יום רביעי, 13 בנובמבר 2013

הר אד-ני / ארי דה לוקה רומאן רומן מתורגם סיכום הסבר סיכום מעולה

בעזרת השם 
רומן מתורגם  הר אד-ני / ארי דה לוקה 

  • הורי הנער 
  • מאסטרו אריקו  החונך המעשי 
  • דון רפנילו  החונך הרוחני 
  • מריה  החונכת הנשית מינית 
  • מוטיב התיקון 
  • מוטיב הבומרנג (המהווה גם סמל) 
  • מוטיב המעוף 
  • סיום הרומן 
  • תיאורי המרחב ושם הרומן 
  • רומן חניכה  "אצלנו חייבים לגדול בריצה" 
  • משמעות הרומן  רעיונות מרכזיים 

לפניכם דפים המשלימים את החומר הנלמד בכיתה. 
עיינו ברשימת הנושאים בהוראת הרומן ושימו לב שיש לכם את כל הנושאים. 
הקפידו להתכונן למבחן ולאחריו אף למתכונת, לא רק על ידי קריאת ושינון סיכומים, אלא גם ובעיקר על ידי תרגול שאלות בגרות, בהתאם לחומר הנלמד ולצורת הכתיבה אותה תרגלנו. בעמוד האחרון של קובץ זה מופיעה אסופת שאלות בגרות מפרק הרומן. 
ב ה צ ל ח ה ! 







מוטיב הבומרנג 

הבומרנג, החוזר על עצמו לכל אורך הרומן, לוקח חלק משמעותי בתהליך החניכה וההתבגרות שעובר המספר הגיבור, ומהווה חונך סמלי עבורו. 
בתרבויות רבות נהוג לתת לנער או נערה חפץ מעבר התורם להשתלבותו של הנער בעולם הבוגרים. המספר הגיבור קיבל את הבומרנג מאביו, ביום הולדתו ה-13, גיל סמלי המהווה שלב מעבר מילדות לבגרות. עם יציאתו של המספר הגיבור למעגל העבודה, "עכשיו אתה גבר, מביא משכורת הביתה", הוא מקבל את המתנה מאביו, מתנה אשר מלווה אותו בתהליך ההתבגרות ולבסוף נותרת לו כמזכרת מהוריו ובכך מעניקה לו כֹח וביטחון. בערבים מתאמן המספר הגיבור בהטלת הבומרנג ומריה לעומתו, משחקת בהולה הופ. אצל שניהם, מדובר במכשיר שצריך להיות מעל האדמה, לרחף והמפגש סביב ההולה הופ מאפשר את השיחה הראשונה ביניהם. האימונים בבומרנג תורמים להתפתחותו הפיזית: שריריו מתפתחים והוא נעשה חסון. הדבר גורם למריה להתעניין בו והבומרנג לוקח חלק חשוב בקשר האינטימי הנוצר בין השניים. 
הבומרנג משמש חונך סמלי בתהליך החניכה שעובר הנער, דרכו מכיר הנער את כוחו הפיזי אך גם את כוחו הנפשי. באמצעות האימונים בהטלת הבומרנג קונה לעצמו המספר הגיבור את תכונת האיפוק, שהרי הוא רק מטיל את הבומרנג אך לא מעיף אותו. האימון בעצירת התנופה מלמד את המספר הגיבור את חשיבות האיפוק, תכונה חשובה בחיי האדם הבוגר. 
הבומרנג מהווה מעין המשך לזרוע של המספר הגיבור וכשהוא עובר ליד דלת בעל הבית שניצל את מריה הוא חושב עליו כעל כלי נשק וחושב על האפשרות לפגוע בו.  
בסוף הרומן נפרד הנער מהבומרנג ומעיף אותו. על אף שבומרנג מטבעו חוזר, הבומרנג של המספר הגיבור עף ללא שוב. העובדה שהבומרנג עף ולא חוזר מעידה על המסר החשוב שלומד המספר הגיבור על החיים, יש דברים שאינם חוזרים. אמו לא תחזור, דון רפנילו לא יחזור, וכך גם הילדות שלו, אותה מסמל הבומרנג, גם היא לא תחזור. העפת הבומרנג בסופו של הרומן עומדת אל מול מעופו של דון רפנילו. כנפיו של דון רפנילו משתחררות מתוך גופו הכואב והמיוסר ואף הבומרנג משתחרר מידיו של המספר הגיבור ו"בורח לדרכו בזנב של להבות ובקריעת עצמות". הבומרנג קשור אף למוטיב המעוף, המעוף ממונטדידיו הצפופה והמזוהמת למקום טהור ומתוקן כמו ירושלים. הבומרנג הופך להיות שותף סוד בו חולק המספר הגיבור עם מריה ודון רפנילו. הבומרנג משמש עבורו חונך המלווה אותו בתהליך ההתבגרות ועוזר לו להבחין בטוב וברוע הגדלים יחד עם גופו, ביכולת הבחירה שיש לו וביכולתו להתאפק. הבומרנג שומר עליו מפני הפחד  הרעש הפנימי, הפחד לגדול, הפחד מפני החיים ומהווה מעין חפץ מעבר סמלי בין הילדות ממנה הוא נפרד אל הבגרות אליה הוא נכנס. 








מוטיב המעוף 

מוטיב המעוף ברומן מופיע גם כמעוף מעשי  ממשי וגם כמעוף סמלי, כאשר הם למעשה קשורים אחד בשני. כבר מתחילת הרומן, עם קבלת הבומרנג, מלווה תחושת המעוף את הנער המתבגר. הוא עומד על גג הבניין, מקום הפתוח לרוח החופשית, ומתאמן בהטלת הבומרנג. לכל אורך הרומן הוא אינו מעיף את הבומרנג אך מתאמן שוב ושוב בתנועת ההטלה שלו עד לסיום הרומן בו הוא מעיף אותו לבלי שוב. על אף שטבעו של הבומרנג לשוב, הבומרנג של המספר הגיבור לא שב אליו, כמו שילדותו ממנה הוא נפרד לא תשוב אליו אף היא. בדומה לבומרנג, גם דון רפנילו, הסנדלר היהודי, החונך הרוחני של המספר הגיבור, עף בסיום הרומן מגג הבניין. לאורך הרומן שיתף דון רפנילו את המספר הגיבור בסוד הכנפיים שעתידות לצמוח מהגיבנת שעל גבו, עד שבסוף הרומן הוא לכאורה עף מן הבניין אל ירושלים. מעופו של דון רפנילו הוא ככל הנראה מעוף סמלי, המשקף את פרידתו של דון רפנילו מהעולם תוך שהוא משלים את ייעודו בתיקון החברה ובעלייתו הסמלית לירושלים. המעוף הממשי של הבומרנג והמעוף הספק ממשי ספק פנטסטי של דון רפנילו, קשורים למעוף הסמלי שחווה הנער המתבגר במהלך רומן החניכה, מעוף המשתקף בכריכת הרומן. הנער המתבגר חווה לאורך הרומן מעוף סמלי במהלכו הוא מתרומם מילדותו, נפרד ממנה ועף אל עבר הבגרות. המעוף הסמלי אף משקף את אחד מן המסרים המרכזיים אותם לומד הנער המתבגר באמצעות חונכיו השונים. הנער, ואתו אף הקוראים, לומד כי גם אם הוא נולד במקום בו מונטדידיו, מקום צפוף ומזוהם בו יש שחיתות מוסרית כמו זו של בעל הבית ובעל בית הדפוס, הוא יכול להתרומם מן הסמטאות הצפופות והמזוהמות ולעלות אל גג הבניין, לא רק באופן הפיזי  ממשי אלא גם במובן הסמלי, שהרי גג הבניין מהווה מעין הר אד-ני בתוך מונטדידיו. המעוף יכול לסמל את יכולתו של האדם לבחור אלו מן חיים יהיו לו, גם אם הוא גיאוגרפית הוא חי במונטדידיו הוא יכול בנפשו לעוף משם ולחיות חיים של הר אד-ני, חיים של תיקון, חסד וניקיון כפיים. בסיום הרומן מתאחדים המעופים השונים, מעוף הבומרנג, מעופו של דון רפנילו והמנהג הנפוליטני של השלכת החפצים הישנים בלילה של ה- 31 בדצמבר, לכדי מעוף אחד בו משלים המספר הגיבור את תהליך החניכה שעבר. 














סיום הרומן 

סיום הרומן מתרחש על רקע חגיגות השנה החדשה וכמו השנה שזה עתה הסתיימה, גם דון רפנילו והנער המתבגר משלימים כל אחד תהליך שליווה אותם לאורך הרומן  דון רפנילו עולה אל גג הבניין ועף ממנו אל ירושלים והנער המתבגר מעיף לראשונה את הבומרנג. לשני רגעי מעוף אלו קדמו הכנות רבות. דון רפנילו מפסיק לקבל נעליים לתיקון ומסיים לתקן את כל הנעליים שהיו אצלו. הוא נפרד לשלום ממאסט אריקו אשר אומר שהוא קנה כרטיס באוניה שמפליגה לארץ הקודש, אך הנער מאמין שדון רפנילו מתכוון להשתמש בכנפיים שצמחו לו בתוך הגיבנת כדי לעוף לירושלים. גם הנער מתכונן, הוא מרגיש שהבומרנג שצמוד לגופו כבר רוצה לעוף ומשמיע קולות כמו הכנפיים שבתוך הגיבנת של רפנילו. הוא מרגיש כאילו שהבומרנג כאילו שהוא פועם בתוך ליבו, ומתכנן לפרטי פרטים כיצד יעיף אותו, כיצד יכוון אותו ובאיזו יד ישליך אותו. הנער עולה אל הגג בערב ראש השנה האזרחית החדשה, בערב בו אנשי נפולי זורקים את החפצים הישנים. רגע זה מסמל את השלמת תהליך ההתבגרות של הנער, בו הוא נפרד מילדותואביו לא נמצא איתו, אמו נפטרה והוא נשאר ללא חסות ההוריםרק מריה שתרמה להתבגרותו נמצאת עמו והיא תמשיך עמו לחייו הבוגרים. הנער נפרד גם מהבומרנג ומדון רפנילו, אשר תרמו שניהם להתבגרותו ולעיצוב אישיותו. דון רפנילו אמנם עזב מבחינה פיזית אבל תמיכתו הרוחנית נשארת. 
לאחר שהמספר הגיבור נפרד מהבומרנג ומדון רפנילו, הוא מצליח לנצח את בעל הבית ולשחרר את מריה מן הצל שהטיל עליה. רפנילו הטוב עולה לשמיים, ואילו בעל הבית הרע נזרק יחד עם החפצים הישנים. הנער כבר בוגר ומסוגל להגן על עצמו ועל מריה. כפי שנפתחת שנה חדשה, נפתח הפתח לעתיד חדש עבור המספר הגיבור ומריה, ושמיכתו של דון רפנילו המכסה אותם, מסמלת את ההגנה הרוחנית שדמותו של דון רפנילו תמשיך לספק עבורם. בסיום הרומן חווה הנער המתבגר מספר פרידות: הפרידה שקדמה לסיום  הפרידה מאמו, פרידה מהבומרנג ופרידה מדון רפנילו אשר במישור הפנטסטי עף אל ירושלים ובמישור הריאליסטי עף אולי אל מותו. כל הפרידות הללו קשורות לפרידה המרכזית המלווה את תהליך ההתבגרות אותו הוא עובר, הפרידה מן הילדות שלו. המספר הגיבור מבין שישנם דברים שילכו לבלי שוב וכך גם ילדותו. הוא חותם את תהליך החניכה שעבר בצעקה גדולה המשחררת מגרונו את קולו שהשתנה, צעקה אשר כבר אין לה מקום על גליל הנייר, ביומן אותו כותב הנער  הלא הוא הרומן, שכן צעקה זו כבר שייכת לסיפור אחר, להיותו אדם בוגר. 











תיאורי המרחב ושם הרומן  גם במונטדידיו אפשר לחיות חיים של הר אד-ני 

לפניכם המרחבים השונים המופיעים ברומן. 
כתבו ליד כל אחד מן המרחבים מה מאפיין אותו ואלו דמויות נקשרות אליו.  

תמונה[ציור]הר אד-ני בירושלים  
[ציור][ציור][ציור][ציור][ציור] 




גג הבניין 
[ציור][ציור][ציור][ציור][ציור][ציור][ציור] 







הבניין, הסמטאות הצפופות והמזוהמות במונטדידיו 
תמונה[ציור][ציור][ציור][ציור][ציור][ציור][ציור] 






הרומן "הר אד-ני" מתרחש בשכונה בשם מונטדידיו, שפירושה המילולי הוא הר אד-ני. זוהי שכונה צפופה ומזוהמת. "הר אד-ני" הפיזי  גיאוגרפי, נמצא בירושלים, לשם חולם דון רפנילו להגיע. הר אד-ני הגיאוגרפי, הוא מקום מקודש, הנתפס כמקום בו שורה שכינה ובו ניתן להיות קרוב אל אלקים. בשל כך, לא כל אדם ראוי לעלות אליו, אלא רק אנשים נקיי כפיים, מוסריים וטובי לב. כמו שנאמר בפסוק מספר תהילים, אותו מצטט דון רפנילו: "מי יעלה בהר אד-ני נקי כפיים ובר לבב". במבט ראשון נראה שיש פער עצום בין מונטדידיו, השכונה הצפופה והמזוהמת, שקיימת בה בין השאר שחיתות מוסרית המשתקפת בדמויותיהם של בעל הבית ובעל בית הדפוס, לבין הר אד-ני, המקום המקודש והטהור. עם זאת, במהלך הרומן מתברר כי הר אד-ני אינו רק מקום פיזי, גיאוגרפי, אלא אף מקום סמלי  נפשי, בו יכול כל אדם לחיות אם רק יבחר בכך. לאורך הרומן מופיעות דמויות שונות המוכיחות באופן התנהלותן שגם במונטדידיו ניתן לחיות חיים של הר אד-ני. מאסט אריקו נוהג באכפתיות ובהגינות כלפי עובדיו, דון רפנילו מתקן נעליים ללא תמורה ומחנך את המספר-הגיבור ואת הסביבה כולה לחיים של חסדטהרה ותיקון. גם מריה, הנערה הצעירה, מראה באמצעות סיפור חייה שניתן לתקן את המעוות, ובאמצעות הזוגיות הכנה והנקייה עם המספר הגיבור היא מתקנת את גופה ואת נפשה. האפשרות לתיקון, גמילות החסדים, אהבת האדם, ההגינות והאכפתיות  כל אלו מראים שהר אד-ני אינו רק מקום גיאוגרפי, אלא אף מקום סמלי, עמדה נפשית בה יכול כל אדם לחיות ועל פיה להתנהל. במבט לאחור ניתן להבין שגם במונטדידיו קיים לו מעין הר אד-ני, והוא גג הבניין. שם ניתן להרגיש את הרוח, שם תלויה הכביסה הנקשרת אל ניקיון וטהרה. שם לומד הנער מהו כֹּח ואיפוק באמצעות האימון בהטלת הבומרנג, שם נרקמת האהבה הראשונה בין המספר הגיבור למריה, המושתתת על כבוד ואהבה. משם עף דון רפנילו בדרכו לירושלים (במישור הפנטסטי) ושם משלים המספר הגיבור את תהליך ההתבגרות אשר ליווה אותו לאורך כתיבת היומן, הלא הוא הרומן שלפנינו. הר אד-ני אם כן, אינו שוכן רק בירושלים, אלא נמצא בלבו של כל אחד, בכל זמן ובכל מקום, אם רק יבחר בכך. גם במונטדידיו אפשר לחיות חיים של הר אד-ני. 





רומן חניכה  "אצלנו חייבים לגדול בריצה" 
התהליך העומד במרכז הרומן, תהליך המגדיר את הרומן כרומן חניכה, הוא תהליך ההתבגרות שעובר הנער המתבגר, המספר הגיבור. הוא מפסיק ללמוד בבית-הספר בגיל 13 ויוצא לעבודה. זהו גיל צעיר מאוד, שמשמעותו המידית היא התבגרות מהירה. אמו של הנער חולה ואביו עסוק בטיפול בה. כתוצאה מכך, הנער נטוש ולומד להסתדר בכוחות עצמו, ללא הגנת ההורים החיונית כל-כך בגילו הצעיר. מותה של האם ואבלו הממושך של האב, הופכים את נטישתו של הנער לתמידית. הוא הופך להיות אחראי בלעדי לחייו ומכאן שתהליך התבגרותו מואץ. המצב הכלכלי הירוד בו חיה משפחתו של הנער, מחייב אותו לעבוד קשה כשוליה ולדאוג לפרנסה – אחריות שהיא ללא ספק מבגרת מאוד. החונך הרוחני של המספר הגיבור, דון רפנילויהודי ניצול שואה, חולה סרטן, מעניק בסיפור חייו לנער את תמונת קיום עולם המבוגרים האמיתי. ממנו לומד הנער כמה מהערכים הנעלים ביותר: יושר, טוב-לב, נדיבות, חריצות ושמחת-חיים. מחלתו של דון רפנילו והתמודדותו המיוחדת משמשים לנער מודל לחיים נכונים. 
הנער מתנדנד בין העולמות – מצד אחד תמימותו הילדותית מקשה עליו להיפרד מהבומרנג, שמא לא יחזור, ומצד אחר הוא חווה את האכזבה המרה של הבגרות ומבין ברגישותו כי "לא הכול טוב בגדילה של הגוף, יחד גדל גם הרוע". הוא לומד כי עם הגוף גדל גם כוח מר שמסוגל לתקוף, ומתוודע לעצבות ולייאוש. כדי לחיות וגם כדי לעוף, אין מנוס ממהלומות.  
הנער מתפתח מבחינה פיזית – גופו גדל ומתחזק, קולו מתחלף ותשוקה מינית לא מוכרת מפעמת בו. כל אלה מסמנים מהלך טבעי של התבגרות. הקשר הרומנטי עם מריה מבגר את הנער. מריה, למרות גילה הצעיר, מנוסה כבר בכיעור של עולם המבוגרים, מעניקה לנער חום ואהבה והוא מכיר דרכה את גופו. התבגרותו מזורזת נוכח חשיפתו לצד המתועב של הגוף – הוא מתוודע לניצולה המיני של מריה על ידי בעל הבית וגם הוא עצמו קורבן לסטיותיו המיניות של דון ליבוריו, בעל בית הדפוס. 
בשיאו של תהליך ההתבגרות שעובר המספר הגיבור ניתן לראות את גיבוש הזהות האישית. הברית המופלאה הנוצרת בין הנער לבין מריה, מעצימה את עצמיותם של השניים, ומתוך האהבה צומחת תחושת ה'אני': "מריה אומרת שאני ישנו. אני שואל, לא יכולתי להבחין שאני ישנו בעצמי? כנראה שלא. כנראה יש צורך באדם אחר שמודיע". כך בפשטות, מתבגר הנער עוד בטרם רכש את הכלים האינטלקטואליים להבין את פשר השינוי המנטאלי המתחולל בנפשו. תהליך ההתבגרות והחניכה מגיע לידי השלמה בסיום הרומן, עם השלכת הבומרנג, הפרידה מדון רפנילו, ההבנה שדברים שהלכו לא ישובו, הבסת בעל הבית והצעקה הגדולה המשחררת את קולו הכלוא של המספר הגיבור ופותחת את חייו כאדם בוגר. 







משמעות הרומן  רעיונות מרכזיים 

  • הרומן כסיפור התבגרות וחניכה. היצירה עוקבת אחר תהליך התבגרותו המהיר של הנער המספר, כאשר הוא מסתייע בשלושת החונכים שלו: מאסטרו אריקו, דון רפנילו, הסנדלר היהודי טוב-הלב ומריה, שכנתו האהובה. 
  • הרומן מציג תמונת עולם מציאותית של סובלנות ואהבה לצד ניכור ואכזריות. באמצעות תיאור הברית המופלאה שבין הנער לבין מריה ובינו לבין דון רפנילו, מעביר דה לוקה מסר מעודד באשר לכוחה של החברות להכריע את הרוע האנושי. טוב-לב ונדיבות אנושית אפשריים גם על רקע של ריקבון מוסרי. הרומן מדגיש את חופש הבחירה של האדם ואת יכולתו להכריע בין טוב לרע, ביכולתו לבחור במעשיו לחיות 'חיים של הר אד-ני'. 
  • הרומן מקדם ערכים של כבוד לזולתכבוד להורים – הנער המשתוקק לצאת מהנגרייה הסגורה להתענג בשמש החורפית, חושב על אביו העובד בתוך מחסני האניות: "מגיע לו יותר מאשר לי, אני רק בעצבות הראשונה". הנער מודע לקושי של אביו לדבר איטלקית ואומר: "הוא רצה לדבר איתי, נתן לי חשיבות. לא אמרתי כלום. הסתכלתי בו ישר בפנים. זה מעט, רק לשבת מולו ולתת לו את כל הקשב שאני יכול, בלי לזוז ועם העיניים". כבוד לאישה – למרות הפגיעה האנושה במריה, בולט הספר במחשבה האחרת ביחס לנשים: "לגברים אין הכבוד ללדת", אומר דון רפנילו. "כל מה שהיא עושה עשוי טוב", אומר הנער על מריה, מתוך גאווה בה על יופייה וחוכמתה. "מאורסים עושים מהלכים שווים", הוא אומר אחרי אחת הנשיקות הראשונות שלהם. האב המתאר את אשתו החולה: "אם היא הולכת, אני נשאר ידית בלי דלת". כולם ביטויים של כבוד אמיתי לנשים, מתוך זוגיות מופתית והערכה כנה. כבוד לכל אדם באשר הוא אדם – הנער נוהג בכבוד כלפי מאסטרו אריקו המעסיק שלו, השוער, הכובסת, איש הפיצה ולמעשה כלפי כל אדם. כבוד זה בולט אף ביחסו של מאסטרו אריקו לעובדיו, יחס הוגן, מכבד ואכפתי. 
  • הרומן מעמיד על נס את חשיבות הכנות והיושר – הנער המתבגר שמדבר רעות על בעל הבית הידוע לשמצה, ננזף על-ידי מאסטרו אריקו. הנער מגיב כמי שלקח לתשומת לבו את איסור הוצאת לשון הרע: "צבטתי את עצמי בפרצוף מרוב בושה על שדיברתי מאחורי הגב. או שאומרים בפרצוף או ששותקים." כך הוא מציב את הכנות והישירות כערכים ראויים שיש לשמרם. 
  • הרומן מדגיש את כוחה של האהבה בהתמודדות עם צער העולם. הנער חווה מוות טרגי במשפחה, מריה חווה ניצול מיני מתועב מצד בעל הבית שלה. אהבתם של השניים צומחת מתוך עצב החיים. דון רפנילו אומר ש"גם עם חיים עצובים צריך לעשות דברים", ואכן הנער ומריה באופטימיות המפוכחת שלהם מאירים את החושך שבחיים באור אנושי, מוצאים את הדרך להפוך את הכאב לחסד ולזהות את האושר שהחיים מזמנים.  




שאלות בגרות על פרק הרומן 
  1. תיאור המרחב (מקום, נוף, סביבה) ברומן משמש כאמצעי לאפיון הדמות המרכזית ו/או להבעת משמעות היצירה. הדגם קביעה זו על פי רומן שלמדת. 
  1. שם הרומן עשוי לבטא נושא ביצירה או לבטא משמעות סמלית. הדגם קביעה זו על פי רומן שלמדת ובסס את דבריך. 
  1. תאר בקצרה את הסיום של הרומן והסבר את התרומה של הסיום להבנת משמעות היצירה. 
  1. הצג בעיה מרכזית (בעיה מוסרית, דתית, חברתית, לאומית וכו') הבאה לידי ביטוי ברומן. 
הסבר והדגם כיצד מוצגת בעיה זו (למשל באמצעות הדמויות, התפתחות העלילה או מוטיבים מרכזיים). 
  1. מחבר של רומן משתמש בדרכים מגוונות כדי להציג ולאפיין את הדמויות ביצירתו. ציין שלוש דרכים כאלה, הסבר והדגם על פי דמות או דמויות ברומן. 
  1. הדמות נמצאת במאבק (קונפליקט) עם עצמה או עם סביבתה. תאר את המאבק על פי רומן שלמדת. 
  1. יחסי משפחה ברומן שלמדת  תאר את הדמויות במשפחה את היחסים ביניהן. מה דעתך על יחסים אלו? 
  1. מוטיבים וסמלים מסייעים ותורמים לעיצוב הדמויות והעברת מסרים שונים ברומן. בחר בשני מוטיבים ו/או סמלים באחד הרומנים שלמדת, וכתוב מהו תפקידם ברומן. 


תזכורת  מבנה תשובה 
פתיחה  שם היצירה 
              רקע כללי על היצירה 
              הצגת הטענה המרכזית בתשובה 
גוף התשובה  מענה על כל חלקי השאלה תוך התייחסות לשלושת המוקדים: 
                      תוכן, אמצעי עיצוב ומשמעות. (ניתן לסדר את גוף התשובה ע"פ הסדר הבא: 
                      טענה  הסבר  הוכחה  משמעות). 
סיכום  מספר משפטים קצרים המסכמים באופן בהיר ותמציתי את עיקר התשובה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה