יום שני, 28 באוקטובר 2013

היבטים שונים של הסיפור הר אדוניי

בעיר מונטדידו ניכר הפער בין העשירים והעניים: זה בא לידי ביטוי שהעשירים אינם מסתפרים והעניים עם שיער קצוץ ומגולח כנגד הקינים, לעניים בבית הספר מחלקים ריבת חבושים (אוכל לא טעים במיוחד - מחלקים במיוחד)
הסיפור מתרחש במונטדידו, שכונה בתוך נפולי שבאיטליה. זוהי עיר צפופה, בסיפור הוזכר כי יש את היכולת להעביר יום שלם בלהגיד שלום לאנשים, או שאין מקום אפילו לירוק.
שפת הרחוב של נפולי - היא נפוליטנית ואילו השפה הכתובה, השפה האינטלקטואלית, ברמה הגבוהה היא איטלקית.
לילד יש יתרון ברור על אביו, בידע השפה האיטלקית - האב מנסה ומתאמץ ולומד מטעם, ארגון הסוורים, (הוא עובד בנמל) ללמוד את השפה הזאת.

ביום ההולדת השלושה עשרה מקבל הנער מתנה מאביו: בומרנג, ומתנה מאימו: מכנסיים, מטבע הדברים המכנסיים אינם מוזכרים בהמשך היצירה ולא מילאו צורך משמעותי בחיי התבגרותו של הנער ואילו המתנה מאביו הבומרנג מוזכרת לאורך כל היצירה ומהווה סוג של תחליף ומקור כוח לילד.
בומרנג הוא כלי נשק מאוסטרליה, הוא מקנה לנער כוח וביטחון, הנער נושא את הבומרנג הזה תמיד (בהתחלה בסתר - אחר כך יותר בגלוי)

התבגרות משמעותה עיצוב עצמי
בוגרים משמעותיים תחליפים עבור הנער בשנות התבגרותו:

מריה - שלוש עשרה השנים שלה גדולות משלוש עשרה השנים שלו, והיא מכירה את הגועל של החיים: הוריה של מריה מהמרים, המשפחה שלה הכריחה אותה לשלם בגופה לבעל הבית כדי שכך יוכלו להתקיים ולהישאר בדירתה.

בספר נאמר, מאורסים עושים מהלכים שווים - זאת אומרת הם הגיעו לשוויון, היא היית המובילה, המדריכה בנושא המיני ולאט לאט הם השתוו - והם עושים צעדים באופן שווה.

נאמר גם בספר, שבנפולי מתבגרים בריצה, זאת אומרת הכל קורה כל כך מהר.

מרייה ממלאת את התפקיד הנשי בחיי הנער בתור בת זוג ובתור אימא דואגת - עקרת בית.


מאסט אריקו ממלא את תפקיד "האב החומרי". הוא בעל הנגרייה אשר נמצא בנפולי שנים רבות. הוא אדם חזק ומאיים.
בשעת האבל של הנער הוא סגר את הנגרייה, במות אימו של הנער.
מעניק לילד ביטחון.
הזמין אותו לארוחה בחג.

דון רפנילו ממלא את תפקיד "האב הרוחני", הוא שונה מאוד מהנער, קודם כל הוא לא נוצרי כמו הנער והוא יהודי. דון רפנילו הוא פליט ולא תושב המקום זאת לא העיר שלו, הוא הגיע לכאן בטעות אבל החליט להישאר. דון רפנילו מסקרן מאוד את הנער אשר מנסה לדלות כמה שיותר פרטים עליו. 

רפינלו סובל משינה לא עמוקה ולא רצופה, בעקבות כאבים עזים בגיבנת שלו. בשואה מחסור נוראי שגרם למוות של ממש - מחסור של נעליים, הוא המחסור שהוא מצא בנפולי, את המחסור הזה הוא יכול למלא ולכן הוא מרגיש משמעותי וחשוב בנפולי - בעצם עיסוקו בסנדלרות.

דון רפנילו אמר כי לכל אחר מאיתנו יש מלאך, או שהוא התכוון שהמלאך הוא, הוא עצמו: רפנילו, ושהמלאך יעזוב, הנער יצטרך למצוא מלאך אחר (רפנילו חולה ולכן יעזוב בקרוב), או שניתן לפרש את זה כך: שהמלאך הוא הנער, ובכך דון רפנילו מחמיא לילד, ואומר לו שאם הוא בעצמו יעזוב הוא יצטרך למצוא מלאך אחר (מישהו במקום הנער שנחשב למלאך) בשני הפרשנויות אנו רואים שדון רפנילו קשור מאוד אל הנער, קירבה עזה, והדדיות.
דון רפנילו מכין את הנער לחיים בצורה של התבוננות חיובית.
דון רפנילו אומר לנער שאימו חולה מאוד, שהוא הולך למות - החיים הם זוועה, אבל דון רפנילו מלמד אותו להסתכל בזווית חיובית, לא חייבים לסבול מפרידה.
דון רפנילו מזכיר תנאים קשים מאוד מהשואה (כמו שתיית שלג) הוא מסביר גם שאי אפשר לכסות את המציאות ואי אפשר להעלים או לטאטא אותה, הסתרתה וכיסויה לא יעלימו אותה.
דון רפנילו אוכל אוכל פשוט אבל בזווית ראייה אחרת ליד נר זה נראה אוכל יותר טוב.

מי שיעלה להר אדוני צריך להיות נקי כפיים ובר לבב - זאת אומרת צדיק שלם, לא חוטא אפילו במחשבות.

תנאים קשים מראות קשים - הוא עמד בכל המבחנים האפשריים ולכן זכאי לעלות להר אדוני.
תפקידו הוא לספר את הסיפור ולהוריש אותו - הוא מקיים את והיגדך לבניך.

במונטדידיו נהוג בסוף השנה לזרוק את כל החפצים הישנים מהחלון, רפנילו מתכנן לעוף כאשר זה יקרה.
כאשר הוא מתגעגע הוא לא מרגיש בחיסרון הוא מרגיש בנוכחות - עושה למחשבות מה שהוא עושה לנעליים - מניח אותן על הדוכן הפוכות




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה