית. עם זאת, הוא מודע ליכולותיו, לכוחו ולשכלו. כמו כן, הוא רגיש ופתוח, מספר בצורה חופשית על חייו הפרטיים. הוא מגיע לארץ עצוב ומדוכא לאחר שנפרד ברוסיה מחברתו אסיה, אך הודא החזירה לו את הרצון לחיות.
הזיותיה המיניות של הודא נארגות סביבו עוד לפני שהיא מכירה אותו. הוא נחלץ כאביר לעזרת המשפחה, שזוהיר מאיים עליה, וכך נוצר קשר בינו לבין הודא. אלכס נהנה ממטעמיה של אום הודא. הוריו של אלכס, קומוניסטים לשעבר (ישבו מספר שנים בכלא הרוסי, שם אלכס נולד, נלקח מהוריו וגדל בבית יתומים), משתכנים בארץ בבית אבות. אימו העריצה ממררת את חייו ומבקשת לגור איתו, אך אלכס אינו מאפשר לה להשתלט על חייו. אביו הוא אדם חלש וכנוע בעל מצפון מפותח. אלכס קשור להוריו, אך הקשר מזיק לו. הוריו מייצגים את העולים החדשים - דור ההורים, שלא מצליחים להיקלט בארץ. בעקשנות מתגבר אלכס על הבעיות הנערמות בדרכו, אך כשנדמה שהצליח, באה המציאות המרה וממוטטת הכול, אלכס נופל במלחמת לבנון.
מרי 
משמעות שמה "מרד". היא האחות הקטנה של הודא, צעירה ממנה בשנתיים, שובבה ותוססת (בניגוד לרצינותה של הודא), מחפשת מקום עבודה אל אינה מוכנה לשנות את הרגלי חייה המתירניים לצורך זה. טיפוס נועז לגבי המקובל בחברה הערבית. היא משכילה, אינטליגנטית, יפה ונשית, מודעת ליופייה, ושום דבר לא עומד בפניה בדרך להגשמת מטרותיה. היא נכנסת להריון מזוהיר, עברי, בנו של אבו-נחלה העשיר, שבדירתו השכורה מתגוררת המשפחה. היא מעדיפה להינשא לווחיד הכפרי (משמעות שמו "היחיד", די אירוני כי הוא לא היה היחיד במיטתה של מרי), קרוב משפחה אמיד, קבלן תריסים. השידוך כמעט מתבטל בשל עונייה של המשפחה ובשל החמות השתלטנית. למרי יש גם בעיה, כי היא בהריון, אך בעורמה היא מצליחה לגרום לווחיד לחשוב שהוא אבי העובר.
הודא ומרי שונות מאוד באופיין ובמראה החיצוני, אך קרובות זו לזו. לפני שהכירו את אלכס הייתה הודא סגורה ומלאת עכבות ולכן הקשר בין שתי האחיות היה מוגבל מעט, אולם לאחר ההיכרות עם אלכס השתחררה הודא מעכבותיה, יורדים לה מחסומים רגשיים והיא מעזה ליצור קשר פיסי עם אחותה, מנשקת אותה. בדיוק כשהיחסים בין שתי האחיות הופכים להיות מושלמים – נפרדות דרכיהן עם נישואיה של מרי. שתי האחיות גרו באותו חדר, ולעיתים נראה כי מרי היא הבוגרת מבין השתיים (מרי מנסה להוציא אותה מדיכאונה, לוקחת אותה לים, יוזמת את פגישתה עם אלכס ועוד). מרי מתגלה כשחקנית מוכשרת במפגש עם משפחתו של בעלה לעתיד. המשוררת האהובה עליה היא דליה רביקוביץ'. באופו אירוני, למרות ששתיהן שונות זו מזו, שתיהן הרות מחוץ למסגרת הנישואין.
סבא איליאס 
אציל נפש, אדם חיובי לחלוטין, אותנטי, מעשן נרגילה ושותה ערק. דמות השורד הנצחי, בעל כוח פנימי עצום. למרות היותו זקן וחולה, הוא מתמודד עם המציאות המורכבת ועם מחלתו חשוכת המרפא באמצעות ההומור שלו. אוהב אדם (אינו כועס על הצעירים שמרעישים למעלה), מסתפק במועט, צנוע. דמותו עוטה מסתורין מעט (הגיע ממצרים, שם גר בכפר מרוחק ליד הנילוס, והאמינו שהוא מכשף). עיניו ירוקות וקומתו גבוהה, הצליח להציל את בנו היחיד (שנראה כי היה מפגר מעט), ולהביאו לארץ. הסבא מצטייר כאדם נבון, בעל פילוסופיה עממית, רואה את ההתרחשויות בחיים כגורל, ומקבל הכול בהבנה. הוא מגן על 3 נשים בביתו ונותן עצות טובות.
הוא מקרב אליו את אלכס, וביחסים ביניהם נראה כי "מצא מין את מינו": שניהם מתגעגעים לארץ רחוקה שאין לשוב אליה, שניהם צוחקים מדברים דומים, ובצחוקם "התקפלו זה בזה, עד שנדמה היה כי גוף אחד הוא שמתגלגל מצחוק...". בינו לבין כלתו, אום הודא, נרקמת מערכת יחסים עדינה, המרמזת אף על קרבה ואינטימיות, אך האווירה בבית טובה. הודא מעריצה את סבה, שמלכד את המשפחה ומשרה בה אווירה של שלווה.
אום הודא 
אישה גאה וקשה, שהתאלמנה בצעירותה. שייכת למשפחה מכובדת אך נפרדה מאחיה, שנמלטו לירדן וללבנון, ומרבה להתרפק על זיכרונות עושרה האבוד של המשפחה. השלטונות החרימו את רכוש המשפחה, והותירוה ענייה, אך גאה. כואבת את נפילתו של בן המשפחה, חיסאב הפלסטיני, בלבנון, ובאבלה מרגישה שייכות לעולם הערבי (כועסת על השלטון הישראלי, על צה"ל, וגם על הודא שמתרועעת עם יהודי). אום הודא התחתנה עם בנו של אליאס רק משום שבשנת 1948 לא היו גברים אחרים "בשטח", ואליאס שידך ביניהם כשראה אותה ברחוב.
היחסים בין הודא לאימה – הודא מכירה תודה לאימה על שתמכה בה במשך השנים ועל אמונתה בה. בעוד הודא מתחילה להתייחס אל עצמה כאל חרבה ועלובה, הרי שהאם ממשיכה להאמין בה ולהוקיר אותה. אמנם בהווה שבסיפור האימא כמעט נשברת ומתייאשת מהודא וממציאה שידוך עבורה, אך אהבתה להודא מצליחה להתגבר על מועקה זמנית זו.
לאחר מות האחיין של האם, המחבל שנהרג בלבנון, מחריף הקונפליקט המרכזי שברומן: האם מפגינה רגשות של זהות והשתייכות לאומה הערבית, ורגשות של כעס והאשמות כלפי האומה היהודית (ואלכס ביניהם). הודא נקרעת בין אלכס לאימה. היא אינה שונאת את אימה, ועם זאת דבקה באלכס, אך זה גורם לכאב רב. לאט לאט ובעזרתו של הסב האווירה בבית חוזרת להיות שלווה, האם נרגעת, נפרדת מאלכס בצאתו למילואים ומזמינה אותו לחתונה של מרי. הקשר בין האם לבת הופך להיות קרוב יותר לאחר שמרי מתחתנת ועוזבת, ומצבו של הסב מחמיר. הקשר מתחזק כאשר אלכס נהרג. האם, הודא והתינוק יקימו כנראה משפחה חדשה, אך זו השערה בלבד.
משמעות השם "חצוצרה בוואדי"
שם זה מסמל את הקצוות במדינת ישראל: חיבור בין מזרח (ישראל) למערב (רוסיה), חיבור בין יהודי (אלכס) לערבי (הודא).
ואדי – מקום נמוך, גיא,מעבר צר בין שני הרים (מילון אבן שושן). הוואדי מסמל את מצבם של ערביי ישראל, שנופלים בין הכיסאות. מחד הם חיים בעולם מודרני, מתפתח, ורוצים להשתלב בו, ומאידך הם כבולים בכבלי המסורת הנושנה, המחייבת אותם לאמות מידה נוקשות. הודא, גיבורת הרומן, מגלמת קושי זה בדמותה: היא עובדת במשרד עם יהודים, קוראת ספרות עברית, אבל יש לה קושי גדול ודילמה קשה בבואה לצאת עם יהודי.
מוטיב החצוצרה
החצוצרה שזורה בכמה אירועים מרכזיים לאורך העלילה, כשבכל אירוע היא מסמלת דבר שונה ומוסיפה נדבך נוסף להבנת המשמעות. המפגש של אלכס והודא נפתח בחצוצרה, וכשהוא מסתלק מחייה נשארת חצוצרתו מיותמת.
§        חשיבותה של החצוצרה כמקרבת לבבות – החצוצרה מקרבת את לב הסב והאם הערבים אל אלכס היהודי. בנעימות החצוצרה יש געגועים לעולמות אחרים. האם והסב לומדים לאהוב את צלילי החצוצרה, קולה מרחיק מהם את אימתו של זוהיר.
§        החצוצרה ככלי לביטוי רגשותיו של אלכס – מגלה את רגישותו ועוזרת לו להידבר עם העולם. דרכה הוא משמיע את מחאת בדידותו וממס את בדידותה של הודא. בצליליה הוא מפגין את נוכחותו במקום. אלכס מביע באמצעות החצוצרה צער וגעגועים כמו גם שמחה פורצת ותחושת ניצחון.
§        החצוצרה כסמל מיני – כשאלכס מתייחד עם הודא במלון האילתי הוא ממהר לחצצר כשהודא נעתרת לאהבתו.
§        החצוצרה ככלי מכשף – ג'מילה השכנה מאשימה את אלכס שכישף את הודא בחצוצרתו, כשם שכישף את החתולה שלה.
§        החצוצרה כרמז מטרים – החצוצרה מזוהה עם חיי הצבא, לצליליה נעור המחנה משנתו, ולצליליה קוראים לכיבוי אורות. הימצאותה בידי אלכס קושרת אותו עם צבא ועם מלחמה, כאילו קוראת אותו לקרב.
§        החצוצרה כסמל לדמותו של אלכס – החצוצרה היא ישירה, צורמת מעט ואינה חוששת לזעזע עולמות בקולה, כמו אלכס.
§        החצוצרה כמסמלת את דמותה של הודא – קשירת השם עם הסביבה הגיאוגרפית, "חצוצרה בוואדי", קושרת את החצוצרה כסמל להודא. אלכס משאיר ברחמה של הודא (בחצוצרת הרחם) מזכרת פיסית. נגינת החצוצרה מתאימה לדמותה של הודא, על דיכאונותיה, בדידותה, עליבותה, עיצבונה.
§        החצוצרה כמצהירה על שליטת היהודים – כשם שקולה רם ונישא, כך גם הביטחון העצמי של היהודי בארצו.
מוטיב שירת עמיחי
הודא מרבה לקרוא בספר השירים של עמיחי. נראה מספר משמעויות לכך:
§        עמיחי מאפיין את דמותה של הודא – ספר השירים של עמיחי הוא חלק מעולמה של הודא וקרוב לליבה. אל עמיחי הגיעה הודא בלימודיה בביה"ס התיכון. הודא הבודדה מבלה בעולמו של עמיחי ומזדהה עם המציאות השברירית והעדינה. הודא מבלה עם עמיחי כשיש לה נדודי שינה. פעמים רבות רצתה לכתוב לו ולספר לו שעולמה עצוב כעולמו.
§        עמיחי כתחליף לאב – ייתכן כי הודא משתמשת בעמיחי כמעין תחליף לאביה המת.
§        עמיחי כתחליף לגבר – כאשר הודא מהרהרת באפשרות ליחסים אינטימיים בין אימה לסבה, היא מדמיינת חיים כאלה בינה לבין עמיחי המבוגר ממנה: "אילו גרנו בכפיפה אחת... הוא המפרנס ואני שומרת הקן... אילו הקיפני חום גברי והערכה כבושה כפי שסבא אליאס מקיף את אמא, אילו...".
§        עמיחי כגשר תרבותי – בעזרת עמיחי עוברת הודא אל העולם היהודי. כשאלכס מקרב אותה לעולם היהודי אין היא נזקקת עוד לעמיחי, אך כשאלכס נקרא לצבא הודא עולה לחדרו ולוקחת עימה את עמיחי.
§        עמיחי כרמז מטרים – עמיחי מרבה לכתוב על תפלות המלחמה, על רשעות החיים בצידה, ועל החללים שמתו לשווא. מכוון למותו של אלכס ולחיים בצל המלחמה.
הנושאים המרכזיים ברומן (כתבה: שרון בן שבת)
§       אהבה – ערכה של אהבה כמתקנת, כמבריאה ומגשרת.
§       פציפיזם – יציאה כנגד המפלצתיות של המלחמה (הודא מכנה אותה מפלצת). להודא יש דעה נחרצת נגד כל גילוי של אלימות (למשל, כשהיא רואה את הדם של אלכס על המדרגות היא אומרת שכל האמירות על קדושת הדם הן טיפשיות, ואין כל קדשוה בדם שנשפך). המסר של הרומן הוא אנטי-מלחמתי.
§       פמיניזם – ישנן ברומן אמירות פמיניסטיות על רקע החברה הערבית הפטריארכאלית השוביניסטית. הודא אומרת: "אותנו הבנות הכשירו וחינכו לנישואין, לא להיות בני אדם". הודא כועסת על חינוך הנשים הערביות, שלא נתנו להן כלים לחשוב או לפעול בכוחות עצמן, אלא חינכו אותן לנסות ולהשיג בכל דרך בעל שיפרנס אותן.
§       שאלת הדו-קיום בין הערבים והיהודים בארץ – זהו נושא שמתפתח לכל אורך היצירה. כשהודא מבינה שהיא מתאהבת באלכס היא אומרת לאחותה: "זה לא בשבילי, יהודים וערבים חונקים אלה את אלה ואין לי כוח לחיות את המלחמה המטומטמת". אימה נבהלת מן העובדה שאלכס יהודי, בעוד הסבא ומרי מקבלים זאת בשלוות נפש. לגבי ג'מילה הפתרון הוא גיור, כך יתבטלו ההבדלים ביניהם.
גם בועז, הבוס הישראלי השמאלן והמשכיל, לא מבין מדוע הודא צריכה להסתבך בנישואין עם יהודי, ואומר: "מה היא צריכה צרה כזו בארץ הדפוקה הזאת?"
הבעיה מחריפה כאשר חיסאב, קרוב משפחה של אום הודא, נהרג ע"י הישראלים בלבנון. הודא ואלכס מותקפים ע"י בני השכונה: "בן דודה נפל והיא עם היהודי שלה". הבעיה מחריפה יותר כשאלכס מתגייס והודא חוששת משני דברים: שאלכס יהרוג ערבים, ושערבים יהרגו אותו. גם הקונפליקט הפנימי, המתרחש בנפשה של הודא בסיום הרומן, מדגיש את בעיית הדו-קיום.













אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה