יום שלישי, 4 בפברואר 2014

סיכום איש זקן מאוד עם כנפיים ענקיות לבגרות הסברים מבוא ספרות

מוטי שלגי

"נקודה דמיונית באופק הים" או: מלאכים לא מתים!

על  "איש זקן מאוד עם כנפיים ענקיות" מאת גבריאל גרסיה מארקס

בתשע"ג הוא הסיפור הנבחר, ותישאל עליו שאלה ממוקדת

1. מבוא
על הסופר ויצירתו
גרסייה מארקס עסק בעיתונאות, משפטים, קולנוע (תסריטאות) וספרות. בצעירותו שמע סיפורי דמיון מסבו וסבתו. כנראה, אלה השפיעו על כשרונו הספרותי. סיפוריו מלאים בדמיון עשיר ומרתק ביותר.
הוא פרסם רומן ראשון "מאה שנים של בדידות" ב 1967, רומן שכבש מיליוני קוראים בעולם. לא פלא שמארקס קיבל פרס נובל לספרות ב 1982. הרומן השני שלו היה "אהבה בימי כולרה" (1985) שהפך גם לסרט מצליח. ביצירות מצויה ביקורת נגד עוול, נגד שחיתות ונגד מלחמות.
הסיפור שלהלן לקוח מקובץ סיפורים "הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית" (1972). ניכרת השפעה גדולה של הרומן הראשון על הסיפורים שבקובץ. ההשפעה מתבטאת בעיבוד מיתוסים ידועים לכדי יצירת עולם סיפורי ואנושי חדש. ניתן לתאר זאת גם כ"נתינת מיתולוגיה חדשה לעולמנו זה שאלוהיו מתו זה כבר ואגדותיו נרצחו" (יורם ברונובסקי, אחרית דבר, קובץ הסיפורים, ר' ביבליוגרפיה).

2. תשתיות ( חומרי רקע ) לסיפור ותרומתן לסיפור

כאמור לעיל, הסיפור משקף מיתוסים ואמונות עממיות שרווחו בעם, למשל מיתוס על כוחו של מישהו מיוחד במינו לחולל ניסים ונפלאות. גם בימינו רווחת אמונה גדולה במנבאי העתיד או בכוחם של רבנים לחולל ניסים, כמו הרב אבו חצירא, הרב הרנטגן ועוד. בסיפורנו מבקשים אנשים ישועה ומרפא (אישה שליבה הומה בלי הרף, ג'ימאיקני שלא יכול להרדם בלילות, עיוור, משותק ומצורע). כמיהה אחרת הבאה לביטוי בסיפור היא הכמיהה למנהיגות ראויה. היא נולדת במיוחד כשאין מנהיגות כזו. ואכן, אנשים מבקשים למנות את האורח הזר למנהיג העולם.
בסיפור יש הד חזק למיתוסים על מלאכים. המלאך היה דמות פופולרית בפולקלור הקולומביני, פולקלור שסיפר על שדים ורוחות.
מיתוס אחר הקשור למלאך הוא המיתוס על לוציפר, מלאך שנפל מהשמיים (גשם הפיל אותו, ר' עמ' 187, 189). את לוציפר גרש אלהים מגן עדן כעונש על חטא הגאוה. הידענית הזקנה בסיפור רומזת לכך בטענתה שהמלאך שהגיע אליהם שייך לקנוניה שמיימית (עמ' 189, ובתרגום אחר, של יואב לוי: "מלאכי זמננו הם פליטים נמלטים ממזימת-קשר שמיימית" (עמ' 32)!
ואם אכן הוא רומז ללוציפר, הסבל שהמלאך עובר - אולי הוא העונש שגזר עליו אלוהים.
מיתוס אחר המשוקע בסיפור הוא הסיפור על האישה שהפכה לעכביש. המיתוס המקורי מספר על הנערה ארכאנה שמרדה באלה מינרווה. היא נענשה, הפכה לעכביש. בסיפורנו המרד של האשה שהפכה עכביש היה כנגד ההורים. (בריחה מבית ההורים כדי להשתתף בנשף ריקודים). לדעת נורית נתנאל (ר' ביבליוגרפיה, ב'), יש פה סיבה קטנונית לעונש, אך אולי יש לפנינו רמז חינוכי לא למרוד בהורים, כי העונש חמור מאוד!  
לסיכום, כאמור, יש הרואים כאן רדוקציה (הפחתה) מסויימת במיתוסים, הרומזת אולי למציאות הפחותה (הקטנונית) של האנושות המתוארת בסיפור (ר' ביבליוגרפיה,  ב'). דעה אחרת מדגישה שהסיפור משתמש במיתוסים שונים אך מעבד אותם היטב כדי ליצור משמעויות אחרות, מתאימות לתקופה החדשה.

3. הזמן  והרקע

בפתיחה מדובר על חודש מארס. לאחר שלושה ימים של גשם מופיע מלאך זקן, ובסיום הסיפור, בשבועות הראשונים של דצמבר מופיעות קרני שמש והמלאך עף ונעלם לו (השמש יכולה להופיע בקולומביה גם בחורף). קרני השמש מזמינות פרשנות אופטימית לסיפור ( ר' ב. רובינשטיין, ביבליוגרפיה ). הרקע להופעת המלאך הוא מציאות דוחה ועצובה. מתוארים סרטנים מתים, בוץ ורכיכות רקובות (עמ' 187), ובהמשך, האור הגדול של מארס נחלש כל כך, עד שלא היה אפשר לראות דבר.


ב. פירוט תוכן העניינים- "הפרקים": הסיפור המתורגם מחולק לשלושה חלקים. החלוקה שלהלן מתבססת על נושאים והתפתחות עלילתית. 
פרק א': הופעת איש זקן עם כנפיים ענקיות
פרק ב': התייחסות ראשונה לדמות המוזרה: פלאיו ואשתו
פרק ג': התייחסות האב (הכומר) גונסאגה לתופעה
פרק ד': המלאך הופך לתופעה מסקרנת, באים אליו אנשים מארצות רחוקות,  
           ואליסנדה גובה כסף עבור הצפייה בו
פרק ה': הרגשת המלאך לנוכח היחס אליו
פרק ו': פסקה קצרה על העיכוב בתשובת הכנסייה להסבר התופעה
פרק ז': הופעת האשה שהפכה לעכביש ודחיקת "מעמדו" של המלאך
פרק ח': התעשרות פלאיו ואליסנדה אשתו מהמלאך
פרק ט': היחלשות המלאך
פרק י':  התאוששות המלאך ועזיבתו את המקום

ג. הציר העלילתי או בעיית הסיפור: האם ישרוד המלאך או לא? על פי רוב הסיפור נראה כי המלאך לא ישרוד. הוא הולך ונחלש, אבל הוא נלחם על חייו, מעין מלחמת הישרדות, ואכן, הסיפור מסתיים בתיאור נוצותיו שגדלו לפתע, הוא שר שירי חובלים, מתחזק ומצליח לעוף ולהיעלם!

4. עיון בדמות המלאך: הדמות הראשית וגיבור הסיפור
בפתיחה מתואר המלאך כמשהו מתנועע וגונח בשיפולי החצר, כאיש זקן המוטל אפיים ארצה, משתדל אך אינו מצליח לקום על רגליו מכובד כנפיו הענקיות השרויות בבוץ. בהמשך הסיפור הוא מתואר כסמרטוטר, די מקריח עם כמה חוטי שער דהויים ושיניים בודדות. פלאיו ואשתו סוברים כי הוא ניצול ספינה שנטרפה בים. אולם אחת השכנות (כנראה, הידענית המופיעה בהמשך) קובעת כי הוא מלאך, ומכאן הוא מכונה כך במשך כל הסיפור. אולם המספר מדגיש כי " דבר ביישותו לא תאם את היפעה המהירה של המלאכים" (עמ' 190).[1]
בתחילה הוא אדיש, מדבר בניב לא ברור, לא אוכל אלא דייסות חציל, יש לו סבלנות גדולה. בעצם הוא סובל כמעט כל התעללות, פרט לצריבה בברזל. כתגובה לצריבה הוא יוצר נחשול חרדה אדיר (עמ' 191). כאשר גם הילד מתעלל בו, הוא מרגיש כמו כלב, כלב המודע למצבו הטרגי (192).
לאחר כשש שנים, כשהילד הלך לבית הספר, מרגיש המלאך חולשה, בדידות וחסר הגנה ("כמו גוסס עזוב, חסר בעלים", עמ' 192). כשמסלקים אותו במטאטא, הוא מנהל קרב הישרדות, מצליח לברוח במהירות ממקום למקום, אבל כבר אינו מסוגל לאכול. עיניו מתקשות לראות והוא נתקל בעמודי הבית. גם נוצותיו הולכת ונעלמות. הוא כה חלש עד שפלאיו עוטף אותו בשמיכה ומביא אותו לדיר. הזיותיו יוצרות הרגשה שהוא נוטה למות. ולמרות הכל, לפתע, בבוא האביב, נוצותיו מתחזקות, אבל הוא אינו רוצה שיבחינו בכך (כדי שלא ידעו כי הוא עומד לברוח מהם…?). הוא שר שיר חובלים. כנראה, היה רב חובל, שניצול מאנייה שנטרפה, כמו שסברו בתחילה פלאיו ואשתו. בשירתו מבטאת כמיהה אפשרית לשוב לים. בוקר אחד באה רוח גדולה מהים הפתוח, אולי רוח אלהית, אך היא אינה עוזרת לו לעוף. הוא מתאמץ שוב, ובכוחות עצמו בלבד מצליח לעוף (הוכיח שהוא יכול לעוף לאחר כל מה שעבר עליו!) ולהיעלם, והוא הופך לנקודה דמיונית באופק הים. (אולי יוסיף להופיע במקומות אחרים, שהרי הוא מלאך, כלומר אינו בן תמותה, אבל זה עניין לסיפור אחר...).
מבחינת הקורא, הוא גיבור הסיפור, למרות שרוב הסביבה אינה רואה בו גיבור, אלא אסון טבע בהפוגה (עמ' 191)! הוא גיבור הסיפור. הוא התגבר על כל התלאות שעברו עליו, והוא יוצר הזדהות בגלל התעללות החברה בו.

בסיפור מועלית בין שאר ההבחנה כי הוא סתם מלאך נורווגי , מבלי שנדע בדיוק מה משמעות הבחנה זו. המלאך סבל מהסביבה האנושית שהגיע אליה, למרות שלא עשה חלילה רע למישהו, לפחות בסיפור. כנראה, טבע האנושות הוא להתאכזר אל החריג והחלש, ועל כך נרחיב להלן.

5. יחס הדמויות השונות למלאך:  הואיל והמלאך הוא גיבור הסיפור, הרי הסיפור יתאר בהרחבה את יחס הדמויות אליו. יחס זה יתואר בצורה ביקורתית (ר' בהמשך, על עמדת המספר והאירוניה בסיפור).

א. פלאיו ואליסנדה: בתחילה הוכו בתדהמה מהופעת הדמות המוזרה, אבל לאחר שהילד החולה שלהם התעורר ללא חום ועם סימני תיאבון, הם "התמלאו גודל רוח" (עמ' 189) והחליטו לשלוח את המלאך לים ולציידו במזון לשלושה ימים. אולם המלאך נשאר בכל זאת בביתם כי ההמונים גדשו את הבית. עובדה זאת נוצלה היטב על ידי אליסנדה. יש לה חוש לעסקים. ואכן, הכסף החל לזרום אליהם.
בכסף הזה יכלו לבנות בית מפואר, חווה לגידול שפנים, ואליסנדה יכלה לקנות נעליים מסטן ושמלות משי, ופלאיו יכול היה לעזוב את משרתו כשוטר. לאחר כל זאת, ברגעי חולשתו של המלאך, הם ראו בו מטרד! הם מחטאים את הלול בקרינולין, כי הלול המזוהם, כביכול, עלול להרוס להם את כל הבית! יתר על כן, כשהמלאך מתקשה ללכת, הם מגרשים אותו במטאטא מחדר לחדר! זה יחס מחפיר ביותר.
ב. הילד: אפילו הילד התעלל במלאך, ועוד בתועבות מקוריות (עמ' 192).
ג. הזקנה הידענית: היא קובעת כי האיש הזקן אינו ניצול מהים כי אם מלאך שבא לקחת את הילד! (עמ' 189). ובכלל, הוא שייך לקנוניה אלהית...(רמז למיתוס לוציפר)
ד. האב, הכומר, גונסאגה: הוא משמש כנציג הדת. לפני היותו כומר הוא היה חוטב עצים חסון. הוא מתאושש מהר מההלם שתקף אותו ממראה הדמות המוזרה, והוא מזהיר את הסביבה שלא תהיה תמימה ותלך שולל אחרי כנפי המלאך שלה, כלומר הכומר רומז על מלאך מזוייף. הוא מוסיף שבעצם הוא שטן. אולם למרות קביעותיו אלה הוא מבקש משלטונות הכנסייה לנסות לפתור את תעלומת המלאך הזה. בסיום הסיפור הוא כבר מסוגל לישון בשקט בלי הסיוטים על מהותו של המלאך!
ה. הכנסייה: לכנסייה אין הסבר לתופעת המלאך. היא מרבה לשאול שאלות, כמו: אם יש לו טבור, או האם שפתו דומה לארמית. היא שולחת מכתבם זחלניים, ובעצם אין לה תשובות מספקות לתופעה. ואולי נמצב זה מגביר את תופעת המוני הצליינים המגיעים לצפות במלאך ( עמ' 190).
ו. הסביבה: הסביבה מוגדרת כ "כולם" (עמ' 189) או "ההמון" (עמ' 190).  המלאך סיפק להם עניין ומשמעות, הוציא אותם משגרת חייהם. הם תופסים אותו כשבוי. (ארבע פעמים נזכר כינוי זה). בתחילה רצו להכותו במקלות, אך ליבם לא נתן להם לעשות כן (עמ' 189). ובכל זאת הם צרבו אותו בבברזל, כאילו הוא חיית קרקס. הם רצו לראותו עומד במלוא קומתו, או רצו לבחון עד כמה כוח סבל יש לו. ואחרים שנחשבו רחמנים כי היו בעלי המום – אפילו הם השליכו עליו אבנים!
זהו יחס של זלזול וניצול, הגובל בהתעללות. הזלזול גובר ברגע שמגיע מישהו יותר מרגש, אנושי ומעניין בדמות האשה שהפכה לעכביש (הכלאה של עכביש בגודל של איל וראש של עלמה עגומה). ואז הם מזניחים אותו כליל. ייסוריה של אשה-עכביש ועצם דיבורה האנושי כבשו אותם, ולכן הם נותנים לה כדורי בשר טחון, בניגוד למלאך – לו הם נתנו שיירים של ארוחת בוקר.

מנגד, קבוצות שונות של אנשים רוצות שירפא אותם מחולייהם. כאשר המלאך אינו מצליח בכך, אלא עושה נסים מצחיקים, כמו צמיחת שיניים במקום השבת הראייה לעיוור, הם רואים בו סוג של מופרעות (עמ' 192).

ויש אנשים הרוצים שיהיה שליט חזק וישליט סדר בעולם.  הדבר מעיד על מצוקת מנהיגות.

ז. הרופא: הוא מחפש קשר בין מחלת האבעבועות של הילד ושל המלאך. לכן הוא בודק אותו, והוא תמה כיצד המלאך חי עדיין עם שריקות כאלה בליבו ורעשים בכליותיו. למרות זאת הוא מוצא בכנפי המלאך משהו טבעי המעורר השתאות. מדוע אין כנפיים לבני אדם, הוא שואל ספק ברצינות, ספק באירוניה.
לסיכום, המשותף לכל הדמויות הללו הוא יחס של זלזול, ניצול והתעללות כלפי החריג המוזר והחלש (בינתיים).

6. המספר: מספר כל-יודע
 "מספר כל-יודע אינו מסתפק בהבאת עובדות בלבד, אלא מלווה אותן בהבעת דעות ובחיווי שיפוטים ערכיים" (ר' נורית נתנאל, ביבליוגרפיה ב'). בניסוחיו ובאמירותיו מכוון המספר הכל יודע את הקורא לביקורת על הדמויות השונות בסיפור (ר' בהמשך). נוצר אפילו רושם שהמספר הזה מתכתב עם קוראיו בקריצת עין שובבה. למשל: "בלב המהומה שסביב תאונת הנוסעים הזו אשר הרעישה את הארץ, היו פלאיו ואליסנדה מותשי אושר, מפני שבפחות משבוע מלאו חדריהם כסף, ועדיין שורת הצליינים, אשר המתינו לתורם להיכנס, הגיעה עד קצה האופק" (עמ' 190, ההדגשה - שלי). מותשי אושר – צירוף אירוני, מרוב עושר-אושר הם התעייפו...
מספר כל-יודע גם חודר היטב לנפש דמויותיו ויכול להסביר את התנהגותן, למשל: "אך, הוא (המלאך), ככל הנראה, ידע את פשר השינויים הללו, שכן נזהר היטב שלא יבחין בהם איש, ושאיש לא ישמע את שירי החובלים אשר היה מזמר לעיתים לאור הכוכבים" (עמ' 194). המספר משתף אפוא את הקורא בהשערותיו על הרהורי גיבורו, ובביטוי "ככל הנראה" מתחפש המספר לרגע לאחד שכביכול אינו בטוח בדבריו...
דוגמה נוספת: בקטע הסיום מסביר המספר הכל-יודע כי "אליסנדה פלטה אנחת רווחה, למענה ולמענו..." (עמ' 194). למענה - כי סוף סוף נפטרה ממנו (נקודת מבט שלה), ולמענו - כי עוזב את הסביבה שהתעללה בו כל כך (נקודת מבטו של המלאך).
המספר הכל-יודע מכוון את הקורא ליחס ביקורתי נגד החברה.
זאת ועוד. המספר הכל-יודע גם מקשר היטב בין אירועי הסיפור השונים, למשל: "מכתבים זחלניים אלה היו חוזרים ונשלחים עד סוף הדורות, לולא אירוע גורלי ששם קץ לתלאות הכומר" (עמ' 191). מצד אחד, הוא מסכם מה שתואר קודם, ומצד שני, הוא כבר רומז לאירוע הגורלי שיתואר מייד בפסקה הבאה: בואה של האשה-עכביש. (המשפט  שלעיל מנוסח באופן אירוני, ועל כך בסעיף הבא, עמדת המספר).

7. עמדת המספר: אירוניה
כאמור לעיל, למספר הכל-יודע ביקורת רבה על הסביבה. הביקורת מועברת באמצעות מצבים אירוניים רבים.
אירוניה נוצרת בדר"כ ע"י ניגוד בין מצבים (אירוניה של מצב) או באמירות  מפורטות ומוגזמות, שכוונתן שנונה ועוקצנית (אירוניה של לשון). שני מצבים אלה יוצרים גם דמויות קומיות-אירוניות. האירוניה היא אמצעי ידוע להביע ביקורת על הדמויות בסיפור. נביא להלן דוגמאות לאירוניה מתחילת הסיפור ועד סופו.
א. לאחר שפלאיו ואשתו התגברו על התדהמה מהאורח המוזר ועל פנייתם אליו, והוא ענה בניב בלתי מובן, הם לא התייחסו לכנפיו "והסיקו ברוב היגיון, שאינו אלא ניצול בודד..." (עמ' 189). איך אפשר להתעלם מהכנפיים הענקיות שלו, ואחרי זה עוד להגיע למסקנה הגיונית?!
ב. כולם מחכים לפסק הדין של הערכאות הגבוהות ביותר, כלומר הכנסייה  והאפיפיור ( עמ' 190, אבל מסתבר כי פסק הדין הסופי לא מגיע כלל וכלל (עמ' 191). 
ג הזקנה הידענית: במבט אחד כבר ידעה כי האיש אינו ניצול ספינה, אלא הוא מלאך. היא גם יודעת הכל על החיים והמוות, אבל היא אינה יודעת מה עושים במלאכים מתים...!
ד. למרות שפלאיו ואשתו רצו לשחרר את המלאך בעקבות השינוי במצבו של בנם, ההמונים (הסקרניים) החלו להתקהל ו"היה צורך להביא גדוד חמוש בכידונים כדי לפזר את ההמון..." (עמ' 190). איזו הגזמה!
ה. יום אחד אומרת אליסנדה : "אסון לחיות בגיהנום הזה המלא מלאכים" (עמ' 92). היא שכחה כי התעשרה בזכות "האסון" הזה, ובעצם, אין זה אלא מלאך אחד בלבד!

ו. רבים מבינים כי תגובתו הקשה על הצריבה אינה נובעת בגלל כעס, אלא בגלל כאב.. (עמ' 191), ואכן, רוב האנשים לא המשיכו להציק לו, אבל הדבר לא מנע מהם לראות בו רק אסון טבע בהפוגה, ולא גיבור בגיל הפרישה! (שם). בשום אופן הם לא מסגלים להעניק לו את התואר גיבור!

ז. הרופא אינו מבין כיצד המלאך חי עם שריקות בליבו, וגם אינו מבין מדוע אין כנפיים לבני אדם!  הן כל כך טבעיות לפעמים... נוצרת לפנינו דמות קומית.

ח. בתחילת הסיפור נאמר כי "כנפיו... נתקעו בבוץ לעולמי-עולמים" (עמ' 189, ההדגשה – שלי). בסיום מתברר כי עולמי עולמים היו שש-שבע שנים בלבד! האנשים חשבו כנראה שהכנפיים הללו יישארו אצלם לעולמי עד, אבל המציאות טפחה על פניהם. המלאך הוא שניצח אותם!
ט. פירוט והדרגתיות: הגמון, ארכי הגמון, הוד קדושתו האפיפיור, מעמדות עליונים! הפירוט וההדרגתיות הזו והניסוחים הללו יוצרים דרמטיזיה מדומה, שמטרתה ביקורת נגד הכנסיה וראשיה.
גם הפירוט הבא יסתבר כפירוט מדומה. האנשים המבקשים שהמלאך יהיה מנהיג העולם הם: האנשים הפשוטים, השנונים ובעלי החזון. הפשוטים מבקשים למנותו לראש העולם, השנונים לגנרל, שינצח בכל המלחמות, בעלי החזון מבקשים שיהיה למרביע זרע, זרע של אנשים מכונפים, שינהלו את העולם. בקיצור, הפירוט - מדומה. כולם מבקשים אותה בקשה: מנהיג ראוי!!

י. הקרקס לא "ניצח" את המלאך כי ללוליין לא היו כנפיים של מלאך אלא של עטלף בין-כוכבי (עמ' 190). לפתע עדיפות כנפי המלאך על כנפי העטלף של הלוליין...


לסיכום, האמירות והמצבים האירוניים לאורך כל הסיפור מביעים את עמדתו הביקורתית של המספר הכל-יודע. לדעתו, תגובת הדמויות היא מגוחכת ביותר, ובעזרת התיאור האירוני מתעצמת הביקורת שלו כלפיהם.

8. שם הסיפור

שם של סיפור יכול להביע מספר משמעויות: הוא יכול לכוון לבעיה המרכזית של הסיפור, והוא יכול גם להדגיש מיהו גיבור הסיפור. אם שם הסיפור מורכב ממספר מילים, יש לבדוק כיצד המילים נרמזות בסיפור עצמו ומה משמעותן. נבחן את הדברים הללו על פי סיפורנו.

 "אדון זקן מאוד עם כנפיים ענקיות" - מדוע לא נאמר מלאך שהרי הוא מוזכר בכינוי זה במשך כל הסיפור? התשובה היא, כנראה, כדי להבליט דווקא ש"האורח" בעל הכנפיים לא היה מלאך, אלא באמת דמות אנושית. ולמה ענקיות? כנראה, כדי ליצור העצמה בסיפור פנטסטי (ר' פירוט בהמשך). ולמה זקן מאוד?  כנראה לרמוז שמאדם זקן אפשר ללמוד הרבה על החיים (והרי גם הידענית היא זקנה!), אבל אפשר גם לנצל את זיקנתו וחולשתו. והתואר "אדון"? הוא מציין אדם מכובד, שליט ומושל ואף תואר לאלהים, שליט כל העולם. התייחסות בסיפור לאדון העולם נרמזת אולי ברוח הגדולה הבאה מהים בסיום הסיפור. בכל מקרה, התואר אדון לא מוזכר כלל בסיפור!

שם הסיפור מתייחס אפוא למספר מאפיינים של דמות מופלאה-מוזרה זו, והוא מדגיש מיהי הדמות העיקרית ההופכת לגיבור הסיפור.









9. המשמעויות והרעיונות של הסיפור  
הופעתו של המלאך מכניסה עניין לחייהם המשמימים-המשעממים. הופעתו מעוררת ויכוחים, חקירות ותקוות. (העיירה המנומנמת מתעוררת לחיים).
אולם הופעתו מתבררת כהופעה של אורח שבא לרגע, רואה ומראה-חושף כל פגע. באמצעותו אנו רואים את פגמי החברה השונים. יחס הסביבה למלאך החלש והמוזר הוא יחס הגובל בניצול ובהתעללות. למשל, בני הזוג שמצאוהו בחצרם ניצלו אותו והתעשרו בזכותו. כשכבר לא הועיל, התנכרו לו. מתגלה בעליל כמה הם כפויי טובה.
מוכי גורל שונים מנסים להפיק ממנו תועלת, למשל שירפא ויושיע אותם, כמו החזרת שינה למי שלא מצליח לישון או החזרת מאור עיניים לעיוור. אחרים רוצים שיגשים משאלות חברתיות-פוליטיות, כמו הבקשה שיהיה מנהיג ראוי וישלוט היטב בחברה. כנראה, אין שליט אמיתי בעיירה. אבל ברגע שאינו עונה על ציפיותיהם ואינו מצליח כלל להושיע אותם, הם מפנים לו עורף, או רואים בו סוג של מופרעות...
נכון, ברגע מסויים כבשה אותם אשה שהפכה לעכביש, וסיפורה היה יותר חי ומרגש. באירוע זה אפשר לתת לסביבה נקודת זיכוי קטנה ...  

ואם כך, אפשר גם לטעון כי משתמע מהסיפור שאין להאמין באנשים שהם כאילו מלאכים. כגודל הציפיות כך גודל האכזבות. כנפיים לא תמיד מעידות על יכולת מלאכית (ר' גם הסיפור "חור בקיר" מאת אתגר קרת), אך עיקר הסיפור הוא תיאור  ההתעללות המרובה בדמות החלשה. התעללות זו הופכת לביקורת נוקבת נגד כל פלגי החברה. התעללות יוצרת הזדהות עם החלש והמוכה (המלאך). יתר על כן. דווקא ההתעללות בו ויכולת ההישרדות שלו מקנה לו מעמד של גיבור!

כאמור, הופעת המלאך-אדון מוזר שברה את שגרת חייהם של התושבים. נכנס עניין חדש לחייהם הרגילים, הקשים, המשעממים והאפורים. אך משנעלם יחזרו כנראה לשגרת חייהם. יחפשו אולי מושיע אחר!

לסיום, ההתחקות אחר כל הפירושים האפשריים לדמותו של האדון-מלאך בסיפור כה מוזר יוצרת עניין רב ומקנה הנאה ספרותית רבה. (ועל יחודו של הסוג הספרותי של הסיפור – נרחיב להלן.) זהו סיפור מוזר המעלה מחשבות רבות בקשר למשמעותו האמיתית. הרבה נשאר מיסתורי כיאה לסיפור פנטסטי...


10. סוג הסיפור: פנטסטי - מוזר- קסום

מהמסופר עולה כי לפנינו סיפור פנטסטי. בסיום יש התייחסות עקיפה לסוג הסיפור: המלאך הפך לנקודה דמיונית באופק הים... ואין גם שום פרט או רמז שמישהו חיפש את המלאך. פרט כזה היה יוצר כנראה אלמנט ריאליסטי.
מהם המאפיינים העיקריים של סיפור פנטסטי, המוגדר גם סיפור לא-ריאליסטי?

א. מצבים לא ריאליסטיים- מוזרים מאוד: אדון זקן עם כנפיים ענקיות? פרט זה שובר את חוקי המציאות. דבר כזה לא נראה עד היום! בסיפור מתוארים מצבים דמיוניים ביותר עד כדי גיחוך ואבסורד: מה שקורה לעיוור (צמחו לו שלוש שיניים חדשות, אך לא חזרה ראייתו), למשותק (לא זכה להלך, אך היה קרוב לזכות בלוטו) ולמצורע (עלו חמניות מתוך פצעיו)! הכנסייה מבקשת לדעת, אם יש ביכולת המלאך לעמוד על ראש של סיכה (עמ' 191)!

-בסיפור אין ציון מקום קונקרטי, ובכל זאת מוזכרים גם מקומות ידועים כמו ג'ימאקאה, מרטיניקה ועוד. ערוב בין ריאלי לפנטסטי גם הוא אלמנט של סיפור פנטסטי. 

ב. שבירת מחיצות: נשברת מחיצה בין עולמות, בין מהויות. האדון (בן אדם) מוגדר כמלאך (לא אנושי): אדם-מלאך. בתחילה הוא מתואר כאדון-איש זקן, חלש ועלוב. רק בעקבות ההבחנה של הידענית שהוא בעצם מלאך, מתייחסים אליו כאל מלאך בשר ודם! הוא יודע לשיר, הוא חלה באבעבועות רוח.
ג. תדהמה והיסוס: בתחילת הסיפור מודגשת הבהלה התדהמה של הסביבה מתופעת האדון הזקן-מלאך. במשך כל הסיפור מנסים לברר מה טיבו של מלאך זה. הסיפור מסתיים באותה חידתיות אשר בה הוא נפתח.
לתדהמה של הדמויות בסיפור מצטרף ההיסוס של הקורא: האם באמת הופיע מלאך? איך הצליח בכלל המלאך לעוף לאחר שנפגע כל כך? כל אלה מחזקות את אוירת הסוד, התדהמה וההיסוס של הקורא.
ד. סמליות: מיהו באמת המלאך? הסיפור מציג מספר אפשרויות: ניצול מאונייה, מלאך, שטן, אדון זקן, (זקן מיוחד יכול להיות מעין מלאך...), אדון עם כנפיים ענקיות, כלומר אדם-לא-אדם. בעצם זו דמות שאינה מתפענחת סופית, כלומר דמות סמלית רבת פשר, דבר שמאפיין סיפורים פנטסטיים רבים. (האם הרוח הגדולה שבאה מן הים הפתוח מסמלת רק רוח אלוהית?)
ו. הסיום: הסיפור מסתיים כמו אגדה: הכל חוזר לקדמותו, הכל מסתדר. כמו שהופיע המלאך לפתע, כך נעלם לפתע. "אין נפגעים"... חלק מהאנשים אפילו הוטב מצבם (הילד, הכומר)... הסופר הגדיר את סיפורו זה כסיפור ילדים, כנראה במטרה ליצור סיפור שייתפס כאגדה לילדים, כסיפור מקסים כשלעצמו.
לפנינו אפוא סיפור פנטסטי – מוזר – קסום, אולם אין לשכוח כי ההתעללות של חלק מהדמויות בו אינה יכולה להשתייך לרובד הקסום. הקסום נוצר אם כן רק בזכות הסיום.
הערה: מבקרים רבים מגדירים את יצירת מארקס כריאליזם קסום! (ר' ביבליוגרפיה  ג', ט', י', יא').

11. חתימה
לפנינו סיפור פנטסטי מוזר וקסום כאחד, מעניין ומרתק. מצד אחד, הוא מצליח לתאר בעיות אנושיות כואבות, ומצד שני, הוא מצליח ליצור ביקורת על החברה בעזרת מציאות פנטסטית. הפנטסיה מועברת באירוניה שנונה ומגוונת.
הסיפור מתמודד עם מיתוסים ידועים על מהותו של המלאך ומיתוסים אחרים. הסיפור קולח וזורם, מסקרן, מרגש, ואפילו מרטיט ברגעים מסויימים.  
הסיפור הפנטסטי שלפנינו מצליח אפוא להביע את המורכבות הגדולה של חיינו בצורה מעוררת כבוד והשתהות כאחד.

12. ביבליוגרפיה

הסיפור

- מארקס, גרסיה: אדון זקן מאוד עם כנפיים ענקיות, מגוון לכיתה ט', תל, ירושלים, תשנ"ד, עמ' 187-194, תרגום: רנה ליטוין

- מארקס, גרסיה: איש זקן מאוד עם כנפיים עצומות, בתוך "הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית", שוקן, ירושלים ותל אביב, 1980, עמ'     29-38
 תרגום: יואב הלוי, אחרית דבר: יורם ברונובסקי

מחקר

א- אוכמני, עזריאל: לקסיקון מונחים ספרותיים, ספריית פועלים, 1978
ב- נתנאל, נורית: מגוון, לכיתה ט', מדריך למורה, תל, ירושלים, תשנ"ה, עמ' 150-155
ג -  עוז, עמוס: מתחילים סיפור, כתר, 1996, עמ' 81-87
ד- רובינשטיין, בלהה: חדוות החיים וחדוות המוות, כרמל, ירושלים,  1996 , הרצאה בפני מורים
ה- שלגי, מוטי: נקודה דמיונית באופק הים, אתר האינטרנט של "אהל-שם", תש"ס
ו - שלגי מוטי, סטפק רחל: קריאת אתגר, קריאת בסיפורי אתגר קרת, אנקורי ספרים, 2002
ז- ארבל-תור, מיכל: נסיך מכושף, טבעת קסם ואשה זקנה ביער, משקפיים, גיליון 6 מאי 1989
ח - הסיפור העממי, פרקים בספרות, פנים אל פנים, האוניברסיטה הפתוחה, 1986
ט- הרציג, שלמה: מלך בשר ודם, להוראת סיפורו של ג.ג.מארקס, חדר מורים לספרות
י. - קאופמן, מזל: עיון בסיפור "איש זקן עם כנפיים עצומות", חדר מורים לספרות
יא. - רויטמן, אלכס: עיון ב"איש זקן עם כנפיים עצומות" למארקס, חדר מורים לספרות

            תיכון "אהל-שם" רמת-גן תשע"ג – ספרות- סיפור ממוקד לבגרות
    שאלות לעיון והעמקה בסיפור "אדון זקן מאוד עם כנפיים ענקיות" / מארקס

א.     מה מאפיין מלאך, וציין אילו מאפיינים של דמותו מתגלים בסיפורנו? האם הם דומים או מנוגדים למאפייניו הידועים? פרט והסבר.
ב.     1. תאר כיצד מגיב המלאך לצריבתו בברזל (עמ' 191). 2. איזה יחס כלפיו נוצר מתגובתו זו?
ג.       תאר את נסיונותיו של המלאך לעוף ולברוח מהחברה האנושית (בסיום הסיפור).
ד.      מהי נימת הדברים במשפט הבא: "לבעלי הבית לא הייתה סיבה להתאבל" (192)                                  
ה.  המספר מגדיר חלק מהאנשים המגיעים למלאך כחולים אנושים ביותר
    (עמ' 190). מיהם באמת חולים אלה ואיזה רושם נוצר בעקבות "מחלתם"?
ו. האם יש במשפט הבא - ביקורת על החברה האנושית או הערכה:
   "מה ששבר את הלב, לא היה גופה (של האשה שהפכה עכביש) שלא כדרך   
    הטבע, כי אם ההתייסרות הכנה שבה סיפרה את פרטי האסון" (עמ' 191).
ז. הסבר ופרט במה מתבטאת כפיות הטובה של פלאיו ואשתו כלפי המלאך?
ח. היכן מצויות בסיפור מילים המתייחסות או רומזות לכותרת הסיפור: אדון,
    זקן, כנפיים, ענקיות?
ט. מהי עמדת המספר? פרט, הדגם והסבר. (עמדה אירונית...)
י. איזו התפתחות חלה בסיפור בדמויות הבאות: הילד, האב גונסאגה והידענית?
יא. האם המציאות המתוארת בכפר הקולומביאני יכולה להתקיים במקומות אחרים
     בעולם, כמו: התנהגות הדמויות בסיפור, במילים אחרות: במה מהווה הסיפור
     פנורמה אנושית סמלית-אוניברסלית-על זמנית?
יב. לו נתקלת בתופעה דומה, כיצד היית מגיב: בסקרנות, בחשדנות, בדחייה,
    בזלזול?  פרט והסבר את דבריך.
יג. פרט והסבר במה מתבטאים המוטיבים הבאים: זיקנה, כנפיים ונוצות 2. מה משמעותם ותרומתם להבנת מצבו של המלאך?
יד. חידות: נסה לענות על עניינים או פרטים שאין עליהם תשובה בסיפור:
1.   באיזה ניב, אתה משער, דיבר המלאך? אם בכלל...
 2 . מאיזה מקום בא המלאך, לדעתך? מנורווגיה (על פי רמז מהסיפור)?
3.  מדוע לא אכל המלאך אפילו את מעדני האפיפיורים: "משום מלאכות או
     בשל זקנה" (עמ' 191)? איזו סיבה נראית לך יותר או ששתי הסיבות
     אפשריות? ( יחס מסויים – יחס עויין לכנסיה?)
4. מהן, לדעתך, התועבות המקוריות שהשתמש בהן הילד כלפי המלאך (עמ' 192)? מדוע, לדעתך, לא סיפר המספר את קטעי האכזריות האלה ((התועבות האלה)?
5. כיצד תסביר שבתחילה לא זיהו פלאיו ואשתו את הניב שדיבר בו המלאך,
   אבל בסיום הם שמו לב שהוא מביע את הזיותיו במילים של נורבגי    
   עתיק?! (נעשה ברור יותר?)
6.   האם יש קשר בין השערת הכנסייה שהמלאך הוא "סתם איזה נורבגי עם  
     נוצות"(ע'מ 191), להזיות המלאך המובעות בניב של נורבגי עתיק (עמ' 194)? (האם יש כאן רמז למיתוס מסויים?)
7. מי, לדעתך, גרם להבראתו של התינוק-ילד: סילוק הסרטנים או הופעתו
   של המלאך או שתי התופעות גם יחד?
8. מיהם, לדעתך, אותם בעלי החזון המבקשים להפוך את המלאך לאדם שיוליד אנשים חכמים ומכונפים... (עמ' 189).
9. למה, לדעתך, הביאו קרקס להמונים הצופים במלאך?  (תחרות?)
טו. משפט ספרותי: האם התייחסות של פלאיו ואלסנדה הייתה ראויה או לא?
טז. נסה לתת שם (כותרת) אחר לסיפור.
יז.  נסה לאייר מצבים או פרטים בסיפור, למשל: חמניות בוקעות מפצעיו של    
     המצורע, המלאך עומד על ראש סיכה, נקודה דמיונית באופק הים (היעזר    
     במגוון לכיתות ט').
יח. מהו סוג המספר בסיפור? פרט, הסבר והדגם.
יט. ציין מספר מצבים אירוניים בסיפור והבהר מהתרומתם למשמעות הסיפור.
כ.  אפשר לראות ולמצוא בסיום פואנטה. כיצד? פרט והסבר.
כא. בסיפור שזורים אלמנטים של הסיפור העממי שהיה מועבר בעל פה מדור לדור.
     המאפיינים של הסיפור העממי:
מבחינת המבנה: מילים או משפטים או מצבים מופיעים שלוש פעמים. שימוש במספר 3 , שהוא מספר טיפולוגי ידוע.
מבחינת התוכן: מכיל יסודות על טבעיים, קסם ומאגיה. אנשים מבקשים משאלות שונות. יש בו מוסר השכל.
הסיפור העממי שיקף כמיהות, חששות ופחדים של בני האדם. כדי לבטא אותם יצרו וסיפרו סיפורים כאלה. המספר ריתק את שומעיו, שחרר אותם במקצת ממצבם הלחוץ וכך גם התגבשה השקפת עולם מנחמת משהו.
השאלה:
נסה למצוא מאפיינים של הסיפור העממי המצויים בסיפור. פרט, הסבר והדגם את דבריך.
כב. קרא את הסיפור "חור בקיר" (בתוך "געגועי לקיסינגר" של אתגר קרת, זמורה ביתן, 1994). הסבר ופרט מה דומה ומה שונה בין הסיפורים?


(השאלות מאלצות את התלמיד לעיין שוב ושוב בסיפור כי לא הכל כלול בסיכום. יש שאלות על יחס התלמיד למסופר ועוד).




[1] בעצם הוא מתואר על רקע רדוד כמו בוץ וסרטנים, אבל משהו בישותו מחביא עוצמה מיוחדת במינה. על המלך המוזר ב"סתיו של פטריאך"  של מארקס אומר אומר עמוס עוז שהוא נמצא בין הנשגב לנקלה ("מתחילים סיפור", עמ' 87).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה