יום ראשון, 9 בפברואר 2014

העיוורת עלילה סיכום עלילה מה מתחרש בסיפור מה נמסר לנו מהסיפור עצמו בגרות ספרות אירועים בסיפור קצר



לחנה העיוורת אמרו לפני החתונה שלה כי היא עומדת להתחתן עם מישהו אלמן, שעיסוקו הוא מכירת טבק, וכי לאותו אחד שעתיד להיות בעלה לא נשארו ילדים מאישתו הראשונה.

חנה העיוורת מתרגזת על כל שקר שמשקרים לה, ואז אימא של חנה העיוורת נזכרת לספר לה לאלמן שעתיד להיות בעלה - יש שני ילדים, אך מזכירה שהם שקטים כיונים - כך נשבעה האם.
היא מספרת לה שוב ואומרת שבעלה העתידי הוא סוחר טבק וגר מסביב לגויים וממליצה לה להישאר בבית ולא לנוע משם.
הבית בעל חצר גדולה, הבית שוכן בקצה יישוב.

העיוורת שאלה בן כמה האיש? ואימא השיבה שהוא בן שלושים, אחר כך נשבעת שכך אמר לה השדכן, ומביע ספק בכך שאומרת שנה אחת פחות או יותר ואומרת לה שאין לזה כל חשיבות.

ליבה של העיוורת סער בקרבה וחנה מטילה ספק בדברי אימא שלה.

בלילה שלאחר החופה, לא היו מגעים יזומים של שני הצדדים,  חנה מיששה בזמן שבעלה ישראל נרדם, את זקנו, והבינה מחוש המישוש כי גילו של בעלה רב יותר משלושים
חנה הרגישה תחושת כעס, אימא שלה שיקרה לה, בן האדם שאמור הכי להגן עליה, לשמור עליה, לא לפגוע בה - עשה זאת, עשה את מה שחנה לא אוהבת שעושים לה - אימא של חנה שיקרה לביתה חנה.
לפי שיעוליו בלילה היא הבינה שאלו לא שיעולים של סוחר טבק.. ושוב תחושת כעס התעצמה בה.
היא מיששה את מגפיו של ישראל בעלה, מגפיים מקומטים וגסים היא הבינה לפי המגפיים שבעלה הוא יהודי צנום, גבוה קומה, על ראשו כיפת יארמולקה, מעיל ארוך ארוך שולים - הלילה הראשון שלהם ביחד עבר בנדודי שינה.

לפי הדפיקות של ישראל במקלו היא מבינה שהוא בא בימים.

רק אחרי המון זמן, ובהיותה בהיריון חנה השתכנעה לעבור לבית בעלה ישראל - היא מרגישה רוח זאת אומרת שהיא נימצאת במקום פתוח, וזמן הנסיעה ארוך מידי בשביל היות מקוף מוקף גויים.
היא שמה לב שאחרים קוראים לבעלה: רבי ישראל.
חנה חושבת בבית של גויים, לפי הבית: תנור הבישול נמצא כנראה בחדר הדירה,

בזמנים לא רגילים קוראים בשם רבי ישראל, למשל באמצע הלילה, מספר פעמים ולכל הפעמים בעלה ישראל נענה לבקשה שלהם ויוצא אליהם במנוחה בשלווה. חנה אינה מבינה את פשר הדבר.

בנו הגדול של ישראל כבד פה, למרות היותו בן ארבע. התשובה שחנה מוצאת לגבי השאלה מדוע הילד לא מדבר, היא שכך גם אביו, בעלה ישראל.

חנה משערת שלבעלה יש עסק רק עם גויים.

סיבת נקישת הילד בחלון היא השלג הראשון.
רבי ישראל מרבה לשבת בבית, אבל שמישהו דופק בדלת וקורא "רבי ישראל" הוא יוצא אליו ונמצא שם שעות רבות.

ישראל בעלה תירץ פעם אחת כי דודתו חלתה באמצע הלילה ובאו לקרוא לו, ושהוא שב הוא שוטף את ידיו במים.

הי שומעת קבוצה של אנשים שבאו אל ביתם אך לא מבינה מה יש להם לחפש בבית שלהם, היא תוהה האם הם ערלים? היא מזהה את קול הליכת הגויים והוא לא נשמע ככה, זה נשמע כל הליכתם של יהודים דווקא.
הי נזכרת שזאת לא פעם הראשונה שיוצא לה לשמוע את ההמון בחוץ.

היא שואלת את הילד כדי להבין מה הולך בחוץ, קוראים לילד יוסי, הוא לא השיב אבל הוא צחק.

חנה מתקשה בהליכה משום שהיא בהיריון מתקדם, והיא נשארת במקום, לא יוצאת ולא נכנסת.

חנה נשארת באותו מקום ומתגעגעת לשמוע קול של בן אדם, בעלה נכנס, הוא אינו מברך אותה לשלום, וישר מתחיל לספור מטבעות.
לאחר הספירה היא פנתה אליו ושאלה אותו על האנשים שהיו מחוץ לבית, הוא השיב לה בגסות רוח, "וכי מה אכפת לך!".. היא הסבירה לו שהיא חששה מהרעש העצום וכי חששה משריפה, הוא מסביר לה ברוגז כי היא לא צריכה לדעת ואומר לה להפסיק.
חנה זועפת, מרגישה את האטימות וחוסר האכפתיות של בעלה ישראל.
באופן אצילי למדי חנה מציעה לו את ארוחת הצהריים, והוא משיב ואינו מודה לה על ההצעה והשאלה והדאגה שלן, ואומר כי יש לו דברים יותר חשובים מארוחת הצהריים, ולאחר מכך יוצא וסוגר אחריו את הדלת. היא בדקה והרגישה שמקל ההליכה שלו בחדר, ולכן הבינה שהוא אינו יוצא להליכה ארוכה.

בתחילה החורף חנה ילדה בת.

חנה היית מאושרת עם ביתה, וגם כך הרגישו שני הבנים של בעלה ישראל.

רבי ישראל אמר לאשתו חנה כי הוא חושש כי מחלת האסכרה מתפשטת בעיר וכי כל יום מתים תינוקות.
נוכח הדברים הללו חנה הרגישה לא טוב מבחינה נפשית ומצב הרוח שלה היה ירוד. היא היית חרדה לשלום התינוקת שלה.

חנה שואלת בדבר המחלה, הוא משיב לה, כזבובים העוללים נאספים, וחנה תוהה האם יש לו בזה רווח כלשהו...

ימי החום הגיעו, היו שלוליות עדיין, בעלה חוזר עם רפש עד ברכיו.

חנה זיהתתה כי הילדה שלה חולה, האימא במצב לא טוב נפשית, ובעלה, אב הילדה אדיש למצב.
חנה מתחילה לפתח שנאה לבעלה עקב כך, היא קוראת לו רוצח, ומפצירה בו שיגיד לה מה שלום הילדה כי הריי יש לו עיניים לראות, והיא אינה יכולה לראות. (העיוורון הוא עיוורון פיזי, מנגד לכך היא מצליחה לראות היטב ולהבין ולתקשר, לבעלה יש עיוורון ריגשי הוא אטום לסביבה ולמה שקורה סביבו, הוא לא מתקשר טוב מה שמשפיע מאוד לרעה על בניו כבד הפה - מה שאינו נורמלי לגילו). בתגובה ישראל נמלט מאישתו חנה העיוורת, הוא לקח את מטהו ויצא מהבית.
חנה העיוורת הרגישה וידעה כי ביתם הולכת למות, האימא אמרה כי לא תמסור את התינוקת לידיו של הקברן כאשר יגיע.

חנה עייפה מאוד מותשת אחרי לילה קשה.. בבוקר היא רוצה להרגיש את התנוקת שלה.. התינוקת המתה שלה - והיא איננה.


היא שואלת את בעלה ישראל איפה התינוקת ואין עונה.. היא ממשיכה לשאול ויוצאת מביתה - וממשיכה לשאול, ישראל איפה התינוקת.

היא מועדת מספר פעמים, היא ממששת את המקום ומזהה כי היא עומדת בתוך בית קברות



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה