יום שלישי, 26 במרץ 2013

יחסי הכוחות והיתרונות היחסיים של כל צד ערב הפלישה הסיבות שהניעו את מדינות ערב לפלוש לא"י היעדים של מדינת ישראל המתווה הכללי של המלחמה - מאפייני ארבעת שלבי חלק ב'


יחסי הכוחות והיתרונות היחסיים של כל צד ערב הפלישה


q     הצבאות הערביים היו חסרי ניסיון קרבי, לעומת הכח היהודי שכבר נלחם מנובמבר 1947 וחלקו אף השתתף במלחמת העולם השניה ואילו צבאות ערב  לא השתתפו במלחמת העולם השנייה וכל ניסיונם היה בדיכוי מרידות שבטיות ובפיזור הפגנות דבר שגרע מיכולתם הצבאית.
q     המוטיבציה, רוח הלחימה, התובנה שמדובר במלחמת קיום , ההסכמה הלאומית סביב מטרות המלחמה,  הפיקוד האחיד שידע לקבוע סדרי עדיפות והמיצוי של האוכלוסיה היהודית בחזית ובעורף, איפשרו לכוחות צה"ל, לאחר שהתאוששו בחודש הראשון והצליחו לבלום את הפלישה, להעביר את היוזמה לידיהם ולהביס את צבאות ערב.
q     החל מהקמת המדינה נפתחו שערי הארץ לעליה והכנסת אמצעי לחימה, החל גיוס חובה גורמים מצטברים שהעצימו וחיזקו את הכח היהודי.
q     למרות נתונים אלה יחסי הכוחות (15.5.48) נטו לטובת צבאות ערב,    4 מדינות ערב בסיוע של כח משלוח צבאי עיראקי אל מול מדינה בת יומה.
q     שוויון יחסי מספרי בכוחות כ -  30.000 חיילים בכל צד.
q       היתרון הגדול של צבאות ערב התבטא באיכות ובכמות כלי הנשק והציוד שעמד לרשותם היה עדיף בהרבה על  זה שהיה בצד היהודי:
           מטוסי קרב 0 מול  74
           תותחי שדה 5 מול 140
           טנקים 1 מול 40 
           משוריינים 120 מול 500
q       יתרון נוסף לערבים היה בכך שחיילי צבאות ערב היו רעננים וששים
     לקרב, כשמולם עמדו הלוחמים היהודיים שהיו מותשים לאחר חודשים ארוכים של קרבות.
q      רמת המוטיבציה והזדהות עם המטרה גבוהה יותר בקרב היישוב היהודי.
q      לא כל כוחן הצבאי של מדינות ערב נשלח למלחמה, חלק מכוחות העילית נשאר לשמור על המשטר...בבית.
q     צבאות ערב לא הצליחו ליצור פיקוד משותף ולכן סוכם כי כל
    צבא ילחם בגזרתו. דבר זה גרע מהיכולת הערבית.
q      צבאות ערב נתקלו בקשיים לוגיסטיים ניכרים בתחזוקת
    הכוחות ממרחקים וכן במחסור חמור בתחמושת ובחלפים.
q      חלק מהכוחות הצבאיים של מדינות ערב היו דרושים
    לשמירה על המשטר ולכן הכוחות שהוקצו לא"י היו קטנים 
    יחסית ולא מספיקים על מנת להכריע את המלחמה.
q      הצורך ליטול אחריות על האוכלוסייה האזרחית הערבית
    בא"י, בהעדר שלטון ערבי עצמאי, העסיק את הצבאות
    ערביים  במשימות שלא היו מוכנים להן.


המניעים של מדינות ערב לפלוש לא"י

q     המטרה של מדינות ערב הייתה לחסל את קיומה של ישראל כמדינה, למנוע את חלוקת הארץ וסיוע לערביי ארץ ישראל.
q     החשש מהקמת מדינה יהודית  והרצון המשותף של כל המדינות הערביות "לעקור את הנגע הציוני מעל אדמת המזרח התיכון".
q     התגייסות ועזרה לערביי א"י במלחמה , הן גם חששו שיואשמו ע"י העולם הערבי והמוסלמי בהפקרת ערביי ארץ ישראל.
q     תחרות פנימית בין המדינות הערביות, הרצון של חלק מהמדינות לתפוס שטחים בא"י ולהשתלט עליהם. מדינות ערב בפלישתן לא באו רק להציל את ערביי א"י אלא באו לספח שטחים לעצמן.


הסיבות שהניעו את מדינות ערב לפלוש לא"י
         ירדן - המנהיג הבולט בשאיפה זו - עבדאללה מלך ירדן.
         הוא שאף ליצור ממלכה גדולה משני עברי הירדן, אשר יהיה לה מוצא לים התיכון ותהיה לה גם שליטה על ירושלים. (הוא התנגד ליצירתה של מדינה פלשתינית). לעזרתו נרתם בית המלוכה העירקי.


         סוריה - חששה מכוונתו של עבדאללה להקים מדינה גדולה והצטרפה ללחימה כדי לבלום את עבדאללה.
         הדרך לעשות זאת לדעת סוריה היה באמצעות הקמת מדינה פלשתינאית בתחומי א"י. זו הסיבה העיקרית לכך שהסורים עמדו לצדו של המופתי. 
         בנוסף, סוריה שאפה לספח לשטחה את השטחים שבצפון הארץ.


מצרים –  פארוק מלך מצרים, (שלא היו לו כוונות להתערב במאבק) חשש מהתחזקותו של עבדאללה מלך ירדן, תהליך אשר לפי דעתו היה עלול לערער את מעמדו כמנהיג העולם הערבי. לכן החליט  ליטול חלק במאבק .
 יעדם היה לכבוש את הרי יהודה ושומרון ולהקים שם מדינה פלשתינית בחסות מצרית.
 המצרים שאפו להשתלט על הנגב ועל כל אזור החוף עד לחוף ת"א, דבר שהיה מקנה להם שליטה מלאה באגן המזרחי של הים התיכון והיה מעלה את יוקרתה של מצרים בעולם הערבי.  



לבנון –נחשבה לקטנה והחלשה ולא הייתה מעוניינת לקחת חלק בקרבות, אולם מנהיגיה החליטו לנצל את ההזדמנות כדי להרחיב את תחומי שלטונם.




היעדים של מדינת ישראל
         שמירה על עצם קיום המדינה.
         לבלום את פלישת צבאות ערב.
         הבטחת השליטה בשטחים שנועדו למדינה היהודית.
         השתלטות והתרחבות לאזורים נוספים מתוך שיקולים בטחוניים, דמוגרפיים והתיישבותיים, להגן על היישובים ולמנוע את נפילתם כמעט בכל מחיר במיוחד ירושלים והדרך אליה.
         התארגנות צבאית- הקמת צה"ל, למעשה בניית הצבא תוך כדי מלחמה הבאת נשק ואמצעי לחימה


המתווה הכללי של המלחמה - מאפייני ארבעת שלבי חלק ב'

א. חודש ראשון:  פלישת צבאות מדינות ערב ובלימתן בתום חודש זה,הקמת צה"ל,כשלון בפריצת הדרך לי-ם ונפילת העיר העתיקה בירושלים.
ב. הפוגה ראשונה – הצלחת ישראל להעצים את כוחה הן במס' המגוייסים והן בכמות הנשק ואיכותו, פרשת אלטלנה ופריצת דרך בורמה לי-ם
ג. קרבות עשרת הימים : הצלחה בהדיפת הכוחות הפולשים בצפון, כיבוש נצרת והגליל התחתון,הצלחה חלקית במבצעים במרכז וכשלון בדרום.
ד. הפוגה שניה והכרעת המלחמה – שחרור הגליל וחדירה לתוך לבנון, הדיפת המצרים ושחרור הנגב וכניסה לתוך סיני, שחרור אילת חתימת הסכמי שביתת הנשק.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה