יום חמישי, 28 בפברואר 2013

סיכום לבגרות בראשית ל"ז עם פירושים מפורטים והסברים


פרק ל"ז: יוסף ואחיו

הפרק נחלק לשני חלקים עיקריים:
א.      פסוקים 1-17: יחסי יוסף ואחיו
ב.       פסוקים 36-18: מכירת יוסף לעבדות


פסוקים 1-17: יחסי יוסף ואחיו
פסוקים 1-2 מסכמים את סיפור חייו של יעקב: "וישב יעקוב בארץ מגורי אביו בארץ כנן. אלה תולדות יעקוב: יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן". מניסוח זה מתעורר קושי.
הקושי: הפוק פותח בתיאור תולדות יעקב, כלומר מה שנולד לו, אז מדוע מופר בהמשך הפסוק על יוסף?
פתרון: פירוש המילה "תולדות" כאן הוא "מה שקרה לאדם מסוים", ומבין כל האירועים שקרו ליעקב לעת זקנתו, האירועים הקשורים ביוסף הם אלה שהשפיעו על חייו השפעה מכרעת.


בהמשך פסוק 2 מופר על יוסף: "יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו" – יוסף סייע לאחיו לרעות את הצאן. פירוש המילה "נער" כאן היא: משרת או תלמיד, כלומר יוסף למד מאחיו הבוגרים את מלאכת רעיית הצאן. יש הסבורים שכבר בשלב זה ניתן לירות שיוסף איננו אהוד על אחיו, שכן נאמר שהוא משרתם או עוזרם של בני השפחות (בללה וזלפה), ובני לאה כלל אינם באים עימו במגע ישיר.

מדוע היה יוסף שנוא על אחיו? הכתוב מפרט מספר סיבות:
האחת – "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" – יוסף מספר לאביו כל דבר רע שניתן לומר על האחים, בין אם הדברים הם דברי אמת או שקר.
יש פרשנים המבדילים בין "הבאת דיבה" לבין "הוצאת דיבה": הבאת דיבה היא לומר דברים רעים שהם דברי אמת, והוצאת דיבה היא לומר דברים רעים שהם דברי שקר. על פי בחנה זו, יוסף הלשין על אחיו, סיפר לאביו על מעשים שליליים שהאחים באמת עשו. התנהגות זו בוודאי הביאה לשנאת האחים כלפיו.
השנייה – השנאה מתוארת בפסוק 3: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו" – יעקב אוהב את יוסף מכל בניו, והעדפה זו מביאה לשנאת האחים כלפי יוסף.


מהמשפט "כי בן זקונים הוא לו" עולה קושי: על פי הנאמר בפסוק זה, יוסף היה בן הזקונים של יעקב, כלומר הבן שנולד לו בזקנתו. ואלם מבראשית ל"ה, 16-18 עולה שבנימין נולד לאחר יוסף. אם כן, מדוע מכונה יוסף "בן הזקונים"?
פיתרון – יש לפרש "בן זקונים" כבן מועדף. כיוון שרחל, אשתו האהובה של יעקב ואמו של יוסף, מתה בעת לידת בנימין (אחיו הצעיר של יוסף), ערב כניראה התגעגע אליה מאוד וראה ביוסף זכר לתקופת אהבתו לרחל.
אולי יוסף היה דומה לרחל, ומראהו הזכיר ליעקב את אשתו האהובה.
יעקב ממחיש את אהבתו ליוסף על ידי עשיית "כותנת פסים" – בגד יקר העשוי מבד צבעוני, שנהגו ללבוש בני האצולה ומשפחת המלוכה. מעשהו של יעקב הגביר את שנאת האחים ליוסף: "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלם" [4].

פסוקים 1-4 הם למעשה אקספוזיציה [=פתיחה] לסיפור. הם מספקים נתונים ראשוניים על הדמויות ועל מה שעומד לקרות בסיפור.
בפסוקים האקספוזיציה מופיעים כל המרכיבים הדרושים להבנת הרקע לסיפור:
  1. מתוארת הדמויות הראשיות: יעקב, יוסף ואחי יוסף.
  2. הרקע לסיפור מתואר בהרחבה: המקום [ארץ כנען], הזמן [כשיוסף היה בן שבע עשרה], היחסים בין הדמויות [יוסף היה הבן המועדף על אביו. אחיו שונאים אותו].
  3. מתוארת הסיבה למה שיקרה בהמשך: יוסף הבן המועדף על אביו. אחיו שונאים אותו.


פסוקים 5-8: חלומו הראשון של יוסף
בפסוקים אלה מתוארת הסיבה השלישית לשנאת האחים ליוסף. יוסף חולם חלום, ומתאר אותו לאחיו: "ויאמר אליהם: שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי, והינה אנחנו מאלימים אלומים בתוך השדה, והנה קמה אלומתי וגם נצבה והינה תסובינה אלומותיכם ותישתחוין לאלומתי" [7-6]. בחלום זה שלושה שלבים, וכל אחד מהם פותח במילה "והנה".
שלב א: יוסף ואחיו קוצרים שיבולים בשדה, וכל אחד מהם אוסף את השילובים שקצר ויוצר חבילות שיבולים קשורה, אלומה.
שלב ב: האלומה של יוסף קמה ועומדת במקומה.
שלב ג: האלומות של אחי יוסף מזדקפות ם הן במקומן ואז משתחוות לאלומה של יוסף.

זהו חלום סמלי שמבטא שליטה: בעתיד, יוסף יהיה השליט על משפתחו.

מתיאור החלום עולה קושי: מדוע מתאר יוסף את שליטתו העתידית באחיו באמצעות תמונה מחיי עבודי האדמה, והלוא יוסף ואחיו הם רועי צאן?

פתרון קושי: החלום רומז לתחום שלטונו של יוסף על אחיו: המזון. יוסף הפל לשליטם של אחיו כאשר ירדו למצרים בזמן שהיה רעב בכנען, וביקשו לקנות אוכל. אז הם גילו שיוסף הוא משנה למלך מצרים וממונה על חלוקת המזון.

האחים מתרגזים מדברי יוסף. בימי קדם החלומות נחשבו למנבאי העתיד. כלומר יוסף סבור שבעתיד הוא יהיה ראש משפחתו, שליט על האחים. בחברה הפטריארכאלית בימי המקרא, הבן הבכור הפך לשליט המשפחה לאחר מות אביו. לפיכך האלים אינם מבינים כיצד זה יוסף רואה את עצמו כשליטה בעתידי של המשפחה, הרי הוא אחד מהבנים הצעירים ביותר. הם חשים בגאוותו וביהירותו של יוסף לא רק מהדברים שאמר להם אלא גם מכך שלא היסס לפנות אליהם ביהירות: פנייתו אל האחים נאמרת בלשון סמכותית, כאילו כבר אתע הם כפופים לו וסרים למשמעתו: "שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי".

תשובות האחים מביעה את זעמם על משמעות החלום:

"המלוך תמלון עלינו!?"
"אם משול תמשול בנו"
תשובה זו מנוסחת כשתי שאלות רטוריות, שהתשובה עליהם שלילית. השאלות מדגישות את חוסר האמון שלהם בעתיד המשתקף מהחלום. בנוסף לתגובה המילולית המפורשת, נוספת תגובה ריגשית, פנימית: "ויוסיפו עוד לשנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו" [8].

פסוקים 9-11: חלומו השני של יוסף:
שנאת האחים אינה מרתיעה את יוסף. הוא חולם חלום נוסף, ומספר אותו לאחיו: "הינה חלמתי עוד יחלום והנה השמש והירח ואחר עשר כוכבים משתחווים לי" [9]. גם זה חלטם המתאר את שליטת יוסף במשפחתו.
אך הפעם לא רק האחים משתחווים לו ("אחד עשר כוכבים") אלא גם הוריו ("השמש והירח").

מתיאור החלום עולה קושי: איך יתכן שאימא של יוסף תשתחווה לו, הרי היא כבר מתה עם לידת בנימין?
פתרון: אפשר שבלהה, שפחת רחל, גילדה את יוסף ובנימין כבניה לאחר מות רחל, ויוסף התייחס אליה כאמו.

את חלומות השני מספר יוסף גם לאביו. בתגובה, יעקב נוזף ביוסף:"ויגער בו אביו ויאמר לו: מה החלוםןהזה אשר חלמת?! הבו נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה?!" התגובה של  יעקב דומה לתגובת האחים, אף היא מנוסחת בלשון שאלה רטורית, ומבטאת חוסר אמון בהתגשמותו של החלום, בפסוק 11 נאמר "ואביו שמר את הדבר" יעקב שומר את דבר החלום בזיכרונו. את הניגוד בין שתי התגובות אפשר להסביר בכך שיקב הגיב בחריפות לחלומו של יוסף כדי לפייס את האחים ולמנוע מתחיות נוספת בינם לבין יוסף, אך בליבו חשב שיש אמת בדבר, וייתכן שאמת זו תתגלה בעתיד. לכן הוא שומר זאת בזכרונו.



נשווה בין שני החלומות:


החלום הראשון
החלום השני
החלום
והנה אחננו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומתיכם ותשתחווין לאלומתי
והנה השמח והירח ואחר עשר כוכבים משתווים לי
תגובה לחלום
המלוך תמלוך עלינו?!
אם משול תמשול בנו?!
מה החלום הזה אשר חלמת?!
הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה?!

















קווי הדימיון בין החלומות:
  1. בשני החלומות משתחווים חפצים או עצמים (המייצגים את האחים) ליוסף (או לחפש המייצג אותו).
  2. בשני החלומות ההשתחוות מסמלת את שלטונו של יוסף על האחים
  3. בשני המקרים התגובה המילולית על החלומות היא שלילית: בחלום הראשון האחים יוצאים בחריפות נגד המשתמע מהחלום, בחלום השני יעקב גוער ביוסף.
  4. בשני המקרים התשובה השלילית מנוסחת כשתי שאלות רטוריות.

עם זאת, ניתן לראות הדרגה בין החלומות:
  1. בחלום הראשון רק האחים משתחווים ליוסף, בחלום השני גם הוריו.
  2. בחלום הראשון ההשתחוות אינה ליוסף עצמו אלה לעצם המסמל אותו (אלומה) ובחלום השני ההשתחוות היא ליוסף עצמו.
  3. העצמים המופיעים בחלום מסמלים עוצמה שהולכת וגדלה: בחלום הראשון מופיעות אלומות שקשורות לקרקע, לאדמה. זה מסמל את שלטונו של יוסף בארץ. בחלום השני מופיעים גרמי השמיים, ומסמלים את שלטונו של יוסף בעולם כולו.

מה ניתן ללמוד מהשוואה זו החלומות בנויים בסדר עולה מבחינת המשמעות: חלומותיו של יוסף מנבאים את עתידו כשליט על משפחתו ושליט על העולם כולו. החזרה על ההשתחוות בחלום מחזקת את הנבואה לגבי עתידו של יוסף.




יוסף מחפש אחר אחיו
אחי יוסף יוצאים לרעות את הצאן באזור שכם, במרחק רב מביתם. לאחר זמן מה, יעקב מחליט לשלוח את יוסף לבדוק מה שלום אחיו ומה מצב הצאן: "לך נא ראה את שלום אחיל ואת שלום הצאן והשבני דבר". החזרה על המילה "שלום" בפסוק זה היא אירונית, שכן יוסף יוצא לדרוש בשלום אחיו "שלא יכלו דברו לשלם"[4].
תשובתו של יוסף :"הנני" – אני מוכן ומוזמן להיענות לבקשתך.הוא יוצא מעמק חברון ומגיע לאזור שכם, אך אינו מוצא את אחיו. המספר מתאר את יוסף כ"תועה בשדה" הוא פוגש "באיש" (אולי מלאף ה'), שמשבר לו שאחיו עזבו את אזור שכם ונדדו עם הצאן לאזור דותן. יוסף הולך בעקבות אחיו לדותן.

האירועים המתוארים בקטע זה מכינים את הקורא למה שיקרה בהמשך:
  1. יציאתו של יוסף מבית אביו מירה את הגנתו של יעקב על יוסף והופכת אותו לפגיע. המרחק כה רב מהבית, האחים יוכלו לפגוע בו באין מפריע.
  2. תיאורו של יוסף "כתועה בדרך" ודברי "את אחי אנוכי מבקש" מציגים אותו כתמים, מבוהל ופגיע. תיאורים אלה אף רומזים למה שיקרה בהמשך: בגלל תמימותו של יוסף, הוא לא שיער כמה עמוקה וקטלנית עלולה להיות שנאת אחיו, והוא מבקש לפגוש בהם גם אם עליו להמשיך וללכת. בגלל פגיעותו, הוא לא יצליח בהמשך להתנגד להשלכתו לבור ולמכירתו לעבדות.


פסוקים 36-18: מכירת יוסף לעבדות:
האחים רואים את יוסף מרחוק ומיד צפים ועולים שנאתם ותסכוליהם, והם מתכננים לרצוח אותו: "ויאמרו איש אל אחיו: הינה בעל החלומות הלזה בא! ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הבורות ואמנרו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלומותיו" [19-20].
פחדם מחלומותיו של יוסף מתבטא בכינוי שהם מעניקים לו: "בעל החלומות הלזה". הכינוי המזלזל "הלזה" מעיד גם על תיעובם כלפיו תכנונם של האחים להשליך את גופתו של יוסף "באחד הבורות" מעידה על רצונם לגמול לו מידה כנגד מידה: יוסף ביטא בחלומותיו שאיפה להגיע למעמד גבוה (השמש, הירח והכוכבים ישתחוו לו) והאחים רוצים לזרוק את גופתו למקום הנמוך ביותר – בור.
המשפט "ונראה מה יהיו חלומותיו" מבטא לעד לחלומות הגדולה של יוסף ושמחה לאיד על הגורל המר הצפוי לו, שישים קץ לו ולחלומותיו.

ראובן האח הבכור, מחליט להתערב ולמנוע את רציחת יוסף: "וישמע ראובן ויצלהו מידם. ויאמר לא נכנו נפש ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם . השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר  ויד אל תשלחו בו. למען הציל אותו מידם, להשיבו אל אביו" ראובן מציע לאחים לא להרוג את יוסף אלא להשליך אותו אל בור הנמצא בשטח הפתוח, ושם הוא ימות בצמא וברעב. המספר מוסיף שפיו וליבו של ראובן אינם שווים: לכאורה הוא מציע לאחים להמית את יוסף להמית את יוסף בייסורי רעב וצמא בלי שייחשבו לרוצחים של ממש, אך למעשה הוא מתכוון להציל את יוסף בסתר ולהשיבו לבית אביו.

למרות שכוונת ראובן להציל את יוסף היא חיובית, הוא אינו מוצג כדמות חיובית בסיפור. הצעתו מנוסחת בערמומיות ובחוסר יושר: תחילה הוא משתף פעולה עם אחיו: "לא נכנו". בהמשך הוא מוציא את עצמו מן הכלל ומדבר כעומד מן הצד: "אל תשפכו.. השליכו אותו.. ויד אל תשלחו..." גם כוונתו להציל את יוסף אינה נובעת מדאגתו ליוסף אלא מדאגתו לעצמו ולמעמדו בעיני אביו. ניתן להסיק זאת מדבריו בהמשך הסיפור כאשר הוא נגלה שיוסף נעלם הוא מכריז בדאגה: "הילד איננו – ואני, אנא אני בא?!" [30]. כלומר, מה יהיה עלי? מה אוכל לומר לאבי שיציג אותי בצורה טובה?

תחילה נראה שהאחים מסכימים לתוכניותו של ראובן: כשיוסף מגיע אליהם הם מפשיטים אותו מכותנו ומליכים אותו אל בור ריק בקרבת מקום, כפי שהציע ראובן [24-23].
(על תיאור הבור "והבור ריק אין בו מים" [24] חזל אומרים: מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו).

בהפשטת הכותונת מיוסף יש גמול על פי עיקרון "מידה תחת מידה": יעקב ויוסף פגעו באחים באמצעות הכותונת [3 4] ועתה האחרים פוגעים ביוסף, ובהמשך גם ביעקב, באמצעות הכותונת.
לאחר השלכת יוסף לבור האחים יושבים לאכול [25]. האכילה מבטאת את אטימותם לסבלו של יוסף ואת שביעות רצונם מהתאכזרותם אליו

בעודם אוכלים מתקרבת אליהם שיירת סוחרים ישמעאלים: "וישאו עיניהם ויראו והינה אורחת ישמעאלים באה מגלעד וגמילהם נושאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד צריה". הישמעאלים נשאו עמם תרופות ובשמים מסוגים שונים שהביאו מאזור הגלעד והתכוונו למכור ממצרים.למראה שיירת הסוחרים, עולה רעיון בליבו של יהודה: "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו? לכו ונמכרנו לישמעאלים, וידנו אל תהי בו. כי אחינו בשרנו הוא" [26,27], - יהודה מציע לאחיו למכור את יוסף לעבדות. הצעת יהודה מנוסחת בצורה שונה מהצעתו של ראובן: יהודה משתמש בלשון "אנחנו" ואיננו מוציא את עצמו מן הכלל (נהרוג, כיסינו, נמכרנו, ידנו, אחינו בשרנו). הוא גם מציג בגלוי את הבעייתיות שברצח אח, ואני מתעלם מן הבעיה הרגשית הכרוכה בכך: "כי אחינו בשרנו הוא" הוא מציעו למכור את יוסף לעבדות. כך יבוא ביטוי לרגשות הנקם של האחים אבל הם לא ישפכו את דם אחיהם במו ידם.

יש פשרנים הסבורים שדווקא ראובן הוא שהציע את ההצעדה המוסרית יותר מבין השניים, משום שראובן לא רצה לפגוע ביוסף. הצעתו להשליך את יוסף אל הבור נעשתה רק כדי להסוות את תוכניתו להציל את יוסף ולהשיבו הבעיתה. הוא מתייחס ליוסף כאל "ילד". לעומת זאת יהודה מציע למכור את יוסף לעבדות, ביודעו שבכך הוא גוזר על יוסף חיים קשים ואכזריים בארץ זרה.

האחים מסכימים להצעתו של יהודה (וישמעו אחיו" – הסכימו לדבריו).

מכירת יוסף מתוארת בפסוק 28: "ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה". מתיאור זה עולה שסוחרים מדיינים מוציאים את יוסף מן הבור ומוכרים אותו לישמעאלים. הישמעאלים מביאים את יוסף למצרים ומוכרים אותו שם לעבד.

המתואר בפסוק זה מעורר מספר קשיים:
  1. אם האחים החליטו למכור את יוסף לעבדות [27], איך ייתכן שהם בכלל אינם מעורבים במכירת יוסף [על פי פסוק 28...]?
  2. אם האחים החליטו למכור את יוסף לישמעאלים, מדוע המדיינים הם אלה שמוכרים אותו לישמעאלים?
  3. אם המדיינים מכרו אותו לישמעאלים, והישמעאלים הם אלה שהורידו את יוסף למצרים ומכרו אותו שם לעבד (והמדיינים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר סריס פרעה...")?

ניתן לפתור קשיים אלה בשתי דרכים:
על פי הגישה המסורתית, המדיינים, והישמעאלים היו שותפים באותה שיירה, ויוסף נמכר למדיינים, שמכרו אותם לישמעאלים וכולם יחד הורידו את יוסף למצרים ומכרו אותו שם לעבד.

על פי הגישה המחקרית – ביקורתית, שני סופרים היו מעורבים בכתיבת סיפור מכירת יוסף:

בפסוקים 31-32: מתואר כיצד האחים מסווים את מעשיהם. הם לוקחים את כותבת יוסף וטובלים אותה בדמו של גדי, ושולחים את הכותונת אל אביהם: "וישלחו את כותונת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו: זאת מצאנו. הכר נא – הכותונת בנך הוא אם לא?"

מהמשפט "וישלחו את כותונת הפסים ויבאו אל אביהם", עולה קושי: כיצד אפשר שהאחים גם ישלחו את הכותונת אל יעקב וגם הביאו אותה אליו?
פתרונות:
  1. נראה שמשמעות המילה "וישלחו" אינה לשלוח, אלא השתמשו בשלח, חרב. הם קודם קרעו את הכותונת בעזרת חרב, להדגיש את טריפתו של יוסף, ורק אז הביאו אותה במו ידיהם אל יעקב.
  2. האחים אכן שלחו את הכותונת ביד שליחים, אולם כיוון שהשליחים הביאו ליעקב את מה שנתנו להם האחים, ואומרים מה שנאמר להם לומר על ידי האחרים, הדבר מוצג כאילו האחים עצמם מביאים את הכותונת ומדברים אל יעקב.

בפסוקים 33-34: מתוארת תגובתו של יעקב למראה כתונתו הקרועה והמוכתמת של יוסף: "ויכירה ויאמר כתונת בני. חיה רעה אכלהו. טרוף טרוף יוסף!" החזרה על השורש ט.ר.פ מדגישה את צערו וסבלו של יעקב ברגעים אלה. הוא נוהג מנהגי אבלות: "ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים". קריעת הבגדים היא סימן לאבל (בדומה למעשה ראובן בפסוק 29). כך גם לבישת שק. אבלו היה כבד מאוד. בפסוק 35 אף נאמר שיעקב בכה מצער אעל אובדן בנו. בניו ובניותיו "קמים לנחמו", מנים להקל על צערו, אל יעקב מסרב להתנחם.


יש פרשנים שציינו שהבנים והבנות באים לנחם את יעקב ומכאן למדו שהבנים והבנות לא היו בין האבלין אלא בין המנחמים. לפי פרשנות זו ברור שאינם מצטערים על גורלו של יוסף.



"כותונת כמילה מנחה:
המילה "כותונת" מופיעה בפרק ל"ז שמונה פעמים (3, 23,31 32,33). כתונת פסים היא בגד יקר העשוי בד צבעוני, שנהגו ללבוש בני האצולה ומשפחת המלוכה. יעקב מבטא באמצעותה את העדפתו של יוסף על פני אחיו האחרים. מעשה זה מעורר את זעמם וקנאתם של האחים. כל כן ברור מדוע, כאשר נקרית בדרכם ההזדמנות לפגוע ביוסף, הם מפשיטם אותו מכותנו ומשתמשים בה כדי להטעות את יעקב. בכך הם גומלים ליעקב וליוסף "מידה כנגד מידה": יעקב ויוסף פגעו באחים באמצעות הכותבת ועתה האחים פוגעים ביוסף וביעקב באמצעות הכותונת.


פרק ל"ז כסיפור אליסטי:
פרטים רבים בסיפור אינם נמסרים, כגון: מדוע ראובן לא ידע שיוסף נמכר לעבדות? מדוע לא נכח במקום בשעת המכירה? מה היית תשובת האחים לראובן כאשר  הכריז שיוסף נעלם? ועוד שאלות רבות. זהו אחד ממאפייני הסיפור המקראי: אליפטיות. הסופרים המקראיים הקפידו למסור לקוראים רק פרטים שהיו הכרחיים להבנת המשך העלילה. פרטים רבים, שהקורא יכול להשלים בדמיונו ובמחשבתו – לא נמסרו.


הכינויים ליוסף בפרק ל"ז
יוסף מכונה בפי הדמויות האחרות בסיפור בכינויים שונים, המביעים את יחסם ורגותיהם אליו:
19: "בעל החלומות הלזה" – האחים מכנים את יוסף כך משום שבכינוי זה מתבטאות שנאתם והסיבה לתסכוליהם: יוסף חולם חלומות שלטון, וזה מפחיד אותם ומגביר את שנאתם אליו.
26-27: "אחינו". יהודה מכנה את יוסף כך ומדגיש את מחויבותם של האחים ליוסף. למרות שהם שונאים אותו, הוא בשר מבשרם ועל כן אסור להם להרגו.
30: "הילד" – ראובן מכנה את יוסף כך ומדגיש את אחריותו של ראובן לגורל אחיו הקטן, ואולי גם דאגה ליוסף (אבל בעיקר דאגה לעצמו).
32:"בנך" שליחי האחים המביאים את הכותונת אל יעקב מכנים אותו כך. זה מדגיש את ריחוקם הרגשי מגורלו המר של יוסף. אפשרות אחרת: האחים מכנים את יוסף כך.. בזה הם מדגישים את ריחוקם מיוסף.
כאילו הם אומרים ליעקב: זה בנך, לא אחינו.
33: "בני" כינוי מפי יעקב, המביע קרבה ואהבה.
34: "בנו" המספר מכנה אותו כך, אבל למעשה בכינוי זה משתקף יחסו של יעקב ליוסף. לכן גם כינוי זה מביע קרבה ואהבה [של יעקב] ליוסף.

נכואות וצרי ולט – סוגי בשמים ותרופות.
מה בצע – מה התועלת שתצמח לנו מזה? מה נרוויח מזה?
וכיסינו את דמו – ולא נגלה שרצחנו אותו
שעיר - גדי


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה