יום שלישי, 28 בינואר 2014

ליבי במזרח / יהודה הלוי



ליבי במזרח / יהודה הלוי



לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב / אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב?
אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד / צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב?
יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ / יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב!


בכלליות:


שיר כמיהה, געגועים וכיסופין לציון.
המשורר מביע את תחושת חוסר השלמות שלו שנובעת מהעבודה שהוא נימצא בספרד אך רוצה מאוד להימצא בציון.
השיר כולו בנוי כאוסף של ניגודים שמטרתם להדגיש את הפער בין הרצון למציאות, את המצוקה, את תחושת חוסר השלמות.
כל הניגודים הם פועל יוצא של הניגוד הראשון המופיע בבית הראשון:
"ליבי במזרח ואנוכי בסוף המערב".
המשורר מדגיש בפנינו את העבודה שליבו וגופו חצויים, הוא מדגיש את ההבדל ביניהם באמצעות ו' הניגוד במילה "ואנוכי". הוא מדגיש את המרחק הגדול ביניהם באמצעות המילה "בסוף, הוא מעצים את הניגוד באמצעות השימוש במונחים גיאוגרפיים שהם מזרח ומערב.
כל המצוקה המתוארת בשיר נובעת מהבית הראשון.

בהמשך הבית הראשון ובתחילתו של הבית השני שואל המשורר שלוש שאלות רטוריות המדגישות את מצוקתו, את כאבו של המשורר.
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב?
המשורר משתמש באוכל כמייצג את הנאות החיים הבסיסיות ושאינן בסיסיות (מיטונמיה - חלק מהשלם שמיצג את השלם) השורר שואל איך אפשר במצבו להינות כשהוא כל כך מתגעגע וכמיהה להגיע לציון. איך יאכל?! ואיך יהנה מטעם האוכל? (איך יערב לו האוכל) ואיך ישלים / ימלא / יקיים את שבעויותיו ונדריו שהוא נמצא במקום אחד כבול אליו ורוצה להימצא בחבל ארץ אחרת?

להדגשת מצוקתו משתמש המשורר בשאלה רטורית נוספת ומוסיף לה גוון נוסף, קונוטציה (=הקשר) נוספת, הוא מחליף את מילת השאלה "איך" במילה "איכה", המילה איכה מזכירה לנו את מגילת איכה המקראית שעיניינה הוא קינה ובכי על חורבן. כשהו משתמש במילה הזאת הוא מוסיף למשפט את ההקשר של הבכי ומעצים את תחושת הכאב.
בסוגר של הבית השני מדגיש המשורר את הניגוד בין המקום אליו הוא מבקש להגיע לבין המקום שבו הוא נימצא, שוב הוא משתמש בו' הניגוד "ואני.." הוא מציין את ההבדל השלטוני בין ציון ובין ספרד. ציון בחבל אדום תחת שליטה נוצרית ואני בספרד תחת שלטון ערבי מוסלמי. להדשת התחושה של חוסר היכולת להגיע לציון משתמש הדובר באמצעי אומנותי, הוא משתמש בצימוד הוא ממקד את תשומת הלב שלנו בעזרת המילים: חבל וכבל. הוא מדגיש את העבודה שהוא רוצה להימצא בחבל אחר אחד אבל הוא כבול בחבל ארץ אחר בגלל הבדלי השלטון.

גם בבית השלישי מתמקד הדובר בתחושת חוסר השלמות שלו. גם כאן הוא מדגיש את הניגוד בין ספרד לבין ציון. הוא מדגיש את ההבדל בתחושות שלו באמצעות צימוד, במילים יקל ויקר. 
בבית השלישי אומר המשורר שקל יהיה לו (=יקל) לעזוב את כל טוב ספרד כמו (משתמש כדימוי / השוואה) לראות את ציון אפילו שהיא חרבה.

חשוב לשים לב שוב לניגוד שבין ספרד על כל הטוב שבה לבין ציון המעודפת למרות החורבה שבה.





חרוז מבריח 'רָב' - הוא אינו נותן משמעות והוא נמצא שם כקישוט. הוא לא אמצעי אומנותו אבל הוא כן מאפיים של שירת ימיי הביניים.

איך - איכה, מילות שאלה בעלות אותה משמעות.

בית ראשון / שורה ראשונה:
דלת: לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב 
סוגר: אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב?

במזרח - במערב - ניגודים
ליבי במזרח ואנוכי בסוף במערב: ליבי - רגש, אנוכי - גוף, ניגוד של תחושה ומקומות, זיקה כמיהה רצון עז, אהבה לארץ ישראל. נמצא במקום אחד ורוצה להימצא במקום אחר.
ו' הניגוד - ליבי 

מַעֲרָב יֶעֱרָב = תפארת הפתיחה - מציג את הרעיון המרכזי של הניגוד.

המילה 'בסוף' מעצימה את הניגוד, לא מספיק שמזרח ומערב מנוגדים זה לזה, שימוש במילה בסוף מגדיל את המרחק את הניגוד.


אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב?
איך אטעם את האוכל ואיך אני אוכל להנות ממנו? אחת מהנאת החיים הססיסית היא הנאה מאוכל. המשורר מציג את האוכל כמייצג של כלל הנאות החיים. אוכל הוא מיטונומיה להנאות החיים. מטרתו היא הגדשה, הוא מסביר באמצעות השאלה הרטורית הזאת שבמצב הזה אין הוא יכול להינות משום דבר.


בית שני / שורה שנייה:
דלת: אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד
סוגר: צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב?

אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי - איך אשלים / אמלא / אקיים את שבועותיי ונדריי


אֵיכָה - איך... בעלת קונוטציה של אבל, רמיזה למקרא - מוסיף רוכבד של משמעות, משמעות נוספת של קינה, רמיזה מקראית, מוסיף את אווירת הקינה חוסר שביעות הרצון, הרס.. (לקוח ממגילת איכה שהיא מגילת קינה על חורבן בית המקדש שנקראת בט' באב (תשעה באב) בבתי הכנסת.

צימוד שלם:  בְּחֶבֶל - בְּכֶבֶל, מילים שדומות בצליל ובעלות משמעות שונה. הדגשה של הניגוד והדגשת המצב כבילות.
בחבל - הכוונה לחבל ארץ... אזור
בכבל - הכוונה למישהו כבול, קשור

צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב - ישראל / ירושלים נמצאת בחבל אדום, אזור אדום (קרוב לאילת..) והוא נמצא וכלוא בשלטון ערבי, שלטון מוסלמי. ניגוד בן ציון וספרד מבחינת השלטון


בית שלישי / שורה שלישית:
דלת: יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ
סוגר: יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב!

צימוד אשר מדגיש את התחושה של המשורר, ממקד את הקורא בתחושת הדובר ובהעדפותיו - הוא אומר שיהיה לו קל יותר לעזוב את ספרד כדי לגיע אל מקום שיש בו עפר.
יֵקַל - יֵקַר 


כמו - דימיון השוואה

 עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב! - עפר של קודש הקודשים החדר הכי קדוש בבית המקדש.. הרוס



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה