יום רביעי, 12 בדצמבר 2012

מונחים כלליים בתנ"ך מונחון למושגים במקרא


לקוח, כדי להיכנס לאתר ממנו החומר לקוח לחצו כאן


מונחון למושגים במקרא

מונחים כלליים:
1. אוניברסליות – כלל עולמיות. רעיון אוניברסלי – רעיון המקובל על כל העולם. במקרא נמצא לעיתים קרובות את הרעיון שאלוהים הוא אל אוניברסלי.
2. אטיולוגיה, סיפור אטיולוגי – הסבר סיפורי לשמות אנשים, מקומות ותופעות לא ברורות בטבע.
3. אלילות – עבודת לאלוהים אחרים פרט לה'; פולותאיזם – אמונה באלים רבים
4. אסכטולוגיה – אחרית. האסכטולוגיה עוסקת במה שיקרה באחרית הימים.
5. בחירה חופשית – לפי התנ"ך ניתנת לאדם, כמעט תמיד, הבחירה האם לנהוג לפי החוק והצדק או לבחור בדרך הרעה. מובן שעליו לדעת מראש שיש השגחה אלוהית בעולם ויש שכר ועונש. (התפיסה ההפוכה היא הדטרמיניזם, ראה בהמשך)
6. ברית – הסכם הנחתם בשבועה שאסור להפר אותה. בתנ"ך מסופר בעיקר על בריתות בין אדם או ישראל לאלוהים, אך יש גם בריתות עם עמים זרים, בעיקר חזקים מישראל גם הפרת ברית כזאת נחשבת חטא לאלוהים.
7. גמול – שכר או עונש על מעשים. בתנ"ך מדובר על מספר סוגים של גמול:
 גמול אישי: האדם מקבל גמול על מעשיו בלבד.
 גמול קיבוצי: האדם שותף לגמול של הכלל.
 גמול דורות (גמול משפחתי): כל המשפחה מקבלת גמול על מעשי האדם.
8. תורת הגמול – ההשקפה שאין בתנ"ך מאורעות ליחידים שקורים סתם, אלא הכל קורה כגמול שגומל ה' על מעשים.
9. דויטרונומיסטי – משה תורתי. ספר דברים נקרא גם ספר משנה תורה. בכל מקום שניכרת השפעה של רעיונות ספר דברים מדובר במחקר על ההשפעה הדויטרונומיסטית – סופר דויטרונומיסט הוא סופר הכותב ברוח ספר דברים.
10. דטרמיניזם – קבוע מראש. הכוונה לשיטה הפילוסופית הקובעת קיום סיבה מכוונת לעל המתרחש בטבע וברצון האדם, בניגוד מוחלט לשיטת הבחירה החופשית המקראית.
11. היסטוריוגרפיה - כתיבת המאורעות מתוך השקפת עולמו של הכותב, המסביר באמצעותה את המאורעות והשתלשלותם זב מזה.
12. חוקים – החוקים במקרא מקובצים בשלושה קבצים – ספר הברית (שמות); ספר הקדושה (ויקרא, במדבר); וספר דברים. חוקי  המקרא כתובים בשני סגנונות: סגנון אפודיקטי – חוק קצר וחד משמעי. סגנון קזואיסטי – חוק המבוסס על מקרים ומנוסח, בדרך כלל, כמשפט תנאי ותוצאה. הוא פותח במילה "כי" ומביא מקרה מסוים והוראת פעולה וכו'.
13. טיפולוגיה – מספר סמלי, קבוע פחות או יותר. המשתמש במספרים אלה מתכוון להביע משהו שקשור במסופר.
14. מדרש שם – פירוש מקור שמו של אדם או מקום באמצעות אגדה או סיפור.
15. מונותיאיזם – אמונה בקיומו של אל אחד בלבד.
16. מיתוס – אגדות על אלים, מלחמותיהם ופעולותיהם.
17. סינקרטיזם – שיתוף של עבודת אלילים עם עבודת אלוהים.
18. פולחן - העבודה לאלוהים במקדש ובבמות.
19. פטריאכלי – פטריאך הוא אב. משטר כזה הוא משטר שבו האב שליט על כל בני משפחתו שלטון מלא.
20. ריכוז הפולחן – רעיון המיוחד לספר דברים ולסופרים שהושפעו ממנו. אסור לעבוד את ה' מחוץ לבית הקדש בירושלים.
21. רפורמה דתית – שינויים או תיקונים בדת.
22. תיאופניה – התגלות האל.
23. תיאולוגיה – עקרונות הדת ומצוותיה.
24. תשובה , עיקרון התשובה – העיקרון, שאלוהים שופט את האדם על פי מעשיו האחרונים.
25. תורת המקורות – ענף בביקורת המקרא. תיאוריה של המחקר המודרני הגורסת שספרי התנ"ך השונים נערכו על ידי אנשים (עורכים) שהשתמשו במקורות שונים (מסורות שונות( - תיאוריה זו מצמצמת את מספר המקורות לארבעה: E – המקור האלוהי J – המקור היהויסטי D – המקור הדויטרונומיסטי P – המקור הכוהני.
26. תיאודציה – הצדקת דרכי האל גם כשהוא נותן לרע לשלוט בעולם.
מונחים ספרותיים:
1. אקספוזיציה – הקטע הפותח יצירה ספרותית ומציג במשפטים אחדים את הרקע לעלילה, את הדמויות, את הזמן או המקום ואת הבעיה המרכזית.
2. דימוי – השוואת דבר לדבר בעזרת המילה "כמו" או בעזרת כ' הדמיון.
3. מטאפורה – השאלה. מילה או קבוצת מילים "שהושאלה" להן משמעות אחרת ללא שימוש בכ' הדמיון.
4. משל ונמשל – סיפור ארוך, המשמש דימוי לרעיון המובא בנמשל.
5. כתובת (כותרת)- בספרי נבואה תפקידה למסור פרטים על הנביא וזמנו.
6. מזמור – שיר תפילה.
7. מילוי פערים – הקורא את הסיפור משלים בעצמו פרטים אשר המספר השמיטתם.
8. מילה מנחה – מילה או שורש לשוני החוזרים מס' פעמים להדגיש רעיון חשוב.
9. מילת מפתח – מילה מנחה, החוזרת בקטע אחד מספר פעמים, כדי להדגיש רעיון.
10. מצלול – שימוש בצלילים, כעדי להדגיש או להוסיף נופך ספרותי.
11. אליטרציה – שוויון הצליל שבאותיות הראשונות של המילים.
12. אונומטופיאה – שימוש במילים שהצליל מעיד על משמעותן.
13. שאלה רטורית – היגד או עובדה, הנאמרים בצורת שאלה, כדי להגיש את הרעיון. התשובה ידועה מראש.
14. תקבולת – השיר התנ"כי מורכב ממשפטים בני שתים או שלוש צלעות, המקבילות זו לזו. קיימים כמה סוגים של תקבולות:
 תקבולת נרדפת – הצלע השנייה של הפסוק או של המשפט משמשת הקבלה עניינית לצלע הראשונה. החלק הראשון מביע רעיון שלם והחלק השני חוזר עליו במילים אחרות.
 תקבולת ניגודית – החלק הראשון מביע רעיון שלם , והשני – את ניגודו.
 תקבולת משלימה – החלק השני מוסיף ומרחיב משהו שחסר בחלק הראשון.
 תקבולת חסרה – בחלק הראשון בא רעיון שלם, ואילו בחלק השני חוזרים מילה, שם או פועל, שאפשר להשלימם בעזרת החלק הראשון.
 תקבולת כיאסטית – יכולה להיות בכל אחת מן התקבולות האלה, בתנאי שבחלק השני סדר במילים הפוך לזה שבחלק הראשון.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה