יום רביעי, 12 בדצמבר 2012

יגון / אנטון צ`כוב (סיפור מתורגם) סיכום




סיכום יגון (סיפור מתורגם)
יגון / אנטון צ`כוב (סיפור מתורגם)

"יגון הוא סיפורו של יונה העגלון. המבקש לתנות את יגונו באוזני זולתו, אך אינו מוצא אוזן קשבת. יונה שרוי בכרך הגדול, הרחק מכפרו ומסביבתו הטבעית. החברה הסובבת אותו מתנכרת לסבלו ומגלה כלפיו אטימות, אדישות וחוסר עניין. רגשי המועקה, הבדידות והניכור, שחש יונה, מוצאים לבסוף את פורקנם בשיחתו באוזני סוסתו.
הבדידות המתוארת בסיפור חורגת מן המסגרת החברתית המסויימת ומסמלת בעיה חברתית כלל אנושית. ייחודו של הסיפור אינו בתיאור הבדידות , אלא דווקא נובעת מהמופנמות המיוחדת של האדם הבודד בסיפור, חוסר יכולתו להביא את זולתו לקשב ולהשתתפות בצערו או אפילו ליצור קשר עמו.
מבנה הסיפורהסיפור בנוי מאפיזודות, שמסגרתן ערב אחד בחיי יונה. כל אפיזודה נפתחת בניסיון ליצור מגע וקשר עם הזולת ומסתיימת באכזבה ובדממה. עם כל ניסיון שנכשל מצטבר ביונה משקע כבד, עד שלבסוף הוא פורק את רגשותיו באוזני סוסתו. מאפיזודה לאפיזודה חל פיחות בטיב האנשים עימהם מנסה יונה ליצור קשר, הן מבחינת מעמדם החברתי והן מבחינת התנהגותם. ירידה זו מגיעה לבסוף אל מחוץ לתחום האנושי – אל הסוסה.
האקספוזיציהבאקספוזיציה נמסר הרקע על הדמויות , הזמן והמקום. יונה וסוסתו מתוארים כמי שעומדים בשלג לעת ערב. הכרכרה נמצאת באמצע העיר והשלג מכסה את שניהם. הם אינם מתנערים מהשלג ונראים כגוף אחד דומם. המיקום: העיר הגדולה. הזמן: ערב. העונה: החורף. אורות הכרך מסנוורים, אנשים רבים עוברים ושבים והרעשים רבים.
קיימת אנלוגיה ישרה בין העגלון לבין הסוסה:שניהם דוממים, שניהם מבוססים בשלג ולא מנערים אותו מעליהם, כלומר מתוארים כסבילים. שניהם התנתקו מהכפר, שם גרו והגיעו לעיר הגדולה.
קיימת אנלוגיה ניגודית בין העגלון והסוסה לבין העיר והאנשים בה:בניגוד לפאסיביות, הדממה וחוסר התנועה של העגלון והסוסה, העיר מתוארת כנעה ללא הרף, רעשיה רבים ואורותיה מפלצתיים.
מתיאור האקספוזיציה ניכרת תחושה של בדידות , זרות וחוסר השייכות של יונה העגלון וסוסתו אל העיר ואנשיה. העיר ברעשיה ובתנועתה הבלתי פוסקת מדגישה את האנונימיות של האדם היחיד – האינדיבידואל . האדם כפרט קטן בתוך המולה גדולה. כמו כן, ניתן להסיק מהפאסיביות של יונה כי הוא נמצא במצב נפשי קשה, אין בו כוח חיות וחיוניות הבולטים על רקע התנועה הבלתי פוסקת של העיר.
האפיזודות השונות:
אפיזודה ראשונה המפגש עם איש הצבא:באפיזודה זו מודגש הניגוד בין הפרט לסביבתו, בין יונה לבין הרחוב שמאפייניו הם גסות, המוניות, צעקנות ולא הידברות. איש הצבא – נוסעו הראשון של יונה, מגלה כלפיו עניין כלשהו, אך הסביבה קוטעת את הקשר בעודו האיבו.
אפיזודה שנייה – המפגש עם שלושה נוסעים שיכורים:
התנהגותם של השלושה גסה ופוגעת. הפער קיים ניגוד בין יונה לבין נוסעיו, הן בתוכן הדברים והן בצורה בה הדברים נאמרים: יונה מנסה לספר על מות בנו והללו משמיעים דיבורים על מעשי הוללות, יונה מדבר ברכות ואילו הם קולניים וגסים. דווקא הגיבן, הנחות מחבריו הוא האכזרי מכולם. בהיותו שעיר לעזאזל של חבריו, הוא מוצא ביונה אובייקט נוח להטיל בו את תסכוליו ואת תוקפנותו. כך מתעלל החלש בחלש ממנו.
אפיזודות  השלישית והרביעית קצרות מאד עם החצרן ועם הרכב.אפיזודות אלו מאכזבות לא פחות. גם בפעמים אלה בהם נוקט יונה יוזמה, הוא נותר ללא תגובה של ממש. החצרן אינו מניח לו  לפתוח בשיחה והעגלון נרדם בטרם סיים יונה את משפטו הראשון.
באפיזודה האחרונה  - השיחה עם הסוסה
יונה פורק את יגונו בפני הסוסה שהיא מאזינה פאסיבית.
מבנה הסיפור:1. אקספוזיציה
2. מפגשים: א. איש הצבא
        ב. שלושת השיכורים.
                  ג. החצרן
                  ד. העגלון הצעיר בפונדק.
                  ה. הסוסה.
הסיום סגור הקונפליקט נפתר – יונה פורק את יגונו בפני הסוסה.
עיצוב דמותו של יונה
דמותו כדמות איכר פשוט, שאינו מוצא את עצמו בעיר הגדולה, תמימותו וטוב ליבו ניכרים אף בשעת חייו הנוראה ביותר. רצונו הוא אנושי, לפרוק את צערו עם בני אדם.
אפיון עקיף של דמותו:
תיאור חיצוני – תיאור מנימליסטי, מופיע בעיקר באקספוזיציה דרך שפת גופו: השחוח המכופף. הוא לא נע למרות השלג הרב המכסה אותו. הסיבה להתכנסותו של יונה בתוך עצמו נודעת מאוחר יותר. יונה שקוע באבל ובדידות בשל מות בנו.
האנלוגיה לסוסה – האנלוגיה נוצרת על ידי המספר הכל יודע. האקספוזיציה קיים דמיון בין שפת הגוף של יונה לשפת הגוף של הסוסה. שניהם מתוארים כמכוסים שלג ואינם זזים. שניהם באים מאותו כפר, מעבודת השדה. מחשבות הסוסה על העיר  הן גם מחשבותיו של יונה על העיר: כרעשנית, מהירה מלאת אורות מפלצתיים.
האנלוגיה שיוצר יונה בינו לבין הסוסה- בסיום משליך יונה מסיפור חייו על חיי הסוסה. אנלוגיה זו מעבירה שני מסרים: הדגשת פשטותו של יונה הדומה לחיה ומנגד מדגישה את המכנה המשותף  החיובי  - האנושיות, אך בניגוד לשאר בני האדם. אנלוגיה זו יוצרת אירוניה, משום שהסוסה " אנושית" יותר משאר הדמויות בסיפור.
אנלוגיה ניגודית בין יונה לבין אנשי העיר- יונה והסוסה נעים בקצב איטי בעוד שאנשי העיר נעים במהירות דבר היוצר התנגשויות. יונה מדבר באיטיות ובקושי ואילו אנשי העיר מדברים בצורה קצרה ועניינית. יונה מנסה להתחבר אל הנוסעים והם מבטלים כל ניסיון. יונה אינו פורק את יגונו בדרכים אלימות, הוא גם אינו מתעלל בסוסה החלשה ממנו. נוסעיו פורקים עליו את כעסים בלגלוג, קללות ומכות. הסוסה מקשיבה ליונה הפורק את יגונו בניגוד חד לבני האדם.
אופן הדיבור- יונה מתקשה לבטא במילים את צערו וגם יכולת הדיבור שלו מוגבלת. ההתנהגות משתלבת עם דמותו הפשוטה של יונה וכן בשל הקושי שלו לדבר בשל יגונו.
חיי הנפש – רגשות ומחשבות: המספר הכל יודע מתאר את רגשותיו של יונה, שאינם נראים לעיני המתבונן בעזרת החזרות על המילים: יגון, מעיק, יגון לוחץ ועוד. הצורך הנואש ביותר של יונה הוא לחלוק עם משהו את יגונו.
דמות המספר
זהו מספר כל יודע הקרוב לנקודת התצפית של יונה, אך מספר את המינימום ההכרחי, כדי שנבין את הבעיה של הדמות הראשית. המספר מנסה לבטא עמדה אוביקטיבית  ובלתי מתערבת, עם זאת המספר מנסה לכוון את הקורא להזדהות עם הגיבור על ידי הערות שהן על דרך ההשערה ועל ידי קריאות רטוריות. המספר נוקט בניסוחים של השערה ולא של ידיעה מוחלטת. הם מגבירים את אפקט המציאות. הם מסמנים מצבים הקיימים גם במציאות – מצבים שבהם האדם אינו יודע בבטחה מה מרגיש זולתו. הנימה השלטת היא מאופקת, תוך הימנעות מפאתוס.
מוטיב העינייםמוטיב זה מופיע באפיזודות שונות המקבילות לתיאור רגשותיו של יונה. פקיחת העיניים מסמלת את הניסיון ליצור קשר ואילו עצימתן מסמלת את הניתוק והדחייה. איש הצבא עוצם את עיניו כאשר יונה מנסה לספר על יגונו. בפונדק אנשים ישנים וליונה קשה לפקוח את עיניו. רק באפיזודה האחרונה רואה לבסוף יונה עיניים פקוחות – עיני הסוסה המבריקות.
החברההחברה בעיר מצטיירת כמנוכרת, לא מוכנה לשמוע את בעיותיו של היחיד ואפילו דוחה אותו ממנה. העיצוב של עונת החורף, השלג והלילה תורמים אף הם לתחושת הניכור והבדידות של הפרט. הבדידות היא לא רק של יונה, אלא בדידותו של האדם בחברה בכלל המתוארת כהמון אפל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה