יום רביעי, 12 בדצמבר 2012

שלבים בפיתרון הסופי - סיכום

יש לציין שחומר זה לקוח מאתר אחר, למעבר לאתר לחצו כאן!


שלבים בפיתרון הסופי - סיכום
רצח בבורות המוות 
עם כיבוש שטחים מידי בריה"מ (מבצע ברברוסה – 1941) החלו הנאצים ברצח בבורות במזרח. את הרצח עשו בדר"כ יחידות האיינזצגרופן  בסיוע של חיילים מהצבא בגרמני, ובסיוע של אוכלוסיה מקומית (ליטאים, אוקראינים). מטרתם העיקרית של האיינזצגרופן הייתה לעבור מישוב לישוב, תוך כדי התקדמות הצבא אל פנים ברה"מ, לאסוף את היהודים שהתגוררו שם (לעיתים נטען כי הם נשלחים למחנה עבודה או "לשם העברה לפלשתינה"),  לרכזם בקרבת מקום, שם נצטוו  היהודים להתפשט, הובלו לשפת הבורות, או הוכנסו לתעלות שהוכנו מבעוד מועד, שם ירו בהם. דוגמאות: גטו וילנה  שבליטא – זמן קצר לאחר הקמת הגטו: הוצאו אנשים לפונאר = אתר השמדת המונים ליד וילנה. הקורבנות נורו על שפת בורות, שהפכו לקברים המוניים (ראה מושג בספר). בתקופה של חצי שנה עד דצמבר 41  נרצחו שני שליש מיהודי וילנה, כ- 80,000, וכך קרה בכל הערים הגדולות שנכבשו מברה"מ. בקייב, בירת אוקראינה, פרסמו הנאצים מודעה הקוראת ליהודים להתאסף למחרת לשם מעבר לישוב אחר. המוני יהודים התרכזו ב- 29 בספטמבר 1941 והופנו אל באבי יאר. שם נאלצו למסור דברי ערך, להתפשט ולהתקדם אל קיר הגיא שם נורו בתוך יומיים 33,771 יהודים. ב- 1943 ניסו הנאצים לטשטש עקבות הרצח בשרפת הגופות.
עד דצמבר 1941 נרצחו ביריות בשטחי ברה"מ יותר ממיליון יהודים.
אולם, שיטת רצח זו הייתה איטית ומסורבלת מדי בעיני הנאצים, אחדים מהרוצחים "התקשו" להתמודד עם המוות האיטי של אחדים מן הנורים והתלוננו על ה"עומס הנפשי", והיה צורך בשיטה סטרילית יותר. שיטה זו התגלתה כלא יעילה, כיון שדרשה עלות גבוהה של אמצעי השמדה וכוח אדם רב. בנוסף, היחס לעמים כבושים אחדים היה כזה, שלא רצו לבצע בקרבם את רצח היהודים, כדי לא לדחותם או לקוממם – קשה להסתיר מהמקומיים.
1. משאיות הגז 
בשלב זה החלו לרצוח בשיטת ההמתה בגזים הנפלטים ממכונית משא, שהופנו בצינורות לתא הפנימי הדחוס אנשים. כך החלה מנובמבר 1941 השמדה באמצעות חנק בייסורים במשאיות הגז. כ- 700,000 איש נרצחו ע"י משאיות הגז. אך, גם שיטה זו לא הוכיחה היעילות הדרושה. התעורר הצורך לצמצם במידת האפשר את מספר המעורבים במבצע, הן מבחינת הנוחיות והן משום שדבר הפעולות נודע למספר רב מדי של אנשים.
לפיכך, הוחלט לרכז את פעולות הרצח של מרבית היהודים במספר מקומות מצומצם. כך ניתן "ליעל" , לעשותו "מרוחק" יותר מבחינה אנושית ולהגביר את הסודיות מסביבו.
2. מחנה חלמנו מחנה ההשמדה הראשון, החל לפעול בסוף 1941המחנה פעל עד 1943. מקומו נבחר בשל קרבתו לעיר לודג' הגדולה שבערים באזור הפולני המסופח לרייך הגרמני.
ראשוני הנשלחים היו יהודים שלא רוכזו בגטאות. נרצחו בו יהודים במשאיות גז. שלב נוסף בביצוע הפתרון הסופי. במקום פעילותן של היחידות הניידות התבצע עתה הרצח באזור קבוע שאליו הובלו הקורבנות. שיטת הרצח חדשה רצח באמצעות 3 משאיות גז שהופעלו במקום. 
נרצחו בו יותר מ- 300,000 איש. בשלב זה עדיין אין מדובר על רצח ככלי של יהודי אירופה.
3. מבצע ריינהרד שם המבצע על שמו של ריינהרד היידריך שנרצח ב-1942 ע"י המחתרת הצ'כית. היה ראש משטרת הביטחון והס.ס.
מבצע השמדה של היהודים בשטחי  הגנרגוברנמן. הקמת שלושת מחנות השמדה: בלזץ, סוביבור וטרבלינקה – מרכזי השמדה קבועים תחת מנהלה אחת, המטה הוקם בלובלין. המיקום נבחר בשל  קרבתו לשטחי בריה"מ הכבושים, רחוק ממערב אירופה, לכן קל לשמור סוד.
בכל אחד מהמחנות הוצבו 20- 30 אנשי ס.ס. בלבד אליהם צורפו כמה מאות אנשי עזר מקומיים מקרב האוקראינים ולטבים. במחנות אלו לא נערכו סלקציות,  אלא מפעם לפעם נבחרה קבוצה קטנה של יהודים היא הפעילה את המחנה, טיפלה בגופות ועשתה עבודות שירות למיניהן.
מחנות אלו היו מחנות קבע, והותקנו בהם מתקנים מיוחדים להשמדת היהודים שנשלחו אליהם. הם פעלו בשיטתיות – מטרתם הבלעדית הייתה השמדה. כל היהודים שהגיעו בטרנספורט למחנה  לא היו בחיים תוך כמה שעות, רכושם ולבושם הובלו לגרמניה.
עד סוף 1942 הושמדה רוב אוכלוסיית הגנרל גוברנמן, ולא היה עוד צורך במחנות באזור זה.

4. הקמת מתקני ההשמדה ההמוניים במחנות מיידנק ואושוויץ
מחנה הריכוז מיידנק הוקם בסוף שנת 1941 לשבויי מלחמה רוסים, שימש גם מחנה ריכוז לפולנים ולבני לאומים אחרים.  בשנת 1942 הוקמו בו תאי גזים ומשרפות. חלק מהיהודים נשלחו מיד בבואם להשמדה.
המחנה פעל עד שהרוסים שיחררו את אזור לובלין בקיץ 1944, במיידנק הושמדו יותר מ-300,000 אנשים מהם יותר מ- 100,000 יהודים.
אושוויץ
ההחלטה להשמיד את כל יהודי אירופה הניעה את הימלר , מפקד הס.ס. לחפש מחנה גדול ומרכזי לביצוע ההשמדה. לכן בחר באושוויץ שהיה ממוקם ליד צמתי מסילות ברזל מרכזיים באירופה. מחנה נלווה אושוויץבירקנאו.
באושוויץ נבנו כמה מתקני השמדה עם משרפות צמודות. שיטת ההמתה ציקלון B .
אל אושוויץ הגיעו יהודים מכל קצוות אירופה. את הבאים לאושוויץ קידמה הכתובת: "העבודה משחררת". כחלק ממערך ההטעיה נוגנה מוסיקת רקע ונאמר ליהודים שזהו מחנה עבודה. לחלק אף ניתנו גלויות שביקשו לשלוח הביתה. רופאים נאצים ערכו סלקציה, כאשר למעלה מ- 70% נידונו להשמדה. נאמר להם, כי עליהם לעבור מקלחת חיטוי נגד מחלות וכינים. הם הופשטו, קיבלו חתיכת סבון והועברו ל"מקלחות". תאי הגזים היו ענקיים והכילו לעיתים כאלפיים איש שנדחסו בתא אחד. את הגופות הוציאו הזונדרקומנדו, יהודים אסירים, אל המשרפות.
על האסירים הוטבע מספר על הזרוע. באושוויץ נערכו ניסויים רפואיים על נשים, ילדים תאומים, לרוב ללא חומרי הרדמה, על-ידי דר' מנגלה.
בין השנים 42' – 44' נרצחו באושוויץ  למעלה ממיליון יהודים מארצות אירופה השונות.
5. צעדות המוות 
לקראת סיום המלחמה בקיץ 1944 בעת המתקפה של הצבא האדום ונחיתת האמריקאים במערב צרפת, החלו הנאצים לסגת ולפנות את מחנות הריכוז. הגרמנים קיבלו הוראה לשרוף מסמכים ולפוצץ את מתקני ההשמדה.בחודשי המלחמה האחרונים, כאשר ניתנה הוראה לפנות את המחנות  הוצעדו רוב האסירים שהיו במחנות אלפי קילומטרים מערבה לכיוון גרמניה ואוסטריה. בצעדות מתו מאות אלפי אסירים ברובם יהודים. הצעדות נמשכו עד הימים האחרונים של הרייך. האסירים שמצבם הפיזי לא אפשר נרצחו במקום. חלקם הועבר לגרמניה ושם נוצלו ככוח עבודה ואחרים נדדו ב דרכים ללא כל תכלית אל מותם. המפונים מתו בצעדות אלו מאפיסת כוחות, בקור בשלג וברעב.
בקרב השומרים המופקדים על האסירים גברה המוטיבציה לרצח המוני בזמן הצעדות.
מספר היהודים שנרצחו בצעדות מוערך כ-150,000 , הנאצים ראו בצעדות דרך נוספת להמשיך בחיסול היהודים שעוד נשארו.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה