יום שני, 4 במרץ 2013

דברים פרק י'ח א-ח: ענייני כהונה ולוויה. ט-יג: איסור עשיית תועבות גויי הארץ. פס' יד-כב: נביאים בישראל.



דברים פרק י'ח
נושאי הפרק:
א-ח: ענייני כהונה ולוויה.
ט-יג: איסור עשיית תועבות גויי הארץ.
פס' יד-כב: נביאים בישראל.
 
פס' א-ח: ענייני כהונה ולוויה.
פס' א:'לא יהיה לכוהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל'...
התורה חוזרת ומצווה כי ללויים אין נחלה בא'י כי ה' הוא נחלתם.
בפס' ג-ה, התורה מונה שלוש מתנות הניתנות לכהן מחוץ למקדש:
1) זרוע,לחיים וקיבה- השוחט בהמה טהורה מצוות עשה שייתן לכהן זרוע,לחיים וקיבה- חלקים מהבשר המובחר מכל בהמה לאחר שחיטתה.
2) תרומה גדולה - נתינת חלק ראשון ממאכלי דגן תירוש ויצהר.מהתורה אין שיעור,לפי חז'ל:1:40- עין טובה,1:50- עין בינונית,1:60- עין רעה.
3) ראשית הגז - נתינת הצמר המובחר שאדם גוזז מצאנו.מהתורה אין שיעור,ולפי חז'ל, החיוב בראשית הגז הוא 5 כבשים ומשקל גיזת כל אחד מהם הוא לפחות משקל 12 סלע.
התורה מביאה שני נימוקים לכך שהכוהנים והלווים מקבלים מתנות מהעם:
1) פס' ה: 'כי בו בחר ה' אלוקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה''..- הם עובדים בבית המקדש וצריך לדאוג לפרנסתם.
2) פס' א: 'לא יהיה לכוהנים הלויים כל שבט לוי חלק'..- מכיוון שהם לא יוצאים למלחמות,אין להם חלק בשלל כמו כל השבטים.
פס' ו:'וכי יבוא הלוי מאחד שעריך'...
מדובר בכהן שבא להקריב קורבנות נדבתו או חובתו או שעלה לרגל באחד משלושת הרגלים,בזמן שמשמרתו אינה עובדת במקדש.מותר לו להתחלק עם הכוהנים שבאותה משמרת בעורות ובבשר שעירי חטאות,אך לא בקורבנות הקבועים המגיעים לכוהני המשמר של אותו יום.
 
פס' ט-יג: איסור עשיית תועבות גויי הארץ
פס' ט-י'ג: איסור עשיית כשפים ודרישת עתידות באמצעות מעוננים וקוסמים.
פס' ט:'..לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם'..
רש'י:'לא תלמד לעשות'- אבל אתה למד להבין ולהורות'.
רש'י לומד שאסור ללמוד את דרכי הכישוף בכדי לבצעם,אבל מותר ללמוד את עקרונות הכישוף בכדי ללמד אחרים את המותר והאסור בדברים אלה.
בפס' י-י'א ישנו פירוט של סוגי הכישוף:
1) 'מעביר בנו וביתו באש'- טקס של ע'ז בו מעבירים בנים או בנות בתוך מדורות.
2) 'קוסם קסמים'.
3) 'מעונן'- קובע סתם שלפעולה מסוימת מתאים זמן מסוים.
4) 'מנחש'- קובע את מעשיו על פי כל מיני אירועים שקורים לו,כמו:מקלו נפל מהיד בגלל שחתול שחור עבר.
5) 'מכשף'- עושה כאילו יכול לגבור על חוקי הטבע.
6) 'וחובר חבר'- מחבר ע'י לחשים חיות או נחשים למקום אחד כדי שלא יזיקו.
7) 'ושואל אוב'- מעלה רוחות מתים.
8) 'וידעוני'- שם עצם חיה בפיו ומדבר בעזרת כישופים.
9) 'ודורש אל המתים'- שואל בעזרת גולגולת.
כל המעשים של הגויים מכונים בתורה 'תועבות',והתורה מזהירה אותנו לא ללכת בדרכים האלה כי הכול שקר.
רמב'ן אומר כי זוהי מצווה מבוארת,הנזכרת כבר בספר ויקרא בפרקים י'ח,י'ט,כ'.התורה חזרה על מצווה זו בספר דברים כי:1) הדבר עומד להיות מאוד מעשי לקראת כניסת ישראל לא'י,שבה הם עלולים להיות מושפעים מהכנעניים ההולכים אחרי מכשפים ומגידי עתידות.2) בפרשה זו נתחדשו מספר דברים: פירוט דרכי העתידות של הכנעניים,הניגוד הקיים בעמ'י ע'י נביא-לבנ'י יש נביא שהוא יגיד את העתיד עפ'י ה' ולו צריך להישמע.
פס' י'ב:'כי תועבת ה' כל עושה אלה ובגלל התועבות האלה ה' אלוקיך מוריש אותם מפניך'.
העונש של מי שהולך בדרכי הגויים הוא גלות.
פס' י'ג:תמים תהייה עם ה' אלוקיך'.
רש'י:'התהלך עימו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות,אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהייה עימו ולחלקו'.
הציווי בפסוק זה הוא לסמוך על הנהגת ה' ולא לחקור ולדרוש את העתיד.
 
פס' יד-כב: נביאים בישראל - נביא בישראל כתחליף למעוננים וקוסמים.
פס' י'ד:'ואתה לא כן נתן לך ה' אלוקיך'
בניגוד לתפיסה המוטעית של הגויים,שפונים לשאול על העתידות אצל קוסמים ומעוננים,התורה קובעת לנו שמותר לפנות רק לנביא אמת בכדי לדעת את העתיד.
תכונותיו של נביא אמת:
1) פס' ט'ו:'..נביא מקרבך מאחיך כמוני'- הנביא צריך להיות מעם ישראל ולא גוי.
2) פס' י'ח:'ונתתי דבריי בפיו'- הנביא צריך לדבר את כל מה שה' יצווה אותו ולא להמציא דברים.
פס' ט'ז:'ככל אשר שאלת מעם ה' אלוקיך בחורב לאמור לא אוסיף לשמוע את קול ה''.
פס' י'ז:'ויאמר ה' אליי הטיבו אשר דיברו'.
קושי - נאמר:' ככל אשר שאלת מעם ה' אלוקיך',והרי העם פחד לשמוע את קול ה' כי הוא אמר בהר סיני:'לא אוסיף לשמוע את קול ה''- האם על זה משבחים אותם?
רמב'ן משיב:'לא השלים הכתוב בכאן השאילה ששאלו'.
בפרקנו חוזר משה רק על תחילת דברי העם שנאמרו בחורב,אך בהמשך העם ביקש לשמוע את משה במקום ה', ועל זה ה' אומר 'היטיבו אשר דיברו'.
פס' י'ט:'והיה האיש אשר לא ישמע אל דבריי אשר ידבר בשמי,אנוכי אדרוש מעימו'.
ישנה חובת ציות לדברי הנביא ומי שאינו נשמע לו מקבל עונש שנאמר:' אנוכי אדרוש מעימו'- יש כאן מיתה בידי שמיים.
לפי רש'י ישנם שלושה סוגי אנשים המומתים בידי שמיים:
1) נביא שעבר על דברי עצמו.
2) אדם שעובר על דברי הנביא הבא בשם ה'.
3) 'הכובש את נבואתו'-נביא שאינו רוצה להשמיע את נבואתו שנצטווה לנבא.
פס' כ:'אך הנביא אשר יזיד לדבר בשמי...ומת הנביא ההוא'.
פה מדובר על עונשם של נביאי השקר והוא-מיתה בידי אדם.
לפי רש'י- שלושה מצבים בהם נביאים מתים בידי אדם:
1) אדם הממציא דברים מליבו ואומר אותם בשם ה'.
2) אדם השומע דברים מנביא אמת ואומר אותם כאילו נאמרו לו (נביא שגנב מחברו את דברי הנבואה).
3) אדם המדבר בשם אלוהים אחרים,אפילו אם כיוון להלכה.מכיוון שאמר את דבריו בשם ע'ז,דינו מוות.נביא כזה מכונה נביא עבודה זרה (ע'ז).
פס' כ'א:'איכה נדע את הדבר אשר לא דיברו ה'?'
העם שואל 'איך נדע שהנביא שמדבר הוא נביא אמת?'
שאלת העם מתייחסת לנביא המדבר בשם ה',משום שנביא המתנבא בשם אלוהים אחרים,אין מקום לשאילת העם,שהרי הוא מודה שהוא מדבר בשם אלוהים אחרים.
פס' כ'ב:'אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר...אשר לא דיברו ה''...
התשובה לשאלת העם היא - אם הדבר שהנביא אומר בשם ה' לא יתגשם-יידעו שהוא נביא שקר.
'לא תגור ממנו'- המצווה המוטלת עלינו היא להרוג את נביא השקר,והתורה מצווה אותנו לא לפחד ממנו.
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה