יום חמישי, 26 בדצמבר 2013

חצוצרה בוואדי פרשנות הסבר סיכום מקיף עד לפרטים הקטנים



המספרת היא הודא, כל הספר הוא דרך נקודת מבטה של הודא.
הודא: " אני משתדלת להיות ישראלית יותר מן היהודים עצמם"
הודא קרובה לתרבות הישרלית יהודית יותר מהתרבות הערבית

אום הודא נישאה לאבא שניפטר כאשר בנותיו שלו ושל אישתו (אום הודא) היו צעירות.
אום הודא האלמנה מתגוררת עם אביו של אישתו, בחור זקן חזון וחזק בשם אליאס בוואדי ניסנס.
מעליהם מתגוריים כמה פועלים ערבים שמטרידים א מנוחתם ושלוותם, לכן האמא מתעצבנת.

מרי מתאפיינת כאחת בעלת פנטזיות ולעומת זאת הודגא מתאפיינת כאחת שמתביישת בפנטזיות של עצמה, בעבר הודא היית מאורסת לבחור בשם בהיג'
סיבת ביטול האירוסין היא שבזמן היותם מאורסים, בהיג' נהג להכיר סטודנטיות גרמניות שבאות למשלחת.. מצד אחד הוא היה מאורס, ומצד שני במקביל הוא חגג עם הסטודנדיות הגרמניות.

אפשר לאפיין את הודא בתור ביישנית, מכונסת אב לא פריירית, פמניסיטת ← כאשר הודא קולטת מה מתרחש עם בהיג' היא מבטלת את החתונה חודש לפני. הודא מבטלת את האירוסין פגועה ומתכנסת בתוך עצמה, היא מרחיקה את עצמה מגבריפ, זאת אומרת שצרכים גופניים באים לידי ביטוי רק בפנטזיה (לא כמו מרי אחותה).


הבת הבכורה היא הודא, והבת השנייה היא מרי אשר צעירה מהודא בשנתיים.

הודא אינה יודעת להחליט האם יש בים אימא לסבא שלה משהו. חולמת על גברים אבל מתרחקת, לא נותנת חופש אפילו למחשבות ולחלומות שלה,
מרי לעומתה מתוארת כבחורה הרבה יותר משוחררת, לכאורה יותר מודרנית, חופשייה בקשר שלה עם גברים, כל מה שמרי חולמת עליו מרי עושה.

כאבים פסיכוסומטיים - כאבים שמקורן בנפש, והם באים לידי ביטוי בתגובה גופנית (נובעים ממקור נפשי, כאבים נפשיים)
זה כאבים שהודא סובלת מהם: היא סובלת מכאבים בכתף הימנית, הכאבים מפסיקים כאשר היא מתאהבת באלכס.
(הודא מרשה רק לאימא שלה לעסות את הכתף הכתף שלה) - יש קשר עמוק בין גוף לנפש.


בתחילת העלילה אנו למדים על שתי בנות שגרות באותו בית, חברות טובות מאוד, הן שותפות סוד, הן אחיות ובעלות הבדלים רבים.

הודא היא מסוגרת, מבוישת, שמרנית, מוצנעת אבל יחד עם זאת לא פוחדת לפרוץ גבולות

מגורים בדמי מפתח, ההסדר הוא בדמי מפתח: לשלם לאורך כל החיים סכום קטן בכל חודש - עד מות הנימצא בדירה, אחר כך הדירה חוזרת לידי הבעלים.
הודא, אחותה, סבא אליאס ואום הודא גרים בדמי מפתח כאשר בעל הבניין הוא אבו נחלה אשר מעוניין לסלק אותם מהדירה אבל לא יכול, אז הוא מנסה לגרום להם לצאת לבד מהדירה ולכן הוא מביא להם שכנים מעליהם שיעשו להם רעש ויפריעו להם.
הבן של אבו נחלה הוא זוהיר אשר מאוהב מאוהב במרי, הוא מוסמלי והיא נוצרייה - הקשר הזה גם בעייתי. מרי נמצאת בהיריון ממנו, היא לא לקחה אחריות.
אבו נחלה רוצה שבנו זוהיר יתחתן עם מרי, ומשפחתה של מרי אינה מעוניינת.

אום הודא נוצרית ישראלית שנודלה לפני 1948.  משפחה עשירה, מקובלת, שורשית ישראלית ערבית - הם נוצרים.
ב-1948 הם גורשו לירדן, באותו הזמן של הגירוש אום הודא נשארה בארץ, משפחה היית פליטה בירדן, היא נשארה מחוסרת כל עובדת העבודות ניקיון שלא תואמות את המשפחה שממנה היא מגיעה.
אבו נחלה עוזר למשפחה של הודא לחזור לארץ.
אבו נחלה רוצה להתקיים מצד אחד: עוזר להם לעלות לארץ בשביל כסף, ומצד שני מדווח לרשויות בארץ והם נתפסים וגם על כך קיבל כסף. אחרי שתפסו אותם גירשו אותם, לכן הם מלאים שינאה למדינה ובני דודים שלהם, בני המשפחה שלהם הופכים להיות טרוריסטים באש"פ (ארגון שחרור פלסטינים)

גשם של טילים מהגבול הלבנוני לכיוון ישראל בשנות השמונים, חלק מהפעילים הללו הם צאצאים של משפחתה של אום הודא אבו נחלה שינאה כפולה: סיבה אחת משום שהיא נשארה לבד בבית וסיבה שנייה משום שהיא עבדה בעבודות פחותות ערך בגללו והיא באה ממשפחה עשירה, עקב כך היא לא ראויה לשידוך טוב, היא מתפשרת על בעלה, אבו נפחה אשם והיא מתגוררת כעת בביתו, לאור המקרים הבאים והסיבות הללו - הסיכוי שאום הודא תסכים לביתה מרי להתחתן עם זוהיר פחותים..
אום הודא שונאת את

יש פינוי לדיירים שעושים "צרות" למעלה והוא מביא יהודי רוסי עולה חדש, שבוקשי יודע עברית, סטודנט בטכניון עובד להשלמת הכנסה כסוור בנמל, שמו הוא אלכס. הוא הגיע לארץ כיהודי כאשר אין לו שום קשר לשורשים, לאדמה, לציונות ולמלחמה - אין לו שום קשר לסכסוך הערבי הישראלי.

מפגש בין מחפשי אהבה שונים ואחרים בתוך האוכלוסייה שהם חיים בה:
הם זרים באוכלוסייה שלהם ולכן משלימים אחת את החוסר של השני:

היא בחורה ערבייה שמלמדת אותו עברית - הוא בחור יהודי שלומד עברית
היא ישראלית מתוקף הלידה רק כי שורשיה היו בארץ - הוא ישראלי מתוקף חוק השבות רק כי הוא יהודי

אלכס גדל בתנאים שחייבו אותו לפעול בכוחניות ובתקיפות - הוא למד לשמור על המקום שלו, אם הוא לא מגן על עצמו אין מישהו אחר שיגן אליו, אלכס גדל בבית יתומים.
היו לו התנסויות טובות בזוגיות, הוא בעל ניסיון מיני עם נשים.
הוא נרפד מאהובתו אליס.
הוא לא מתבייש, לא מסתיר, ישיר, יודע מה הוא רוצה.

אלכס מעביר את כמויות הביטחון שלו להודא.

הודא עובדת במשרד נסיעות וכולם שמה יהודים

למי היא תהיה נאמנה? היא לא יודעת לכן נשארת לבד, עד שבא אלכס ומקבל אותה - מישהו שלא קשור לסכסוך הישראלי ערבי

רקע ריאליסטי כנושא מרכזי: באילת הם נהנים, מרי וזוהיר שוכבים, כך גם הודא ואלכס - אחרי שהם חוזרים מאילת יש הרגשה גבידה כי פעיל אחד, נהרג על ידי צה"ל






הרקע כנושא מרכזי: המציאות משפיע על סיפור האהבה
סיפור אהבה בין ערבייה ישרלאית לבין יהודי עולה חדש מרוסיה שלא הגיע ממניעים ציוניים) ב- 1982 עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה (הרומן מתחיל לפני המלחמה ומסתיים במלחמה עצמה).

אם הסיפור היה מתרחש במקום אחר חלק מהקשיים שלהם היו קלים יותר.

הרקע הוא העיניין המרכזי, ישנם קשיים מכשולים בסיפור האהבה וברומן עקב הרקע

מפגש הראשון של אלכס והודא: הוא מפגש מחוץ לוואדי על פי בקשתה של הודא: אצלינו לא אוהבים את זה...
הודא באה ממשפחה וקהילה ערבית. הודא שמתייחסת למוסכמות של החברה שבה היא חייה - זאת היא שפורצת את המוסכמות.

הקשיים ממשיכים שבעצם סיפור האהבה שלנו מתחמם, הם הולכים להורים של אלכס, אלכס אומר להם שזאת אישתו, אלכס אומר לה שהוא רוצה להתחתן, הודא משיבה בשאלה, ואומרת איך? היא מדגישה את ההבדלים בניהם.

מצד אחד יש אהבה גדולה ומצד שני יש מוסכמות חברתית מצידה של הודא (אלכס אינו מחוייב לשום מוסכמות חברתית כלשהי)

זה טיפשי למות בשביל דגל - הקושי הגדול הוא של הודא

תגובת המשפחה:

מרי תומכת - מרי היא הראשונה שמזמינה את אלכס לצאת איתם

האמא תוכמת / אום הודא תומכת - היא מגיבה בחום ובאהבה.

סבא אליאס תומך: אליאס חווה חיים קשים, התייתם מהוריו בהיותו צעיר, בא לארץ בהליכה, הוא למד להתייחס לאדם באשר הוא כלומר תכונותיו ואופיו של בן אדם ולא מעניין אותו שיוכו הדתי לאומי, צבעו או גזעו.
תפיסת עולמו של אליאס מאפשרת לקבל את אלכס, הוא רואה כמה אלכס עושה טוב להודא, הוא רואה את הודא מאושרת.

סבא אליאס מכבד את אלכס והוא נותן להת את בירכת הדרך וביחד איתה אזהרה: הכלבים ינשכו אתכם מכאן ומכאן.
סבא אליאס מציין את הקשיים בסמוך לברכה.

גדלו בלי משפחה למדו שהחזק שורד - אין טעם להייחס לייחוס של האנשים אלא לאנשים עצמים.

אלכס והודא הם בעלי תמיכה מהבית ולכן הם ממשיכים בזוגיות הזאת

בנסיעה לאלית הם מבקשים מאלכס לשאול את הדרך, זאת תמונה קטנה שמראה קצת מהקושיץ

החזרה מאילת - ימי אבל בבית משפחת הודאץ אחד מבני הדודים שלה שיהה פעיל טרור נפגע על ידי צה"ל

בני משפחת הודא מתייחסים אל אלכס כאל נציג ישראלי, כאל נציג יהודי (מה עוד תרצחו לנו כל יום אתם רוצחים..)
הם מטיחים בו האשמות יושב - יושב בן דוד עם אפודה אדומה ומטיח באלכס האשמות: כאילו אלכס היה נציג כל היהודים במדינת ישראל.
אימא של הודא שתמכה בזוגיות עד עכשיו מבקשת מאלכס לעזוב
אום הודא נמצאת בנאמנות כפולה, מעמדה המשפחתי של אום הודא ירד.
כתוצאה מכך שהמשפחה שלה עושה אצלה את האבל מעמדה עולה והיא אינה רוצה לפגוע במעמד הזה.
אלכס מתנהג בילדותיות ורוצה להישאר, אלכס באמת עוזב שאום הודא מפסיקה לחמם לו את האוכל.

אחר כך אלכס חוזר לחיק המשפחה - מקבלים אותו כמו חדש.












מעמד מורכב שהודא עומדת בבית קברות צבאי ישראלי יהודי


איך הרקע של הזמנים של האירועים, הרקע החברתי שהוא הסיכסוך הערבי ישראלי משתלב בעלילה שלנו  ומשפיע על העלילה שלנו והוא לא סתם רקע. פה התפאורה שלנו היא לא משמשת כתפאורה, אלא ממש כנושא.


צריך להתייחס לדברים הבאים בנוגע לסכסוך הערבי ישראלי:


תהליך של קידוד: (לוקחים את כל החומרים הנלמדים ומכניסים אותם לקודים סוג של רשימה, כל תרשים כלשהו הוא קידוד, ובשעת מבחן באים עם הקודים האלה בראש ועושים להם הרחבה)
* היציאה הראשונה של אלכס והודא מחוץ לודאי.
* שאלת הזוגיות מי תומך? משפט המשפטים של סבא אליאס: הכלבים ינשכו אתכם מכאן ומכאן, המשפט הזה מתחבר מאוד לסוף של הסיפור שהודא אומרת שהיא לא יודעת אם כדאי לה לגדל את הילד הזה בחברה ערבית או האם לגדל את הילד הזה בחברה יהודית והיא בעצם מציגה את הפן השלילי בכל אחד מהאפשרויות זו אחת מהמהויות המשפט שאומרת שהכלבים ינשכו אתכם מכאן מכאן - אין להם מקום אחד טוב
* נסיעה לאילת - ימי האבל אצל אום הודא, הפנייה לאלכס כאל נציג הישראלים כולם כאל נציג היהודים כולם, במי תתמוך הודא בבני המשפחה שלה או באהוב שלה? מה היא תעשה?  כל המצב הקונפליקטי הזה מאתר איך הסכסוך נכנס להם אל תוך הזוגיות ומתערב להם בתוך האהבה שלהם
* הגיוס למילואים: הודא מגהצת מדי צה"ל
* גיוס לצו שמונה, מלחמה, המצב בודאי, המצב במשרד
* החלום של הודא (החלום מתאר את הפחדים שלה בתור ערבייה, במציאות ישראלית)
* העמידה אל מול הקבר של אלכס
התלבטות עם יילד היכן אגדל?
* סיום - סיום פתוח


סיום פתוח ולא בכדי: סמי מיכאל שואל פה שאלה: האם לזוגיות מעורבת יהודי - ערבי) שכזאת במציאות ישראלית שכזו יש סיכוי. הסיום הפתוח בסיפור הזה לא נותן לנו תשובה לשאלה: האם בזוגיות מעורבת (יהודי - ערבי) יש סיכוי על רקע המציאות של הסכסוך? (אין תשובה, אין פתרון, אין דוגמה טובה)


ניראה שעד שלא ייפתר הסכסוך לא תיפתר השאלה או הבעיה



דעה אחת בנוגע לסכסוך:
אי אפשר לחיות פה, אי אפשר ללדת פה ילדים כל זמן שיש פה סכסוך



דמויות מרכזות ואיך הן משפיעות על העלילה, מי משפיע על מי, מי מניע את מי.
יש לנו שתי דמויות מרכזיות: הגיבורה של הסיפור הודא כי היא גם כותבת את הסיפור, הסיפור הזה נכתב דרך העיניים של הודא, ואלכס שמשמש תפקיד ראשי והזוגיות שם מאוד מאוד מושפעת ומונעת, הם מניעים אחד את השני ולכם שניהם דמויות מרכזיות, דמויות חשובות


הדמויות המשניות שמשפיעות עליהם ומסייעות להם ובאמצעותם למדים על הדמויות הראשיות: מרי שהיא איזושהי דמות משנית שמאירה את הדמות של הודא, אנחנו למדים המון על הודא מתוך מה שאנחנו יודעים על מרי דרך הניגודים ביניהם וגם דרך חילוק התפקידים שלהם שהוא מתהפך. יש לנו את סבא אליאס שבאישיות שלו מאוד מאוד מאפשר להודא להתנהל בזוגיות הזאת ומכניס אותה הביתה, משהו מאוד דומה בין סבא אליאס לאלכס והחיבור ביניהם מאוד מאוד מפתיע. יש לנו גם את אום הודא שגם היא מאוד מאפשרת ולא שמה "וטו" היא כן נותנת את התמיכה להודא מאוד חשוב כמו לרבים מאיתנו מה אימא אומרת ואיך אימא מתנהלת , מאוד משמעותי לה שאימא מכניסה את אלכס הביתה, מבשלת לו, מתייחסת אליו כאילו היה הבן שלה, היא מאוד כואבת את הימים של אחרי האבל ששמה אום הודא מרחיקה את אלכס ומפסיקה לבשל שלו וממש ממש מרחיקה אותו.


דמויות שוליות:
מגוון רחב של דמויות שוליות מכיוון שאנחנו עוסקים ברומן.
בהיג': הוא דמות ברקע של הרומן, הוא ברקע - אבל הרקע שלו משפיע מאוד על הודא.
זוהיר: האבא של העובר של מרי, הבן של אבו נחלה, החבר של מרי, חבר של העבריין.
ווחיד: הוא האבא שהיא מכניסה אותו לתפקיד ה"אבא" בעל כורחו והוא אפילו לא יודע (באילת) והוא בסופו של דבר בעלה
אבו נחלה: בעל הבית שהוא גם מי שהשפיע על המצב של אום הודא השפעה מאוד מאוד גדולה, למשל שהוא הלשין עליהם לשלטונות הצבא ויש שמה איזושהי שנאה בסיסית וביחד עם השנאה הבסיסית יש הרבה כבוד כלפיו, זאת אומרת אום הודא לא מתנהלת כלפיו מתוך רועה ומתוך שנאה, אלא קודם כל מתוך כבוד: יש כללים, יש נימוס, יש נורמות חברתיות והיא פועלת על פיהן, מכניסה אותו אליה הביתה.
אנשי המשרד: המשרד הוא איזשהו מדגם של האוכלוסייה הישראלית , שירלי וחבריה הסטודנטים, שמנסים לבסס את עצמם בארץ ולומדים ומרשתים בצבא… יש לנו את האלמנה השכולה, יש בלנו את ענייני הרומנים והבגידות מאחורי הגב, יש לנו את הערבייה ישראלית ואת העולה החדש שהוא בן זוגה של הערבייה הישראלית - מדגם אוכלוסין שמראה לנו דרכי התמודדות עם החיים, עם הישראליות, עם המלחמה.
ההורים של אלכס: השפיעו על החיים של אלכס, השפיעו על העבודה שאלכס עלה לארץ - איך למרות כל האירועים והכרח לעלות לארץ הוא עדיין מכבד אותם, מפרנס אותם, דואג להם.
ג'מילה השכנה הרכלנית, מציצה, יודעת הכל אבל לא נוגעת בשום דבר, היא מאחורי הקלעים



מדרג ההשפעה וההנעה של העלילה.
ראשונים זה הדמויות המרכזיות, אחר כך דמויות משניות ובסוף הדמויות השוליות.


הודא:
דמותה של הודא: רשימת מאפיינים ראשונית שמדובר בבחורה ערבייה נוצרייה ישראלית. רווקה בת שלושים, תושבת חיפה, עובדת במשרד נסיעות יהודי, רוצה להיות ישראלית יותר מהיהודים עצמם.  חובבת תרבות ישראלית. אוהדת את יהודי עמיחי.משפחה חיפאית שגורשה
למה חשוב לספר את הפרטים האלה? אם לא נגיד שהיא ערבייה ישראלית יש סיכוי שכל מה שנכתוב על הקשיים לא יהיה מובן.  חייבים לתת איזשהו נתונים שיסבירו אחר כך ויתנו את ההתמודדות כמו שהיא.
לחיות במיעוט זה לא דבר כל כך פשוט, לא חוויה פשוטה, לא חוויה קלה - בנוסף לכך על רקע המיעוט הזה יש סכסוך




הודא היא דמות מתפתחת היא דמות עגולה, דמות שעוברת שינוי: נקודת הפתיחה שלה בתחילת הסיפור לא זהה לנקודת הסיום שלה.צריך לאתר אותה בהתחלה ובסוף ולהסביר ולהגדיר את השינוי ולהגיד מי עזר לשינוי, מה קרה, מי סייע.
מכירים דמות עגולה יותר ממימד אחד - למשל בסיפור שלנו אנחנו מכירים את ג'מילה השכנה במימד אחד, דמות עגולה מכירים אותה בהרבה יותר מימד אחד: חיי הנפש שלה גם הם נחפשים, נבכי הנפש, רצונות, מאוואים, מה קורה שם בפנים, על מה היא חושבת, מה היא רוצה מה היא חולמת. חלומות הם משהו מאוד מאוד פנמי ובנוסף לזה מתוארות עוד כמה תכונות זה כבר נותן לדמות יותר מימדים ואדמות הופכת להיות עגולה יותר ויותר (ההפך של דמות עגולה היא דמות שטוחה).
אם מדברים על דמות עגולה מדברים על דמות, בדרך כלל הדמות העגולה היא דמות שמתפתחת, משתנה, עובדרת תהליך כלשהי. (יש דמויות עגולות שאינן עוברות שינוי)
הודא היא דמות עגולה שגם משתנה ולכן צריך לתאר אותה על כל ההיבטים שלה, על כל המאפיינים שלה, החיצוניים הפנימיים, כל ההשפעות שמהם היא מושפעת: השפעות ערביות, יהודיות, ישראליות, כל החלומות שלה, המצב האישי שלה ולהראות איך היא משתנה
מרי עוזרת מאוד מאוד לאבחן וללמוד על דמותה של הודא זאת הדמות המשנית מרי. יש מקום שמתארים את דמותה של הודא להזכיר גם את מרי.
שיניהם עוברות איזשהו שינוי ועוברות חילוף קל בתפקידים.

איך מצטיירת לנו הודא בתחילת הסיפור (שימוש מכוון במילה מצטיירת להבעת דעה עצמית ולא קביעה נחרצת, פרשנות אפשר להשתמש במילים: נראה לנו שהודא בפתיחה..., ניתן להסיק...)
שמרנית
מסוגרת
אפשר לראות שהיא שמרנית ומסוגרת בעיקר עם גברים: היא בתולה, היא רוצה יחסי מין היא בת שלושים, חוסר מגע, חוסר האהבה
היא רחבת אופקים: היא אוהדת תרבות ישראלית יהודית
הודא היא בעלת ביטחון עצמי נמוך, גם בלבוש שלה היא יותר סגורה.
יחסית לאחותה מרי שהיא שוברת גבולות ומוסכמות בחופשיות על בסיס יום יומי הודא מאוד שמרנית
מסורתית: מצד אחד הודא כעת, בהתחלת הרומן מתנהגת במוסכמות החברתית הערבית, מצד שני בעבר היא עשתה בחירה כנגד המוסכמות ולקחה סיכון כלשהו במצבה לשידוכים כי היא ביטלה גירושין דבר שנחשב מעשה פמניסטי, היא לא מסכימה שישפילו אותה - היא לא היית מוכנה שבעלה יחגוג עם הגרמניות בעלות חיי ההללות, חיי המין שלהן, היא בעלת אומץ והיא שברה את המוסכמות בעבר

לא עסק פשוט לבטל חתונה, לבטל אירוסין לא בחברה מודרנית ועל אחת כמה וכמה לא בחברה שמרנית ולא בחברה ערבית ולא בחברה מסורתית

הודא היא דמות עגולה ומשתנה, אנחנו צריכים להראות את השינוי שלה.

מה שגרם לשינוי שלה ומה שעזר לשיוני שלה הוא בעצם המפגש עם אלכס.
בין אלכס והודא יש נקודות דימיון ויש נקודות שוני.
תמיד כאשר אנחנו משווים בין אנשים, או בין דברים אנחנו תמיד מתחילים בדימיון ואחר כך בשוני.
נקודת הדימיון העיקרית היא ששניהם שונים בתוך הסביבה שהם חיים בה: הודא היא מיעוט בתוך מיעוט בתוך מיעוט, אלכס הוא עולה חדש: לא מכיר, לא יודע, לא מחובר כמו שצריך. שניהם בודדים.
שניהם מיעוט בתוך חברה רחבה, בודדים וזה בעצם מה שמחבר ביניהם.
הוא עולה חדש - היא ילידת הארץ
הוא בתור עולה חדש ובתור אדם לא ציוני לא מרגיש פה מספיק נוח לא מספיק שייך עדיין - היא לא יודעת למי היא שייכת יותר: היא גם ערבייה בתוך מדינה מאוד יהודית, היא גם ערבייה נוצרייה בתוך ציבור שרובו הגדול הוא ערבי מוסלמי. זאת אומרת יש הרבה מאוד שונות כל אחד בחברה שלו, בתוך כל זה הם גם מאוד מאוד בודדים, אומנם יש להודא את החברים שלה במשרד אבל אנחנו יודעים שלא מתוארת שמה חברות נפש, החברה האמיתית הטובה של הודא, אשת הסוד שלה היא אחותה מרי. השוני בין האחיות גורם להודא להתחיל ולעשות שינוי.
הודא היא חסרת ניסיון בזוגיות, חסרת ניסיון במיניות,  הופכת להיות חסרת ביטחון, מכונסת, היא לא מאפשרת מגע של אף אחד: אימא שלה היא היחידה שמעסה לא את הכתף בשמן בימים שיש לה כאבים מאוד מאוד גדולים וחזקים, אבל היא לא טיפוס של נישוקים וחיבוקים היא לא "מהנוגעות" ולא מאפשרת שיגעו בה ופתאום היא מכירה את אלכס, ואלכס הוא בחור חזק, הוא בחור נמוך שבעקבות תאונה ספורטיבית שקרתה לו, הוא נפל על הראש הוא מרכיב משקפיים עם עדשות מאוד עבות, שהוא מגיע לבניין והן רואות אותו דרך החלון הן לועגות לו והן אומרות שהוא נראה להן גמד של קרקסים, אלכס הוא אדם עם ביטחון עצמי מאוד מפותח, הוא אדם חזק, הוא התחנך בבית יתומים, הוא התחנך בחינוך סובייטי, הוא יודע שרק החזק שורד, הוא יודע שכדי להשיג את מה שאתה צריך להשיג אתה צריך "לדחוף עם מרפקים" אצלו זה היה משהו הישרדותי, בבית היתומים אם אתה לא תשמור על האוכל שלך אתה תהיה ותשאר רעב, הוא אדם מאוד חזק בהיבט הזה, הוא אדם שחווה חוויות מאוד לא פשוטות והיבט הזה הוא שורד מאוד גדול, יש לו ניסיון מיני מאוד עשיר, יש לו ניסיון זוגי מאוד עשיר, היית לו חברה שהוא עזב אותה שקוראים לה "אסיה", שהוא ממש נאלץ לעזוב אותה, הואיודע שהוא יודע לאהוב, הוא אדם ישיר מאוד הוא לא הולך סחור סחור (לדוגמא אם הוא אוהב את הודא הוא פשוט אומר לה את זה, אם הוא רוצה להתחתן איתה הוא פשוט אומר לה את זה) הוא לא מספר סיפורים הוא לא מסתיר שום דבר, אין שום משחקים, מאוד ישיר, מאוד כנה, הוא מאוד יודע מה הוא רוצה מעצמו - הוא לא מתבייש לאף אחד. הוא לא מחויב גם לשום דבר: הוא לא התחנך בחינוך ציוני, הלאום היהודי ומדינת ישראל "לא עושה לו את זה", הסכסוך הערבי ישראלי לא מדבר אליו - הוא לא מחויב לשום תפיסת עולם כזאת או אחרת במציאות הישראלית במדינה שלנו, מה שמשחרר אותו ומאפשר לו לאהוב לאהוב לאהוב. תפיסת העולם שלו אומרת שאתה צריך לאהוב, אין שום סיבה שאתה צריך להילחם על אדמה ולא בשביל דגל, אין שום סיבה להיפצע, אין שום סיבה להיהרג, אתה צריך לחיות, אתה צריך לאהוב, אתה צריך לשמוח. אתה צריך להאמין באדם ולא בפוליטיקה...
המפגש של הודא ושל אלכס הוא זה שבעצם משנה אותם במידה מסוימת, לא משנה אותה מהקצה אל הקצה: לא הופך אותה לאדם שמשנה סדרי עולם, למען עצמה: המפגש של אהבה יש שם משקל מאוד משמעותי, היא חווה אהבה אמיתית, היא חווה תחושת ביטחון, היא מאמינה לאלכס באהבתו אליה: זה לא סתם הארוס הקודם שלה בגד בה בגידה מאוד מאוד קשה, ובגידה היא אחת התחושות הקשות שאנשים חווים, זוהי תחושה שמאוד מאוד פוגעת ומאוד מאוד מערערת ואלכס בכוחות שלו בביטחון שלו, בעוצמת האהבה שלו, בעוצמת הנאמנות שלו והאמינות שלו: מצליח לשכנע אותה שהוא באמת ובתמים אוהב אותה מאוד, והיא מתחילה לבנות את הביטחון העצמי שלה בזוגיות, באהבה, באדם עצמו, היא מתחילה לקלף מעצמה את המגננות שהיא הגנה על עצמה, היא מתחילה כאילו להפשיר, כאילו להתרכך, כאילו מאפשרת לעצמה להשתחרר יותר כי יש מי שמגן עליה, יש מי ששומר עליה, יש מי שאוהב אותה באמת והיא לא עסוקה עכשיו בלשמור על עצמה: היא יכולה להיות עסוקה בזוגיות הנהדרת והנפלאה הזאת שיש לה.
אלכס בביטחון שלו ובעובדה שהוא לא מחובר לסכסוך הערבי ישראלי מאפשר גם לה לראות בו רק את האדם שהוא.

אם היא היית מתאהבת בבחור צבר ישראלי, שנולד לתוך הסכסוך הערבי ישראלי והוא מביע דעה על הסכסוך: יש סיכוי שהיה להם הרבה הרבה הרבה יותר קשה, היה דיבור, היה שיח בעניין והנושא הוא גם ככה בעניין.

אלכס לא מקושר לדבר, עולה חדש שלא קשור לכלום והסכסוך הזה לא בראש מעיינותיו לכן זה מאפשר את הזוגיות שלו עם הודא.

אלכס פה רק כי הוא היה מחויב להורים שלו, הוא כאן כי אם הוא היה אומר שהוא לא היה רוצה להגיע לכאן המשמעות היית שהוא מכניס את אבא שלו לכלא, חוץ מיזה הוא לא קשור לשום דבר כאן במדינה הזאת, רק קשור להורים שלו.

האהבה הזאת מאפשרת להודא בשורה התחתונה בעצם לשבור הרבה מאוד מהמוסכמות החברתיות הערביות.
בסוף הסיפור אנחנו מזהים הודא אחרת: הודא אוהבת ונאהבת, הודא שבטוחה באהבתה ובזוגיות, היא מוכנה להסתכן בשביל לשמור על הזוגיות הזאת היא יודע שהכלבים ינשכו אותה מכאן ומכאן, היא יודעת שהיא נכנסת למציאות שיכולה מאוד מאוד להכאיב לה איפה שהיא לא תהיה, אבל היא מוכנה להתסכן כי הרווח גדול מההפסד (הרווח (האהבה) יותר גדול מההפסד (אולי ידירו אותה מהחברה הערבית, אולי גם לא יקבלו אותה בחברה היהודית)) ההפסד: הכלבים ינשכו אתכם מכאן מכאן, המציאות שצפויה להם (סבא אליאס אמר אמר את זה).
הודא שוברת מוסכמות חברתיות ערביות מסורתיות -  היא יוצאת עם בחור יהודי, מקיימת יחסים מיניים לפני החתונה, הרה (בהיריון) עוד הרבה לפני החתונה, היא בעצם פורצת הרבה מאוד גבולות,אותה הודא שאמרנו שהיא מכונסת, מופנמת, מבויישת ומסורתית פתאום הופכת להיות פורצת הגבולות הגדולה של הסיפור הזה, היא מקבלת החלטות.
מצטיירת לנו דמות פמיניסטית שמעמידה את עצמה לפני המוסכמות החברתיות, מעמידה כרגע את טובתה האישית לפני המוסכמות הערביות המסורתיות, בהחלט בחורה שמקבלת החלטות שוויוניות מבחינתה, אני רוצה לבחור ואני בוחרת.. אני אבחר מה לעשות מפה בא שוויון אף אחד לא יבחר לי וזה הפמיניזם הכי מזוקק שיכול להיות.
היא בוחרת את הבן זוג שלה מתוך בחירה ואין פה שידוך, אמנם היא באה לקבל את ברכת הדרך בשביל להשקיט ולהרגיע את המצפון שלה - בשביל לדעת שיש מישהו שתומך בה, אבל היא את הבחירה שלה עשתה מתוך האהבה ולא מתוך שום מחויבות לא לגבר ולא למוסכמות ולא לחברה.

הודא מול מרי: מרי היא הדמות המשנית שמאירה את הודא, אנחנו למדים על הודא מתוך מה שאנחנו מכירים ויודעים על מרי, אי אפשר להתנתק מלהשוות ביניהן, הן שתיהן גדלות באותו בית, הפרש הגילאים ביניהם הוא מאוד מאוד קטן: שנתיים סך הכל, האחת  אשת סוד של השנייה, הן חברות מאוד מאוד טובות, שתיהן בנות משכילות (למרי יש בן זוג ולהודא אין, למרי יש המון מחזרים, הודא אומרת על עצמה רווקה זקנה בת שלושים - זאת הסובייקטיות שלה עצמה על עצמה) הודא צעירה ממרי ברוח: מרי מצטיירת צעירה הרבה מאוד מהודא, הפער ביניהן בהתנהגות נראה הרבה יותר גדול מהפער הגילאי שלהן : מרי הרבה יותר משוחררת הרבה יותר חופשייה, הודא אומרת: על מה שאני חולמת היא מעזה, מרי נועזת, אמיצה, עושה מה שהיא רוצה, היא הולכת עם מי שהיא רוצה, היא שוכבת עם מי שהיא רוצה, היא בוחרת את מי שהיא רוצה, היא נראת הרבה יותר טוב, הרבה יותר מודרנית בלבוש שלה, היא יכולה להראות לעצמה ללכת הרבה יותר חשופה וכל הדמות הזאת ביחד שהיא מצויירת בעינים של הודא מקבלת אופי הרבה יותר צעיר, הרבה יותר משוחרר, מלא בביטחון עצמי, מרי היא זו שעושה את הצעד הראשון ומזמינה את אלכס לצאת איתם. יש בה הרבה יותר משהו משוחרר צעיר...
מרי בגלל היותה לא מחשבנת לאף אחד היא מנהלת מערכת זוגית עם זוהיר, זוהיר הוא עבריין, הוא הבן של אבו נחלה, הוא מוסלמי ואין סיכוי שאום הודא תאפשר להם להתחתן, אבא שלו שנוא על המשפחה אומנם מכבדים אותו אבל יש שמה משקעים מאוד מאוד קשים, והיא יודעת אין סיכוי שהיא תתחתן איתו, אבל היא נכנסת ממנו להיריון. וברגע שהיא בהיריון, היא פתאום כבר לא שוברת מוסכמות, ברגע שהעובר הזה נכנס לסיפור מרי שלנו כבר לא עושה מה שהיא רוצה, היא כבר לא מרשה לעצמה, היא לא מוכנה לשלם מחיר שהילד שלה יצטרך לשלם אותו בעצמו וברגע שהיא נכנסת להתנהל בדרכה היחודית שלה, אבל בתוך המסגרת כדי לארגן לילד שיוולד לה חיים נומרטיביים מקובלים על פי המוסכמות החברה הערבית המסורתית שבה היא גדלה והתחנכה, מכיוון שהיא כזאת משוחררת, מכיוון שהיא כזאת קלילה ומכיוון שהיא מאוד מאוד יצירתית אז היא יוצרת איזשהו מצב שיקרי, היא נכנסת לתוך שידור שהיא בחיים אבל בחיים לא היית מקבלת אותו אילו המצב היה אחר, היא לא ראויה לשידוך הזה, היא משודכת לקבלן תריסים מהכפר, בן משפחה שעד עכשיו לא ראה אותה ממטר בגלל שהמצב הכלכלי שלהם השתנה בעקבות אותו גירוש, אילו המשפחה של הודא לא היית מגורשת הם לא היו רואים בכלל את המשפחה הזאת מהכפר, הכל עניין של מעמדות. הוא לא אדם משכיל, הוא לא אדם מלומד, הוא לא אדם אקדמאי, הוא לא בעל תואר, הוא לא מי שמרי קיוותה לו, אבל היא מוכנה להיכנס למערכת הזוגית הזאת בשידוך באיזשהו אקט שהוא היה מאוד משפיל, כל המפגש של השידוך הזה היה בעצם מעליב ופוגעני (נרחיב על זה בהמשך) היא מוכנה להיכנס לתוך החבילה הזאת, לעיסקת החבילה הזאת רק כדי לארגן לילד שיוולד לה את המסגרת המקובלת והמוסכמת. היא מקבלת מוטיצביה: יש את אותו מפגש שבו מגיעה המשפחה של וחיד קבלן תריסים, מגיעה אליהם הם האימא שלו ושלאימא קולטת שלמשפחה של מרי אין כסף להביא כנדוניה לתוך הזוגיות הזאת שם מבחינתה נגמר הכל, היא כמה והולכת, זאת פעולה מאוד מאוד מעליבה ומשפילה, אימא של ווחיד מפוצצת את מפגש השידוך הזה ועוזבת רק בגלל הסיבה שאין להם כסף,שם מרי מקבלת מוטיבציה, היא אומרת שהיא תראה לה מה זה ומכנה אותה כלבה, אני אשתדך ודווקא אני אהיה הכלה שלה על אפה וחמתה: זוהי מוטיבציה חיצונית. עד שמרי לא מפילה את וחיד ברשת ומארגנת את האפשרות שווחיד הוא האבא היא לא נחה לרגע, היא יודעת שהיא בחודשי ההיריון הראושנים שלה, היא יודעת שאם היא תגרום לכך שוחיד יקיים איתה יחסי מין אפשר יהיה לומר שהתינוק הזה שלו. וחיד הרבה הרבה יותר מסורתי ומקובע מאשר מרי, מרי מנסה לפתות אותו, מנסה להתחיל איתו, מנסה לגעת בו, והוא לא זז, אין לה ברירה והיא מארגנת את הנסיעה לאילת, הנסיעה המשותפת, וחיד רוצה שהם יהיו בחדרים נפרדים בנים בנות והוא לא מחליט, מרי היא החזקה, והיא מודיעה שהם לא יהיו בחדרים נפרדים, והיא נכנסת איתו לחדר, ועד שהיא לא מביאה אותו לידי קיום יחסי מין היא לא מניחה לו, ומכיוון שהיא כזאת שחקנית, והיא כזאת יצירתית, ואין לה בעיה לשקר כי כל האמצעים מקדשים את המטרה, היא מארגנת מצב מאוד מאוד יפה, משחקית לגמריי, שהיא נעלבת מזה שהוא לא הצליח להחזיק את עצמו, ואוי ואבוי איזה צרה גדולה שהם שכבו לפני החתונה, והיא מביאה אותו לומר במילים מפורשות שהוא לוקח אחריות אם וכאשר ייצא מהפעולה הזאת משהו, הוא אומר לה שהם יתחתנו, ושהיא תהיה אישתו והיא ממשיכה את המשחק ואומרת ומה אימא שלך תגיד ומה יהיה. הוא אומר לה אל תדאגי והוא מרגיע אותה  והיא מארגנת את כל העסק הזה שכל הפאזל יסתדר בידיוק כמו שהיא רוצה, יש פה הרבה יצירתיות, הכל כדי להכניס את הדברים לתוך המסגרת של המוסכמות החברתיות לא בשבילה כמו בשביל הילד שלה.
בידיוק הפוך ממה שקורה עם הודא, הודא יודעת שהילד שלה כבר לא יחיה ברוגע בשלווה בתוך מסגרת מאורגנת.
הליכה עם המוסכמות מלווה עם המון ביטחון, יש במסגרות משהו מאוד שמגן על הפרט, בגלל זה אנשים נכנסים לתוך מסגרות, מסגרות מעניקות הרבה מאוד ביטחון, וגם מרי שהצטיירה לנו כמאוד שובבה בתחילת הסיפור בסופו של דבר דווקא היא זו שנכנעת למוסכמות החברתיות ומתנהלת על פיהן, ו"מארגנת" לתינוק שאמור להיוולד לה חיים יותר נוחים, שהוא יעשה את הבחירות שלו, היא לא גורמת לו למצב של קושי מבחינת המוסכמות החברתיותץ.
שתיהן בהיריון מחוץ לנישואין במצב שיכול להוות קושי לילדים שלהם, וכל אחת מהן מחפשת פיתרון, מרי בכלל לא חושבת על אפשרות של הפלה כי זה אסור גם שם היא בעצם וגם שם היא מתנהלת על פי המוסכמות
מרי מארגנת לתינוק שלה אבא חדש. הודא לא יודעת מה לעשות, להודא אין תשובה - שתיהן בהיריון מחוץ לנישואין, כל אחת מהן פועלת בדרך אחרת, לתינוק של מרי יש יותר סיכויים לחיות בשקט ובשלווה בעקבות מה שמרי עשתה. אין להודא את בן זוגה, היא נשארה עם תינוק - היא לא יודעת איפה היא לא תגדל אותו ומה היא תעשה - אם היא לא תפיל אותו היא יודעת בוודאות שחיים שקטים, מאורגנים ושלווים לא יהיו לו בגלל הבחירות שאימא שלו בחרה  לפני כן, היא איפשרה לעצמה את זה כי היה לה את אלכס שהשרה בה הרבה ביטחון והרבה כוח, אבל היא נישארה עכשיו לבד, ואם אנחנו מסתכלים על מרי בסוף אל מול הודא בסוף - אנחנו יכולים לומר שיש פה קצת סוג של חילופי תפיקידים או לכאורה נראה שיש כאן חילופי תפקידים: הודא שמצטיירת לנו בסופו של דבר מי שפרצה את כל הגבולות האפשריים, את כל המוסכמות האפשרויות, בעוד מרי התייחסה אליהם בכובד ראש, נכנעה להם, התנהלה על פי הם וכולי וכולי.. היית מוכנה אפילו לשקר והעיקר להתיישר על פי המוסכמות.
תשובה על שינוי חייבת לתאר מה היה לפני, מה היה הגורם לשינוי, ומה קורה בסופו של דבר.
איך אנחנו בודקים או בוחנים את המצב של הודא לאור ההתנהלות של מרי, כל הזמן בהשוואה.
כי אם מרי לא היית מרי יכול להיות שהודא לא ניראת לנו כזאת שמרנית, מופנמת, חסרת ביטחון.



אלכס לא עלה לישראל מפני שהיה ציוני (הודא לא מצטטת את דבריו של אלכס, היא מתווכת לנו את מה שקרה לאלכס, חשוב להגיד את זה כי זה מה שהיא קלטה ויש סיכוי שהיא קלטה דברים מסויימים קצת יותר חזק.. קצת יותר חלש, ושהיא שוכחת זה חשוב לנו לדעת)
לדברי הודא הזכויות של אסירת ציון שמורות לאימא של אלכס: אסירי ציון היו אסירים בברית המועצות שהיית קומונוסטית ולא איפשרה לעלות לאנשים לעלות לארץ, אותם אנשים שרצו לעלות לארץ נאסרו בבתי כלא קשים בצורה בלתי רגילה, נענשו בעבודת פרך מהקשות שידע העולם רק עקב רצונם לעלות לארץ, מבחינת ברית המועצות זה חוסר נאמנות. אביו של אלכס הדיר אמונה באמונה ועבר למחתרת הקומוניסטית, הכל נופל וקם באותה תקופה על מידת הנאמנות שלך: ככל שהיית יותר נאנמן היה לך יותר טוב, פעם אחת הבאתה ספק למפלגה נלקח ממך הכל.
הם עלו לארץ באיזשהו תחבולה: הם הגיעו לארץ בעל כורחם, בכוח, הכריחו אותם.
מוצאיו של ההורים של אלכס הוא מפולין, אביו היה בחור ישיבה, הוא לא היה מבריק הודא מספרת לנו (מה שהודא אומרת לפי דבריו של אלכס) (אבא שלו לא מחזיק מאבא שלו אדם חזק, אבא שלו הוא החזק שמחזיק את אבא שלו בחיים ודואג לו ולא ההיפך). כל פעם שאתה לא עושה משהו שמוצא חן בעייני איש מפלגה נעצרים והם נעצרו הרבה.
אימו שכבה חולה מאוד, היא נכנסת להיריון ומפילה מספר רב של פעמים: מה שמלמד אותנו על היחס של אלכס שכל סוף סוף נולד לה ילד היא אוחזת בו ולא מרפה.
האימא מאוד חולנית אבל מאוד רעשנית ומאוד בולגרית ומקללת הכל אצלה גס ובולט וחזק.. ואבא מצטייר לנו כחלש ממנה.
האבא שומע מישהו צעירה שמלווה אותה ומדבריה נשמע כאילו היא מתבדחת על המפלגה - הוא רץ לאנשי המפלגה כדי להלשין על הצעירה משום שהיה חשד שהיא התבחדה במקצת על המפלגה, אולי היא אמרה משהו אנטיקומונסטי, והוא כאיש מפלגה מסור רץ להלשין. הוא קרן מאושר עקב זה, הוא מרגיש שהם נותנים בו אמון, האימא הזכירה כי הנערה הזאת יהודייה והטיחה בו כי הוא רצח אותה, היא טוענת בפניו שהוא מסוגל למכור גם אותה.
ההורים של אלכס התקדמו וקיבלו דירה דיי מרווחת שאליה הגיעו אורחים חשובים, בימים ההם היית אימו של אלכס פטריותית סובייטית מובהקת, עובריה המשיכו ליפול.
אביו עבד במפעל לטנקים בשלב כלשהו האימא החליפה אותו כאשר האב היה צריך ללכת לשבועות ארוכים.
רבים חיזרו אחרי אימא של אלכס אבל היא היית נאמנה לאביו של אלכס.
דעתו של אבא של אלכס משתנה והוא מבין כי הרס את החיים של אותה נערה צעירה ששמה עליה שאחרי שנים רבות השתחחרה מכלא סגור וגם יצא לגלות מסיביר, הוא מודה שהוא הביא אליה חורבן וקצת מתחרט.
הוא ביקש לעבור לחזית.
האימא מתבקשת להלשין על בעלה והיא אמרה שאם היית יודעת שהוא מת לא היית לא בעיה לחתום וללכלך את שמו הטוב ולומר שהוא בגד במפלגה, אבל מכיוון שהיא לא יודעת האם הוא מת או חיי היא לא רוצה לחתום וכל זה למען הילד שלה שיוולד, היא נאנחה שהוא חי.
מעמדה של אימו של אלכס צנח ל מעמד של עובדת ניקיון.
כמו שהם נותנים ככה ברגע הם לוקחים ממך הכל, ברגע שאתה לא מגלה נאנמנות מלאה למפלגה אתה כבר לא שווה שום דבר ואין להם שום בעיה לקחת לך הכל הכל הכל.
בו בלילה אימו של אלכס נעצרה, משפטה היה קצר יותר ממשפטו של בעלה, את אלכס היא ילדה את הילד בכלא, כעבור שבוע נלקח ממנה לבית יתומים כי היא נמצאה לא ראויה לגדל ילד סובייטי, והוא נשאר שם גם לאחר שמלאה תקופת מאסרה.
בית היתמוים היה לו משפחה, בית, לבית ספר, רוב זכירונותיו משם היו טובים ונעימים, לא הזכירו לו שהוריו אויבו המשטר, לא התנכלו לו על יהדותו, הוא גדל מתוך גאווה בעם המנצח ובמדינה ההולכת ונעשית מעצמת על, הוא היה מסור למשטר המטיב איתו, אלכס לא התחנך לא כציוני ולא כיהודי, הוא התחנך כקומוניסטי, כסובייטי פטריות.
שהשתחררה אימו מהכלא אצה לראות, כבר ידע ברור שלא ירשו לה לקחת אותו, חרה לה שהיא מצאה זעטוט חייכן. מחבריו היתומים למד לחיות בלי אב ואם: הוא היה ילד פתוח ולא התלונן אלא שהוא נמוך הרבה מהילדים האחרים.
המנהל אסר עליה לבוא יותר לבית היתומים.
אביו של אלכס שוחרר, אלכס עבר לבית הוריו, אלכס ראה באביו אדם שנועד להיות קורבן בכל ארץ ובכל משטר, טיפוס עלוב שכאלה הכיר בבית היתומים שתפקידיו לשרת את החזקים.
מתוך החינוך שאלכס קיבל מבית היתומים ההבנה וההכרה שרק החזקים שורדים ושהחלשים נועדו לשרת אותם: הוא ראה את אביו והוא מוצא בו אדם חלש, הוא לא מכיר את ההיסטוריה שלהם ומה הם עברו.
הוא מזהה את אימא בתור מישהו גסה צועקת מקללת ואת האבא שהולך ושוקע בדיכאון ובסכסוך ואלכס כבר מעריך אנשים חזקים.
מכאן ואילך גדל מתוך מריבות מרות עם אימו, אימו כבר תאווה את המולדת הנערצת עליו, אביו החריש והוא ראה את השטיקה הזאת כולשה. אלכס הוא האדם החזק בבית, הוא ניהל את כל המגעים עם הרשות, לימודים נתעקו, אביו כמעט לא השתתף בפרנסת המשפחה, ושכרה של האם היה זהום, אלכס עשה כל עבודה שהיזמדנה לו תחביבו האחד היה חצורה וגם בה השתמש בצורכי משפחה בשמחות ובלוויות הוא הופך להיות ילד הורי. אלכס דואג להורים שלו.
נציגי המפלגה בדלת, האבא פחד מאוד, אחד מהנציגים אמר לאלכס שעליו לבוא איתם. הוא ראה את אביו בפרצוץ של בקשת חמלה.
למה אתה רוצה לעזוב אותה? שאלו את אלכס, אלכס לא ידע במה מדובר הוא הראה לו טופס עם חתימה, הקצין שאל אותו: אולי אביך הוא זה שזייף את החתימה שלך? והסביר שזהו פשע מאוד חמור.
סיביר הפך להיות שם לבית כלא ולתנאים קשים ביותר בכלא.
אלכס היה אנוס להחליט מיד: או אביו או ברית המועצות, זאת אומרת מוגש לו טופס בקשה לעלייה לישראל, אלכס יודע שהוא לא חתם על הטופס הזה, אבל הוא כן חתום שם זאת אומרת שמישהו זייף את החתימה שלו, שתי אפשרויות עומדות בפניו: אם הוא יאמר שהחתימה הזאת מזויפת אבא שלו נשלח בחזרה לכלא וברור לו שהוא לא ישרוד את זה, הוא בעצם גוזר גזר דין מוות על אבא שלו, מנגד ישראל, מה פתאום ישראל? אין שום סיבה שהוא יגיע לישראל, ברית המועצות מעניינת אותו, הוא נאמן הוא פטריות  - - זהו מצב טרגי, מה שלא תבחר אכלת אותה.
אלכס הודיע שחתימתו שלו, הוא מקריב מולדת, חברים, שפה...  בבית אלכס לא הורשה לגעור באביו.
האימא הכריזה כי היא הכריחה אותו. אסיה לא היית יהודיה ולא היה שום סיכוי שהיו נותנים לה לבוא איתו, הם בילו ביחד בזמן האחרון שלהם שהם יכלו  להיות ביחד.
חודשים אחדים לאחר שהגיעו לישראל, התפקחה אימו מלחלות, האבא היה שבור, הדירה בנצרת היית עמוסה חובות, תחילה עבדו אלכס ואביו במפעל אחד, אלכס היה פועל ואביו שומר לילה, כעבור שבוע חשדו הממונים כי האב בעצמו צריך שמירה, ציוד נגנב וסבברו כי היית לו יד בדבר, אלכס נמלט לנמל חיפה, חודשים אחדים גר בפחון, ושם הכיר את אנשיו של אבו נפחא, בעיניי אבו נחלה היה פועל נמל יהודי נכס ומצא אותו ראוי להשכיר לו את החדר שעל הגג. שימו לב למבנה של סיפור לתוך סיפור.. בתוך סיפורה של הודא היא עושה הפסקה ומביאה את סיפורו של אלכס וההיסטוריה של אלכס והמשפחה שלו חשובה כדי שנבין למה הוא היה מחובר ולמה הוא כל כך תלוש בארץ - הוא פשוט תלוש, הוא לא מחובר לדבר, הוא נאנס להגיע לארץ כי המחיר היה שהוא יביא את מותו של אביו עליו והוא לא היה יכול לשאת במחיר הזה, ברור לנו למה הוא מתייחס להורים שלו כפי שהוא מתייחס להם, ברור לנו התמונה של חזק וחלש בתפיסה של אלכס. אלכס הכיר את אבו נחלה ומבחינתו הוא בסדר ומסודר הוא גם יהודי מצד אחד הוא גם יהודי מצד שני ידאגו לו,הוא מפרנס את ההורים שלו, אחרי שהם מכרו את הדירה שלהם בנצרת, הוא מעביר את ההורים שלו לבית אבות בכפר סבא, הוא נשאר לגור בחיפה הוא דואג להם ומתרחק מהם בו זמנית, אבל כן מקפיד על כיבוד אם ואב.
בסיפור הזה מתבררת לנו הדמות של אלכס, אם אתם מתבקשים לכתוב על דמותו של אלכס אנחנו צריכים להזכיר את הסיפור המשפחתי שלו (מי שמעוניין להבין, לקרוא שוב יכול לקרוא בספר, פרק 15)
אנחנו מבינים איך זה שהוא יהודי ולא מחובר לישראל
למה הוא לא מחובר לסכסוך הערבי ישרלי והוא לא שייך והוא תלוש
מאיפה והא צבר את החוזק הפיזי והמנטלי שלו כי שאתה גדל בבית יתומים אתה מבין שרק החזק שורד, ושאתה גדל במשטר קומוניסטי, ושאתה מחכה שעות  בתורים בשביל פרוסת לחם אתה תהיה אדם חזק, שורד
אנחנו מבינים מאיפה בה הזלזול שלו באנשים חלשים
אנחנו מבינים מאיפה באה היכולת שלו להיות ישיר, לא לפחד מאנשים שיושבים שם באבל שיושבים על בחור ערבי טרוריסט שנהרובאג על ידי כוחות צה"ל, מאיפה יש לו את הכוחות האלה? הוא אדם חסון, איתן, מוצק בפיזיות שלו ובמנטליות ובשאיות שלו.
ברור לנו מאיפה מגיעה תחושת הנאמנות שלו, הודא צוברת ביטחון בזוגיות הזאת ובאהבה שלו, זה לא סתם, זה משום שהוא יכול להעביר לה את התחושה שהוא אוהב - אז הוא אוהב, כשהוא יודע שהוא אוהב הואיודע שהוא אוהב, שהוא רוצה זוגיות - הוא רוצה זוגיןת,  רהוא לא אומר את הדברים לא בערך ולא ליד - אלא דברים מאוד מאוד ברורים, ושדברים נעשים מאוד מאוד בבירור ובשקיפות זה נות המון ביטחון (בכל מערכת, בכל זוגיות, בכל קשר, בכל מערכת יחסים) אז הוא אדם מאוד יציב בדעות שלו ברגשות שלו והוא מצליח להעביר לה את זה.
העובדה שהוא שורד מאפשרת לו לחיות בתוך המציאות הזאת. שימו לב שבתוך כל היציבות הזאת והנחישות הזאת יש גם היבט של רגישות: מה שמסמל את זה זאת האהבה והנגינה שלו: החצורה היא הראי לנפש, הוא מתגעגע הוא מנגן, הוא רוצה לברוח הוא מנגן, הוא רוצה להביע את השמחה שלו הוא מנגן, הוא רוצה להתפרנס הוא משתמש גם זה הוא מנצל את כל הכוחות שלו בכל הכיוונים.

הרבה מאוד פעמים אנחנו יודעים שהאישיות שלנו, התנהלותו מופעת ונבנת על בסיס המשפחה שממנה אנחנו באים, ועל בסיס החוויות שאנחנו חווים במהלך חיינו.
אלכס הוא אדם מאוד חזק, הוא אדם מאוד יציב, הוא אדם שהוא יודע בידיוק מה הוא רוצה, הוא אדם שהוא מאוד מודע לרגשות שלו, הוא לא מתבייש ולא חושש מאף אחד להיות ישיר ולומר אותם בצורה מפורשת, הוא אדם שיודע להתמודד עם קשיים כי הוא התמודד איתם לאורך כל הדרך, הוא אדם שיודע לקחת אחריות עליו ועל האחרים, הוא יודע במה הוא טוב, הוא יודע למה הוא קשור הוא יודע למה הוא לא, הוא לא מתכחש לזה, הוא לא מתחבא מאחורי זה, זאת אומרת המודעות שלו מאוד מאוד גבוה, הוא אדם שחווה מערכות יחסים עם בנות זוג, ולכן הוא יודע מה משמעות החוויה, הוא יודע מה הוא מחפש, הוא יודע מה הוא רוצה, ושהוא מוצא הוא לא עוזב ושהוא מוצא הוא לא מוותר, וכל ההתנהלות הזאת בעצם שלו מאוד מאוד משפיעה על הודא, כשהו משפיע על הודא - הודא משפיע גם עליו ואז הוא באמת זוכה לאיזשהו חיבוק גדול וחם של משפחה שמקבלת אותו, שמחבקת אותו, שמכניסה אותו להיות בעצם חלק מבני המשפחה למרות השונות ולמרות הסכסוך.
(כל הנאמר למעלה יכול להיות פסקת פתיחה)
צריך להוכיח את זה: אם אמרנו שהוא מושפע מהחוויות של העבר אז צריך לספר את חוויות העבר, אם אמרנו שהוא מושפע מחוויות העבר או מבית היתומים שבו הוא גדל צריך לספר על בית היתומים: איך שם הוא למד להיות חזק, איך שם הוא למד להיות שורד, איך שם הוא למד נאמנות מהי, איך שם הוא למד בידיוק להגיד את מה שהוא רוצה, מאיפה הוא למד לקחת אחריות גם על העבודה שהוא גדל שם על תקן יתום, העובדה שהוא חזר לגור עם אמא ואבא שמאוד מאוד זקוקים לעזרה שלו, אבא שהלך ודאך, אמא שנטרפה עליה דעתה ולא ידעה מה לעשות על עצמה והוא לוקח על עצמו אחריות הורית, בידיים, ילד הורי - זה ילד שבמקום להיות עסוק בלהיות במקום של ילד הוא תופס את המקום של ההורים, הוא מטפל בהורים שלו (לא הגדרה חיובית או שלילית, הגדרה שמתארת איזשהו מצב נתון) ילד הורי הוא ילד שהופך להיות המחנך, התומך, פורץ הדרך של ההורים שלו לאו דווקא הטכניות, אלכס ממש סוחב את ההורים שלו על הכתפיים: אבא שלו הפלך להיות ממש ממש חלש בעיניים שלו הוא הופך להיות אפילו סוג של אדם בזוי, כי איך יכול להיות שהוא כזה חלש והילד כזה חלש, הוא לוקח אותם על הכתפיים גם בהיבט הכלכלי הוא מנהל אותם הוא מארגן אותם, הוא לוקח אחריות על הרצון שלהם לעבור מקום, מבחינת משנה מקום משנה מזל - אימא שלו בטוחה שהיא תשנה את מקום המגורים והמזל שלה ישתנה. הוא מוותר על עצמו למען ההורים שלו. אילו פעולות שבדרך כלל ההורים עושים לילדים שלהם ולא ההיפך. פה יש קצת חילוף תפקידים. הדומגאות של לפני: הוא חוזר לגור עם ההורים מבית היתומים, הוא מנהל שם קצת את הבית, האבא מאוד חלש, האימא מוטרפת (נגנבה עליה דעתה) מתבטא גם בהתקפות האסתמה שלה זה קשור ביחד, הוא עומד במקומם בתורים הארוכים, הוא מביא לחם, הוא מביא דברים.


אלכס דואג להורים שלו, אלכס הוא מישהו שאפשר להישען עליו, והודא מאוד שמחה להישען אליו, היא יודעת שהיא נכנסת איתו לסיפור מאוד בעייתי, מאוד קשה אבל היא יודעת שיש לה משענת. בהיבט הזה אלכס מאוד מזכיר את סבא אליאס, יש ביניהם דימיון, שניהם אנשים מאוד חזקים, שניהם אנשים מאוד מנוסים בחוויות החיים, יציבים, שניהם נותנים לבית הזה את הכוח הנדרש אל מול החוויות הקשות של החיים.

על סבא אליאס:
סבא אליאס הוא הסבא של הודא מצד אבא שלה. סבא אליאס גדל במצרים. הקופטים היא עדה ערבית נוצרית שמהווה מיעוט מאוד מאוד קטן במצרים המוסלמית. עניין המעמדות במצרים: יש אדון שיושב בקהיר בארמון, ויש משפחות שעובדות בכפרים, עובדות בחלקות האדמה של האדון. לא היה שם בית ספר. פשוט מאוד בסיסי, בלי השכלה, משהו מאוד קיומי. אימו נפטרה בילדותו ואחיותיו גידלו אותו. היית שם תמותה מאוד גדולה,היו המון גופות, היו מגיפות שמסכנות חיי אדם, פרה גואה ביסוריים בשביל שיחלבו אותה, משפחתו של אליאס חלבה אותה ושתתה. אחר כך שחתו ואכלו, לא היה טעם להחזיקה. זאת היית הפעם הראשונה שטעם טעם של בשר. לסבא אליאס נפטרו האחים והאחיות. אבא שלו שלח אותו לעבודה והורה לו להפסיק לבכות, כאשר אליאס קבר את אביו הוא יכול לבכות כאוות נפשו באין מפריע, המגפה פסחה על האב אבל מוות מוזר אחר הכניע אותו. האבא נרקב, שחדל האב לבקש מים ידע שהאב עומד למות.
עברה שנה ומשפחה שהיית בטוחה שכל המשפחה של אליאס מתה במגפה: האימא מתה מזמן, הבנים והבנות מתו בזמן המגיפה, האבא חלה במחלה אחרת התנפח ומת, ומגיעה משפחה אחרת להשתקם בביקתה הזאת שלהם לתפוס את מקומם, מתוך תפיסה וידיעה שכולם מתו. קברו בשטח את העצמות של הפרה שנדדה. שהמשפחה ראתה את סבא עם עיניו הירוקות בגלימתו של אביו חשבו שהוא רוח רפאים - אף אחד לא ידע שנישאר שם בחור שעכשיו לובש את הגלימה של אבא שלו הלבנה ונראה כמו רוח רפאים, חושבים על מישהו שהוא רוח רפאים שאתה בטוח שהוא מת, הכומר לא האמין שנער בשנותיו מסוגל  לעבוד לבדו חלקה כזאת גדולה, אולם לא הכל יכול לעשות, אבל מה שהספיק נראה להם למעלה מכוח אנוש. גם שלוש העזים שמאחורי הביקתה הפלאיו אותם, זיקני העם סיפרו כי אביו היה דלפון ולא היית לו אפילו תרנגולת מרוטה. אליאס חשש להגיד להם שהעזים נדדו אליו כמו שנדדה הפרה. ילד אומר מול כומר מבוגר ולא מתבייש לרגע להתסכל לו ישר בעיניים. והכומר מנסה לגרום להשפיל את עייניו, הכומר ציווה עליו ללכת לפניו ולהראות לו את הקברים, הכומר עמד ליד הקברים מוכה הלם, הכומר שאל את אליאס, איזה מהם הוא הקבר שלך? הכומר בשוק מפני שמספר הקברים שם הוא כמספר בני המשפחה, מה שהכומר לא ידע הוא שבאחד הקברים קבורה הפרה. תפיסת של הכומר והאנשים שם שחושבים שהיה קבור ועכשיו הוא רוח רפאים. הם קברו את הפרה משום שהאבא פחד שסיימו לאכול את הפרה שלא יחשבו שהוא גנב את זה כי הריי לא יאמינו לו שהפרה נדדה אליו כי הם דלפונים ממעמד נמוך, הרעיון להחביא את הפרה הוא לקבור את עצמותיה הריי מי יחפש בקברים בשעת מגיפה שמותירה כל כך הרבה גופות. בעייני החוק וברשומות הכנסייה אליאס היה כאיש מת.
שנתיים אליאס היה בחזקת רוח רפאים כדת וכדין. אנשים מתחילים לייחס לו זכויות והוא אינו מתנגד. מעמד המחפש ורוםא האלים שנתנו לו היה טוב לו מלהיות רוח רפאים.
פרנסתו היית לו בשפע כיוון שקיבל מעמד חדש של אליל ורופא.
אליאס נולד עם חכמה.
מונירה נדדה אל זרעותיו.. היו ימים שהיית יקרה לו יותר מנפשו... אליאס מפחד להיקשר כי הוא מפחד שהיא תלך ממנו והיא מגיעה מהעיר, מגיע מהארמון. היא ברחה מהמון מפני אביה ההולל, ובגופה המחלה הארורה, אבא שלה אנס את ביתו והדביק אותה במחלה הזאת, היא החלימה והרתה לאליאס.
אליאס יודע שברגע שלה, איש האדמה הפשוט ולא בת הארמון יהיה ילד משותף ברור לו שאנשי העיר אנשי הארמון ירדפו אותו ולא יתנו לילד הזה לגדול ככה, "מותר לאנוס תא ביתך.. להדביק אותה במחלה..." אבל אסור לילדה הזאת להתחתן ולגדל ילד עם אדם שהוא פחות מעמד (זוהי התרבות)
הוא מפחד להודות שהוא אוהב אותה כי הוא חושש מנטישה, יש לו פחד נטישה.
(הוא איש פשוט, מונירה בורחת לכפר לאליל ולמכשף הזה והם מתאהבים זה בזוף אליאס יודע שברגע שיהיה להם ילד משותף יקחו אותו), הוא מפחד להיקשר אליה, הוא מפחד להגיד שהוא אוהב אותה - זה מנגנון הגנה,  פחד מנטישה, זה מגיע מהמשפחה שלו שאימא שלו עזבה אותו שהיה קטן בכמתה, האחים והחיות שלו - ממשפחה של שלוש עשרה איש הוא נשאר לבד, אדם כזה לא יכול שלא לפחד מנטישה - הוא מונע היקשרות.
אליאס מתכוננן לזה שמונירה תעזוב אותו. מרוב שהוא מפחד שהיא תעזוב אותו הוא לא שם לב לכך שהיא יכולה לעזוב אותו שלא ברצונה - ומתה בלידה, כראה את המוות בעיניה אמר לה בלי קול, שעכשיו היא לא תעזוב אותה וידע שיש סוף לכל. באותה שעהה בין כמה אהב אותה, ושהיא באה אליו מרצונה. התפלל וקיווה לטוב וקבר אותה.
מרגלות של הארמון באו לרצוח את יורש העצר המיותר, הוא הגן עליו והן ברחו, אליאס עם התינוק לא עוזב אותו כי ברור לו שאנשי הארמון ירצו להרוג אותו, בשמאלי החזיק אותו ובימינו השלים את קבורתו של אימו, בו בלילה שמע אותם גונבים את הגופה בחושך ולמחרת בלילה הדליקו את הביקתה ולא ידעו שהוא כבר הספיק להתגנב והוא שוכב עם התינוק בסווך קני הסוף ועימהם עז אחת לחלוב לתינוק.
היות חכמתו של אליאס הוא מתצליח לחשוב צעד אחד קדימה, ברור לו שהם ישרפו את הביקתה בעודם חושבים שהוא בתוכה, ודקה אחת לפני שהם עושים את זה, הוא מצליח לברוח ולהציל את התינוק ולהציל עז.

סבא אליאס נקלע למצב שבו האהובה שלו מונירה מתה בלידה, אליאס כל כך פחד מנטישה של אהובתו מונירה מבחירה ושהיא תעזוב לארמון, התוצאה הסופית היא שהיא נטשה אותו אך ממש לא מבחירה, אלא היא מתה בלידה. והוא נשאר עם התינוק. הוא מבין ישר שאנשי הארמון יבואו לתבוע /לדרוש את התינוק הזה כי הם לא יאפשרו לעצמם תינוק מבין כפר שכזה והוא חושב צעד אחד קדימה, באים לשרוף לו את הביקתה הוא מצליח להימלט רגע לפני עם התינוק ולקחת איתו עז אחת בשביל חלב לתינוק. הם הגיעו לקהיר, ביום עבד באיסוף אשפה על חמורים עם קבוצה של קופטים שהתינוק קשור אליו, ןבלילה הוא לן בבית קברות. רוצחים עם סכינים חיפשו אחריו, הוא מכר את העז כדי שיגנבו אותה כי בעיר הוא יכול לקנות חלב וגם אבקת חלב. הוא עמד על הגדה המזרחית של תעלת סואץ כי שמע כי מסילמת הברזל יכולה להוליך אותו במדבר אל פלשתינה. בלילה הוא צעד על המסלימה וביום ישן עם התינוק, היו קשיים וחוסר מים קשים, התינוק במצב קשה מאוד עומד למות, הוא היה מוכן להניח אותו כדי שימות, החליט שהוא לא מוותר והוא חייב למצוא מים. הוא לא מצא, הוא פחד להביט בתינוק כי פחד לראות אותו מת, הוא ראה בדואי שמחזיק בתינוק, סבא אליאס הלך עם התינוק אחרי הבדואי.
שיטפון אדיר גרף את הודאי.

אכן יש איזשהו אלמנת מעשייתי בסיפור של סבא אליאס, נבנית לנו דמות מיסטית כלשהי שלא מאמינה באלוהים בשל הנסיבות שהיא חוותה, לא מאמינה במוצא, בדת או בלאום, בדיוק בגלל החוויות שהוא חווה, וזאת בידיוק שסבא אליאס הופך להיות אדם שמאמין באדם. בזכות שהוא מאמין באדם ולא במוצא, ולא במוצא ולא באל - זאת הסיבה שבזכותה הוא מסוגל לקבל את אלכס אליהם הביתה. הזאת הסיבה שבזכותה הוא מסוגל לברך את הזוגיות הזאת ולאחל להם דרך צלחה, הוא יודע והוא רואה והוא מרגיש שאלכס. הנסיבות של סבא אליאס עיצבו אותו להיות אדם שמאמין באדם.
הוא ספג הרבה מאוד חוויות קשות במהלך החיים שלו, הרבה מאוד מצוקות שהוא נאלץ להתגבר עליהם והלמודד איתם, לא איפשרו לו בחינוך שלו לעצור לרגע או להתאבל או לבכות או להביע איזשהו רגש, החינוך שלו אפילו לא מאפשר לו אפילו להתאבל על החוויות הקשות שהוא עבר שהם בעצם החוויות הקשות מכל, לאבד בן של משפחה זה הדבר הקשה ביותר להיות:  אין זמן עכשיו לרגשנות... הוא המשיך לעבוד המשיך להתנהל וככה הולך ומתעצב לו אופי של אדם מאוד מאוד חזק, מחוספס במידה  מסויימת שפשוט מתנהל בחיים בלית ברירה ולומד להאמין או לא להאמין לבני האדם: זה מה שמאפשר לו לראות באלכס ובזוגיות של הודא ואלכס את הצדדים היפים, המקדמים, המצמיחים. הוא מצליח לראות באלכס לא את היהודי ולא את הישראלי, אלא הוא רואה באלכס בחור טוב שנותן ביטחון לנכדה שלו, שנותן לה אהבה, שהיא פורחת בזכותו, שהיא אוהבת בחזרה בזכותו, שהיא נהנית מהחיים בזכותו וזאת הסיבה שהוא מאפשר לאלכס להיכנס אליהם הביתה ושהוא נותן להם את בירכת הדרך לזוגיות הזאת, יחד עם זאת הוא כל הזמן שם להם מראה מול העיניים ומסביר להם שהמציאות עם כל הכבוד היא לא מציאות פשוטה.
יש משהו דומה בים סבא אליאס לבין אלכס: כי שניהם התחנכו בדרך הקשה, שניהם גדלו לבד, שניהם למדו להיות חזקים כדי לשרוד, שניהם למדו  שרק הם יהיו אחראים על החיים שלהם ואסור להם לסמוך על שידאגו להם, שניהם לא מתייחסים ללאום שלהם ולמוצא שלהם, שניהם בוחנים את אדם על פי תכונותיו ועל פי התנהגותו - ככה הם בעצם מצליחים להתחבר האחד לשני ולשים בצד את הסכסוך שהוא בעצם משפיע מאוד מאוד על החיים שלהם כאן במציאות הזאת.

דיברנו על הנושא של הרקע שהוא לא רק רקע, אלא ממש נושא מרכזי ביצירה.
דיברנו על הדמויות הראשיות: הגיבורה שמספרת לנו את הסיפור שהיא הדמות של הודא, הדמות המרכזית הנוספת היא אלכס. דיברנו על מרי בהקשר להודא ועל הודא בהקשר למרי:  הראנו איך הדמות של מרי כדמות משנית מאירה ומדגישה את הדמות של הודא: מדגישה את הודא בתחילת הסיפור כי בתחילת הסיפור לעומת מרי היא מאוד מאוד מופנמת וכולי... בסוף הסיפור כל אחת מנסה איזשהו שינוי, בסוף הסיפור השינו השוואה ביניהן מי בסופו של דבר יצאה כנגד המוסכמות ומי בסופו של דבר נכנעה או פעלה על פי המוסכמות כדי לדאוג על התינוק. אנחנו מדברים על מרי בהקשר של הודא ומדברים על הודא בהקשר של מרי, מאוד קל לראות איך דמת משנית מתפקדת ביצירה ומדגישה את הדמות הראשית, מדגישה ומאירה דברים מסויימים.
דיברנו על סבא אליאס כדמות משנית נוספת שמאוד מאוד משפיע על היצירה: גם הוא במידה מסויימת מקדם את היצירה בזה שהוא מקבל את אלכס ובזה שהוא מברך אותם. כי יכול להיות שאם סבא אליאס לא היה נותן להם את ברכת הדרך או מתנגד לזוגיות הזאת יכול להיות שהעלילה הזאת היית מתפתחת למקום אחר. זאת אומרת גם לדמות של סבא אליאס כדמות שמקבלת את אלכס אליהם הביתה יש השפעה מאוד משמעותית על התקדמות העלילה.
סבא אליאס עבר לגור עם אום הודא, הוא מאוד אוהב את הנכדות שלו, הוא אוהב את הודא מאוד, הוא מאוד חרד להודא, הוא לא יוצא כנגד מרי גם שהיא עושה שטויות, הוא לא יוצא כנגדה, יש בו משהו מאוד חם, מאוד אוהב, מאוד נוסך ביטחון, מתואר ביצירה כאדם גבוה, חסון, אומנם בן שבעים אבל לא נראה כך, הוא אוהב מאוד את הנכדות שלו, ובשביל זה הוא עושה הרבה מאוד מהדברים שהוא עושה ומקבל את ההחלטות שהוא מקבל. נקודה חשובה על ניהול הבית של הערבי עם המוסכמות וגם לא חושש לרגע לחרוג מהמוסכמות החברתיות האלה. ייחסו לו כוחות במהלך החיים, ביצירה מדברים לא פעם שהעיניים שלו ממגנתות, הוא מצרי בן העדה הקופטית במצרים, עיניים ירוקות.


אום הודא - נולדה בחיפה, למשפחה עשירה מאוד מאוד מכובדת, מסיבות פוליטיות המשפחה שלה גורשה לירדן, ובזמן הגירוש היא נותרה כאן לבד, נוצר במצב שהיא בתור בחורה מאוד צעירה נשארה לבד, הרכוש שלך נלקח, היא מוצאת את עצמה בודדה ללא פרסנה ללא רכוש וכל המשפחה שלה בירדן, לימים בני המשפחה שלה ניסו לחזור לארץ אבו נחלה ניסה לעזור להם לחצות את הגבול בחזרה לארץ אבל הוא היה משתף פעולה עם השלטונות הישראליים וכדי להרוויח כסף גם מהמשפחות הערביות שניסו לחזור מהארץוגם מהצבא, הוא הלשין, וברגע שהם חצו את הגבול הם נתפסו וגורשו בשנית, אום הודא מוצאת את עצמה בהתרסקות מאוד מאוד גדולה מבחינת המעמד והמצב הכלכלי ואין לא סיוע ואין יד שמושטת אליה. היא מתחילה לעבוד בעבודות פשוטות כדי לקיים את עצמה. לא רק המצב הכלכלי שלא נפגע אלא כתוצאה מכך מפגע גם המעמד שלה שבעצם יאפשר לה שידוך הולם בהתאם לרמת המשפחה וההשכלה שהיא רכשה. באחד הימים היא פוגעת את סבא אליאס ואת הבן הבוגר שלו, שיש רמיזה לכך שהוא לא היה לגמריי בסדר.
אום הודא רוצה להקים משפחה ולהביא ילדים, היא יודעת שלשידוך טוב היא לא תזכה, ושהיא פוגשת את סבא אליאס והוא מציע לה להינשא לבן שלו היא מבינה שזה לא הדבר המתאים לה ביותר אבל יותר טוב מיזה היא לא תקבל, והיא נענית להצעת הנישואין הזאת. היא נישאת לו, הם מולידים את שתי הבנות
אולי: שנתיים אחרי לידתה של מרי הוא נפטר
סבא אליאס עובר לגור אצלם. ביחד איתה הם מחנכם את הבנות, הם מפרנסים את הבנות, הם מלווים אותן, ולימים נראה שאיזשהו קשר נרקם בין השניים, קשר שהוא מעבר לקשר של חם וכלתו, מרי והודא מתבדחות על זה ובודקות את זה כל הזמן וזה מאוד מאוד מסקרן אותן.
אום הודא בעצם מתנהלת בשני צירים של זמן, ציר אחד זה ציר של העתיד, פניה לעתיד לחיים מודרניים, בתוך החברה הישראלית, חיים משכילים היא נותנת לילדות שלה השכלה מאפשרת להן התקדמות וחווה את הרגע, מתנהלת על פי מה שמקובל, ובציר השני היא כל הזמן חווה את הפסוס או את הכאב או הנפילה הזאת של המשפחה שלה, הריי אילו היו נשארים כאן בארץ היא היית יכולה לחיות חיים של אושר וביטחון והשכלה ומעמד וכל אלה בעצם נגזלו ממנה.
וזה כל הזמן יושב אצלה, לא לגמריי מנהל אותה אבל אנחנו רואים שזה משפיע עליה, זה מאוד מאוד בולט.
דוגמה מאוד בולטת לאיך המפלה הזאת בעניין המשפחתי הזה ממשיך להכות אותה אנחנו יכולים לראות באותו אירוע של האבל המשפחתי, ברגע שמעמדה הכלכלי הורע גם המעמד המשפחתי / הכבוד שלה נפגע.
אנשי הכפר פתאום מתנשאים מעליה, אפשר היה לראות את זה בשידוך של מרי ווחיד, איך האמא של ווחיד קמה ועוזבת ברגע שהיא מגלה שלאום הודא אין מספיק כסף לנדוניה (נדוניה הרכוש שאישה מביאה איתה לתוך הנישואין).
אום הודא חווה השפלה מאוד מאוד גדולה מאימו של וחיד שהיא בעצם בת משפחה והיא בת כפר שמנשאת מעליה רק בגלל שמצבה הכלכלי יותר טוב, והינה הודא חווה עוד פעם איזשהו מכה, עוד פעם איזשהו כאב שנובע מהנפילה של המעמד שלה.
בימי האבל על האחיים שנהרג יש לה הזדמנות לשפר את מעמדה המשפחתי - ימי האבל והאבלות מתקיימים אצלה בבית ופה היא יכולה לבנות את המעמד שלה מחדש, ואלכס הוא זה שמפריע, ההופעה של אלכס עם הודא שהם חוזרים מאילת מאושרים ושמחים מהחוויה המשותפת שהיית להם שם, הכניסה של אלכס של מערערעת עוד פעם את המעמד שהיא באה לבנות מחדש: הינה המשפחה מחשיבה אותה, מתייחסת אליה, עושה אצלה את האבל, היא חשובה להם, היא הופכת להיות מרכז העיניינים ופתאום נכנס החתן היהודי  העתידי ועומד לקלקל את הכל ופה אום הודא עומדת בצומת מאוד מאוד בעייתית: למי היא תהיה נאמנה: היא תהיה נאמנה לעצמה ולרצונות שלה לבנות את מעמדה מחדש ולשפר את מעמדה, או שהיא תהיה נאמנה לאדם באשר הוא אדם לאדם שעומד מולה שהיא אוהבת אותו / מכבדת אותו, היא תהיה נאמנה לזהות הערבית שלה, היא תהיה נאמנה לזהות ההיהודית שלו.
היא בוחרת, אומנם בחירה זמנית אבל היא מחליטה ללכת עם הלב שלה ולהיות נאמנה לזהות הערבית שלה וזה לא פשוט והיא מבקשת לעזוב, היא במידה מסויימת מפנה לאלכלס את הגב, לא רוצה לראות את אלכס אצלה בבית, לא רוצה לבשל בשבילו ארוחות חמות שעשתה מיוזמה.
(לפי דעתי יכול להיות מאוד שיאלולא בני המשפחה היו בבית אום הודא לא היית מגרשת את אלכס.
היופי באישיות של הודא שבסופו של דבר היא מתרככת שוב ומעלה את טובת הבת של על כל עניין אחר, אפשר להבין אותה באינסטינק הראשוני בזה שהיא גירשה את אלכס.
אום הודא בסופו של דבר אחרי תקופה מסויימת, אום הוא מתרככת, מקבלת בחזרה את אלכס אליהם הביתה, היא רואה את טובתה של הבת שלה, זאת הסיבה שהיא מקבלת אותו, היא רואה מה הזוגיות עושה לבת שלה איך היא משמחת אותה איך היא עושה לה טוב וטוב הסיבה שהיא מקבלת את אלכס לחזרה, אבל לא להרבה זמן, אלכס יוצא למילואים, אום הוא היא האחרונה שרואה אותו, היא האחרונה שנפרדת ממנו, היא נפרדת ממנו בכאב לב מטורף ששוב מדגיש את הקושי המאוד גדול של המציאות הישראלית. היא בוכה כשהיא נפרדת מחייל ישראלי שהולך או שיכול לפגוע בבני העם שלה והיא בוכה עליו וחרדה עליו כאילו היה הבן שבעצם לא היה לה. בפרידה הזאת היא מרגישה דאגה עמוקה מהקשר שנקשר ביניהם. היא נפרדת ממנו מבנאדם לבנאדם ולא כמו מערבייה מיהודי. מברכת אותו שיחזור. הכאב מאוד מאוד גדול


פהכ




דיברנו על הנושא של רקע ומציאות - דיברנו על העובדה שהיציאה הזאת היא רומן שאנחנו מגדירים אותו רומן ריאליסטי.
רומן לקוח מהמציאות (לא אומר שזהו סיפור אמיתי) זה בהחלט אומר שזה רומן שמעוגן במציאות מוכרת, הפרטים הם פרטים מדוייקים לקוחים מהמציאות, אנחנו יכולים להכיר את המקומות ולבדוק אותם
לאירועים האלה יש משמעות אחרת שהם באים על רגע הסכסוך, הסיפור הזה לא מתקיים בשוויץ, אם זה היה קורה בשוויץ לא על רקע הסכסוך ערבי ישראלי - החיים שלהם היו נראים אחרת, כל המחלקוות כל ההתלבטויות כל הקונפליקטים לא היו באים לידי ביטוי - הם פשוט היו אוהבים אחד את השני, מקימים משפחה וממשיכים בחיים שלהם.
חייבים לדעת טוב טוב את הדמויות: ראשיות, משניות, אנלוגיות: מרי והודא, סבא אליאס ואלכס, התפקיד של אום הודא, לכתוב את ההבדלים ביניהם, להכיר את המושג דמות עגולה מתפתחת משתנה, לדון בשאלה האם הודא באמת משתנה? האם היא הופכת להיות מישהי אחרת? או שהיא סתם נפתחת ומשתחררת בזכות האהבה? האם הודא היית פורצת גבולות מההתחלה או שהיא הפכה להיות פורצת גבולות רק בסוף? התשובה על כך היא שהיא היית פורצת גבולות מההתחלה משום שהיא ביטלה את החתונה את הנישואים, היא ממשיכה לפרוץ גבולות כשהיא מרשה לעצמה לקיים מערכת יחסים שהיא "לא מקובלת", היא ממשיכה בקו הזה עם יותר ביטחון ויותר תמיכה, אם קודם התמיכה שלה היית רק המשפחה, עכשיו גם אלכס הופך להיות גורם תומך. צריכים לדעת להשוות בין מרי להודא בפתיחת הסיפור לבין מרי והודא בסיום הסיפור, איך הודא מתמודדת עם הנושא הזוגי והמשפחתי והאינטימי, איך מרי מתמודדת עם זה. הודא ומרי בהיריון: הודא בהיריון ממש מתוך בחירה, מרי ממש לא, ההיריון של מרי נכפה עליה, היא אומנם התעסקה עם זוהיר, הסתובבה עם זוהיר אבל בסופו של דבר ההיריון הזה היה כניראה כתוצאה מאירוע שנכפה עליה.












אלכס מתגייס למילואים, אנחנו בטרום המלחמה, אלכס בפעם הראשונה שהולך לצבא, מקבל צו גיוס למילואים - צו גיוס למילואים מקבלים מבעוד מועד יש כללים ויש חוקים לעניין הזה, מקבלים את הצו מראש: בין ארבעים וחמישה יום ושלושים יום, כד י להודיע האם אתה יכול להתייצב או לא יכול להתייצב, אלכס מספר את זה להודא יש ביניהם ויכוח, אי נוחות שמאוד מאוד ברורה לנו בגלל השוני בשיוך הלאומי שלהם, בסופו של דבר התמונה הכי אבסורדית הכי קשה, הכי בולטת שאין לי מושג למה ויתרו עליה בסרט: התמונה שהיא מגהצת לו את מדי צה"ל, מי שכותב על נושא הרקע או על נושא הקונפליקט הלאומי, או על נושא של סכסוך ולא מתייחס לתמונה הזאת - כאילו לא עשה דבר.
אנחנו מתקדמים אל עבר פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, יוני  1982, הבלגן מתחיל בשבת,ביום ראשון בבוקר כבר ברור לכולם שיש מלחמה: אתה מסתובב ברחובות אתה רואה אנשים מתאספים ומתקבצים בנקודות האיסוף שלהם, אתה רואה מכוניות צה"ליות מתחילות לאסוף את המילואימניקים, כמעט בכל בית אנשים מגויסים, אם לא מגויסים בצבא אז מגויסים לסיוע לצבא, אנשים היום מאוד מאוד פעילים, תורמים את חלקם בין אם הם בצבא ובין אם הם לא בצבא.
אלכס עדיין לא מגויס לצבא, הוא חולה ויש לו מבחן ענק ביום ראשון בטכניון. אני מזכיר לכם השכונה היא שכונה ערבית, היא שכונה מעורבת שהרוב בה הוא רוב ערבי.
מהספר:
אין דומה לרחוב העצמאות, רחוב העצמאות בחיפה "דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד", זה מושג שבא לתאר פיצול, דמות שבעצם היה בה פיצול אישיות, דמות ספרותית מוכרת וכשרוצים להגיד שיש איזשהו פיצול משתמשים בביטוי הזה. זאת אומרת שברחוב הזה יש איזשהו פיצול: חלקו הערבי שמזדהה עם הערבים, או מזדהה עם הישראליות וחלקו היהודי של המתגייסים לצבא ויש קושי מאוד גדול. ביום עורק התחבורה הראשי בין הצפון לבין הדרום, רחוב של משרדי ממשלה ולשכות של עורכי דין ורואי חשבון, מסעדות, חנויות בגדים ובנקים. מי שנוסע בחיפה ביום העצמאות רואה שכל מה שהודא מתארת פה בספר הוא מאוד מאוד מציאותי, שאון וצפיפות ופקקי תנועה אבל חזותו מעוגנת, רחוב שנועד להיות מעוגן אפילו השוטרים מצניעים בו את עצמם אף על פי שמטה המשטרה חולש עליו מבניין אפור וקודר, אלפי נשים וגברים מרווחים שם את פרנסת יומם וכמעט אין בו מטיילים, רחוב תכליתי שאין הוא מסביר פנים, בשעות המוקדמות של הערב נעלם דוקרטור ג'קיל הרציני והמעוגן, רחוב העצמאות נהפך לרחוב נמל, הלשכות והמשרדים שוקעים באפלה וקרני האוניות ומנופי הרציף מתנוססים מעליו, זה ממש בקירבת הנמל, שתבינו קצת את האווירה שמגיעים אנשי האוניות העוגנים בנמל חיפה, הגברים שהיו ימים רבים בים רצים בשמחה מאוד מאוד גדולה למועדונים, לזונות והרחוב הופך להיות מרחוב בבוקר של משרדי ממשלה - בערב הוא הופך להיות רחוב של הילולה אחת גדולה. ובגלל זה היא מדברת על הפיצול של הרחוב הזה. פרוצות ססגוניות מנמרות  את המדרכות האפלוליות, סרסורים מתרוצצים ממחבוא למחבוא, ימאים מסוממים ושיכורים משתאים, חבורות חבורות על יד הכניסות לברים, אל המשבעות, שבאור היום אין איש משגיח בהם, הרחוב משיל חזות של נשים וגברים שמתחכחים אלה באלה מתוך הרגשה של שוויון מובטח ונהיה רחוב גברי נוקשה שרק אישה שהיית למצרך מעיזה להציג בו את כף רגלה והיא נמכרת פה בלילה כמו הפלאפל והבורקס של הבוקר, עילה חטופה ונגיסה גסה וריח לח וחריף, ויש רחוב עצמאות של שלום ורחוב עצמאות של מלחמה - מלחמות ישראל עוברות דרכו פנים של קטנים ונערים וגברים, פנים של אנשים דוהרים בג'יפים ומשאיות ובטנקים ובעינייהם מבט של אנשים שהשלימו עם ניתוח מסוכן וגורלי - ברחובות ובימים האלה אתה לא רואה שום דבר חוץ מאשר רכבים צבאיים וגברים גברים גברים שעולים צפונה וברור להם שהם יוצאים לקרב. כמעט אינם מביטים לסביבה, ואינם צוחקים, ואינם מנופפים בידיהם, ואינם שורקים לנערות, כולם מחרישים, רואים בהמון שנוהר על המדרכות צללים של עולם אחר נוהר על המרדרכות (נהירה זה זרימה המונית).
באותו בוקר של יום ראשון  ראיתי אותם (הודא) ביום העצמאות בדרכי על המשרד, אלכס לקח חופשה בעבודתו בנמל, והתכונן לבחינות, יום שישי בשבת היה לו חום וכאב ראש עז, מתוח היה לפני בחינה העומדת להיות באותו יום א' בבוקר, והינה מלחמה זורמת ברחוב העצמאות, (הודא אומרת:) כבר קשרתי את גורלי ביעודי אבל פחדיי היו פחדיה של ערבייה, משפט שמסביר מאוד מאוד יפה את הקושי שלה להתמודד, (המשך של מה שהודא אומרת): אפילו לא העזתי לגשת ולמשול האנשים המודאגים שעל המדרכה נדמה היה לי שכולם רואים על פניי (הערה: פתאום לא נוח לא ולא נעים לה שהיא ערבייה) הרגשתי שאני מהלכת כערבייה מסתכלת כערבייה וחושבת כערבייה הגברים והנשים שעל המדרכות לוו במבטט יהודי בנים ואחים ובעלים ואבות שמובלים למלחמה יהודית (הערה: שימו לב היא לא אומרת הולכים, היא לא אומרת מתגייסים, איך היא קוראת לזה? מובלים, אין להם ברירה, מלחמה יהודית כי ערביי ישראל לא היו יוצאים למלחמה) (המשך של מה שהודא אומרת:) הזרות התעצמה בי עם כל פסיעה (הערה: עכשיו מה זה זרות? היא נמצאת במקום שבו היא נולדה, היא נמצאת במקום שלא רק היא נולדה בו אלא גם אימא שלה נולדה בו ודורות קודמים שלה נולדו בו, גם סבא וסבתא שלה נולדו שם ובמקום הזה שבו בעצם נמצאים השורשים שלה היא מרגישה זרות ולא שייכות) (עוד ממה שהודא אומרת:) רגליי היו כסחבות, ביקשתי להיזכר שאלכס יהודי בעל כורחי, נדבקו בי שירי הערס הערביים משחר הילדות ופתאום פרח הכל אני מהלכת כמו בלי פרצוף, בלי פנים, לא יהודייה ולא כערבייה (הערה: תראו איך היא מאבדת את הזהות שלה כי כבר לא יודעת להחליט מה הזהות שלה) "ואני מהלכת כמו בלי פרצוף - פנים, לא יהודייה ולא ערבייה, ורחוב שכולו פרצוף מוצק אחד של חרדה ודאגה ושנאה וזעם" . ברחוב הנוהר למלחמה אולי יפשטו אותי היהודים בצחוקים אבל לא בייגונם ואילו הערבים יגרשו אותי מצחוקם וידרשו ממני לשבת בתוך יגונם ובו בזמן אני אומרת בליבי בוודאי לא יקחו אותו, הלא הוא היה במילואים בחורף לא ידעתי הרבה על דרכי המלחמות ועל הגיוס ומלבד זה יש לו חום גבוה ובעוד כשעתיים עליו ללכת לבחינה הראשונה לקראת תואר של הנדסאי (הערה: במקרים של צו שמונה - צו גיוס חירום שום חום ובעיות כמו אלה לא תופסות, גם לא מתי היית במילואים פעם אחרונה- סכנה קיומית למדינה)  (המשך הדברים של הודא:) מתוך הוודאות הזאת נכנסתי למשרד ולא ידעתי איך הסתיר אותה מעין הרואים (הערה: הודא עובדת במשרד הנסיעות שאליו היא נכנס, המשרד הוא משרד שעוברים בו יהודים, משרד יהודי של בעל בית יהודי שקוראים לו בועז, העובדות בו: סוכנות הנסיעות הן יהודיות, הבן של בעל המשרד נמצא בצבא, אחת מסוכנות הנסיעות שמנהלת רומן עם בעל הבית הנשוי שמה עדינה והיא אלמנת צה"ל שגם הבן שלה מגויס ביחידה קרבית בצבא. עובדת שמה שירלי: זאת הבחורה הצעירונת הבלונדינית, לשירלי יש המון חברים וכל החברים שלה מגויסים והודא הערבייה שבן הזוג היהודי שלה, היא עוד לא יודעת, אבל גם הוא יהיה מגויס, וכולם יושבים ליד הטלפון ומחכים לשמוע שהאדם הקרוב להם חיי ונושם ומרגיש טוב והכל בסדר איתו. לא היית תקשורת כמו היום, אנשים לא שמעו מהיקרים שלהם שבועות ולפעמים חודשים - המון מצבים שלא ידעת מה קורה) היא נכנסה למשרד הנסיעות והיית בטוחה שאלכס לא יתגייס, לקוחות לא פקדו את הסוכנות בבוקר הזה ובועד ועדינה היו פנויים לכל החרדות והפחדים של הורים ובנים חיילים, עדינה לא ישנה ולא אכלה שעות ארוכות פניה היו אפורות.



פורצת מלחמת לבנון, הודא מאמינה שאלכס בבית, היא יורדת לרחוב היא מרגישה תחושה מאוד מאוד לא נוחה, היא מתמודדות עם איזשהי בעיה של זהות: למי היא שייכת יותר? עם מי היא מזדהה יותר עם החיילים היהודים או עם בני הלאום שלה, הערביים - יש לה קושי מאוד גדול.
היא מגיעה למשרד ובמשרד כולם יהודים, כל אחד מבני המשרד מכיר מישהו מאוד קרוב שהתגייס בזה הרגע.
שואלים את הודא: לא לקחו אותו? ועדינה אמרה עוד ייקחו אותו.. היא עדיין לא תופסת...
בועז אמר: "רצתה להיות יהודייה... על זה משלמים הרבה, כל הזמו משלמים"  (ברור הקשר הזה הוא קשר שיהיו בו קשיים) (רצית להיות יהודייה אז את מגייסת את בעלך שלך לצבא.. שלא תחשבי שלהיות יהודיה זה יותר קל, תתמודדי קצת עם מה שאנחנו מתמודדים) במשרד מאוד תמכו בקשרשל הודא עם אלכס, לא היית תחושת גנאי לזה שהיא בקשר עם אלכס מעובדי המקום, בועז בעל המשרד אפילו נותן להם הלוואה (ספק הלוואה ספק / מענק בשביל שהם יתחילו את החיים המשותפים שלהם כמו שצריך) להזכירכם הודא באה ממשפחה מאוד ענייה ואלכס הוא עולה חדש שהגיע לכן הוא בעצמו עובד בתור סבל סנמל כדי לפרנס את עצמו והלימודים שלו וכדי לפרנס את ההורים שלו שנמצאים בבית לעולים חדשים, אין להם מאיפה לצמוח ומאיפה להתקדם ובועז נותן להם הלוואה שבאזישהו שלב כאילו הוא יישכח אותה באיזשהו זמן, מה שמלמד אותנו שהיא לא מקבלת ביקורת לא טובה על הקשר שלה עם אלכס, כל האנשים שמסביבה יכולים לראות שהקשר הזה מאוד מאוד טוב לה ברמה האישית, שהוא קשר מצמיח, שהודא מאושרת, שטוב לה, שהיא פורחת, שהיא חווה חוויות טובות, שמישהו דואג לה, שמישהו אוהב אותה, שיש לה זוגיות מאוד מאוד טובה, ומזלה שהאנשים מסביבה עם ראש כזה פתוח והם לא מתייחסים להבדלים בין הלאומים, זה ברור לנו כי הם מקבלים את הודא לעבוד אצלם במשרד: הם  יצרו מלכתחילה עם הודא קשרים חברתיים מאוד מאוד טובים, ועל אחת כמה וכמה שהיא מביאה בחור יהודי, זוכה לתמיכה מהבית וגם מהחברה על הקשר הזה עם אלכס. יש מחיר לכל דבר - איפה שלא תהיה בצד הזה או בצד הזה - במדינה הזאת שיש בה סכסוך אתה משלם מחירים.
עוד טלפון לשירלי, עוד חבר יוצא למלחמה...  הודא ואלכס הסכימו ביניהם שאלכס יצלצל ברגע שהוא יסיים את הבחינה ואין קול. אלכס מחריש, הודא תוהה אולי הוא נכשל בבחינה והוא מתהלך לו בטכניון בייאוש, אלכס כל כך התכונן לבחינה הזאת עד כדי שכך שהוא כאילו הדחיק הצידה את האנשים הקרובים לו, היא תוהה אולי הוא חזר הביתה..
הודא לא הרגישה בנוח, התביישה לטלפן הביתה ולשאול לשלומו של אלכס, גם לדבר בטלפון בערבית כדי שעדינה לא תבין היא לא יכולה,  לא יכלה להשתמש בשפת האם שלה משום שהיא שפתו של האויב.
הודא חזרה הביתה וחדרו של אלכס היה נעול, נכנסה.. ואלכס לא היה שם, הודא הלכה לאימא ושמעה ממנה כי אלכס הלך למלחמה, באו לקחו אותו, אום הודא: אלכס ביקש שנטלפן להודיע לך אבל חשבנו אולי נחכה בשביל להודיע לך פה.
ציטוט של אום הודא: איזה עולם.. נשלח להרוג ילדים שלנו ואני בכיתי בגללו.
היא ציחצחה את בגדיו, ניקתה את המיטה שלו, החצורה נשארה תלויה בנרתיק על הקיר.
איך הסכסוך מאוד מתערבב להם בחיים - שוב הציטוט של אום הודא: "הוא חיבק אותי ונישק אותי ואחר כך בכיתי הרבה.. איזה עולם נשלח להרוג ילדים שלנו ואני בכיתי בגללו.. איזה עולם"
כשכותבים סיכום על הרקע החברתי, או על הסיכסוך:  אלו הם המשפטים שצריכים להופיע בתשובות, גם אם לא זוכרת את הציטוט במדויק, יש לכתוב אותם בערך (אבל בלי מרכאות).
את רוח הדברים שהאימא נפרדת ממנו ובוכה על אלכס כאילו היה הבן שלה אפילו שהיא יודעת שהיא הולך להרוג ילדים בני העם שלה.
מפלצת אימתנית אך קדושה - התפיסה של עדינה בנוגע למלחמה. איייל בנה נימצא בקירסה של המפלצת, בתור המלחמה. בועז חושב שזהו טירוף - מה הם רוצים להשיג בזה לחסל את כולם של הפלסטינאים? היום אי אפשר לחסל ככה את כוחו של עם? זה משחק של מטוטמים שאין להם חזון. למה הודא עדה שהיא נמצאת במשרד הזה? שגם התחושות של הצד השני לא אחידות, יש חילוקי דעות : יש מי שמאמין שזו הדרך, יש מי שחולק על הדרך, יש וויכוחים, יש קשיים.
גם בתוך העם שרוצה שקט, שלווה ורוגע יש חילוקי דעות. הודא גם מפחדת. כמעט שבועיים - היא לא שמעה ממנו כלום, היא משערת כי לא היה לו זמן.. אולי אמרה לאימו.. אולי היא לא יודעת כלל שהוא שם... הוודאי היה ערבי, כלמעט לכל המשפחות בוודאי יש  קרובים בלבנון. המכונה הצבאית הישראלית שוטפת כנשחול כבר ידעו על דודנים ואחיינים שנפלו שם. כבר אזרחית ישראלית שנודלה בארץ לא דור ראשון, היא שורשית, משפחה שורשית והיא צריכה להיכנס לבית בגניבה, לצאת מהבית בגניבה רק בגלל שהיא מתייחסת לשתי זהויות ולשני עמים שנמצאים בסכסוך מאוד מאוד קשה.
(למי אתה צריך להיות נאמן יותר? לא יודעת למי אתה מחובר יותר? מה אתה צריך להגיד.. כל מילה, כל תזוזה נבחנת בזכוכית מגדלת, חייבים להבין שזהו קושי אדיר).
היא לא הולכת לקניות כי לא נעים לה לעבור ליד הערבים.. (ממה שהם יגידו לה).
הודא בהיריון, וגם אלכס יודע כל כך (אם כי בספר לא מצוין על כך)
היית שיחה עם גבר, שאמר שאלכס מוסר לה ד"ש ואמר לה שהוא בסדר גמור.
הודא מתעניינת איך היא תדע אם קרה משהו והיא שואלת את עדינה, עדינה ענקה לה שיש כרטיס פרטיים אישיים ששמה כל אחד רושם למי הוא רוצה להודיע אם חלילה קורה משהו. כל חייל שמתגייס ביום הגיוס שלו ממלא טופס פרטיים אישיים שבו כתוב למי חלילה וחס הוא רוצה להודיע משהו במקרה צורך.
אלכס יודע שהיא בהיריון, והיא שמחה כי אדם שיודע שיש לו עובר בבית נזהר יותר. (לא מסופר על האופן שבו הוא יודע).
מתוך שיר של יהודה עמיחי, השתתף בהמון מלחמות ישראל: ברבים מהשירים שלו הוא יוצא כנגד המלחמה, הוא לא יכול לסבול את הרעיון של המלחמה. באחד מהשירים הוא כותב: חייל ממלא שקים בחול רך, שפעם שיחק בו" - מוטיב שחוזר אצלו בשירים שונים, גם פה היא מצטטת במהלך הסיפור משפטים נוספים מהשירים של עמיחי, שמדברים על זה שאלכס לא גדל בחול הישראלי, הוא לא שיחק, ועכשיו הוא נלחם על חול / אדמה ישראלית מבלי שהוא מרגיש איזשהו קשר, מבלי שהוא צמח מתוך האדמה הזאת, המשפט הזה בא להגיד שיש פה אנשים ששיחקו בארגזי חול, והיום הם ממלאים את השקים בחול הזה כשהמטרה שלהם היא הגנה בשדה קרב.
בילדותו לא שיחק אלכס בחול של ישראל, ואינני יודעת (הודא) אם נגע בחול כלשהו בבית היתומים, הוא ממלא את השקים בחול שאחרים השתעשעו בו ונופל לתוך שינאה שליבו (מלשון להבה) אחרים, וקוטף את המלחמה שזרעו לו אחרים, פעם שיחקו בחול ועכשיו משחקים בחייו של אלכס רק שמרוב ההתלהבות לא יטמינו גם אותו בשק... לא, הוא לא ירשה לא ליהודים ולא לערבים להטמין אותו בשק.
הודא שוקעת בחלום:
בחלום אימא של אלכס נכנסת לבית של אלכס, ושמה הודא נמאת,  אימא של אלכס מחפשת בגופה של הודא בגסות, ובחדירה לפרטיות באופן גס.. הודא רוצה לרוץ לקראת אלכס ופחודת שאימא של אלכס תתקע לה ציפורניים בגב. אימא של אלכס ושוטר באים כדי לסלק אותה מהבית, הם מחפשים אצלה בגוף
חלום משקף משהו מהחוויות שאנו חווים, האווירה שעולה מהחלום של הודא היא אווירה של פחד, אווירה של חוסר ביטחון, היא לא סומכת אפילו על אימא של אלכס שאמורה להיות חמותה, היא אמורה להיות בת המשפחה שלה ואפילו מפניה הודא חוששת, והיא מתארת את זה מאוד מאוד יפה - אני מפחדת שאני אסתובב והיא תתקע בי את ציפורניה, כלומר הודא נכנסת למערכת יחסים בהכרה מלאה שהמערכת הזאת יכולה מתישהו להתהפך עליה.
אנחנו רואים יפה מאוד בחלום את המציאות שהערבים חווים אצלנו... יחפשו לה על הגוף.. היא מבחינת פושעת לא משנה מה יהיה.. היא נמצאת במקום שאסור להימצא בו והיא חושבת במקום הזה שיש סיכוי שיבוא שוטר ויחפשו עליה, היא גם מתארת את טקטיקת הפעולה לאפשר להם לחפש אצלך על הגוף, אל תתנגד להם כדי שזה לא יהיה גרוע יותר. החלום הזה חושף הרבה מאוד מהמצוקות הפחדים הקשיים מתוך הזוגיות הזאת בתוך המציאות הזאת.
החלום של הודא מציף: את הפחדים חרדות דאגות, מקיום דו לאומי, היא מפחדת שיתקעו לה סכין בגב גם מבני המשפחה, היא מתארת את הקשיים של הערבים בישראל: חיפוש על הגוף, חדירה לפרטיות
היא מתארת בעצם את העמדה של הנירדף (בא שוטר).
אצלה בבטן יש כבר שורשים של אלכס - אלכס נטע בא איזשהו שורש, היא מציגה את המעמד של הנירדפת, חשש מטעות, חשש ממשהו בלתי נסלח.
כל הפחדים, כל החרדות.
תיאור של מציאות של ערבייה ישראלית שהיא צריכה כל הזמן להיזהר, שהיא צריכה לא להתנגד כדי להקל על עצמה.
חלום מאוד לא פשוט, מאוד קשה. כמה שכלפי חוץ היא רוצה להיות כמו היהודים ויש לה חברים יהודים והיא עובדת במשרד יהודי והיא קושרת את גורלה עם יהודים - היא לא מצליחה בתת מודע שלה להתנתק מהמהות של בחורה ערבייה, אפילו שהיא בחורה ישראלית, אפילו שהיא נולדה כאן, אפילו שהיא מחזיקה בתעודת זהות ישראלית - הישראליות שלה שונה מהישראליות של ישראלים יהודים.

הייתי בעיר (=בית קברות ענק) הלבנה(=בית קברות הוא בית קברות שמתאפיין באחידות, קברים זהים, כל הקברים זהים: שייש לבן..) , המשגשגת (=מספר ההרוגים הולך וגדל..) שבמורדות הכרמל שורות נעות של מעונות (בתים= בתי קברות) קטנות עם פרחים, עיר למופת נוף מרהיב של ים כחול, שמיים זקים (=קיץ, מה שאומר לנו שזה לא מזמן מתחילת המלחמה - סמוך לפרוץ המלחמה) והר ירוק ואף על פי כן אין איש מתהווה לדור בה, היה צורך לקטול אותם תחילה כדי להובילם ולשכן אותם במעונות השייש הרבים האלה האוצרים (=אוגרים) שמש כה רבה

היא בחורה ערבייה שנמצאת בבית קברות יהודי צבאי - יש פה ניגוד.
עדינה היא בת בית בעיר (אלמנת צה"ל  שכלה את בעלה) ועוזרת להודא להתמצא בבית הקברות. השמות חקוקים שחור על גבי שייש לבן.
מתארת את בית הקברות כמקום של מטורפים - דרך ההתמודדות של העמידה מול הקבר של כל אחד ואחד, אחד אוכלת ליד הקבר... אחת חוזרת על המילים למה.. למה.. למה... ושלישי שנשרף מהשמש
הודא שייכת למשפחה שאינה רצתה ולא חשבה להיות שייכת אליה - מהמשפחה הזאת לא תוכל להיעלם ולהתנתק. היא עכשיו שייכת למשפחת השכול הישראלי. החלום שלה היה על זה שייאלצו אותה להתנתק מאלכס.

בחלום היא בעצם מתארת את הפחד שלה להתנתקות מאלכס, את הפחד שלה מזה שהמשפחה שלה תתקע לה סכין בגב, שהיא תגורש, שהיא תאלץ להיפרד.
והפרק הבא (שמדלג על כל השלב של ההודעה של המוות) שקופץ ישר לבית הקברות הצבאי, מתאר עד כמה היא מחוברת בדרך לא דך לישראליות, היא מצטפרת בדרך הכי גרועה הכי זוועתית למשפחת השכול הישראלית היהודית.
יש לה תינוק ערבי יהודי בבטן - ויש לה בעל יהודי ישראלי בבית קברות/
"לא הבאתי פרחים לאלכס" - הסיום הזה מדגיש את הקושי הגדול, על רקע הסכסוך הערבי הישראלי,
"הלא (הריי) את הזר שאני נושאת בחובי (בתוכי) אפשר שאני עומדת להשליך לביוב" - מה רומזת לנו הודא שהיא מתכוונת, חושבת, מתלבטת על הפלה. זאת אומרת שהיא מעלה את האפשרות שהיא לא עומדת ללדת את הילד הזה, מדוע? הודא עומדת על הקבר של אלכס (הוא ידע שהוא בהיריון) הודא מעלה את האפשרות של להפיל את הוולד. גם היה קשה לעשות איתו בירור לעשות איתו בירור שהוא יושב ואני עומדת... עמדתי ליד הקבר מתוך הצדטדקות אילמת כעבריינית העומדת במדרף.. בועז אמר שהרווחים שהרווחתי בבורסה מההלוואה שנתנו לי הוא ועדינה טפחו והוא ידע להשקיע למעני לסכום נחמד, ומשכורת שלי אני יכולה להבטיח את עתידי ועתידו של הילד
מה היא ואמרת לנו פה בעצם? היא אומרת לנו שהקושי בגידול הילד לא יהיה כלכלי, היא דואגת לעתידו של הילד, מתחילה לעלות את האפשרויות: אם אני אגדל אותו ברחוב הערבי כולם ירוצו מהר לספר לו שאבא שלו היה יהודי, הוא יצטרך להתמודד עם הידיעה שאביו יהודי עם החברה הערבית (עוד לפני שאני אספיק לספר לו שאבא שלו יהודי.. ירוצו "בטוב ליבם" לספר לו. לא תהיה לו תושה של קבלה וביטחון, לא תהיה תחושת שייכות
  זר בין ערבים וזר בין יהודים!
אם היא תגדל אותו ברחוב היהודי היא לא תהיה שייכת ותיאלץ להתרחק מבני משפחה, הוא יחיה בתחושה ובצורך שהוא צריך להוכיח את עצמו ואחת הדרכים שלו להוכיח את עצמו יכולה להיות: הוא ירצה להתגייס ליחידה קרבית.
 ילד שנולד להודה יהודי ולהורה ערבייה שמבקש להתגייס לצה"ל, זה קושי אדיר.

לא משנה איפה אני אדגל אותו הוא יהיה זר. אז מה הטעם בללדת ילד שכזה לבד.

הסיום שלנו הוא סוף פתוח, סיום ללא סיום  - אנחנו לא יודעים

האם יש סיכוי לילד כזה לגדול במדינה כזות בשלווה בנחת וביטחון? זאת בעצם השאלה של הסיפור האם יש סיכוי לזוג כזה לנהל מערכת זוגית שלווה ורגועה שהסכסוך נכנס לך  לתוך לחיים כל הזמן?











חצוצרה בואדי - ההופעה של החצורה מקדמת את היצירה. החצורה מייצג את אלכס, והואדי מייצג את הודא.
המילה ואדי לקוחה מהערבית (בעברית זה גיא), ואדי ניסנס, שנמצא בחיפה שהיא עיר מעורבת במדינה מעורבבת, ומסוכסכת שבתוך המדינה הזאת נכנסים גם גורמים עם תרבויות שונות בינם לבין עצמם הכל מתערבב מאוד, מה מתחבר בין שני המקומות המקומות האלה: מוזיקה חיברה לראשונה ביניהם, מוזיקה זאת שפה בין לאומית, כדי לשמוע מוזיקה לא צריך להיות בתרבות מסויימת, המוזיקה נמצאת בכל התרבויות, אין תרבות בלי מוזיקה, אלכס מתאפיין באמצעות החצוצרה, מגיע לוואדי שמייצג את הודא, החיבור בין החצורה של אלכס והואדי של הודא מביא את השילוב שביניהם. ההתחלה שלהם מתחילה להתפתח ברגע / סיפור האהבה שלהם נרקם שהודא שומעת שאלכס מנגן בחצוצרה למעלה, בטח לפני האישיות שלו היא מתרשמת מהמזויקה שלו (היא לא איתו בגלל החצוניות שלו) החצורה מייצגת את הנפש של אלכס, היא משמשת כמוטיב והחצוצרה מופיעה המון פעמים ביצירה, בכותרת מובא לנו המוטיב המרכזי, המטאפורה המרכזית החצורה היא בעצם ראי לנפגש שלו יודעים לפי הנגינה שלו: עצוב שמח מנגן את תרועת הניצחון שלו באילת מתי הוא מתגעגע מתי החצוצרה שלו מיוץצץ.
חצורה זה שם של איבר נשי שהוא גם אחרי לפיריון הוא בסופו של דבר החותמת האמיתית שלו בעולם הזה הזה, הודא מופרת היא בהיריון יש פה המון דקויות קטנות שקושרות הכל בהכל. היא מציינת גם בחלום שאימא של אלכס רוצה לחטוף את החצוצרה, וזה הדבר שהכי הכי מייצג את אלכס. זה הזהות שלו והזהות שלה היא בוואדי וזה מה שיוצר את השילוב של המציאות המעורבבת המסוכסכת והמבולגנת - לא יודעים להחליט מה שייך למה למי החצוצרה למי הוואדי למי האהבה למי הסכסוך למילה המלחמה - הכל מעורבב מאוד אחד בשני


מהתעסקות של הכותרת אפשר להבין המון על הסיפור



מרי מתמודדות עם סיפור ההיריון הלא רצוי הזה, מחוץ לנישואים, בכוחות אדירים, היא מנסה לגייס את כל שמחת החיים שלה, את כל היצירתיות שלה בשביל לטפל בעצמה ולטפל בילד הזה שעומד להיוולד. על פניו מרי נראת לנו בחורה חביבה, מודרנית, משוחררת, המקום שהיא נמצאת בו והתמודדות שלה היא לא פשוטה, זוהיר גם מוסלמי והיא לא יכולה להינשא לו, היא מוצאת פיתרון, אבל המחיר הוא כניעה למוסכמות חברתיות שזה נוגע קצת את ההתנהלות הבסיסים הראשונתי שלה - זה לא מה שאיפיין אותה. נראה שהיא נכנעת למוסכמות בלת ברירה כדי לטפל בעתיד שלה ושל הילד שלה. היא נכנעת מתוך בחירה אבל לא מתוך רצון אמיתי שהיא חושבת שהמוסכמות החברתיות נכונות וצודקות ושהיא צריכה להתנהל על פיהם. היא מתכופפת כרגע אל מול המוסכמות החברתיות על מנת שהיא תוכל להיזדקף מחדש בעתיד, שהיא תוכל להמשיך לחיות בתחושת הכבוד, לאפשר לילד שלה חיים נורמליים מכובדים, שלא ידירו אותו, שלא ינידו אותו שהוא לא יסבול בחייו. היא מתכופפת עכישו ומשלמת מחיר כדי שהיא תוכל להיזדקף בעתיד.
הודא שונה, גם היא בהיריון מחוץ לנישואים, אבל היא בהיריון מבורך, היא בהיריון שהמקור שלו הוא באהבה, בהיריון שהמקור שלו הוא בהסכמה, בהיריון שהמקור שלו ברצון בזוגיות טובה מבורכת תומכת בזוגיות שאחד רואה את השני, היריון של הודא בא ממקום של שוויון ולא של צד אחד כוחני יותר מהשני והתתמודדות של הודא היא אחרת היאלא צריכ הלמצוא פתרון לילד בגלל שהמקור של ההיריון היה מקור לא בריא, אלא בגלל שהסביבה שבה היא חייה היא סביבה לא מספיק בריאה (הסיפור של הסכסוך נכנס לה לחיים ולא מרפה)
שתיהן מתמודדות עם היריון מחוץ לנישואין אבל ההתמודדויות שלהן לא דומות בכלל.
בתשובה טובה אתם צריכים להראות שאתן מבינים את הדמויות, את ההתלבטויות, את הקשיים, מבינים כל מה שקורה שם מאחורי כל העסק השטוח של מסירת הפרטים, צריך להסביר את שורשי הקונפליקט ושם היא ההבנה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה