יום רביעי, 12 בדצמבר 2012

אנלוגיה בין חיזו לאחיו בטטה (תשובה של ים סיטון)


חומר לקוח מאתר, למעבר לאתר המקורי ממנו לקוח החומר לחצו כאן
אנלוגיה בין חיזו לאחיו בטטה (תשובה של ים סיטון)
אנלוגיה בין חיזו לאחיו בטטה:

סיפורו של סמי ברדוגו, "חיזו בטטה", מציג תמונות מחייה של משפחה בעיירת פיתוח ללא שם, משפחה חד הורית קשת יום, בה האם מגדלת את שני בניה האהובים; חיזו- אדוארד בן ה16, ואחיו הצעיר, שמעון- בטטה בן ה13. הסיפור כולו מסופר דרך עיניו של הבן הגדול, חיזו, שהוא גם גיבור הסיפור, ועל-כן, על הדמויות ועל ההתרחשות אני למדה מתוך האינפורמציה אותה רואה חיזו דרך עיניו הסובייקטיביות ודרך ההתנהגות של הסובבים אותו, כפי שהוא מתאר אותה.
לאורך כל הסיפור יש עימות סמוי בין המציאות האפורה שבה חיים האם ושני בניה ובין המציאות האחרת, שאליה הם עורגים בסתר. הבנים מייצגים כל אחד מציאות אחרת; אדוארד את זו שמתרחשת אצלם בבית ושמעון מייצג את זו שהיה רוצה- כזאת שיש לאחרים.
הבנים הם אחים בדם וביחד עם אמם הם בונים מקשה אחת- כזו שכמעט ולא ניתן לפרקה, אך עם זאת, הם שונים זה מזה הן במראם החיצוני והן בהתנהגות, במחשבות ובדרכי ההתנהלות וההתמודדות שלהם עם המציאות, זו שמתרחשת וזו שהיו רוצים שתתרחש. ע"י השוואה בניהם באמצעות מספר נקודות אפשר ללמוד את (תוכנו )משמעותו של הסיפור כולו;
     מראה חיצוני:
חיזו:
בטטה:
רזה, גבוה וכפוף. דקיק. "אני נראה לידו כמו לולב כפוף".
"שמעון בכלל לא בטטה" יש לו גוף שרירי ומחוטב, צבע עור שזוף. "ילד בריא עם שרירים מאורכים ודקים ברגליו ובידיו, כבר עכשיו אני רואה אצלו את הוורידים שמתבלטים לו לאורך הזרועות ומחפש את שלי".
שריריו והופעתו הבריאה של בטטה מעוררים את קנאתו של האח הבכור, שרואה בכך ביטוי לגבריות, והוא אומר לעצמו: "אתה תעשה ספורט כדי שתהיה קצת יותר גברי עם ורידים בולטים וצבע חום בעור"  
     מיקום ועיסוק בשעות הפנאי:
חיזו:
בטטה:
את שעות הפנאי שלו חיזו מעביר בחדרו- שם, הוא משקיף על כל מה שקורה סביבו. עמדת התצפית הזאת מעניקה לו מעין שליטה, שליטה פסיבית, על מה שקורה בביתו ועל מה שקורה עם אמו ואחיו האהובים. "ואני מהחדר שלי משקיף על הכול". כשהם עסוקים בענייניהם, הוא עסוק בצפייה עליהם. החלון בחדר הוא גם זה שיוצר מעין ניגוד לעולם שבחוץ לבין העולם שבתוך הבית. רק דרך החלון השקוף- כבועה שקופה המגנה עליו בבית- הוא מעז להסתכל אל מה שקורה בחוץ, על העולם החיצוני.
שמעון פעיל הרבה יותר מאחיו הגדול- הפעילות שלו בשעות הפנאי מגוונת ומורחבת יותר. כשהוא בבית הוא צופה בטלוויזיה- הצפייה בטלוויזיה מבטאת את הקשר עם המציאות האחרת ועם החוץ. וגם, מתעמל בספורט ומפתח את גופו המחוטב- "הוא לא מקשיב לה ורק קופץ יותר גבוה ויותר רחוק"- הקפיצה של שמעון גבוה ורחוק מבטאת  באופן מטאפורי את הנסיון להמריא מעל המציאות שלו אל מציאות אחרת.
הוא נפגש עם חבריו בשעות הפנאי שלו ומשתעשע איתם; לשמעון, להבדיל מבני המשפחה האחרים, יש מעגל חיים נוסף מעבר לזה של המשפחה, יש לו קשרים ויחסים גם עם אנשים שגרים מחוץ לבית.
ההתנהגות המשוחררת של שמעון, הריצות שלו, הצחוקים שלו עם החברים מעוררים באח הבכור קנאה עזה, חששות גדולים וגם בושה: "אני מסתכל עליו דרך החלונות, עוקב אחריו בריצות שלו, בצחוקים שלו עם חברים, ומרגיש איך אני מתכווץ מולו. איך הוא למד לחיות ככה, אני שואל את עצמי" .
b     היחס אל דמות האם:
חיזו:
בטטה:
האם מהווה לחיזו מודל לחיקוי וקן מבטחים, בקרבתה הוא מרגיש בטוח. הוא נאמן למסריה ולדרישותיה ללא עוררין. אדוארד מקבל את דרכה של אמו כברירת מחדל- הוא לא מכיר מציאות אחרת (כי לא רוצה להכיר).  הוא מנסה לעגל זוויות,  מנסה להגן על ה"קונספציה"  של אמו ועל דפוס החיים שגזרה על עצמה ועל משפחתה. עם דרכה המסתגפת של אמו,  הוא מנסה  לרסן את התנהגות אחיו בטטה- שהיא נועזת וחופשית יותר, כדי להגן על התא המשפחתי  ולסתום סדקים טרם נפערו. אדוארד הוא יד ימנה של האם, הוא מסייע לה ומחקה את התנהגותה לאורך כל הסיפור.
נקודת המפנה ביחסיהם מתרחשת לאחר שהאם בורחת לפרדס, מעכשיו, לא עוד אם שמגנה על בניה בכל מחיר ודואגת להם לכל, אלא, חיזו הוא זה שממלא את תפקיד "המבוגר האחראי בבית". הוא מפגין יחס אמפתי, דואג, חרד למצבה ומעמיד עצמו במקומה. הוא חותם על הטפסים שיובילו אותה לאישפוז,  ובכך משחרר את האם מתפקידה ולוקח על עצמו את האחריות.
כשהוא עומד בראש הבית הוא משמש כדגם מוקטן של האם. דפוס ההתנהגות שלו וניהול הבית זהה לזה שלה. "חשבתי איך לשמור על הבית ואיך לסדר אותו כדי שייראה כמו תמיד" (עמ' 49).ומכאן, ניתן להבין, את הדמות הדומיננטית שהאם היתה בחייו ואת אהבתו אליה.

בטטה הוא הילד המרדן במשפחה. שמעון, שאוהב מאוד את אמו לא בטוח לגמרי שהדרך שבה היא מגדלת אותו היא הדרך הנכונה, וכן, הוא גם מוכן להגיד זאת בקול.
לא פעם אחת הוא מתעמת איתה ומעביר עליה ביקורת;"שמעון יודע לצעוק ולהתעצבן כשהוא נתקל במנהגים של אמא. כמה פעמים אמר שהוא לא חוזר יותר לבית הזה וכמעט עשה לי ולאמא התקפת לב....'סתום אדי סתום, ואת תעזבי אותי' ענה לנו ונכנס לחדר שלו" (עמ' 41).
הוא מעין נסיך במשפחה, שהאם מגוננת עליו ומכניסה אותו תחת כנפיה- מחבקת אותו, אוהבת אותו אהבת אמת ומרחיקה אותו, או לפחות משתדלת, מהעולם המאיים שבחוץ. אך "לנסיך" לא טוב בתוך ה"ארמון" המחניק והמסוגר והוא מנסה לפרוץ את גבולותיו ולא לרשת את דפוס החיים ש"המלכה" האם מורישה לו, אלא, לבד, לבחור בדפוס חיים המתאים לו- שהוא דינאמי ופתוח יותר.
כאשר האם בורחת לפרדס בטטה משותק מחרדה. הוא תופס את המקום של הבן הקטן במשפחה. הוא לא דינאמי עכשיו, הוא מבוהל ובוכה בשל המצב של האם ופועל על-פי הוראות מפורשות של אחיו הגדול.

     התנהגות בעת עימות:

חיזו:
בטטה:
חיזו מפחד מעימותים. העימותים מבחנתו יכולים להוות עילה להתנפצות האידיליה בה הוא מאמין שמשפחתו חייה ולסכן את הסדר הקיים בחייהם.
בעימותים בין האם לשמעון, חיזו מתגייס לצידה של האם ומנסה לרסן את אחיו הקטן המורד. "כלום אתה לא יודע לעשות, רק צרות" (עמ' 42) הוא אומר לשמעון כאשר מתעמת עם האם.
שמעון הוא המקור לעימותים שכשהוא עומד בצד אחד שלהם, ומולו עומדים חיזו והאם. גם בעימותים הוא אקטיבי, לא מתבייש להגיד מה דעתו ולמתוח ביקורת, הוא צועק, שובר והורס- כמי שהבועה בה הוא חי לוחצת על גופו והוא רק רוצה לפוצץ אותה." 'תלכי קיבינימט עם הביצים שלך', הוא צעק, והוציא גם שני מלונים מתחת למיטה וניפץ אותם על הרצפה ועזב את הבית ויצא" (עמ' 42).


     מנגנון הישרדות:
חיזו:
בטטה:
מנגנון ההישרדות של חיזו הוא הדחקה. הוא (חיזו) מאופיין כמי שיש לו ראיה מצוינת, 6-6, אך בעצם עיניו המעולות מסתכלות על העולם בצורה סובייקטיבית למדי, כאשר חיזו רואה את הדברים כפי שהוא רוצה לראות אותם- בצורה קלה ונוחה שמדחיקה את הדברים הקשים והמכוערים שבחיים.
הוא מדחיק את האפשרות שקיים דפוס חיים טוב יותר מאשר זה שאמא שלו השרישה בבית ובחייו ואת הסיכוי ש"האידיליה" בה הוא חי  תתנפץ לו בפנים.
לאחר שהאם מפוטרת ואינה מרגישה טוב, הוא נתקל בה בלילה בסלון וכשהמצב הזה מערער את בטחונו הוא אומר "הכרחתי את עצמי לשכוח", כמי שמנסה לטשטש את המציאות ולהדחיק אותה אל מתחת למיטה. שם, באופן סמלי, האם מניחה את האוכל- כסמל למציאות מודחקת.
מנגנון ההישרדות של בטטה הוא בריחה אל מציאות אחרת- הקפיצות שלו למשל הן מטאפורה לכך.
"הרגשתי ששמעון מסתכל יותר ממני...רומז לי במלים ובחצאי משפטים שאולי לאחרים יותר טוב" (עמ' 39), שמעון כמהה למציאות אחרת, כזו טובה יותר. בעזרת פעולות אקטיביות רבות הוא מצליח להתנתק מזו שקיימת בביתו ופורץ את הגבולות למה שאידיאלי יותר בעיניו;
הוא משחק עם חבריו, צופה בטלוויזיה וכו'.. החיים שלו מתאפיינים בדפוס אחר לגמרי  מזה של משפחתו- "איך הוא למד לחיות ככה, אני שואל את עצמי" (עמ' 41).



     התנהגות בסיום הסיפור:
תכונות האופי מתחלפות; חיזו עתה הוא האקטיבי ובטטה הוא הפסיבי. כל אחד תופס את מקומו בסולם הגילאים כשחיזו משמש כאח הגדול ושמעון כבן הקטן של המשפחה.
החלק הזה של הסיפור, הסיום, הוא שיא בתהליך ההתבגרות של חיזו ואצל בטטה, מנגד בדיוק, הוא שופך אור על- כך שהוא עוד ילד צעיר.
חיזו:
בטטה:
נכנס לנעלי האם- תופס את הפיקוד כמבוגר האחראי בבית. ההתבגרות ממנה פחד הגיעה גם אליו, כי הרי אי אפשר לחמוק ממנה, והוא התמודד איתה כדרכה של אימו.
הכח המשמר את סדרי הבית חזק ממנו והוא לובש בטבעיות את סינר האם, "חשבתי איך לשמור על הבית ואיך שיראה כמו תמיד" הוא אומר. הוא הופך לעקר בית ומסייר בו כדי להתרגל אליו מחדש, כשהפעם הסטאטוס שלו שונה וגבוה יותר.  
אך מנגד, הוא מגלה עצמאות שלא היתה גלויה בו קודם- הוא מתנהל בפרדס כגבר ממש, ולא כילד. ההתבגרות שתפסה אותו מוכן כנראה מצליחה לשמור את התא המשפחתי שחיזו לא ייתן לו להתפורר.
מי שנתפס כילד בגוף של גבר, כעצמאי וכמרדן מתגלה עכשיו בסך-הכל כילד קטן החרד למצב אמו ולמה שיקרה עכשיו במציאות החדשה.
הוא משותק, נעשה פסיבי ופועל לפי ההוראות של אחיו ושל האם.



בין האחים בולט ניגוד בהתנהגות ובאופי; אדוארד מאופיין בפסיביות שלו, בעוד שמעון אקטיבי דינאמי ספורטיבי ומרדן. שמעון עוסק בחשיפת הפגמים במשפחה ומנסה לאלץ את אדוארד לראות מציאות שנתפסת בעיני אדוארד כמביישת ומאיימת.
מאבק הכוחות בין הרצון לשמר את הסדר בבית תחת חסותה של האם ובין הרצון לפרוץ החוצה אל מרחבים אחרים, הוא הקונפליקט המרכזי בסיפור, אותו מייצגים הבנים- כל אחד צד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה