יום שלישי, 28 בינואר 2014

ליבי במזרח / יהודה הלוי



ליבי במזרח / יהודה הלוי



לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב / אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב?
אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד / צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב?
יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ / יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב!


בכלליות:


שיר כמיהה, געגועים וכיסופין לציון.
המשורר מביע את תחושת חוסר השלמות שלו שנובעת מהעבודה שהוא נימצא בספרד אך רוצה מאוד להימצא בציון.
השיר כולו בנוי כאוסף של ניגודים שמטרתם להדגיש את הפער בין הרצון למציאות, את המצוקה, את תחושת חוסר השלמות.
כל הניגודים הם פועל יוצא של הניגוד הראשון המופיע בבית הראשון:
"ליבי במזרח ואנוכי בסוף המערב".
המשורר מדגיש בפנינו את העבודה שליבו וגופו חצויים, הוא מדגיש את ההבדל ביניהם באמצעות ו' הניגוד במילה "ואנוכי". הוא מדגיש את המרחק הגדול ביניהם באמצעות המילה "בסוף, הוא מעצים את הניגוד באמצעות השימוש במונחים גיאוגרפיים שהם מזרח ומערב.
כל המצוקה המתוארת בשיר נובעת מהבית הראשון.

בהמשך הבית הראשון ובתחילתו של הבית השני שואל המשורר שלוש שאלות רטוריות המדגישות את מצוקתו, את כאבו של המשורר.
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב?
המשורר משתמש באוכל כמייצג את הנאות החיים הבסיסיות ושאינן בסיסיות (מיטונמיה - חלק מהשלם שמיצג את השלם) השורר שואל איך אפשר במצבו להינות כשהוא כל כך מתגעגע וכמיהה להגיע לציון. איך יאכל?! ואיך יהנה מטעם האוכל? (איך יערב לו האוכל) ואיך ישלים / ימלא / יקיים את שבעויותיו ונדריו שהוא נמצא במקום אחד כבול אליו ורוצה להימצא בחבל ארץ אחרת?

להדגשת מצוקתו משתמש המשורר בשאלה רטורית נוספת ומוסיף לה גוון נוסף, קונוטציה (=הקשר) נוספת, הוא מחליף את מילת השאלה "איך" במילה "איכה", המילה איכה מזכירה לנו את מגילת איכה המקראית שעיניינה הוא קינה ובכי על חורבן. כשהו משתמש במילה הזאת הוא מוסיף למשפט את ההקשר של הבכי ומעצים את תחושת הכאב.
בסוגר של הבית השני מדגיש המשורר את הניגוד בין המקום אליו הוא מבקש להגיע לבין המקום שבו הוא נימצא, שוב הוא משתמש בו' הניגוד "ואני.." הוא מציין את ההבדל השלטוני בין ציון ובין ספרד. ציון בחבל אדום תחת שליטה נוצרית ואני בספרד תחת שלטון ערבי מוסלמי. להדשת התחושה של חוסר היכולת להגיע לציון משתמש הדובר באמצעי אומנותי, הוא משתמש בצימוד הוא ממקד את תשומת הלב שלנו בעזרת המילים: חבל וכבל. הוא מדגיש את העבודה שהוא רוצה להימצא בחבל אחר אחד אבל הוא כבול בחבל ארץ אחר בגלל הבדלי השלטון.

גם בבית השלישי מתמקד הדובר בתחושת חוסר השלמות שלו. גם כאן הוא מדגיש את הניגוד בין ספרד לבין ציון. הוא מדגיש את ההבדל בתחושות שלו באמצעות צימוד, במילים יקל ויקר. 
בבית השלישי אומר המשורר שקל יהיה לו (=יקל) לעזוב את כל טוב ספרד כמו (משתמש כדימוי / השוואה) לראות את ציון אפילו שהיא חרבה.

חשוב לשים לב שוב לניגוד שבין ספרד על כל הטוב שבה לבין ציון המעודפת למרות החורבה שבה.





חרוז מבריח 'רָב' - הוא אינו נותן משמעות והוא נמצא שם כקישוט. הוא לא אמצעי אומנותו אבל הוא כן מאפיים של שירת ימיי הביניים.

איך - איכה, מילות שאלה בעלות אותה משמעות.

בית ראשון / שורה ראשונה:
דלת: לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב 
סוגר: אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב?

במזרח - במערב - ניגודים
ליבי במזרח ואנוכי בסוף במערב: ליבי - רגש, אנוכי - גוף, ניגוד של תחושה ומקומות, זיקה כמיהה רצון עז, אהבה לארץ ישראל. נמצא במקום אחד ורוצה להימצא במקום אחר.
ו' הניגוד - ליבי 

מַעֲרָב יֶעֱרָב = תפארת הפתיחה - מציג את הרעיון המרכזי של הניגוד.

המילה 'בסוף' מעצימה את הניגוד, לא מספיק שמזרח ומערב מנוגדים זה לזה, שימוש במילה בסוף מגדיל את המרחק את הניגוד.


אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב?
איך אטעם את האוכל ואיך אני אוכל להנות ממנו? אחת מהנאת החיים הססיסית היא הנאה מאוכל. המשורר מציג את האוכל כמייצג של כלל הנאות החיים. אוכל הוא מיטונומיה להנאות החיים. מטרתו היא הגדשה, הוא מסביר באמצעות השאלה הרטורית הזאת שבמצב הזה אין הוא יכול להינות משום דבר.


בית שני / שורה שנייה:
דלת: אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד
סוגר: צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב?

אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי - איך אשלים / אמלא / אקיים את שבועותיי ונדריי


אֵיכָה - איך... בעלת קונוטציה של אבל, רמיזה למקרא - מוסיף רוכבד של משמעות, משמעות נוספת של קינה, רמיזה מקראית, מוסיף את אווירת הקינה חוסר שביעות הרצון, הרס.. (לקוח ממגילת איכה שהיא מגילת קינה על חורבן בית המקדש שנקראת בט' באב (תשעה באב) בבתי הכנסת.

צימוד שלם:  בְּחֶבֶל - בְּכֶבֶל, מילים שדומות בצליל ובעלות משמעות שונה. הדגשה של הניגוד והדגשת המצב כבילות.
בחבל - הכוונה לחבל ארץ... אזור
בכבל - הכוונה למישהו כבול, קשור

צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב - ישראל / ירושלים נמצאת בחבל אדום, אזור אדום (קרוב לאילת..) והוא נמצא וכלוא בשלטון ערבי, שלטון מוסלמי. ניגוד בן ציון וספרד מבחינת השלטון


בית שלישי / שורה שלישית:
דלת: יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ
סוגר: יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב!

צימוד אשר מדגיש את התחושה של המשורר, ממקד את הקורא בתחושת הדובר ובהעדפותיו - הוא אומר שיהיה לו קל יותר לעזוב את ספרד כדי לגיע אל מקום שיש בו עפר.
יֵקַל - יֵקַר 


כמו - דימיון השוואה

 עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב! - עפר של קודש הקודשים החדר הכי קדוש בבית המקדש.. הרוס



שירת ימי הביניים

הפיוט:
שיר תפילה עתיק [כבר מתקופת בית שני] שנכנס לסידור.
קישוטים-
1. חריזה
2. שיבוץ- לקיחת מילה או חלק מפסוק בתנ"ך ומשלבים- משבצים בשיר.
3. אקרוסטיכון- א. לפי סדר הא`-ב`
                   ב. שם הפייטן מופיע בראשי הטורים.
 
שירת ימי הביניים:
א. פיוט- שירת קודש. היהודים ממשיכים לכתוב פיוטים [חריזה, שיבוץ, אקרוסטיכון]. הנושאים: אפסותו של האדם מול גדלות האל, גשמי מול רוחני, משמעות הזמן, העולם הזה מול העולם הבא ועוד..
ב. שירת חול- שירה המושפעת מן השירה הערבית.
        -תכנים- נושאים מגוונים.- שירת אהבה, גן, קינה, יין, ידידות, תוכחה, חשק ועוד..
 
 
יצירות:
 
רשב"ג:  "ראה שמש", "כתב סתיו" ו- "שפל רוח":http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=575400
 
 
ר` יהודה הלוי:
 
עבדי הזמן/ ריה"ל
עבדי הזמן עבדי עבדים הם/ עבד ה` הוא לְבד חֹפשי
על כן בְּבַקש כל אֱנוש חֶלקו/ חֶלקִי ה` אמרה נפשי
 
עבדי הזמן- שיר קדש.
 
השיר עבדי הזמן הוא מכתם קצר המביע בדרך לוגית את פילוסופית החיים של המשורר.
  בשירת הקודש בימי הביניים מצוי הדובר השר בהתלבטויות בין הרצון לספק את תאוותיו ולהנות מהבלי העולם הזה לבין רצונו להשתחרר מהם ולחוש את הקרבה לאלוקים.
עפ"י הפילוסופיה הדתית קיימת אמונה ששני יסודות מנוגדים מצויים באדם:
א. החומר- היסוד הארצי, הגשמי, החולף.
ב. הרוח- היסוד הרוחני, האלוקי, הנצחי.
החומר, הגוף הוא משכן הנשמה, היסוד האלוקי.
במשך כל החיים בעולם הזה נתונה הנשמה בכלא בגוף ובמשך כל זמן זה היא שואפת לשוב למקורה האלוקי, העליון בעוד הגוף שואף לחזור אל מקורו- הארצי.
  יעודו של האדם בעולם הזה עפ"י תיאוריה זו הוא להיאבק ביסוד החומר וזאת מתוך אמונה שעם סיום החיים בעולם הזה כָּלָה החומר: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".  הנשמה אינה כלה, אלא שבה אל מקורה האלוקי.
  העולם הזה אינו אלא פרוזדור לעולם הבא והאדם צריך להכין את נשמתו לקראת העולם הבא.  מכאן ניתן להבין את ההתייחסות השלילית אל הזמן בשירת הקודש.
  הזמן בשירת הקודש מייצג את חיי השעה מול חיי הנצח ולכן אל לו לאדם להשתעבד לזמן.   
-זאת ניתן לראות בשיר שלפנינו:
עבדי הזמן עבדי עבדים הם- האנשים המשועבדים לתאוותיהם בעולם הזה הינם עבדי עבדים. הזמן משעבד אותם אליו ואילו עבדי ה` חפשיים.
   בשיר זה בין שני הבתים בא לידי ביטוי רעיון העבדות מול רעיון החופש
המשורר מבחין בין שתי אפשרויות של האדם לחיות את חייו בעולם הזה, אלה נובעות כמובן מההתלבטות הנצחית בין החומר והרוח.
גם אם נתייחס לשיבוץ_המקראי מספר בראשית ט`,4: "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו"  נבין שהמשועבדים לתאוות העולם הזה הם כעובדי עבודה זרה הכנעניים, לעומתם עבד ה` העוסק בעבודת ה` הוא לבד חפשי.
**בית ראשון מהווה תקבלת ניגודית הממחישה את הניגוד בין עבדות לחופש. 
   המשועבדים לחומר הם עבדי- עבדים.
   המשועבדים לה` חופשיים למעשה.
הרעיון מנוסח באמצעות הפרדוכס: להיות עבד ובכל זאת- חופשי.
ולכן ברצות המשורר להיות חופשי הוא שולל את הנהיה אחר החומר בעולם הזה ומביע את יעודו בחיים:
"על כן בבקש כל אנוש חלקו / חלקי ה` אמרה נפשי"
תקבלת ניגודית: "עבדי הזמן- עבדי עבדים"
                     "עבד ה`- הוא לבד חופשי"
                  -סטאטוס של עבד, אך האחד מהם חופשי והשני הוא עבד עבדים.
 
     אמצעים אמנותיים
1. חרוז מבריח- שִי
 
**2. תקבלת ניגודית- [אמצעי עיצוב]-
 עבדי הזמן עבדי עבדים הם/ עבד ה` הוא לבד חפשי
תרומת התקבלת לשיר:
באמצעות התקבלת ניתן להבין את רעיון ה"מלחמה" בין החומר לגוף שהוא הנושא המרכזי של השיר.  אלה הנוהים אחר החומר, "עבדי זמן"- נחשבים לעבדי עבדים ואלה הנוהים אחר חיי העולם הבא, הפוסלים את חיי השעה, המחפשים את קרבתו של האל ומחפשים את הרוח ולא את החומר- נחשבים לחופשיים.
 
3. צימודים-     צימוד שלם: עבדי-עבדי
                  *צימוד גזרי: עבדי עבדים- עבד
                   צימוד נוסף אות: עבדי- עבד,
                                        חלקו- חלקי
 
4. שיבוץ- "עבדי עבדים"- בראשית ט`,4: "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו".
             תרומת האמצעי- להבין שהרדיפה אחר החומר נחשבת כעבודת אלילים.
 
*משמעות הזמן- הזמן נתפס כגורם שלילי בשירת הקודש.
 
 
 
 
לבי במזרח/ ריה"ל
לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב/איך אטעמה את כל אשר אכל ואיך יערב?
איכה אשלם נדרי ואסרי בעוד/ ציון בחבל אדום ואנוכי בכבל ערב?
יקַל בעיני עֲזֹב כל טוב ספרד, כמו/ יִקַר בעיני ראות עַפרות דביר נחֱרב!
 
שיר ציון.
שירי ציון הם סוג של שירי קדש שנושאים געגועים לציון, הבעת צער על חורבן הארץ וגלות העם והבעת תקווה לגאולה ולתקומה. [אין לכלול שירים אלה בקבוצת שירי הקודש].
ריה"ל כתב כ- 35 שירי ציון במספר בהם הוא מביע את האידיאולוגיה הציונית שלו, שירים בהם מתלבט עם הקשיים במימוש שאיפתו לעלות לציון או עם אימת הדרך המצפה לו.
הבעיה העומדת בפני ריה"ל היא מצבה של הארץ.
בשיריו הרבים הוא מתאר את מצבה האידיאלי הרצוי מול מצבה העגום המצוי.
השיר- "לבי במזרח"- שיר כמיהה לציון מנקודת מבט אישית [שיר לירי]. את כמיהתו לציון הוא מתאר בעזרתם של מערכת ניגודים לאורכו.
 
   נתוח השיר
טור א`+ב`-
__ניגוד אישי__
לבי במזרח ואנכי בסוף מערב / איך אטעמה את אשר אכל ואיך יערב
        - - - ניגוד גיאוגרפי- - -
 
_שאלה רטורית_ איכה אשלם נדרי ואסרי בעוד/ ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב
                                                                         ___ניגוד פוליטי___
ניתן לראות מערכת ניגודים בשני הטורים שלפנינו.
ניגוד אישי:        לבי - אנכי
                       |      |
                     נפש - גוף
 
ניגוד גיאוגרפי:   מזרח - מערב
                       |          |
                     ציון       ספרד
 
ניגוד פוליטי:    אדום   -   ערב
                      |           |
              שלטון נוצרי   שלטון מוסלמי
 
_המרחק הגיאוגרפי שבין המשורר לציון גורם לקרע בין נפשו לבין גופו.
קושי נוסף- המגביר את מצוקתו הוא: המצאות ציון תחת שלטון נוצרי בשעה שהמשורר נתון תחת שלטון מוסלמי. באותם ימים התקיים מאבק בין הנוצרים והמוסלמים שמנעו ממנו את מימוש כמיהתו לעלות לציון.
הקשיים המובעים למעלה ותוצאותיהם באים לידי ביטוי באמצעות התצלובת הכיאסטית בשני טורים אלה.
טור א`: לבי במזרח ואנכי בסוף מערב / איך אטעמה את אשר אכל ואיך יערב
                                  /תקבלת כיאסטית
טור ב`: איכה אשלם נדרי ואסרי בעוד / ציון בחבל אדום ואנכי בכבל ערב
 
מערך הניגודים מסביר כביכול את הקושי לשאלתו:
איך אטעמה ואיך יערב? - איכה אשלם נדרי ואסרי?
המצאותו הרחק מציון מקשה עליו את מימוש שאיפתו לעלות לציון.
- החזרה על המילים איך ואיך ואיכה [שאלות רטוריות] באות להדגיש את חוסר האונים של המשורר נוכח הבעיות העומדות בפניו.
במילה "איכה" יש אסוציאציה למגילת איכה העוסקת בקינה על חורבן הבית.
הפתיחה בטור ב` בשאלה רטורית יוצרת טון של קינה.
"ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב" [צימוד שונה אות].
לפנינו משפט המדגיש את משמעות המרחק בין ציון לספרד.
היותו בספרד ולא בציון מדגישה את תחושת האין- אונים שלו שבכבילה פוליטית: כבל מלשון כבלים, אזיקים. הוא אסיר כבול בספרד.
 
טור ג`:
יקל בעיני עזוב    כל טוב ספרד כמו /
____ניגוד___    ____ניגוד_____
יקר בעיני ראות   עפרות דביר נחרב
 
בית זה הוא סיכום ופועל יוצא של שני הבתים הראשונים ובו שוב בעזרת ניגודים והגזמות מבהיר המשורר שהוא מוכן ומזומן לעזוב את כל השפע הכלכלי והמעמד החברתי המזהיר שבספרד כדי לזכות ולראות את המקדש החרב.
מערכת הניגודים:
    יקל                  מול       יקר.
   כל טוב ספרד      מול       עפרות דביר נחרב
   עזוב                 מול       ראות
 
-ההרס והחורבן בעלי חשיבות גדולה בעיניו. הוא מוכן לעזוב את כל טוב ספרד כדי לבוא ולראות את בית המקדש חרב.
 
     אמצעים אמנותיים
1. חרוז מבריח- רב.
 
2. תפארת הפתיחה- מערַב- יערַב [חריזה בין הדלת והסוגר של הבית הראשון].
 
3. צימודים-
 צימוד שונה אות:  1. יֵקַל - יקַר
                          יקל- ראות בית המקדש חשובה לריה"ל כי רק כאן הוא יכול להגיע לדרגה רוחנית גבוהה.
                          יקר- מדגיש את הפער בין הנוחות החומרית לבין הצורך הרוחני להיות בארץ ישראל.
                      2. כבל - חבל-  מטרת הצימוד להדגיש את השיעבוד הכפול של המשורר. הוא נמצא בספרד תחת שלטון מוסלמי ומתקשה להגיע לציון הנתונה בשלטון נוצרי. הוא כעין כבול באזיקים.
צימוד גזרי:  מערב - יערב - ערב  - המשורר אינו מצליח ליהנות מן ההנאות הגשמיות כל זמן שהוא מצוי בספרד.
 
4. מערך ניגודים-
הניגודים:  גוף ונפש      -   אישי
             מזרח-מערב  -   גיאוגרפי
             אדום-ערב     -   פוליטי
פה- יקל עזוב ספרד
שם- יקר עפרות דביר
-הניגוד מדגיש עד כמה המשורר מוכן ומזומן לעזוב הכל בספרד ולעלות לציון.
הניגודים מדגישים את מצוקתו וחוסר האונים שלו משהייתו בספרד ורצונו לעלות לישראל.
 
5. -רעיון זה [רצונו לעלות לישראל] בא לידי ביטוי באמצעות התצלובת הכיאסטית.
לבי במזרח ואנכי בסוף מערב / איך אטעמה את אשר אכל
                           /תקבלת ניגודית
איכה אשלם נדרי ואסרי בעוד / ציון בחבל אדום ואנכי בכבל ערב
    
6. שאלות רטוריות- איך, איך ואיכה- המילים מדגישות את תחושת המשורר שחייו בספרד אינם אפשריים בגלל געגועיו לארץ ישראל.
 
7. שיבוצים-    יקר בעיני- תהילים.
                  יקל בעיני- בראשית טז`4.
 
סיכום:
ארץ ישראל: רוחני, מזרח, מקום הלב.
ספרד: גשמי, מערב, מקום הגוף.
 
 
 
ישנה בחיק ילדות/ ריה"ל
ישנה בחיק ילדות, למתי תשכבי! / דעי כי נעורים כַּנְעֹרֶת ננערו!
הלעד ימי השחרות? קומי צאי, / ראי מלאכי שיבה במוּסר שִחֲרו,
והתנערי מן הזמן, כציפורים / אשר מרסיסי לילה יתנערו.
דְּאי כדרור למצוא דרור ממעלֵך / ומתולדות ימים כימים יסערו.
הֲיי אחרֵי מלכך מרדפת, בסוד / נשמות אשר אל טוב ה` נָהֲרו!
 
שיר קודש שהוא רשות ל"נשמת".
פיוט קצרצר שנקרא לפני תפילת "נשמת כל חי".
רשות משום שהחזן נוטל רשות מן הציבור לשמש שליחם לפני המקום.
    תפילה זו נאמרת בשחרית של שבת ומועדים. בתפילה מברכים את אלוקים ומודים לו על כל פעליו מעולם ועד עולם.
יש בה הודיה ובקשה שאלוקים לא ייטוש את קהל מאמיניו לנצח.
    השירה האחרונה בפיוט יוצרת את הקשר לתפילה.
בשיר שלפנינו קיים מונולוג פנימי בין המשורר ונשמתו הסוררת אשר מסרבת להתבגר ועסוקה בהבלי העולם הזה. הוא מבקש ממנה להתנער מהם ולעסוק בדברים מהותיים יותר.
מושג הזמן נתפס כגורם שלילי המרמז להבלי העולם הזה [כדוגמת "עבדי הזמן"].
בשיר "ישנה בחיק ילדות" מביע הפייטן את רעיונותיו על פילוסופיית החיים שלו בדרך לירית. המשורר מתאר את חיי השווא העכשוויים ואת המרכיבים שלהם, את יעוד האדם ואת הדרך להגשמת היעוד.
חיי העולם הזה מתוארים כחיים ריקניים וחסרי תועלת אם אין חיים אותם בצורה נכונה.
 
  ניתוח
בית א`-
ישנה בחיק ילדות, למתי תשכבי / דעי כי נעורים כנערת ננערו
***הפעילות בשיר זה מתוארת בעזרת מטאפורת הילדות- חיים חסרי דאגה.
חיי העולם הזה אינם אלא "ימי ילדות"- ימי "נערות" וימי- "שחרות" [עלומים].
המשורר פונה אל נשמתו ומעודדה להתעורר מתקופת ילדות זו כי הרי התבגרה כבר. עליה להכשיר עצמה לקראת חיי העולם הבא.
  השהות בתקופת הילדות כמוהַ כשינה ועל- כן הוא שואל את נפשו עד מתי בכוונתה לשכב? - שהרי "ימי הנעורים כנערת ננערו"
"ימי הנעורים כנערת ננערו"
                    |       |
               נסורת   התפזרו
 
-בעזרת לשון נופל על לשון [צימוד גזרי] הוא מדגיש את חיי השווא שהם נעורים הדומים לנסורת המתפזרת לכל רוח. הנעורים כבר מזמן חלפו.
 
בית ב`-
"הלעד ימי השחרות?"   - שאלה רטורית.
האם ימי השחרות, העלומים, יכולים להמשך לנצח? - כמובן שלא ועל כן הוא מבקש מנשמתו לקום ולצאת לראות "מלאכי שיבה במוסר שחרו[-חפשו]"
מלאכי השיבה הם אותם שיערות שיבה המוכיחות כי התבגר וכי עליו לנהוג בצורה בוגרת, להבדיל בין טוב ורע.  שיערות השיבה הם השליחים המטיפים מוסר לאדם כי הגיע הזמן לנהוג בהתאם לגילו.
 
בית ג`-
"התנערי מן הזמן, כציפורים אשר מרסיסי לילה יתנערו"
                 |         |        
      הבלי העולם הזה   דימוי   
פשט: התנערי מן הזמן, מהבלי העולם הזה כמו אותם ציפורים המנערות מעליהן את הטל בבוקר.
דרש: אפשר לקשר בין דימוי זה לבין הדימוי הראשון "ישנה בחיק ילדות"- נוצר מעין ציור של גוזל המתנער לאט לאט מן הילדות אל הבגרות.
 
בית ד`-
דאי כדרור למצוא דרור ממעלך / ומתולדות ימים כימים נסערו
       |                 |                      |               |
       ציפור                  חופש                        זמן                  ים
-חיי ההווה הם כים סוער, אך על הנשמה להיות כציפור דרור המחפשת דרור [חופש] עליה להשתחרר מתולדות הימים, כלומר- מפגעי הזמן הסוערים כימים.
  הפייטן מדרבן את נשמתו בעזרת רצף של פעלי ציווי: קומי, ראי, התנערי מן הזמן, דאי כדרור, היי אחרי מלכך מרדפת.
אם נתבונן בפעלים נראה שנוסף על העובדה שכולם מצויים בזמן ציווי- משתנה כיוונם, מהכיוון המאוזן הראשוני בו מצוייה הנשמה- מצב של שכיבה, היא נקראת לקום, להתנער ולעלות מעלה מעלה.
ניתן לאמר שמול חווית ההתבטלות והשינה שאליה עשוי האדם להגרר, מצויה חוויה אחרת מופלאה המעניקה משמעות לחיי האדם בעולם הזה ומבטיחה לו גם שבעולם הבא תהיה נשמתו סמוכה לטוב ה`.
 
בית ה`-
היי אחרי מלכך מרדפת, בסוד / נשמות אשר אל טוב ה` נהרו
 
-חפשי את אלוקים בחברת נשמות אשר הלכו אחר אורו.
בית זה מקורו בשיבוץ מספר ירמיהו: "ובאו ורכנו במרום ציון ונהרו אל טוב ה`".
משמעותו של המשפט היא חגיגית.
בית אחרון זה הוא חוליה מקשרת בין השיר לבין התפילה.  בית זה מסכם את המסקנה המתבקשת מארבעת הבתים הראשונים של השיר שמקומה של הנשמה הוא תחת כנפי השכינה.
לסיכום:
האווירה הכללית בשיר היא של התעוררות בעזרת הפעלים הרבים.  הבית האחרון מגלה את תכלית השיר - הנשמה נקראת להסתופף עם נשמות ברדיפה אין סופית אחר טוב ה`.
 
    אמצעים אמנותיים
1. אקרוסטיכון- יהודה
 
2. חרוז מבריח- רוּ
 
3. צימודים-       צימוד גזרי:         נעורים כנעורת ננערו
                                            שחרית- שחרו
                     צימוד שלם:   דרור- כדרור
                                       ימים- כימים
                     צימוד שונה אות:    דעי, דאי,
                                              צאי- ראי
 
4. ניגודים- [חשוב!]- בין עולם החומר לעולם הרוח
                          בין שינה ליקיצה
                          בין נעורים לשיבה
                          בין תולדות ימים סוערים כים לבין רדיפה אחרי ה`.
 
5. דימויים- [חשוב!]- נעורים- כנעורת ננערו      
                          התנערי מן הזמן כציפורים מרסיסי לילה.
                          דאי כדרור.
                          תולדות ימים כימים יסערו.
 
6. מטאפורה- [חשוב ביותר!]- תיאור הנשמה כתינוק הישן בחיק הילדות [ביטוי לאטימות וחיים ללא מודעות רוחנית].
 
7. שאלה רטורית- הלעד ימי השחרות?
 
8. מוטיב התנועה- מן הסביל: ישנה, תשכבי -ועד- הפעיל: קומי, צאי, התנערי-
                         -הריבוי במילות תועה מעשיר את השיר והופך אותו לשיר דינאמי ומלא חיים כאשר מול כל אלה עומדת השינה כניגוד.
 
9. שיבוצים- "ישנה בחיק ילדות" מזכיר את -
"עד מתי עצל תשכב, מתי תקום משנתך"  [-משלי ו`, ט`.]
"אל טוב ה` נהרו"- "ונהרו אל טוב ה`" [-ירמיהו ל"א, י"א.]
 
 
 
ריה"ל / ייטב בעיניך
ייטב בעיניך נעים / שירִי ומיטב מהלָלִי,
הדוד, אשר הרחיק נדוד / מִנִּי לרֹע מעלָלִי-
ואחזֵק בכנף ידי- / דוּתוֹ והוא נורא ופֶלְאִי.
די לי כבוד שמך, והוא / חלקי לבד מכל עמלִי.
הוסף כאב - אוסיף אהֹב, / כי נפלאה אהבתך לי!
 
שיר קדש.
רשות לברכו- הפיוט משובץ בברכת אהבת- עולם הנאמרת לפני קריאת שמע.
הנושא: אהבת אלוהים ועבודתו.
השיר ייטב בעיניך הוא שיר אישי לירי של הפייטן לכאורה המבטא אהבת אלוקים ועמדתו, אך לאמיתו של דבר השיר הוא שיר כללי המבטא יחסי קרבה- ריחוק בין אלוהים לכנסת- ישראל.
תשתית מקראית- שיר השירים.
השיר מבוסס על מוטיבים וציורי לשון משיר השירים שעניינם אהבה בין אלוהים לכנסת ישראל.
אהבת אלוהים ועבודתו היא נושא מרכזי בשירת ריה"ל.
 
   ניתוח
בית א`-
ייטב בעיניך נעים שירי ומיטב מהללי
        |              /                   |
     פניה לה`                  נימה לירית        ההלל שלי
 
**שיר זה בו הפייטן מביע אהבה לה` נמנה עם שירי השבח הנבחרים שחוברו לכבוד אלוהים.
"נעים שירי ומיטב מהללי"- הפייטן חולק הערכה לשירו בתחילת הפיוט. נעים ומיטב- הכי טוב.
  ריה"ל מקדיש שיר זה לה` כדרך שהיו בני העדה מקריבים קרבן לה`.
[לאחר חורבן בית ראשון הקריבו קרבנות לאל, משחרב בית ראשון הקריבו קרבנות והתפללו, משחרב בית שני בטלו הקורבנות ונשארה התפילה].
שיר זה מהווה כתחליף לקורבן אותו מקריב ריה"ל לאל ומקווה שהשיר ימצא חן בעיני אלוקים.
"ייטב בעיניך" - ימצא חן בעיניך.
  הנושא המרכזי בשיר שלנו הוא תיאור מערכת יחסי קרבה וריחוק של אלוקים מן האדם. מתיחות הנוצרת בגין האהבה הנקלעת בין הקרבה לריחוק.
 
בית ב`-
הדוד אשר הרחיק נדוד / מני לרוע מעללי
 |                     |         |              |
כינוי לקב"ה            התרחק     ממני         בגלל מעשי הרעים. עוונותי, חטאי.
 
-במשמעות האישית הפייטן טוען שהקב"ה התרחק ממנו בגלל מעשיו הרעים, עוונותיו, חטאיו, אך במשמעות הכללית ניתן לראות שמשפט זה מבוסס על שיבוץ משיר השירים ובכך משתנה משמעותו של הבית מן הנימה הלירית אישית לנימה הכללית- לכלל כנסת ישראל.
שיבוץ: "דודי חמק עבר". דודי- כינוי חיבה לאלוהים.
בשיר השירים מתוארת מערכת יחסים בין כנסת ישראל לקב"ה הקשורה בקשר של אהבה, גם אם התרחקו זה מזו- עדיין הם קשורים בקשר של אהבה.
הרע נתפס כאן כמשהו המפריע בין אוהבים.
 -המילה "דודי" מזכירה בצלילה את המילה "נדוד" המבטאת ריחוק, מכאן שבית זה מבטא את ריחוקו של ה` מעם ישראל עקב מעשיהם הרעים ורצון העם שהאל יתקרב אליו בחזרה.
 
בית ג`-
ואחזק בכנף ידי / דותו והוא נורא ופלי
|
ו` הניגוד
-למרות התרחקותו של האל, אוחז הפייטן בכנף ידידותו.  "ואחזק"- אחיזה המבטאה דבקות עזה באל.  הדוד [הקב"ה] הרחיק נדוד בגלל מעלליו של האדם, אך האדם אינו מוותר ונשאר דבק בקב"ה כי ידידות זו חשובה לו מאוד.
למרות הריחוק- - > האדם מתקרב
ולמרות הריחוק- -> האדם אינו כועס ומשמיץ
   אלא להיפך. הוא מתייחס אליו כאל נורא ופלי, כאל משהו גדול ונשגב, כמשהו מעורר הערצה.
פעולת האחיזה כאן נסמכת על השיבוץ מספר שמואל: "ויסב שמואל ללכת ויחזק [שאול] בכנף מעילו ויקרע"- שאול אוחז בכנף מעילו של שמואל כשזה מפנה לו עורף.   בשירנו: המעיל הוחלף בידידות.
החזקת כנף הבגד היא תנועה של מתחנן המבקש לאחוז במושיע הפונה ממנו, זאת כדי לעכבו שלא ילך ממנו או שהוא אוחז בו כדי להתלוות אליו.
האדם אינו מוותר על הקשר עם אלוקים.
"והוא    נורא     ופלי"
  |          |            /
ה`    אדיר, מעורר פחד.    נשגב מבינתו של האדם
***משפט זה הנצב בטבורו של השיר קובע סדר קוסמי שבו האדם האוחז תמיד בכנף ידידותו של אלוקים רואה עצמו נמוך ושפל מול הנשגב ממנו.  [אפסות האדם מול גדלות האל].
 
בית ד`-
די לי כבוד שמך והוא / חלקי לבד מכל עמלי
בסדר הקוסמי מסתפק האדם בכבוד ה` האלוקי המלא עולם, לו הוא מביא את מנחת שירו ותפילתו.
  הפייטן המסתפק בכבוד ה` בלבד מאושר למרות הפרידה הנכפית עליו ע"י אלוקים.
שיבוץ: "זמרו כבוד שמו"- תהילים סו`, ב`.
  רש"י- ספרו כבוד ה` בזמר ושיר.
הפייטן עובד את ה` בזמר ושיר ומאושר מכך עפ"י המשפט הפותח: "ייטב בעיניך נעים שירי ומיטב מהללי".
"והוא חלקי לבד מכל עמלי"
-עבודת הבורא היא ייעוד חיי.
 
בית ה`-
הוסף כאב, אוסיף אהוב  / כי נפלאה אהבתך לי
שיבוץ: קוהלת: "מוסיף דעת, מוסיף מכאוב"
משמעות אישית: ככל שהאל יוסיף כאב ויסורים- כך הפייטן יאהב אותו יותר. הוא מקבל את הכאב כגורם ממרק. היסורים ממרקין את עוונותיו של האדם ומקרבים אותו אל האלוקים. הוא מציב את הכאב בראש הבית וכנגדו את האהבה.
הכאב נובע מן האהוב. אלוקים מפנה עורף לאדם בגלל רוע מעלליו ובכל זאת- האדם אינו מתרחק ממנו. האהבה נרדפת במבחנים קשים.
***
-המשמעות הכללית- סבל הגלות ממרק את האומה מחטאיה.
"כי נפלאה אהבתך לי"
שיבוץ: קינת דוד ליהונתן: "נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים".
"אהבתך לי"
רמז לאהבת האלוקים את האדם. האדם היודע שאלוקים אוהבו מאושר אושר כמוס, ידיעה זו היא נחלתו האישית של האדם.
-משפט זה מסתמך על הכוזרי שם נאמר:
"ואז יגיע האדם למדרגת עובד אלוה מתוך אהבה המוכן למסור נפשו על אהבתו, כי בדבקות באלוה הוא מוצא נעימות עצומה ובהתרחקותו ממנו הוא רואה מקור כל נזק וצער" [כוזרי ד`, טו`].
***
סיכום דברי הכוזרי מהווה סיכום לשיר כולו:
בקרבתו של האלוקים אליו, מרגיש האדם אושר וסיפוק, אך בהתרחקותו כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשיר- הוא מרגיש צער ורצון להתקרב. התרחקות האל אינה גורמת לו להתרחק מהאל, אלא דווקא לחפש את קרבתו, לנסות לאחוז בכנף ידידותו- כי גם במצב זה הוא מוצא אושר אינסופי ובלבד שיהיה קרוב לאלוקים.
במובן הכללי,
הדבר נכון גם לגבי כנסת ישראל.
כשהאל מתרחק ממנה היא מרגישה צער וכאב ומנסה להתקרב אליו, אך האל הכועס עליה בגלל חטאיה, מעלליה, גורם לה לנסות להתקרב אליו בכל דרך. חטאיה בגלות גרמו להסתלקות השכינה ממנה.
"הדוד הרחיק נדוד"- ולמרות זאת היא ממשיכה לאהוב אותו ולחפש את קרבתו. דווקא הפרידה מגבירה את אהבתה של כנסת ישראל לאלוקים.
היסורים שם מצרפים ומטהרים את האומה. זו הדרך להתקרבות החוזרת של האל לכנסת ישראל.
 
    אמצעים אמנותיים
1. חרוז מבריח- לִי
 
2. אקרוסטיכון- יהודה, ביטוי לאני של המשורר השר למען הציבור כולו- הזדהות מלאה.  שירו של המשורר= שירת העם כולו.
 
3. מוטיבים מרכזיים- קרבה וריחוק.
   השיר מבוסס על מערכת יחסים זו של קרבה וריחוק. האל מתרחק מהאדם בגלל מעשיו הרעים והאדם מנסה בכל דרך להתקרב אליו.
***המוטיבים מבטאים את יחסי הקרבה- ריחוק בין השניים.
 
4. תשתית מקראית- שיר השירים.
  השיר בנוי על אסוציאציות משיר השירים שהוא ספר אהבה בין כנסת ישראל לאלוקים בתודעת העם.
  האסוציאציה מתבססת על השיבוץ: "דודי חמק עבר" ובכך נותנת לפיוט את המשמעות הכללית שלו המתייחסת ליחסים בין כנסת ישראל לאל ולאו דווקא בין הפייטן לאל.
 
5. ניגוד- שפלות האדם [ואחזק בכנף ידידותו], לעומת נשגבותו של האל- "והוא נורא ופלי"
 
6. שיבוצים-     שמואל: "ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו".
                   קוהלת: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב".
                   שמואל ב`: קינת דוד ויהונתן- "צר לי עליך... נפלאה אהבתך.."
            ****
              תרומת השיבוצים: הם מלמדים על יחסי הקרבה - ריחוק בין הנאהבין ומדגישים שלמרות הריחוק, האהבה מתעצמת, האל מתרחק ויחד עם זה גדל הרצון להתקרב אליו.
 
7. צימודים-     צימוד שונה אות:  מהללי- מעללי
                   צימוד נוסף אות:   דוד- נדוד

יום שני, 27 בינואר 2014

כללי גזירה של e גזירה של פונקציות מעריכיות נוסחאות איך גוזרים

כללי גזירה של e גזירה של פונקציות מעריכיות נוסחאות איך גוזרים


המאפיינים המיוחדים של שירת ימי הביניים



המאפיינים המיוחדים של שירת ימי הביניים

היהודים בספרד חיקו את השירה הערבית בנושאים שונים כגון שבח והלל, יין, טבע ועוד. אך לא רק את הנושאים, אלא גם את המבנה ואת קישוטי השיר. בנוסף להשפעה של השירה הערבית ניכרת גם ההשפעה של השירה המקראית ומכאן שנוצרה שירה עשירה מאוד בקישוטים ובאמצעים אמנותיים וככל שרבו הקישוטים כך נחשב השיר למשובח יותר.
חשוב לשים לב להבדל שבין קישוט לאמצעי אומנותי. הקישוט מטרתו קישוט! הוא לא משפיע על הנושא של השיר, הוא מייפה. האמצעי האמנותי, כמו בשירה מודרנית, הוא אמצעי או כלי להעברת מסר רחב במקום מצומצם כלומר יש לו השפעה על התוכן, על הרעיון, על המספר או על האווירה.

1. הבית וחלוקתו - במבט ראשון נראה שהשיר הוא חטיבה אחת שאינה מולקת לבתים, אולם בשירת ימי הביניים הבית הוא בן שורה אחת המחלקת לשתי צלעות וקו נטוי (/) ביניהן. הצלע הראשונה היא הצלע הפותחת שנקראת 'דלת', הצלע השנייה נקראת 'סוגר'.

2. תפארת הפתיחה - חשיבות מיוחדת ייחסו המשוררים לבית הראשון של השיר וכדי להבליטו השתמשו לעתים בסגנון שונה, בניסוח יפה וברור וחרזו את המילה האחרונה של הדלת עם המילה האחרונה של הסוגר ועם שאר הסוגרים.

3. תפארת החתימה - כשם שהחשיבו המשוררים את הבית הראשון כך החשיבו את הבית האחרון. סיום השיר אמור להותיר רושם על הקורא, לשם כך השתמשו בלשון שונה או בציור לשוני מרשים ומקורי או במוטיב מוכר מהשירה, וכל זאת כדי שיהווה סיכום מרשים שיר כולו.

4. משקל / מקצב - (יש לזכור שלא צריך לדעת לנתח את המשקל בבחינת הבגרות) משקל פירושו מספר קבוע של הברות המופיעות בסדר מסוים לאורך כל שורות השיר וכך נבנה קצב ייחודי קבוע לכל שיר ושיר.

5. חרוז - חרוז הוא דמיון צלילים בסופי מילים. ישנה הבחנה בין דרגות שונות של חרוזים:
* חרוז עובר - הוא חרוז שנוצר על ידי דמיון של עיצור ותנועה שלפניה (לדוגמה: חמור - שור)
* חרוז ראוי - חרוז שיש בו דמיון בין עיצור תנועה ועיצור (לדוגמה: שור - מישור)
* חרוז משובח - חרוז שיש בו דמיון של יותר משלושה מרכיבים.
* חרוז מבריח - תופעה ייחודית לשירת ימי הביניים היא שיר שווה חרוז המתייחד בחרוז המבריח. זהו חרוז אחיד המופיע בקביעות לכל אורך השיר בסופם של כל הבתים כבריח הסוגר כל בית ובית.

6. צימוד - דימיון צלילים בין מילים הדומות בצלילן אך שונות במשמעותן ומופיעות לרוב באותו הבית.
ישנם גם כמה סוגי צימודים למשל:
צימוד שלם - שתי מילים זהות בצליל אך שונות במשמעות כמו דרור: פירוש אחד הוא שם של ציפור, ופירוש אחר הוא חופש או עם ואם - שני  משמעויות שונות, צליל דומה.

צימוד מורכב: זהו צימוד של מילה שלמה הדומה בצליל לצירוף של שתי מילים אחרות.
למשל: במותם (הבמות שלהם), בא מותם (הגיע המוות שלהם)

צימוד גזרי - כלומר מילים מאותו השורש המופיעות באותו הבית.
למשל: נעורים כנעורת ננערו (נעורים - גיל הנעורים, נעורת - קליפות הדגן, ננערו - מתנערים)
 (בשירה מודרנית צימוד גזרי נקרא מיצלול)

צימוד שונה תנועה - שתי מילים זהות באותיות אך שונות בניקוד.

צימוד נוסף - לאחת המילים הצמודות יש תוספת של אות או יותר.
למשל: סיס - עסיס


לעיתים הצימודים משמשים בעיקר כדי להרשים וליפות, להראות שפה עשירה שיש מסוגלות לרשום מילים בעלות תוכן, המסוגלות הזאת מובלטת על ידי הצימודים.
באמצעות הצימודים ממקדים את הוקרא לעניין תועני עם הקשר והרעיון המרכזי.


7. שיבוץ - השיבוץ הוא שיבוץ של פסוקים שלמים או קטעי פרקים מן המקרא.
לעיתים השיבוץ נועד כדי לחזק רעיון ולעיתים הוא בא רק כדי לקשט.

8. ציורים לשוניים - מטאפורות, דימויים, האנשות כל אלו מוטיבים, כל אלא משמשים בידיו של הקורא ובאמצעותם הוא מעשיר גם את התוכן וגם את הצורה.



שיר קודש הוא שיר ששולב במערל התפילות בבית הכנסת, אשר שימש כמרכז תרבותי ששם אנשים התקבצו והביעו את עצמם. יש תפילות שבסופן ניתן היה להוסיף שירים או דברים כתובים שאנשים היו יכולים להביע את דעתם, מרכיב משתנה (לדוגמה פיוטים ביום כיפור). שיר משולב במערך התפילות בבית הכנסת בחלק של הרשות - הופך לשי קודש, לעומת זאת שיר שלא שולב במערך התפילות לא יוגדר כשיר קודש.

9. האקרוסטיכון - מאפיין את שירת הקודש בלבד, ניתן למצוא אותו בשירת הקודש.
התחיליות של הבתים יוצרות ביניהן איזשהו רצף, למשל רצף של ה-א' ב', שם המשורר... ועוד

זהו קישוט המאפיין את שירת הקודש העברית בספרד (שירת הקודש המשולבת במערך התפילות בבית הכנסת).
אקרוסטיכון הוא ריכוז / רצף האותיות הפותחות את את בתי השיר ויוצר סדר בעל משמעות.
משמעותו ביוונית קצה הטור, הרצף יכול ליצור סדר של א'"ב או את שמו של כותב השיר או שם של אדם לו מוקדש השיר, שם מקום, שם אירוע וכולי.


המסגרת הנוקשה הזאת, המבנה של השירה הזאת בימי הביניים הוא קפדני, מבנה קשה עם גבולוץ


יום ראשון, 26 בינואר 2014

מעשה גורלי / מעשה מביש / טעות - מעשה ראשוני שמבש את הכל: הכרזת המלך, הצו מפר את צו האלים אנטיגונה



מעשה גורלי / מעשה מביש / טעות - מעשה ראשוני שמבש את הכל: הכרזת המלך, הצו מפר את צו האלים

החוק הדתי אל מול חוק המלך - שניהם וקים בעלי דרגת חשיבות רבה ביותר
חוק המלך לא עומד באותו כנה לחוקם של האלים, דבר שיוצא בלבול גדול מאוד, למי צריך להישמע?
מתוך המעשה הזה יש סבל גדול מאוד, אנטיגונה סובלת משום שהיא הולכת לממש את ערכי המשפחה, את המצפון שלה, והיא לא תלד ולא תינשא ולא תכיר משכב זכר, היא נאלצת להיאבק באחותה איסמנה שלא מקבלת את דעתה. בנוסף לכך היא סובלת משום שהיא מגיעה למצב של מודעות לסבל העצום שלה. אנטיגונה משתחנת בעודה מובלת למערה אל מותה, במקום שבו לוקחים אותה למערה ושם היא נותנת את המונולוג שהיא יודע מה צפוי לה.
הסבל של קריאון אשר עושה את המעשה המביש: קיראון נקלע למצב שבו הוא רוצה לשמור על גאוותנו כגבר וכמלך.

מנגד לכך יש כאלה שטוענים כי המעשה המביש הוא של אנטיגונה

קריאון מאמין בצדקתו עד שהקש שבר את גב הגמל, עד מותו הטרגי של בנו, הוא נהיה מודע לסבל ומודע לעובדה שהוא גרם לכל הבלאגן הזה, פה יש אישור מחדש של הנורמות והחוקים של האלים.
הוא מודה מילה במילה שהוא עשה טעות, וניתן לנו האישור הסופי, שלוש מסקנות

מילים גבוהות, חטא ההיבריס - גאווה קיצונית מובילה לאסון.

אל תהיה צודק תהיה חכם.

אלים או מלך - הרי שאתה צריך לבחור בחוק האלים כמובן.

650 המילים באנגלית שאתם חייבים לדעת ממשרד החינוך basic words English

"זו למעשה הפעם הראשונה שיהיו מילים מוגדרות ודרישה מספרית של הוראת אוצר המילים", מסבירה פרופסור פני אור, יו"ר ועדת מקצוע האנגלית. "עקבנו אחר תוצאות בחינות הבגרות באנגלית וראינו שישנה בעיה בקריאה ובכתיבה, בעיקר בהבנת הנקרא. מחקרים בעולם הראו שהסיבה העיקרית לכך היא מחסור באוצר מילים. התלמידים פשוט לא יודעים מספיק מילים באנגלית. ילדים שיש להם אוצר מילים רחב מתקדמים יפה מאוד לעומת אלה שיש להם אוצר מילים קטן, וזה נראה לאורך כל הדרך. זה מרכיב חשוב מאוד ברכישת שפה".

a/an
about
above
across
action
address (n)
afraid
after
afternoon
again
age
ago
agree
all
(not) at all
almost
alone
alphabet
already
also
always
am, I'm
and
angry 
animal
another
answer (n)
answer (v)
any
anyone
anything
appear
April
are
arrive at
ask
ask for
at
at home
August
autumn
away
back
Give back the money!
bad
bag
baby
be
beautiful
because
because of
bed
before
begin
behind
believe
beside
best
better
between
big
birthday
a bit (of) black
blue
board
body
book
bored
boring
bottle
box
boy
bread
break (v)
breakfast
bring
brother
brown
build
bus
busy
but
buy
by
by the wall
call
Please call me at six!
They called him Tom.
can (v)
capital
a capital letter
car
Take care!
careful
Be careful!
cat
catch
center
chair
change (v)
cheap
children (child)
chocolate
class
classroom
clean (v)
clean (adj)
clear
close (v)
closed (adj)
coffee
cold
color
come
come back
computer
cool
copy (v)
cost (v)
count
country
of course
cross the road/street
cry (v)
cut (v)
dad
dark
date
daughter
day
Have a good day!
Dear (as in email/letter)
Dear Helen, ….
December
decide
dictionary
different
difficult
doctor
do
dog
don't!
Don't go! Don't touch it!
door
down
draw
dress (n)
drink (v)
drive (v)
dry (adj)
each
early
ears
easy
eat
eighteen
eighty
eleven
email
the end
in the end
English
enjoy
enough
enter
evening
every
everybody
everyone
everything
example
for example
excuse me
exercise (n)
expensive
extra
eyes
face
in fact
fair
That’s not fair!
fall (v)
family
far
fast
They run fast.
father
favorite
February
feel
a few
fifteen
fifth
fifty
film
find
find outfine
a fine day
Fine!
finish
fire (n)
first
five
flower
fly (v)
food
foot, feet
for
forget
four
fourteen
fourth
forty
free (adj)
I’m free this afternoon.
It costs nothing, it’s free.
Friday
friend
from
in front of
full
funny
game
garden
get
girl
give
glad
glass
go
go on
going to
good
good at
goodbye
grade
I study in the sixth grade.
grade
My final grade was 90.
great
green
grow
guess (n)
guess (v)
hair
half
half past
hand
hang
happen
happy
hard (adj)
hard (adv)
work hard
hat
have
have to
he
head
hear
hello
help
her
herself
here
high
him
himself
his
hold
home
hope (v)
hot
hour
house
how
How are you?
hundred
 hungry
idea
if
immediately
important
impossible
in
inside
interested in
interesting
into
invite
is
it
its
itself
January
job
June
July
just
She’s just a baby.
keep
kid
kind (n)kind of
know
large
last (adj)
last night
late
learn
at least
leave
left
I write with my left hand
less
lesson
let's
letter
The last letter of the alphabet is Z
letter
 I wrote a letter to my cousin.
lie
 It was wrong to lie to my  friend.
lie down
life
light (n)
like (prep)
like (v)
listen
little
a little girl
live (v)
long
look at
lost
a lot of
lots of
love
lunch
make
man, men
many
how many?
March
it doesn't matter
What’s the matter?
May
maybe
me
mean
I mean
What do you mean?
meaning
meet
meeting
memory
message
middle
milk
Do you mind?
minus
minute (n)
in a minute
mistake
mix
mom / mum
at the moment
Monday
money
month
moon
more
morning
most
mother
mouth
move
movie
Mr
Mrs
Ms
much
How much?
music
my
myself
name
What’s your name?
My name is …
near
need
neighbor
never
new
news
next
next to
nice
night
at night
nine
nineteen
ninety
no
nobody
no-one
not
notebook
nothing
November
now
number (n)
October
of
often
OK / okay
old
How old are you?
I'm … years old
on
once
once upon a time
one
only
open (v)
open (adj)
or
other
our
ourselves
out
over
own (my own, your own …)
He writes his own music.
parents
page
paper
part (n)
past (n & adj)
pay (v)
pen
pencil
people
perhaps
person
pick up
picture
piece (of)
place (n)
plan (n)
plan (v)
play
play a game
please
poor
possible
practice (v)
problem
no problem!
project
pupil
push
put
question
quick
quiet
Be quiet!
radio
read
ready
Are you ready?
I'm ready
real
really
red
remember
rest (v)
return
rich
right
my right hand
right
the right answer. 
right now
all right, alright
road
room
round
rule
run
sad
the same (as)
Saturday
say
school
second
I was happy with second  place. 
see
send
sentence
September
seven
seventeen
seventy
she
short
The movie was short.  
shout
show (v)
shut (adj)
shut (v)
sick
side (n)
sign (n)
simple
sing
sister
sit
six
sixteen
sixty
size
What size…?
sky
sleep
special
spring
summer
slow
small
smart
You look very smart!
smile (n)
smile (v)
so
some
somebody
something
sometimes
son
soon
song
sorry
I'm sorry
speak
spell (v)
sport
start
still
They're still waiting.  
story
straight
strong
student
suddenly
sun
Sunday
supper
sure
take
talk (v)
tall
tea
teach
telephone
television
tell
tell a story
test
than
thank you
thanks
that
the
their
them
themselves
then
there
there is, there are
these
they
thing
think
third
thirteen
thirty
this
those
three
Thursday
time
What's the time?
The time is…
to
today
together
tomorrow
tonight
too
You can come too.
too
The question is too hard.
too much
town
tree
go on a trip
truck
true
try
Tuesday
turn (v)
turn left/right
twenty
two
under
understand
until
up
us
use (v)
usually
vacation
very
wait (for) (v)
walk (v)
wall
want
was, were
wash
watch
water
way
Which way…?
we
wear
Wednesday
week
welcome
you're welcome!
well
I feel very well.
well
 He did the job well. 
as well
as well as
Well done!
What a pity / shame!
what
when
where
while
white
who
why
will
window
winter
wish
with
without
woman, women
wonderful
word
work
world
worse
worst
write
wrong
year
yellow
yes
yesterday
you
young
your