יום שבת, 8 בפברואר 2014

שאלות ותשובות חיזו בטטה ספרות בגרות

שאלות ותשובות חיזו בטטה


שאלה מספר אחת

כתבה: דקלה מזור יא'3

שאלה: האקספוזיציה בסיפור "חיזו בטטה" משתרעת על פני שני שליש מהיצירה. כתוב אילךו פרטים מופיעים באכספוזיציה ובמה היא עוזרת להבנת היצירה?

הסיפור  "חיזו בטטה" מאת סמי ברדוגו משתרעת האקספוזיציה על פני שני שליש מהסיפור. היא מתחילה בתחילת הסיפור ומסתיימת במילים "היה רחוק ולא שמע".
הסיפור "חיזו בטטה" מאת סמי ברדוגו הוא סיפור שמסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר-אדוארד, המתאר את אורח חייה של משפחתו.
בני המשפחה הם: "האם-אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה בעבודתה בניקיון בקופ"ח. אדוארד בן ה16 המכונה "חיזו" ואחיו שמעון בן ה13 המכונה בטטה. האב לא מוזכר בסיפור ואין הסבר להיעדרותו מחיי המשפחה. אורח חייה של המשפחה מתערער בעקבות המשבר הנפשי של האם והפיטורים מהעבודה.
לסיפור קיימים מס' מאפיינים שעוסקים בין היתר גם בהתמודדות של הילדים עם סמכות ההורים ועם העדר של אותה סמכות בחלק האחרון.
המאפיינים הקיימים בסיפור הם:
1)    סיפור משפחתי- תאור חיי המשפחה משגרה לשגרה.
2)     סיפור התבגרות- המתאר שבירה של שגרה וצורך להתמודד עם מציאות אחרת. אדוארד מתמודד עם התובנות שלו על עולם המבוגרים ועם הקונפליקט של שמעון ואמו.
3)     סיפור ביקורת- בסיפור קיימת ביקורת חברתית על האנשים הסובבים את המשפחה, ועל המוסד שאינו עושה מספיק לשיקום המשפחה. הטיפול הרשמי במשפחה אינו עונה על כל הצרכים הנפשיים והכלכליים של המשפחה בעת משבר, ובעיקר של הבנים הנותרים ללא אימם.
הפרטים שמוצגים באקספוזיציה של הסיפור הם:
*הרקע לדמויות- אמא ושני בנייה: אדוארד בן 16 ושמעון בן 13 וחודשיים. אין מידע על אב המשפחה חוץ משמות הדמויות והגיל שלהם.
*אנו מקבלים פרטים נוספים המגדירים את האופי של כל דמות:
אמא- מגדלת את שני ילדיה ודואגת להם. אדוארד מזוהה עם עיניים טובות ולכן האמא דואגת שהראייה שלו תישמר ומאכילה אותו בגזר.
אדוארד הוא מספר הסיפור והוא מספר את הסיפור מנקודת מבטו. הסיפור בחר להדגיש את הראייה אצל אדוארד ולנקודת מבטו אנו צריכים לשים לב לאורך כל היצירה.
אדוארד זוכה לכינוי "חיזו". שמעון הוא האח הצעיר והשונה מבחינת מבינה הגוף מאחיו אדוארד.
שמעון בעל מבנה גוף בריא יותר מאדוארד ולחוזק הגופני הזה שבוחר המספר להדגיש אנו צריכים לשים לב במהלך הסיפור
האמא דואגת להאכיל את שמעון בהרבה תפו"א בכדי לספק לו אנרגיה זמינה "לגוף הגדול שלו". שמעון זוכה לכינוי "בטטה".
מתוך הפסקה הראשונה אנו לומדים שמערכת היחסים בין האחים לבין האמא היא מערכת יחסים קרובה:
היא מאכילה אותם, דואגת להם, היא הדמות המרכזית בחייהם.
והם עוזרים לה בעבודתה בקופ"ח.
מתוך הפסקה השנייה ששייכת גם היא לאקספוזיציה אנו לומדים עוד על הדמויות מתוך הקשרים שלהם עם החברה אדוארד מכיר את הסביבה בה הוא גר. שמעון גם מכיר את הסביבה- המורחבת, והאמא לא מכירה אף אחד ולא מתעניינת באף אחד חוץ מילדיה.
מתוך מערכת היחסים של הדמויות עם הסביבה שלהן ניתן ללמוד על האופי השונה של כל דמות. האמא ידועה בכינוייה על שם הבנים "חיזו ובטטה" וכך גם מכירים אותה השכנים.
השיחות שלהם מצטמצמות לקניות ולשגרת היום שלהם שמרוכזת בעבודתה בתור מנקה בקופ"ח ובקניות לבית ולהאכלת הבנים.
תכונות האופי בשלב הזה הידועות לנו על האם הן:דאגה, חריצות, התמדה, יסודיות וניהול משק בית.
לסיכום, ניתן לומר שכל חייה של האם סובבים סביב הילדים.
מתוך מערכת היחסים בין האמא לבין בניה אנחנו לומדים שהקשרים ביניהם היו קרובים.
אדוארד ושמעון עוזרים לה בניקוי יסודי של המרפאה. האמא מחנכת אותם שלא להרבות בשיחה, לתת כבוד ולנהל רק שיחות בהכרחיות כדי שהדברים שיוצאים מפיהם לא יתנקמו בהם בעתיד, ויחשבו עליהם רק דברים חיוביים.
הקשרים שלהם עם הסביבה הם קשרים מינימליים ברמת הדיבור וברמת העבודה היא עושה על הצד הטוב ביותר את חובותיה.
הרקע לעלילה-המספר בוחר להדגיש כמה דברים באקספוזיציה שישמשו רקע לעלילה שבהמשך. הסופר בוחר להדגיש את הראייה אצל אדוארד, ולנקודת מבטו צריכים לשים לב לאורך היצירה.
שמעון בעל מבנה גוף בריא יותר מאדוארד ולחוזק הגופני הזה שבוחר המספר להדגיש אנו צריכים לשים לב במהלך הסיפור.
מתוך מערכת היחסים בין הילדים לבין האמא ניתן לראות שהאם מחזיקה את המשפחה לא רק במובן הכלכלי, אלא, הילדים לא מעיזים לשבור את המילה שלה, דוגמא לכך ניתן להביא מתוך הכינויים שנדבקו להם ומתוך הכבוד לרצונות ולדברים של אמם.
יחסיה של האם בא לידי ביטוי לא רק בצרכים החומריים, אלא גם בקשיים המילוליים והפיזיים שלה כלפיהם.
המקום בסיפור לא נאמר בבירור אך ניתן להסיק שזו שכונה בעיר, פריפריה בא"י. הזמן בסיפור לא נאמר והבעיה המרכזית היא המצב הכלכלי והנפשי המעורער של המשפחה. בין האחים יש הבדלים הבאים לידי ביטוי ביכולת הדרישה שלהם לחיים טובים. אדוארד רואה ומעריך את הדברים הטובים הקיימים במשפחה. ואילו שמעון מצפה תמיד לקבל יותר.
במצב החומר של המשפחה חסרים לו דברים מגוונים יותר שילדים אחרים מקבלים ולכן מנקודת מבטו של שמעון (שאדוארד המספר) נראה שמעון מריר על החיים הקיימים.
אחד הנושאים המרכזיים שבאים לידי ביטוי במשפחה מצד האחרים היא תחושת הבושה. הבושה באה לידי ביטוי במשפחה ובתפיסתה של המשפחה לגבי הסביבה החיצונית. כל הפרטים הללו מוצגים לנו באקס' ולכן האקס' היא רגילה.
הבעיה המרכזית המוצגת לנו באקס' היא המצב הכלכלי והנפשי המעורער של המשפחה. מצבם הכלכלי לא מאפשר לאם לספק לשמעון את הדברים שהוא רוצה וזה גורם לו להיות מריר על החיים הקיימים, לעומתו בטטה מסתפר במה שיש ובמה שהאם מספקת לו.
מבחינת נקודת המבט של אדוארד, מה שהאם עושה עבור המשפחה, בשביל להחזיק אותה מספיקה, משום שהוא יודע להעריך את הקרבה שהאמא מספקת וגם מסתפק בחיי החומר.
לעומתו, שמעון מבטא תחושב שונה כלפי המשפחה ובעקיפין ניתן לראות שהיחס של אדוארד אליו הוא יחס של בושה מכיוון שהחיים הנוכחים אינם מספקים את שמעון ובעקיפין גם מותחים ביקורת על הניהול של האם את המשפחה, אדוארד חש בושה ששמעון הוא אחיו משום שיש בכך פגיעה בכבוד האם. שמעון לא מסתפק במה שהחיים נתנו לו והוא רוצה יותר, לכן, מנקודת המבט של אדוארד אין בזה שום פגם עד לשלב שמדברים על זה בקול ושהציבור הזה יוצר תחושב שהאם לא נותנת מספיק דברים עבו המשפחה.
בסיפור ישנה גם ביקורת חברתית. האם ובניה לא נוהגים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם גזרה על ילדיה שתיקה, בשל החשש לחשוף את קשייה וחולשותיה. השתיקה היא דרך לקבלת המציאות כמו שהיא, להסתרת הקשיים ולהתמודדות ללא עזרה מהאחרים.
האם דרך זו של המשפחה פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?
אין להתעלם מכך שחברה לא מילאה את תפקידה כראוי באחריות לפרט החלש שבה החברה מתגלה באטימותה, בכך שאינה מסייעת למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מצליחה לתפקד כמפרנסת, היא זוכה לתמיכה מביטוח לאומי.
במשבר הנפשי היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבי"ח. אך טרם המשבר לא מוזכר שהיא וילדיה מקבלים סעד נפשי. בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת הילדים. לא מוזכר מי מהסובבים שביקר והציע עזרה. התעלמות הסובבים והממסד, בעיקר לאחר שהאם מאושפזת והבנים נותרים לבד, מקוממת.
הילדים נותרים באי וודאות. ניתן ללמוד זאת מדבריו של אדוארד:
"לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה".
משפט זה נאמר, כביכול, שנותרו ללא סיוע והכוונה, למרות גילם הצעיר. המכתב שמגיע על חיוב דמי האמבולנס, הופך להיות דוגמא לאטימותה של החברה, לא היה אף גורם שחשב מי ישלם חיוב  זה.
לאחר שהאם מאושפזת הילדים נזנחים ע"י החברה, שפועלת עפ"י נוהלים ממסדיים, ללא רגש למצוקות האמיתיות.
לסיכום, בתשובתי הצגתי את הפרטים המופיעים באקס' והוכחתי שהיא אקספוזיציה רגילה.



 שאלה מספר שתיים
  

 כתבה: דקלה מזור יא'3

שאלה: מוטיב הסמכות מופיע מספר פעמים בסיפור. הסבר את הופעותיו בסיפור ואת הקשר שלו להבנת העלילה ולפיתוח הדמויות?

"הסמכות בסיפור "חיזו בטטה" מאת סמי ברדוגו מופיעה בציריה בשלוש דמויות והם: האם, המפקחת והאחים בחלוקים הלבנים.
הסיפור חיזור בבטטה מאת סמי ברדוגו הוא סיפור שמסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר- אדוארד, המתאר את אורח חייה של משפחתו.
בני המשפחה הם: האם- אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה בעבודתה, בניקיון בקופ"ח. אדוארד בן ה16 המכונה "חיזו" ואחיו שמעון בן ה13 המכונה בטטה. האב לא מוזכר בסיפור ואין הסבר להיעדרותו מחיי המשפחה. אורח חייה של המשפחה מתערער בעקבות המשבר הנפשי של האם והפיטורים מהעבודה.
לסיפור קיימים מס' מאפיינים שעוסקים בין היתר גם בהתמודדות של הילדים עם סמכות ההורים ועם העדר של אותה סמכות בחלק האחרון.
המאפיינים הקיימים בסיפור הם:
1)    סיפור משפחתי- תאור חיי המשפחה משגרה לשגרה.
2)     סיפור התבגרות- המתאר שבירה של שגרה וצורך להתמודד עם מציאות אחרת. אדוארד מתמודד עם התובנות שלו על עולם המבוגרים ועם הקונפליקט של שמעון ואמו.
3)     סיפור ביקורת- בסיפור קיימת ביקורת חברתית על האנשים הסובבים את המשפחה, ועל המוסד שאינו עושה מספיק לשיקום המשפחה. הטיפול הרשמי במשפחה אינו עונה על כל הצרכים הנפשיים והכלכליים של המשפחה בעת משבר, ובעיקר של הבנים הנותרים ללא אימם.
כבר בתחילת הסיפור מופיע מוטיב הסמכות בדמותה של האם, שהיא בעלת סמכות בכל הקשור לגידול ילדיה ולעבודתה בקופ"ח. האם היא דמות חד הורית שמתמודדת עם גידול ילדיה לבדה במסירות רבה לפרנסתה. היא עובדת בעבודה פיזית- ניקיון בקופ"ח. דאגתה רבה לצריכה החומריים. בעיקר היא מקפידה על האוכל. המידי יום בשובה מהעבודה היא קונה בשר וירקות. את אדוארד היא מאכילה בגזר ( בכל צורה אפשרית) משום כשנולד קרנו עיניו, ובברית המילה עיניו היו פקוחות. מכאן הרצון לשמור על העיניים. לאדוארד נדבק הכינוי "חיזו" (גזר). את שמעון היא מאכילה בתפו"א משום שהוא בריא וגדול ומכאן כיניו "בטטה".
כבר כאן מתגלה האם בהבחנה המעצבת את אישיותם של שני ילדיה שעל שמם היא נקראת גברת "חיזו בטטה". כשפסקה לעבוד והפכה לנתמכת בקצבה, מזונם התמעט, היא מכינה להם סנדוויצ’ים עם גבינה לבנה ובצל ירוק. שהיא מגדלת בגינה.
לדבריה "אין בריאות טובה מזה". האם גם משקיעה בחינוך ובעיצוב התנהגותם של הבנים. היא מחנכת אותם לסדר וניקיון. הבנים נוטלים חלק בניקיון הבית, ואף עוזרים לה בניקיון המרפאה לפני ביקורת המפקחת. הסדר והניקיון הכפייתיים מסגירים את מצבה הנפשי של האם. (ידוע שסדר וניקיון כפייתיים מראים על הפרעה נפשית).
האם מקפידה גם להנהיג לבניה התנהגות ראויה כלפי חוץ-הסביבה.
בשל החשש שלה מתגובת הסובבים "שלא יחשבו עליהם רע". היא לימדה אותם שצריך לחסוך בהכל, לא רק באוכל ובבגדים. אלא גם בחיוכים ובמגע לא הכרחי ובדיבורים ובהבעות פנים..."אתם לא תדברו סתם אל המורים שלכם, רק אם הם שואלים אתכם, אל תתחצפו". לכאורה זהו חינוך לדרך ארץ, אך החינוך הקפדני הזה מראה על מצב החדרה בו היא נתונה. היא מקפידה להסתיר את מצוקתה, מצמצמת את נוכחותה עד כמה שאפשר כדי לא לבלוט ולהיחשף, כך היא כופה על ילדיה. בצד זה, האם מתגלה בימיה הטובים כאם חמה וטובה. אדוארד מתאר את החיבוק של אימו עם שמעון בשובם מהניקיון במרפאה: "שמעון היה נדבק לאמא ומחבק אותה והיא הייתה מחזירה לו חיוכים ומחבקת אותו בחזרה וככה הם הלכו מחובקים ואני הייתי צוחק מאחור ומסתכל על שניהם, עד שהייתי קופץ עליהם ומנסה להפריד, אבל הם לא נתנו לי ואמרו לי ביחד: "בוא מהצד השני", והייתי מחבק את אמא שלנו מהצד השני ומרגיש את היד של שמעון".
החום המשפחתי והליכוד באים לידי ביטוי בחיבוק החם של האם את בניה והם אותה, למרות שהאם אינה מתקשרת עם סביבתה היא מקפידה לשלוח את ילדיה לחתונות של המשפחה והשכנים.
על ההזדמנות להעניק לילדים חוויה מחוץ לבית היא לא מוותרת. אדוארד מתאר חוויה זו כך: "היא מזמינה לנו מונית ספיישל מהבית עד לחתונה, היא בוחרת לנו בגדים חגיגיים ומגהצת אותם ונותנת לנו מעטפה עם כסף, ואומרת: "תיתן את זה לאבא כשאתה נכנס.
אנחנו יוצאים מהשכונה אל מקום שאנחנו לא מכירים. שנינו מסתכלים מהחלונות, רוצים רק לנסוע ולא להגיע ולתת לדרך לענג אותנו, בגלל שהיא מלאה באור אדום וכתום וכחול בשמיים, במכוניות שעל הכבישים, באורות של בניינים גבוהים".
נוסף לכך מופיע מוטיב הסמכות אצל המפקחת שמפניה פוחדים האם והילדים. לפני הגעתה מתגייסת המשפחה לניקיון יסודי ללא רבב, כדי שהיא לא תחשוב מחשבות רעות על האם. מתוך הפסקה הראשונה אנו לומדים שמערכת היחסים בין הבנים לבין האמא היא מערכת יחסים קרובה: " היא מאכילה אותם, דואגת להם, היא הדמות המרכזית בחייהם והם עוזרים לה בעבודתה בניקיון יסודי של קופ"ח.
הקשרים שלהם עם הסביבה הם קשרים מינימלים ברמת הדיבור וברמת העבודה שהיא עושה על הצד הטוב ביותר את חובותיה. האם ערב ללגלוג של הסיבה ומשום כך היא מאמת לה דרך התמודדות משלה- חיסכון בדיבור ובהבעות פנים. עם זאת, הדימוי שלה בעיניי אחרים חשוב לה מאוד" " לא רצתה שיסתכלו עליה ויחשבו שהיא עצלנית", בעיקר היא פחדה מסמכותה של המפקחת. מקום פרנסתה חשוב לה מאוד וכל מבוקשה לא לעורר תשומת לב, לא להיתפס כעצלנית. מנקודת הראות של חיזור, המשפחה מאוד מלוכדת וזה בא לידי ביטוי בניקיון שהם עושים יחד, בעזר לאמם בעבודתה.
קיים מקום נוסף של הופעת המסכות והוא אצל האחים בחלוקים הלבנים הבאים לטפל באמא לאחר בריחתה לפרדס, מפרשים את התנהגותה כניסיון להתאבדות ומאשפזים אותה כעבור שבועיים. חיזור אינו שותף לפרשנות שלהם אך נאלץ להיכנס.
כאשר התושבים מגיעים לביתם, הסוד כבר יוצא החוצה. חיזו מרגיש חסר אונים מול הסמכות הלבנה בחלוקים, המדים הלבנים והתעודה הרפואית שהוא חותם עליה, הם מסמך רשמי שמראה על הדבר שאינו תקין אצל האם.
האמא מתמוטטת נפשית, אך מחלתה אינה נתפסת כחד משמעית בעיני ילדיה. הם חושבים שאולי מצבה אינו חמור כפי שמתארים אותו האחים בלבן. אך נגד סמכותם אין מה לעשות. הם קובעים מי חולה ומי וברא, ואת מי לאשפז ולמעשה חורצים את גורל המשפחה. זהו כוח שיחזו ובטטה אינם יכולים לו.
בסיום הסיפור חל היפוך תפקידים: האם שהייתה מקור סמכות יחיד עבור ילדיה מעבירה את הסמכות אל האחים, היא נכנעת בקלות ומתוך הקלה לדיאגנוזה שלהם. פירושה של הדיאגנוזה שהאחריות והסמכות מוסרים ממנה ועוברים אל אנשים זרים בהם היא נותנת אמון מלא וכן שהבנים יצטרכו מכאן והלאה לדאוג לעצמם.
בעבר, האם, חיזור ובטטה היו שלושה שלא מסתכלים לצדדים ולא חושבים אם מסתכלים עליהם. בהווה כניסתם של אנשים זרים רומסת ברגל גסה את האינטימיות הייחודית של המשפחה. קיימת ביקורת חברתית  בסיפור- האם ובניה לא נוהגים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם גזרה על ילדיה שתיקה, בשל החשש שלה לחשוף אץ קשייה וחולשותיה. השתיקה היא דרך לקבלת המציאות כמו שהיא, להסתרת הקשיים ולהתמודדות ללא עזרה מהאחרים. האם דרך זו של המשפחה פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?
אין להתעלם מכך שחברה לא מילאה את תפקידה כראוי באחריות לפרט החלש שבה החברה מתגלה באטימותה, בכך שאינה מסייעת למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מצליחה לתפקד כמפרנסת, היא זוכה לתמיכה מביטוח לאומי.
במשבר הנפשי היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבי"ח. אך טרם המשבר לא מוזכר שהיא וילדיה מקבלים סעד נפשי. בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת הילדים. לא מוזכר מי מהסובבים שביקר והציע עזרה. התעלמות הסובבים והממסד, בעיקר לאחר שהאם מאושפזת והבנים נותרים לבד, מקוממת.
הילדים נותרים באי וודאות. ניתן ללמוד זאת מדבריו של אדוארד:
"לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה".
משפט זה נאמר, כביכול, שנותרו ללא סיוע והכוונה, למרות גילם הצעיר. המכתב שמגיע על חיוב דמי האמבולנס, הופך להיות דוגמא לאטימותה של החברה, לא היה אף גורם שחשב מי ישלם חיוב  זה.
לאחר שהאם מאושפזת הילדים נזנחים ע"י החברה, שפועלת עפ"י נוהלים ממסדיים, ללא רגש למצוקות האמיתיות.
לסיכום, בתשובתי רשמתי היכן מופיעים כל סמכות לאורך היצירה והסברתי כיצד הסמכות קשורה להתפתחות העלילה ולדמויות בסיפור.







שאלה מספר שלוש


 כתבה: דקלה מזור יא'3

שאלה: תאר והסבר את הניגודים בין חיזו לבטטה כפי שהיא באים לידי ביטוי ביצירה. בתשובתך התייחס גם לדרכי העיצוב של הדמויות ולמסרים של הסיפור.

בסיפור "חיזו בטטה" מאת סמי ברדוגו קיים ניגוד בים חיזור לבטטה. הניגוד בא לידי ביטוי בנקודות הבאות: אופי, מראה חיצוני, שמות, יחס לאם, כינויים, עולם פנימי והתהליך הרגשי שכל אחד עובר.
הסיפור "חיזור בטטה" מאת סמי ברדוגו הוא יספור שמספור מנקודת מבטו של נער מתבגר- אדוארד, המתאר את אורח חייה של משפחתו.
בני המשפחה הם: האם- אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה בעבודתה, בניקיון בקופ"ח. אדוארד בן ה16 המכונה "חיזו" ואחיו שמעון בן ה13 המכונה בטטה. האב לא מוזכר בסיפור ואין הסבר להיעדרותו מחיי המשפחה. אורח חייה של המשפחה מתערער בעקבות המשבר הנפשי של האם והפיטורים מהעבודה.
לסיפור קיימים מס' מאפיינים שעוסקים בין היתר גם בהתמודדות של הילדים עם סמכות ההורים ועם העדר של אותה סמכות בחלק האחרון.
המאפיינים הקיימים בסיפור הם:
1)    סיפור משפחתי- תאור חיי המשפחה משגרה לשגרה.
2)     סיפור התבגרות- המתאר שבירה של שגרה וצורך להתמודד עם מציאות אחרת. אדוארד מתמודד עם התובנות שלו על עולם המבוגרים ועם הקונפליקט של שמעון ואמו.
3)     סיפור ביקורת- בסיפור קיימת ביקורת חברתית על האנשים הסובבים את המשפחה, ועל המוסד שאינו עושה מספיק לשיקום המשפחה. הטיפול הרשמי במשפחה אינו עונה על כל הצרכים הנפשיים והכלכליים של המשפחה בעת משבר, ובעיקר של הבנים הנותרים ללא אימם.
הניגוד הראשון בים חיזור לבטטה בא לידי ביטוי כבר בשמות ובכינויים.
יש הבדל בין השמות שנבחרו לאח הקטן ולאח הגדול. לאח הגדול נבחר אדוארד והכינוי "חיזו". אדוארד זוכה בשם של מלך ובתכונות של מלך. הוא מאופק, לא מראה את רגשותיו גם שהכאב גדול, כיאה למלך, הוא משרך ומבקש לשמור על העבר ולהמשיך לחיות לפי המסורת שהנהיגה האם בבית. אדוארד מאופיין כילד שעיניו רואות הכל ומצלמות הכל. אימו מגלה את תכונותיו המיוחדות והיא מטפחת ומעודדת אותן. אדוארד, בניגוד לאחיו, הוא דמות שמשדרת אחריות, כבוד, וראייה מיוחדת ובאיפוק, בדיוק כמו תכונות שחשוב שיהיו למלך ולכן הוא גם זוכה לכינוי "חיזו" שמדגיש את הראייה שלו. לעומתו, לשמעו יש שם פשוט יותר וארצי. הוא נער שרוצה ליהנות מדברים פשוטים. האחים שונים במראה, בתכונות, באפי וביחס אל האם ואל החיים בכלל. שמעון גדול וחזק, יש לו קשר מיוחד לאם, אבל יחד עם זאת הוא לא מסכים לדרך החיים שלה ולהתפרצויות שלה. הוא היה רוצה לחיות ללא מגבלות בבית שיש בו שפע כלכלי, ולהגיע להישגים בתחומים שונים. שבעיני חיזו נתפסים כמרד ומעוררים בו פחד ותחושב של ערעור הידוע והקיים. שמעון זוכה לכינוי "בטטה" שמדגיש את הקרבה שלו לדבר חומרי, נפוץ. תפו"א הוא ירק בסיסי שמרכיב את רוב חיי החומר. הניגוד השני בין חיזור לבטטה בא לידי ביטוי גם באופי. אדוארד מעדיף את השהייה בבית על פני היציאה החוצה, הוא מבודד מחברים, מופנם ורגיש. לעומתו, שמעון הוא טיפוס אקטיבי, מעדיף את המשחקים בחוץ, תמיד מנסה לשבור את השיאים של עצמו.
הניגוד השלישי בין חיזור לבטטה בא לידי ביטוי גם במראה החיצוני,
אדוארד נראה מבחנת המראה כלולב כפוף, שכוחו בעיניו, לעומתו שמעון נראה כילד בריא עם שרירים מוארכים ודקים ברגליו ובידיו. יש לו מבנה גוף ספורטיבי, כוחו בגופו.
הניגוד הרביעי בין חיזור לבטטה בא לידי ביטוי גם ביחס לאם. אדוארד מפגין יחס אמפאתי, דואג למצבה. הוא מבין שבכוחותיה מנסה לשמור על המשפחה והוא מעמיד את עצמו כמסייע לה. אדוארד נמאן למסריה ולדרישותיה של האם ללא עוררין. לעומתו, שמעון אינו פוחד להתעמת עימה. הוא מגלה דאגה כשהאם מתמוטטת, הוא בוכה, אך מהר חוזר לשגרת חייו. לא נראה שהוא מוטרד מהעדר האם.
הניגוד החמישי בין חיזור לבטטה בא לידי ביטוי גם בעולם הפנימי. נקודת ההנחה- חיזור ובטטה חיים בעולם בו המסירות לבני המשפחה, מילוי החובות, ניקיון וסדר, רצונות בעבודה, הסתגרות מן הסביבה הם אלו שמרכיבים את האחדות המשפחתית שלהם.
שמעון מבטא את מה שחיזו מדגיש בתוך נפשו, ומכחיש. בכך הוא מערער את ההגנה של חיזור, ועם הכעס עולה גם רגש האשמה כלפי האם אצל חיזו בכך שהוא כביכול בוגד באימו.
חיזו חושב שאין לו סיכוי לפרוץ מתוך זהותו, שהכל כבר נקבע ע"י אימו והוא אינו יכול לשנות דבר, החל מהכינויים שנדבקו לו ולאחיו וכלה בסדר ובניקיון והרגלים שהאם נותנת לילדיה. מבחינת נקודת המבט של חיזו הוא לא יכול לשבור את החלטותיה של האם. מנקודת הראות של חיזו,המשפחה מאוד מלוכדת וזה בא לידי ביטוי בניקיון שהם עושים ביחד, בעזרה לאמא בעבודתה, חיזו חווה רגשות של כעס במשפחה. זו לא משפחה אדישה, אך יש סוג של דברים שאין שם- אסור לדבר על קשיים, יש התעלמות מהם והעמדת פנים: "לא הרגשנו שחסר לנו הרבה". ניתן לפרש ציטוט זה בכך שמסירותה של האם גברה על החוסר ובכך נראה שחיזו מאמץ את עמדתה לגבי מהות החיים: "אוכל ומשחק וישן ויוצא לנקות ועושה ספורט בחצר".
חשוב להדגיש בעיני חיזו שהאם מצליחה לשמור מבחינה חיצונית על מראה משפחה נורמאלית. שמעון שואל שאלה את חיזור על אורח חייהם שהוא קשה יום: " עד מתי נחייה ככה", וחיזו נבהל משום שהו לא מרשה לעצמו לשאול שאלות כי התשובות עלולות להיות עצובות או קשות.
מבחינתו, הכחשת המציאות יוצרת מציאות נוחה יותר, ואילו עימות עם המציאות רק מחמיר אותה.
בטטה מערער לחיזו את קליפת ההגנה הדקה: "ברגעים שלעצבים עמדנו אילמים ורק מחכים לבצע ולעשות מה שנדרש כדי שהכל יירגע". במשפט זה מתאר חיזו את ההתפרצויות של האם בעיקר על בטטה. הוא נבהל מהתפרצויות אלה ושם לב שבטטה מחקה אותן.
בעוד ששמעון מאפשר לעצמו להתפרץ על האם: "יודע לצעוק ולהתעצבן".
חזיזו סובל, אך הוא מדחיק זאת ואינו נותן לעצמו להתחבר לרגשותיו ולבטא אותן, חיזו נבהל שהוא לא נורמאלי וזה נותן לו ביטחון לנהוג כמו האם המשוגעת, אבל זה גם מסוכן, מי שצועק הוא נורמאלי, רגיל, יש לשים לב שבטטה צועק רק כאשר הוא מתעמת עם האם.
חיזור לעומתו לוקח את התפקיד המרגיש שמנסה לשמור על המצב המשפחתי הקיים. קיימת תחושב של קנאה של חיזו באחיו. הקנאה מעורבת בכעס של חיזו לבטטה בכך שאחיו הצעיר ממנו לקח את התפקיד הקל במשפחה-תפקיד של ילד רגיל שמרשה לעצמו להראות את הדברים הלא תקינים של המשפחה.
העובדה שחיזו אימץ לעצמו את תפקיד ההורה מעורערת בליבו דאגה לאחיו.
בליבו חיזור נראה כועס על בטטה ונמאס לו מתפקיד ההורה. יש הבדל בין תחושת הביטחון אצל חיזו ואצל בטטה, חיזו מרגיש בטוח בבית, הוא אוהב את הקביעות של הסדר והניקיון. בתוך התריסים הסגורים שבבית הוא מרגיש מוגן ולא חשוף בפני השכנים והעולם. לעומתו, בטטה מרגיש בטוח וחופשי בחוץ כאשר הוא מתחבר לעולם הספורט והסביבה. אחרי שבירת חיי השגרה-פיטורי האם וניסיון ההתאבדות שלה, החיים משתנים. חיזו רואה שאימו משתדלת להמשיך לטפל בו ובאחיו, אך האם מתחילה להתנהג בצורה שונה, הוא לא יודע מה עובר על אימו כשהיא נמצאת בבית בזמן שהם בבית הספר.
הוא שומע אותה נאנחת בלילה, ודואג לה. הדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה להביא לה מים קרים ולחכות שהיא תחזור לישון.
הוא מבין שמשהו לא בסדר איתה: "יש בו חרדה אבל הוא לא מדבר על זה עם אף אחד".
הריחה לפרדס- כאן נפרץ הגבול בין השמירה על המשפחה לסביבה השכנה.
והבנים מוצאים את האם, ואז הסוד שהסתירו (מחלת האם) ידוע לכל.
כלפי חוץ השכנים רואים שמשהו לא בסדר במשפחה.
עקב הגילוי של ניסיון ההתאבדות של האם יש רצון להסתיר ולשמור על כבודה, ולכן חיזור מכסה אותה. לאחר ניסיון ההתאבדות ואשפוז האם בביה"ח חיזו רואה שחובותיה של האם כבר לא יכולים להיות תקינים בבית, מבחינתו, האם בגדה בהם כיוון שהיא אינה עושה את הדברים שהורה צריך לעשות לילדיו, הוא מפחד, פגוע וכועס. כאשר החובשים מגיעים לביתם, הסוד כבר יוצא החוצה.
חיזו מרגיש חסר אונים מול הסמכות הלבנה בחלוקים, המדים הלבנים והתעודה הרפואית שהוא חותם עליה הם מסמך רשמי שמראה על הדבר שאינו תקין אצל האם.
הסיום- בסיום הסיפור האם נלקחת לאשפוז ומהסגרת המשפחתית שמשתנה. חיזור לוקח על עצמו באופן סופי את תקפיד ההורה ואילו בטטה מתנער מכל אחריות והופך לילד משחורר. הסיפור מסתיים בכך שחיזו מגייס כוחות להתמודד עם המצב החדש הכוחות שהוא מוצא בתוך עצמו. ההכחשה שלו שעדיין הכל בסדר עוזרת לו להתמודד עם המצב החדש ולשמור על שפיותו.
הניגוד השישי בין חיזו לבטטה בא לידי ביטוי גם בתהליך הרגשי שכל אחד עובר. התהליך הרגשי אותו עובר חיזו בסיפור מתואר בשלושה שלבים בשלושת חלקי הסיפור:
בחלק הראשון בו מתאורת השגרה שהייתה נהוגה במשפחה במשך שנים אחדות, חיזו מקבל את עמדת האם ומגן עליה. הוא מקבל על עצמו ללא ביקורת את אורח החיים המסתגר מפני השכנים ובמיוחד את האחריות שאימו מטילה עליו בניקיון הבית ובמקום עבודתה. מוטיב הניקיון בסיפור מעצב את ההתמודדות המשפחתית על "הלכלוך" שבמשפחה, להראות שכלפי חוץ הכל בסדר ומסודר. הניקיון מכסה את הסוד של מחלת האם.
החלק השני עם פיטורי האם בתחילה שגרת החיים במשפחה נדמית כמו תמיד, להוציא את העובדה שהאם נמצאת בבית בכל שעות היום.
היא דואגת לבנים ולניקיון הבית, אבל מתחילה לצוץ המועקה הנפשית שלה המבטאת את חוסר אפשרותה להתמודד. חיזו מכריח את עצמו לשכוח את התנהגותה בלילה, מפני שזה מפחיד אותו. שיאו של שלב זה הוא בניסיון ההתאבדות של האם בפרדס. השכנה המצטרפת לבנים בחיפוש המבוהל אחר האם פורצת את מעגל ההסתגרות שנמשך כל השנים, והאם מתגלה כאשר פצעיה ברגלים חשופים לעיני כל והיא מבולבלת מאודץ
מבחנת התהליך הנפשי חיזור חש בשלב זה את הפחד ומבין שהחיים לא יוכלו לחזור להיות כמו שהיו, וכי סודה של המשפחה נחשף לעיני כל. ביטוי מעשי לכך הוא העובדה שבאופן רשמי הוא הופך להיות האחראי לאימו בכך שהוא חותם על טופס שנותן לו חובש האמבולנס.
בחלק השלישי שבועיים לאחר ניסיון ההתאבדות חיזור מקבל על עצמו את האחריות לעצמו, לאחיו, ולבית, בעוד בטטה אחיו משתחרר מכל אחריות.
חיזו הופך לילד-הורה ומבינה נפשית הוא מצד אחד מתחיל להתרגל למצב ומסדר את הבית כדי שיראה כמו תמיד ובכך הוא מאמץ את מנהגי אימו. הסדר והניקיון הם מצד אחד ניסיון לנקות את "הלכלוך", את הסוד, את המחלה, אך בנוסף הם גם אמצעי ליצור מסגרת של שגרה ושפיות. בית נקי ומסודר עוזר כשהחיים מתהפכים, חיזור החזיר את הבית למקום השפוי ביותר שהוא מכיר.
*התהליך הרגשי שעובר בטטה:
בחלק הראשון שמתאר את שגרת החיים מגיב בטטה בשונה מחיזור בצורה מרדנית. בשגרת החיים הוא מתרגל לנוהג של הסדר והניקיון שהאם מכתיבה, אבל ברגע שזה מוגזם מבחינתו הוא מעיר לה וצועק לה.
בחלק השני לאחר שהאם מפוטרת מהעבודה, שגרת החיים משתנה מעט, הבית אמנם נשאר נקי ומסודר, אבל הדברים החומריים שמספקת האם לילדיה נמאסים די מהר על בטטה והוא מחפש דברים חומריים אחרים.
גם כאן בטטה לא מסתפק במה שיש בבית ומורד ביכולת הפרנסה של האם.
בחלק השלישי לאחר ניסיון ההתאבדות של האם והאשפוז בביה"ח, בטטה מתנער מכל אחריות לגבי מה שקורה בבית. מה שמעניין אותו זה לצאת, להתאמן, ולשחק עם חברים, ואילו חיזו נשאר מאחור ומטפל בבית.
ההיעדרות של האם מן הבית משחררת את בטטה לצאת ולהגשים את רצונותיו בחופשיות.
לסיכום, ככל שהולך ומתפתח הסיפור, חיזו עובר תהליך של התגברות מילד, לילד-הורה, ובטטה עובר תהליך הפוף ממנו ונשאר ילד ללא שום אחריות. קיימת ביקורת חברתית בסיפור- האם ובניה לא נוהגים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם, האם גזרה על ילדיה שתיקה,   בשל החשש שלה לחשוף אץ קשייה וחולשותיה. השתיקה היא דרך לקבלת המציאות כמו שהיא, להסתרת הקשיים ולהתמודדות ללא עזרה מהאחרים. האם דרך זו של המשפחה פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?
אין להתעלם מכך שחברה לא מילאה את תפקידה כראוי באחריות לפרט החלש שבה החברה מתגלה באטימותה, בכך שאינה מסייעת למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מצליחה לתפקד כמפרנסת, היא זוכה לתמיכה מביטוח לאומי.
במשבר הנפשי היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבי"ח. אך טרם המשבר לא מוזכר שהיא וילדיה מקבלים סעד נפשי. בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת הילדים. לא מוזכר מי מהסובבים שביקר והציע עזרה. התעלמות הסובבים והממסד, בעיקר לאחר שהאם מאושפזת והבנים נותרים לבד, מקוממת.
הילדים נותרים באי וודאות. ניתן ללמוד זאת מדבריו של אדוארד:
"לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה".
משפט זה נאמר, כביכול, שנותרו ללא סיוע והכוונה, למרות גילם הצעיר. המכתב שמגיע על חיוב דמי האמבולנס, הופך להיות דוגמא לאטימותה של החברה, לא היה אף גורם שחשב מי ישלם חיוב  זה.
לאחר שהאם מאושפזת הילדים נזנחים ע"י החברה, שפועלת עפ"י נוהלים ממסדיים, ללא רגש למצוקות האמיתיות.
לסיכום, בתשובתי הסברתי את הניגוד בין חיזו לבטטה ותיארתי את קשרו להתפתחות העלילה.







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה