יום רביעי, 12 בדצמבר 2012

יהודי פולין גטאות


יהודי פולין (7 שיעורים)
המדיניות כלפי היהודים בפולין (3 שיעורים).

ב- 1.9.1939, נכנסו הנאצים לפולין. לאחר ההשתלטות על פולין, היא חולקה בהתאם לחוזה ריבנטרופ-מולוטוב:
- מערב פולין בו ישבו גרמנים סופח לגרמניה. האזור נועד להיות שטח טהור מפולנים ויהודים.
-  מרכז פולין הפך לשטח כיבוש גרמני: הגנרל-גוברנאמן (ממשל כללי). למושל האזור נתמנה הנס פראנק ובירתה קרקוב (ולא ורשה).
- מזרח פולין ניתן לברה"מ.
יש לזכור כי כל השטחים מזרחית לגרמניה, נחשבו כיעד טבעי להתפשטות הגרמנים ("מרחב מחייה") וכי העמים הסלאבים נחשבו לעמי עבדים. הדבר השפיע על אופי הכיבוש ועל ההתייחסות לפולנים בכלל ובוודאי ליהודים שנחשבו נחותים יותר.
עם כיבוש פולין היו בה כ- 3,300.000 יהודים. כ- 1,200.000 נכללו בשטח הרוסי. יהודים רבים גורשו או ברחו מזרחה מאימת הגרמנים ובהם מנהיגי קהילות ופעילי תנועות הנוער, אך חלקם שבו.

המדיניות האנטי-יהודית בשלבים הראשונים של הכיבוש
כיבושה של פולין על ידי הגרמנים לווה במעשי התעללות כלפי היהודים. בין המעשים הללו היו: חטיפת בני ערובה ורציחתם להבטחת אי התנגדותם של היהודים, חטיפה לעבודות כפייה, מעשי אונס ושוד, גזירת זקנים ופאות, שריפת בתי כנסת. במעשים אלה היו שותפים לא רק אנשי הס.ס. אלא גם הצבא.
כיצד ניתן להסביר את ההתעללות של הכוחות הגרמניים ביהודים עם הכניסה לפולין – באופן שלא נעשה בגרמניה?
* מדובר במצב של מלחמה בו משוחררים היצרים.
*  הגרמנים היו רחוקים מעינו של העולם "הנאור" ומדעת הקהל הן בגרמניה והן בעולם בכלל.
*  העם הפולני היה שייך על פי התורה הנאצית לגזעים הנחותים. הגרמנים פגעו גם בבני העם הפולני שהיה נדמה להם כי יסכנו את שליטתם. היהודים היו נחותים עוד יותר.
*  הפגישה בכמות גדולה של יהודים, ובמיוחד כאלה המתאימים לסטריאוטיפ היהודי: לבוש מסורתי, זקן, פאות. יהודים אלו תאמו את דמות היהודי בתעמולה האנטישמית.

לאחר מספר שבועות, החלו הגרמנים להסדיר את מעמדם של היהודים בתקנות, צווים והוראות.

איגרת הבזק
נשלחה מטעם ריינהארד היידריך, מפקד ה-ס.ד. (משטרת הביטחון של הס"ס) למפקדי האייזנצגרופן (עוצבות המבצע) בפולין ב- 21.9.1939.
עיקריה של האיגרת:
1.  יש לטהר את השטחים הפולניים המסופחים לרייך מיהודים. (הכוונה למערב פולין)
2.  יש לרכז את היהודים בערים גדולות הנמצאות סמוך למסילות ברזל או צמתי רכבות.
3.  יש להקים "יודנראטים" (מועצות יהודיות) בכל הקהילות היהודיות. מועצות אלה יורכבו מרבנים ויהודים אחרים בעלי השפעה. על היודנראט למלא באופן מדויק כל הוראה שתינתן לו. המשימות המיידיות של כל יודנראט הן לערוך מפקד מדויק של היהודים באותו ריכוז ולדאוג לקליטתם של היהודים שיפונו לאותם ריכוזים מיישובים קטנים ומהאזור שיסופח לרייך.
4.  יש לחתור ל"אריזציה" של מפעלים יהודיים – להעביר אותם לידיים אריות. לעת עתה יש להשאיר בידיים יהודיות את המפעלים והתעשיות החיוניים למאמץ המלחמתי. גם סוחרים יהודיים יושארו בלית ברירה. אדמות יהודיות ימסרו לגרמנים או פולנים.

משמעות האיגרת:
*  באיגרת זו היידריך מציין שיש להבחין בין "המטרה הסופית" שתמומש בעתיד ו"השלבים בביצוע המטרה הסופית". הוא גם דורש שכל אלה המקבלים את האיגרת ישמרו עליה בסוד.
למרות שקיים ויכוח האם מדובר בפיתרון הסופי, כנראה שלא כך הדבר. מכל מקום מדובר בפתרון זמני לקראת מציאת פתרון קבוע.
*  האיגרת הכינה את הקרקע לריכוז היהודים ולקראת הכנסתם לגטאות.
* האיגרת אפשרה לשלטונות הגרמניים לפקח בצורה הדוקה על היהודים ולנצלם כלכלית.
* האיגרת היא אחד המסמכים שנשלחו לגבי הסדרת בעיית היהודים. באיגרת זו ביקש הס.ס. להראות את סמכויותיו בעניין היהודים (ראה למשל את הוראותיו של הנס פראנק לגבי היודנראטים), אולם בהמשך התברר כי גם השלטון האזרחי בפולין ביקש לשלוט בנושא. ריב הסמכויות בין הרשויות היה קיים לאורך כל תקופת קיום הגטאות ושיחק לעיתים לטובת היהודים.


ערעור בסיס הקיום היהודי
בשבועות הסמוכים לכיבוש פרסמו הנצים צווים נוספים שנועדו לערער את בסיס הקיום היהודי:

ריכוז ובידוד היהודים: הפרדת האוכלוסייה היהודית מן האוכלוסייה הפולנית. סימון היהודים בסרטים עם מגן דוד וטלאי צהוב וסימון בתי עסק יהודיים. הגבלת תנועת היהודים ברחובות, איסור נסיעת יהודים ברכבות ועוד.
חיסול הבסיס הכלכלי היהודי : החרמת בתי עסק, מפעלים, דירות של יהודים אמידים, רכוש נייד ועוד. הקפאת החשבונות בבנקים והגבלות על משיכת כספים. בידי סוחרים יהודים נשארו חנויות קמעוניות בלבד. יהודים סולקו מן השרות הציבורי. תקנות אלו הביאו את רוב הציבור היהודי לידי חרפת רעב עוד לפני הכניסה לגטו.
שימוש בכוח עבודה יהודי: כבר עם כיבוש פולין התרחשה חטיפה של יהודים לעבודות מזדמנות שונות כמו פינוי הריסות, סחיבת משאות ועוד. עם הקמת הגנרל-גוברנאמן הוסדר העניין בהוראה על פיה חויבו יהודים בגילאי 60-14 לצאת לעבודות כפייה שונות. בדר"כ מדובר בעבודות פרך שנעשו בתנאים קשים וגרמו לתמותה גבוהה.
פגיעה בחינוך ובתרבות: סגירת מערכת החינוך, איסור תפילה בציבור. תקנות אלה נועדו לפגוע במוראל של הקהילה היהודית.
עמימות בחיי היהודים: הנאצים יצרו בכוונה עמימות לגבי מצבם של היהודים. יהודים נחטפו לעבודות כפיה, אדם שיצא מביתו לא ידע אם ישוב, יהודים לא ידעו כיצד לנהוג בפגישה עם גרמני, מעשי התעללות והשפלה ברחוב היו שגרתיים. כל אלו נועדו לשבור את רוחם של היהודים.
גירושים לתוך הגנרל-גוברנאמן ובתוכו – הגרמנים גרשו יהודים מהשטחים שסופחו לרייך לתוך הגנרל-גוברנאמן, עד מרס 1940. (נפסק לאור התנגדותו של הנס פראנק). כן גרשו יהודים בתוך ה הגנרל-גוברנאמן, למשל ממקומות קטנים לגדולים ועוד.
תקנות והוראות אלה שיצאו מן המנהל האזרחי או מן הס.ס. סייעו לנאצים לנצל את הכוח היהודי, לערער את קיומם הכלכלי ולשבור את רוחם.


הקמת הגטאות
המונח גטו היה קיים גם בימי הביניים. הגטו נועד להפריד ולהשפיל את היהודים משאר האוכלוסייה, אך גם הגן עליהם ואפשר להם לשמור על דתם ותרבותם. הגטו הנאצי נועד לבודד את היהודים שאינם ראויים מבחינה אידיאולוגית להימנות על החברה הכללית. הוא הפך מכשיר לניצול היהודים, לשבירת רוחם ובאופן עקיף להכחדתם. הגטו הנאצי בניגוד לגטו של ימי הביניים (או גטאות אחרים) לא נועד להיות מקום חיים נפרד ליהודים אלא שלב מעבר בדרך לפתרון כולל של בעיית היהודים. הגטו הנאצי היה למעשה מחנה כפייה שנוהל על פי התכתיב ובמצעי אלימות של השלטון הנאצי.
אין בנמצא הוראה מפורשת ואחידה להקמת גטאות בשטחי הכיבוש הגרמני במזרח. הקמת הגטאות היא תוצאה של פרשנות הוראות הגרמנים להפרדת ובידוד היהודים מצד אחד לבין יוזמות מקומיות. לכן הגטאות לא הוקמו בבת אחת. הגטאות השונים הוקמו במועדים שונים, החל מסוף 1939 ועד החודשים הראשונים של 1941. רוב הגטאות הוקמו בשנים 1941-1940.
גטאות היו קיימים רק במזרח אירופה. לא הוקמו גטאות בערי מערב ומרכז אירופה.
היהודים במרכז ובמערב אירופה נשלחו למחנות מסוגים שונים, אך לא הוקמו גטאות בתוך הערים שלהם. ההסבר לשוני הזה היו אי הרצון לחשוף את האוכלוסייה במרכז ומערב אירופה לנעשה בגטאות.
הסיבות להקמת הגטאות:
יש להפריד בין הסיבות שהציגו הגרמנים (סיבות גלויות) לבין הסיבות האמיתיות (סיבות מוסוות).
סיבות גלויות:
הגרמנים טענו כי היהודים מפיצי מחלות, מפיצי ידיעות פוליטיות שנועדו לחבל במוראל, מספסרים במזון. מכל הסיבות הללו על הגרמנים להגן על האוכלוסייה מן היהודים. לטענות אלו כמובן לא היה שחר, ודווקא הבידוד בגטאות גרם להתפשטות מחלות ולהברחת מזון. הגרמנים אף טענו כי הם מגינים על היהודים מן האוכלוסייה העוינת.
הסיבות האמיתיות
-   הגורם האידיאולוגי – על פי האידיאולוגיה הנאצית יש להפריד בין היהודים לארים.
-   ריכוז היהודים תחת פיקוח גרמני יאפשר לעבור במהירות לשלב הבא.
-   באמצעות הגטאות יכלו הגרמנים לנצל את כוח העבודה היהודי.
-   יהגטאות שימשו מכשיר השמדה בלתי ישיר. גם אם הנאצים לא התכוונו שהגטאות יהפכו למכשיר לחיסולם הפיזי של היהודים, הרי בפועל הדבר שרת מטרה זו.
דמיון ושוני בין הגטאות
בצד הדמיון  בין הגטאות, היה ביניהם גם שוני גדול.
ההבדלים:
גודלם של הגטאות: גטאות גדולים כמו וארשה (450,000) ולודג' (164,000) לעומת גטאות קטנים של אלפי אנשים בעיירות קטנות.
מידת בידודם: הגטאות הגדולים היו גטאות סגורים, אך נבדלו במידת בידודם. בעוד גטו לודג' היה מנותק לחלוטין מן הסביבה, לא כך גטו וארשה. בוארשה אלפי אנשים שימשו כעובדי כפייה. הם יצאו אל מחוץ לגטו מדי יום וחזרו לבתיהם בערב. פולנים וגרמנים נכנסו לחלק מהגטאות לצורך עסקיהם (למשל שינדלר בקרקוב). בית העלמין היהודי נמצא מחוץ לגטו וורשה והחברה קדישא נסעה אליו מדי יום כדי לקבור מתים. ההברחה בוארשה שישמשה מקור מרכזי למזון וציוד אחר.
בגטאות הקטנים, בדרך כלל מידת הבידוד היתה פחותה. השמירה היתה רופפת והיהודים היו במגע תכוף עם הסביבה לצרכי מסחר במזון וכדומה. 
משטר היודנראט בגטו: בכל גטו נשא היודנראט אופי שונה. בגטו לודז', ניהל ראש היודנראט רומקובסקי מעין משטר טוטאליטרי והכל סר למרותו, כולל חיי הכלכלה. בגטו וארשה היו הדברים חופשיים יותר. בגלל גודלו של גטו וארשה נוצרו ארגוניי סיוע חליפיים כמו ועדי הבתים או המוסד לעזרה עצמית.
הבדלים היו גם לגבי השולטים על הגטו: הממשל האזרחי, הס.ס. או הצבא.
נקודות הדמיון בין הגטאות השונים:
-   מיקום ושטח: הגטאות הוקמו בדרך כלל באזורים העניים ביותר של הערים  והקיפו שטח קטן מאוד יחסית לאחוז היהודים בעיר. בוורשה למשל, הגטו הכיל פחות מ-2.5 אחוזים משטח העיר אף על פי שהיהודים היו שליש מאוכלוסיית וורשה לפני המלחמה, והובאו לשם גם יהודים מיישובים אחרים.
-   אופן הגרוש לגטו: היהודים גורשו לגטאות בדרכי התעללות ולעתים נאלצו להתכונן למעבר במשך פרק זמן מצומצם בלבד.
-   תנאי החיים בכל הגטאות היו קשים, אך ללא ספק בגטאות הגדולים בשל הצפיפות והרעב המצב בהם היה שונה.
-   גורלם הסופי של כל היהודים בכל הגטאות היה דומה.

היודנראטים (מועצת זקנים)/

ההוראות להקמתו ודרכי מינויו של היודנראט:
ההוראה הראשונה למינויו של יודנראט, נכללה בהוראות היידריך (איגרת הבזק) ב- 21.9.39. מאוחר יותר התפרסמה הוראה בנידון על ידי הנס פראנק מושל הגנרל-גוברנאמן.
על פי הוראות פראנק, בכל קהילה חייב להיות יודנראט, אשר גודלו ישתנה בהתאם לגודל הקהילה.
שאיפתם של הגרמנים היתה כי ביודנראט יכהנו אנשים מכובדים המקובלים על הקהילה, אישי ציבור, רבנים וכדומה. עם זאת רוב ההנהגה הקודמת של יהדות פולין נמלטה מן המדינה.
בדר"כ הטילו הגרמנים את הרכבת היודנראט על אחד מראשי הקהילה שלרוב עמד בראש היודנראט
הגרמנים הפעילו לחצים על אנשים שונים שיקבלו את התפקיד שהיה ברור כי עומד להיות  בעיתי ביותר.
להצטרפות ליודנראט היו שיקולים שונים: הרצון לשרת את הקהילה ולסייע לה בשעה קשה זו,  לחץ גרמני ואף אינטרסים אישיים (הרצון להינצל ולהציל את המשפחה).
אופי היודנראט הלך והשתנה במהלך חיי הגטו ובעיקר בתקופת השילוחים. את מקומם של אנשי הציבור, ששאפו לשרת את הציבור תפסו אחרים. ההנהגה הראשונית הוחלפה בהנהגה נוחה וצייתנית יותר לגרמנים.

תפקידי היודנראט:
ניתן לחלק את תפקידי היודנראט לשלושה סוגים:
1.   תפקידים שהוטלו על ידי הרשויות הגרמניות כגון:
 - עריכת מפקדי אוכלוסיה.
             - אספקת כוח אדם לעבודות כפיה.
             - הטלת עונשים, קנסות, החרמת רכוש.
             - בשלב מאוחר היודנראט היה אחראי על איסוף וריכוז אנשים בגטו לקראת שילוחם
         להשמדה.
      באופן כללי, שימש היודנראט גורם מתווך בין הגרמנים לקהילה היהודית.
2.   תפקידים מסורתיים של הקהילה היהודית, אותם המשיך היודנראט למלא בגטו:
- שירותי דת
- סעד
- חינוך ותרבות (בהיקף גדול יותר).
3.   תפקידים חדשים, (שחלקם מהווים בדר"כ תפקידים של רשות מקומית):
- אספקת מזון (מכירתו או חלוקתו)
      - דאגה למקומות מגורים.
- דאגה למקומות עבודה, תעסוקה לאנשי הגטו.
- טיפול בשרותי בריאות ותברואה.
- ארגון הסדר הציבורי והמשפט.
- גבית מיסים.
יש לזכור כי היודנראט מילא חלק מן התפקידים עוד לפני הכניסה לגטו.
המשטרה היהודית
המשטרה היהודית היה מנגנון האכיפה שהופעל על ידי היודנראט. הגרמנים הם שהורו על הקמתה. למשטרה נדרשו קריטריונים שונים (השכלה, שירות צבאי, תנאים גופניים), אך העיקרי שנשמר היה כושר גופני.
הפיתוי להיכנס למשטרה היה בגלל ההטבות שבצד המשרה: מנות מזון מוגדלות, פטור מעבודות כפייה, מכופר וכו'. עם זאת השוטרים לא קבלו משכורות, דבר שהוביל במקרים שונים לשחיתויות.
המשטרה מלאה אחר הוראות הגרמנים כפי שנמסרו על ידי היודנראט, וכן מלאה את צרכי היודנראט.
הציבור היהודי התייחס בחשד ואף באיבה למשטרה. רוב תנועות הנוער הורו לחבריהן לא להתגייס אליה. לכן במקרים לא מעטים מפקדי המשטרה לא היו מעורבים קודם בחיי הציבור או שהגיעו מבחוץ, וגילו ניכור למצוקת הציבור היהודי.
המשטרה אספה אנשים לעבודות כפיה, גבתה קנסות, גבתה מיסים ועוד. תפקיד בעייתי במיוחד היה למשטרה בעת הגירוש למחנות ההשמדה, אז נדרשה לסייע לגרמנים ועוזריהם באיסוף יהודים לקראת גירושם. דפוסי התנהגותם של השוטרים בעיתוי קשה זה לא היו אחידים. חלקם נהגו באכזריות, אחרים התפטרו והיו אף כאלה שסייעו לאחרים להימלט. בתקופת הגירושים קבלה המשטרה לרוב את הוראותיה מן הגרמנים.



החיים בגטו (4 שיעורים)
·         תנאי החיים של היהודים בגטאות
·         השפעתם על הפרט המשפחה והחברה.
·         דרכי ההתמודדות של היהודים בגטו "קידוש החיים", פעילות אירגונים שונים לעזרה הדדית, מאפייני פעילות תנועות הנוער, היודנראט

הצפיפות בגטו: היהודים אולצו להצטופף בשטח קטן מהעיר בה הוקם הגטו ועל כן תנאי החיים עימם נאלצו להתמודד היו קשים ביותר. הצפיפות בגטאות הייתה גדולה מאד: בגטאות בורשה ובלודז' (פולין) חיו בחדר אחד 10-7 נפשות . הצפיפות הגדולה והעדרם של שירותי בריאות ותברואה הולמים הובילו להתפרצותן של מחלות ולמקרי מוות רבים.
הרעב מחסור כרוני במזון: הגטאות התקיימו בשטחים עירוניים שלא יכלו לספק את מזונם בעצמם ולכן נזקקו לאספקה של מזון מחוץ לגטו, אולם השלטון הגרמני לא אפשר אספקה ראויה של מזון לגטאות. הקצבת המזון הגרמנית הייתה כ- 180 קלוריות ביום, 10% ממה שזקוק אדם. אלפי קבצנים מילאו את הרחובות. מחיר המוצרים עלה באופן מתמיד ומשפחות עניות לא יכלו להרשות לעצמן לרכוש מזון. עם התארכות משך השהייה בגטו אזל מעט הכסף שרוב תושבי הגטו החזיקו ברשותם. מוות ברעב הפך לתופעה יומיומית. הרעב והשגת המזון היו למרכז המאבק הקיום בגטו. דרך עיקרית בעזרתה התקיימה האוכלוסייה בגטו הייתה הברחת המזון. יהודים (בעיקר ילדים) ברחו מהגטו כדי לרכוש (או לגנוב) מזון לגטו. מבריחים פולנים (ולעיתים גם חיילים גרמנים) סייעו להברחות תמורת שוחד. ההברחות היו בעיקר של תפוחי אדמה וירקות אחרים.
תברואה בריאות וממדי תמותה: מצב תברואתי קשה, היעדר תשתית תברואתית ברחובות הגטו, הביוב זורם ברחובות, מחסור במים חמים לרחצה, מחסור בסבון ובתרופות גרמו לפריצת מחלות ומגפות מדבקות ((טיפוס ושחפת) הקור העז והמחסור בדלק או בעצים לחימום הגביר את קצב התמותה בגטאות.
מקורות תעסוקה ופרנסה בגטו: לרוב תושבי הגטו לא הייתה עבודה. הם נאלצו להתפרנס ממכירת חפצים. הפרנסה המעטה הייתה בעבודה במפעלים גרמניים או פולנים בתוך או מחוץ לגטו,מקומות תעסוקה שסיפקו היודנרטים בגטו והברחות.

השפעתם של תנאי החיים בגטאות על הפרט, המשפחה והחברה:
השפעת התנאים בגטו על הפרט: המציאות הזוועתית בגטו הובילה יחידים לנסות ולהציל את עצמם בכל האמצעים. תנאי חיים גרמו להתערערות של המוסר האנושי והכללים שאפיינו את הקהילה היהודית. גנבים, רמאים וזייפנים מילאו את הגטו. דרך נפוצה לזכות לטובות הנאה הייתה לשתף פעולה עם המשטר הנאצי: מלשינים יהודים דווחו על פעילות של המחתרות בגטאות. לצד גילויי הגבורה וההתנגדות נדחקו יהודים מסוימים לשיתוף פעולה. אחרים איבדו קשר עם המציאות ורבים איבדו את שפיותם אל מול הזוועות. יהודים שלפני המלחמה חיו חיים שלווים מצאו את עצמם בגטאות מושפלים, חסרי כל ובאיום מתמיד על חייהם.
השפעת התנאים בגטו על המשפחה: המשפחה היהודית, שהיוותה במשך עמוד התווך של הקהילה היהודית, נפגעה קשות מתנאי החיים בגטאות. הגברים, שבמשך שנים רבות עמדו בראש המשפחות, פרנסו אותן והיו אחראים לרווחתן איבדו את מעמדם בשל חוסר יכולתם לפרנס, או משום שנלקחו לעבודות כפייה . אחרים ברחו או נרצחו. עול הטיפול במשפחה הוטל על הנשים ופעמים רבות גם על הילדים הצעירים: עליהן היה לדאוג למשפחתן המורחבת, ילדים סבים או קרובים שמשפחתם נרצחה, בתנאים של חוסר בדיור, בתנאי רעב קשים ובמציאות אכזרית ומאיימת. הילדים היו חלק גדול מהאוכלוסייה בגטאות (בגטו ורשה, לדוגמא, כשליש מ-450,000 התושבים היו ילדים). לעיתים קרובות לא היו לילדי הגטו משפחה או קרובים והם נאלצו להתקיים בכוחות עצמם: בעזרת קיבוץ נדבות, מכירת חפצים קטנים, שירותים שונים וגניבות. ילדי הגטו לקחו חלק חשוב בפעילות הברחת המזון. הילדים יכלו לברוח דרך פרצות בחומות ולהתחבא בקלות. בזכות פעילותם האמיצה של ילדי הגטאות הוברח לתוך הגטו מזון רב שהציל רבים ממוות ברעב. ילדים רבים נורו למוות לאחר שנתפסו מחוץ לגטאות (במהלך השואה נרצחו כמיליון ילדים יהודים).
השפעת התנאים בגטו על החברה: המצב הבלתי אנושי בגטו הוביל לשינויים מהותיים במבנה החברתי היהודי: רוב יהודי הגטאות היו עניים מרודים וחיו בסכנת רעב ומוות. אחרים בעיקר המקורבים לשלטון הנאצי ואנשי היודנראט זכו לטובות הנאה, לעיתים על חשבון תושבי הגטו האחרים. כמו כן התפתחה תופעה של "שוק שחור" וספסרות. מציאות זאת הובילה למתחים בתוך הגטו. אולם תנאי החיים בגטו הובילו גם להתמודדות משותפת של הקהילה עם המצוקה. הוקמו גופים משותפים של עזרה הדדית. רוב עשירי הקהילות והנכבדים עשו ככל שביכולתם כדי לסייע למצוקת ההמונים, למרות מאמציהם הצליחו נכבדי הקהילות להציל רק מעטים מהמוות.
דרכי התמודדות
היודנראטים קשיים ובעיות עד ראשית הפתרון הסופי.
הקשיים:
היודנראטים ניסו להאריך את חיי הגטו וניהלו מאבק יומיומי על הישרדותו.
-   הם ניסו להשיג יותר מזון שכן ההקצבה הגרמנית היתה דלה ביותר. הם עשו זאת על ידי פניה לרשויות הגרמניות וארגוני סעד כמו הג'וינט, ניסו ליצור מקורות מזון בתוך הגטו.
-   הם התקשו להתמודד עם המחלות בגטו. המגפות פשטו בגטו, ומצד שני מלאי התרופות היה דל. המגפות הפילו חללים רבים בגטו, וידם של היודנראטים קצרה מלהושיע.
-   הם היו צריכים להתמודד עם בעיית המגורים והצפיפות הקשה בגטו. היו גטאות בהם לא  נמצא מקום במבנים, וקצרה ידו של היודנראט מלספק מקום לכולם, כמו בגטו וארשה.
-   הם נאלצו למלא אחר הוראות הגרמנים. מי שסרב, ידע כי יומת על ידי הגרמנים וסיכן גם את משפחתו.
-   הם עמדו בתווך: בין הגרמנים לקהילה. הקהילה ראתה אותם במקרים רבים משתפי פעולה עם הגרמנים ותלתה בהם את האשמה לעונשים, לעבודות הכפיה וכו'. מצד שני הגרמנים הטילו עליהם את האחריות לכל מה שהתרחש בגטו.
-   הם ניסו לשמור על שגרת החיים, על השפיות בגטו. לשם כך עסקו בהפעלת פעולות חינוך ותרבות. חלקם נעשה בסתר, מכיוון ולא היה להם אישור מן הגרמנים (לדוגמא, האישור לפתיחת בתי ספר בגטו ניתן מאוחר).
-   היודנראט נאלץ לעסוק בשתדלנות כדי להקל גזרות או להשיג דברים חיוניים. לשם כך תמרן היודנראט בין הרשויות הגרמניות השונות (המנהל האזרחי, הצבא, הס.ס.) וניסה להשיג מרשות אחת מה שלא הצליח מן האחרת. היו גם ניסיונות להעניק מתנות או שוחד לגרמנים למען הקלות - ניסיונות שלא תמיד עלו יפה.

התלבטויות:
-   האם לציית או לסרב להוראות הגרמנים? היה ברור כי סירוב פירושו מוות וכן, כי במקומם יבוא מישהו אחר שאולי יהיה גרוע יותר לגטו. רבים מראשי היודנראטים הראשונים סרבו להענות לדרישות הגרמנים (דרישות כלכליות, דרישות לשילוחים), והוחלפו באחרים. 80% מראשי היודנראט המקוריים הוחלפו לפני האקציות הגדולות או במהלכן.
-   הם התלבטו כיצד להשתמש בכוח שבידיהם: למי להעניק מזון, למי להעניק  תרופות: לזה שחולה מאד, או לזה שיש לו יותר סיכוי? הם יכלו לשחרר מספר מסוים של אנשים מעבודות הכפיה בנימוק שהם נדרשים בגטו - ומה על האחרים?
-   התלבטות קשה היתה לגבי רעיון "העבודה כהצלה".
  חלק גדול מן היודנראטים ראה חשיבות בפיתוח התעשיה והמלאכה בגטו.
  הדבר נעשה ממספר שיקולים:
-  הצורך הכלכלי – צורך להגדיל את מקורות הפרנסה של הגטו.
-  הוכחת יצרנותו של הגטו – אצל חלק מאנשי היודנראט רווחה התפיסה כי  הגרמנים לא ירצו
  לחסל את הגטו אם יוכיח את תועלתו.
-  יצירת מסגרת חברתית ומסגרת של תעסוקה לאנשי הגטו.
    היודנראטים היו מודעים לכך, כי עבודה למען הגרמנים פירושה סיוע למאמץ המלחמתי הגרמני. מצד שני, עבודה כזו יכלה להאריך את חיי הגטו ולמצוא תעסוקה לאנשיו. שאלה זו עמדה במלוא חומרתה כאשר היו שילוחים להשמדה, והיודנראטים שלחו להשמדה את הגורמים שאינם מועילים כגון: זקנים, חולים, ילדים. בשלב ההשמדה היה גם ברור כי האידיאולוגיה הנאצית מובילה להשמדה של כל העם היהודי, ואין בעבודה אלא דחיקת הקץ (עם זאת, בגטו לודג', שנחשב גטו מועיל, הוחזקו עד 1944 עשרות אלפי עובדים וחלקם אף הצליח לשרוד עד סוף המלחמה).

קידוש החיים: על רקע תנאי החיים הקשים בגטו, התקיים כל העת מאבק להישרדות ולהתמודדות מול המציאות הבלתי אנושית אליה נקלעו יהודי הגטאות. במציאות הקשה של הגטאות רבים חשו כי אין טעם לחייהם, הזוועות, להן נחשפו מידי יום, אובדן הקרובים, הרעב, ההשפלה ואיבוד צלם האנוש הובילו יהודים לא מעטים להתאבדות ולאיבוד הרצון להמשיך ולהיאבק. מול ייאוש זה טבעה ההנהגה הרוחנית את המושג "קידוש החיים", ועודדה את האנשים לעמוד מול הייאוש ולא לוותר. אנשים פשוטים מצאו את עצמם מול תנאי חיים שאילצו אותם למאבק מתמיד כדי לשרוד. "קידוש החיים" הפך למושג המתאר את המאבק לחיים שהתקיים בגטאות ובמחנות מדי יום במשך שנים. הנאצים ביקשו ליטול את חייהם, והיהודים, שלא היו בעלי אמצעים כדי להתמודד עם מכונת המלחמה הנאצית האדירה, נלחמו כדי לשרוד. מאבק ההישרדות התקיים במקביל כמאבק אישי (בו כל אדם ניסה לשרוד ודאג לעצמו ולמשפחתו) וכמאבק לאומי, בו שתפה פעולה קהילת הגטו כולה.
פעולות של ארגונים נוספים כמו:  המוסד לעזרה עצמית , ועדי בתים, הצ'נטוס, הארגון לשמירת בריאות הציבור היהודי.
את החברה היהודית מאפיינת תופעה של עזרה הדדית. המסורת של מתן צדקה וגמילות חסדים השפיעו גם על חיי הגטו ובכל הגטאות קמו מוסדות לעזרה הדדית וסעד, שעזרו ליהודים רבים במלחמת הקיום וההישרדות. יכולת ההתארגנות סייע בעיקר בשנים הראשונות לכיבוש הנאצי והיא התקיימה בתחומים שונים כמו: כלכלה, תרבות, וחברה.  חלק מהמוסדות האלו היו מוסדות שפעלו בקרב יהודי פולין עוד לפני המלחמה והמשיכו להתקיים גם בגטו. וחלק היו מוסדות שהוקמו בגטאות עצמם. העזרה החומרית שהיודנראט הגיש לנזקקים הייתה מעטה מאד, בגלל חוסר האמצעים והאיסורים שהטילו הגרמנים. לשם כך הוקמו גופים התנדבותיים.
חוץ מהיודנראט – שהיו בעלי תפקיד חשוב בניהול הגטו ובעזרה ההדדית היו הארגונים הבאים:
"צ'נטוס- זהו ארגון יהודי לעזרה עצמית שפעל בסיוע ה"גויינט" האמריקאי ובידיעת הגרמנים. הוא שלח מזון, ומוצרים שונים דוגמת לבוש בכמויות גדולות עד לסוף 1941. הגרמנים היו מעוניינים בפעולתו עד לכניסת ארה"ב למלחמה. מרכז הארגון היה בארה"ב והוא הכניס מטבע זר ותוצרת נדירה לשטח הכבוש.
ארגון לעזרה עצמית-  הארגון פעל בצורה עצמאית בגטו וארשה .הוא  קיבל סיוע מה"גוינט" ששלח בגדים, מזון לנזקקים ומצרכים נוספים.
ועדי בתים- התארגנות זו הייתה התארגנות ספונטנית שלא הייתה קיימת לפני המלחמה. זוהי התארגנות  עצמית והיא מצחה מלמטה , מתוך תושבי הגטו ולא מתוקף הוראה של יודנראט. מטרת ההתארגנות הייתה ליצור תחושת סולידריות בין האנשים שגרו באותו בניין. ועדי הבתים היו ועדי פעולה בבתים שבהם התגוררו מאות אנשים. פעילים במיוחד היו "ועדי הבתים" שהוקמו בגטו וארשה. בהתחלה עם הכיבוש -תפקידם היה לדאוג למקלטים, להיאבק בשריפות ולדאוג לקשר בין דיירי הבתים לבין העולם החיצון.  אח"כ השתנה תפקידם-   וועדי הבתים הפכו לתאים של עזרה עצמית וסיוע הדדי בבתים ובגושי בניינים. היו אלה מתנדבים בבעיות הבתים הגדולים שבתוכם התגוררו אלפי אנשים. הם טיפלו בתברואה, וניקיון הבתים על מנת למנוע מחלות טיפוס, הקימו מטבחים ומצאו מקומות מגורים למי שביתו נהרס, אספו כספים, רהיטים  ובגדים מעשירי הגטו . הם היו עוזרים למי שגורש למחנות, נתנו עזרה רפואית וביצעו את הוראות היודנראט בעיקר בנושאי דיור וחינוך.   כמו כן ארגנו פעולות חינוכיות, בעיקר דאגו לילדים הקטנים, עסקו באספקת פחם ולבוש חם למי שנזקק וטיפלו ביתומים אשר הוריהם חלו, מתו או גורשו למחנות או נהרגו. היו הרבה תופעות של אימוץ ילדים נטושים.
הארגון לשמירת בריאות הציבור-  ארגון זה היה קיים לפני המלחמה והיה ממון ע"י הג'וינט.  הוא פעל בתחום הבריאות. הקים מרפאות, ובתי חולים באישור הנאצים.  טיפל בחולים, גייס רופאים ואחיות, טיפת חלב , מרכזי חיטוי ורחצה, חדרי בידוד ועוד. הטיפול שהרופאים והאחיות העניקו לקהל היהודי היה חסר ערך בגלל  היעדר תרופות וציוד,  אך בכל זאת הם הצליחו להציל הרבה יהודים חולי טיפוס.
מטבחים ציבוריים – העזרה ההדדית באה לידי ביטוי בעיקר בהקמת מטבחים ציבוריים שבהם קיבלו ארוחות אלפי תושבי הגטו.  המטבחים סיפקו אוכל לכל מי שנזקק ודאגו לזקנים.



1.      דרכי ההתמודדות והישרדות בתחום החברתי-התרבותי והחינוכי- שמירת הזהות היהודית
 מפעלי הנצחה, תיאטרון, עיתונות, ספרות,  בתי קפה, קברטים, תזמורת, ספריות, פעילות דתית, הקמת מערכת חינוך,
הפעילות היהודית בגטאות  בתחומי התרבות הייתה מגוונת ומפתיעה . היא התפרסה על מגוון צורות ביטוי תרבותיות שונות כמו: ציור, פיסול, מוסיקה, ספרות, שירה, בלט, תיאטרון ועוד. הצורך היה לא רק בלחם ותפוחי אדמה כדי לשמור על צלם האנוש אלא גם לספק את החיים הרוחניים והתרבותיים. עבודת התרבות מהווה מושג המסביר את חוסר הרצון לאבד צלם אנוש. אם הנאצים ביקשו להרוס את הכבוד העצמי של האדם היהודי ואת שלמותו הרוחנית נראה כי הם לא הצליחו. היהודים בגטאות עסקו ב-
א.      ניהול אירועים וחיי תרבות: בתי קפה וקברטים,  עסוק בתחומי אומנות שונים כמו: אומנות פלסטית, תזמורת פילהרמונית,, תיאטרון, מקהלות  וכו'
ב.      יסוד ארכיונים מחתרתיים- מפעלי תיעוד והנצחה
ג.       עיתונות מקומית, ספריות ניידות
ד.      כתיבת יומנים, כתיבה ספרותית : ספרות יפה באידיש ובעברית, ערבי ספרות, כתיבת מאמרים ומחקרים, ערבי שירה  
א.      תחום התיעוד והארכיונים-
בגטאות הגדולים היו קיימים ארכיונים, השתמר בהם תיעוד על הווי החיים בגטו. רבים מבין היהודים פעלו לתעד את המתרחש בגטו בארכיונים חשאיים. הייתה הרגשה כללית שהעם היהודי הוא על סף כליון וצריך שהעולם מבחוץ ידע מה קורה לו ברגעיו האחרונים. צוותים מיוחדים בגטו עסקו ברישום, צילום, שמיעת עדות ודיווח על כל שהתרחש בו, על ההווי היומי שלו ועל הוראות הגרמנים ופעולותיהם. יומנים רבים נכתבו והוסתרו בגטו. חלק הוברחו מחוצה לו. שם הצופן של ארכיון גטו וארשה היה "עונג שבת". שההיסטוריון ד"ר עימנואל רינגלבלום היה אחראי לו. חלק מהארכיון הוחבא בכדי חלב בגטו ונמצא בחלקו הארי. (האיש נתפס ע"י הגרמנים ונרצח  עם בני משפחתו ב- 1944) . בכל אופן בזכות הארכיון הזה נשמר חומר חשוב שבלעדיו לא היינו יודעים על הגטו עובדות מלבד זיכרונות של אנשים. האיש הקים צוות מסור שכלל היסטוריונים, עיתונאים , סופרים, צלמים, אשר צילמו , ותיארו את מה שנעשה בגטו . המטרה הייתה לכתוב את הדברים למען הדורות הבאים. למען ההיסטוריה למען ידעו. נראה כי הכתיבה נתנה לרבים פורקן וכן תחושה של חירות. תודות למפעל ההנצחה אנו יודעים היום על חיי התרבות הענפים שהיו בגטאות.
ב.      ניהול אירועי  חיי תרבות-
כשם שלא הפסיקו ללמוד בבתי ספר ובישיבות , כן לא הפסיקו היהודים ליצור. הם המשיכו לעסוק במוסיקה, בציור, בכתיבת שירים וסיפורים, במשחק ובשירה. מתברר כי בגטאות היה תיאטרון, תזמורת סימפונית גדולה עיתונים באידיש, היו בתי קפה וקברטים. היצירה  הספרותית בגטאות כוללת מגוון של צורות כתיבה. שירה, מחזות, עבודות מחקר, תרגומים. וכו'. בתי הקפה היו פתוחים למרות שלא היה מה לאכול בהם, שם רקדו לצלילי הוולאס כדי לשכוח את החיים הקשים בגטו.
בתחום השירה- בלט המשורר יצחק כצנלסון, ששר על  הרעב והקור, על השפלה, על ילדי הגטו המובלים לטבח ועל הגטו הבוער. שירתו ושירת רבים אחרים הייתה מאד פסימית.
בתחום האומנות- הציור , בלטה שורה של ציירים שציירה את מראות הגטו . הציירים ציירו בעיפרון או בפחם משום שלא היו להם צבעים. נערכו תערוכות  שבהן הוצגו מיטב יצירות האומנות של יהודי הגטו.  
בתחום המשחק- היו תיאטראות בגטאות הגדולים. הלהקות הופיעו לפני המלחמה ברחבי פולין . מי ששרד המשיך להופיע במערכונים ובפזמונים. הועלו הצגות מהווי הגטו והעיירה היהודית.
בתחום המוסיקה- קמו תזמורות קאמריות ונערכו קונצרטים. היו שם מטובי הנגנים. כמו כן קמו מקהלות מלוות בתזמורות סימפוניות .
ג.       כתיבה ספרותית-
סופרים כתבו יצירות ספרותיות, אותם הקריאו  בערבי ספרות, חוקרים כתבו מאמרים ומחקרים. היצירה הספרותית סמלה את הרצון לחיות. את הרצון לשמור על צלם אנוש ושפיות הדעת. את הרצון לשרוד כאדם, כאדם חושב. היצירה הספרותית היא ביטוי מובהק של  התמודדות ועמידה מול הקשיים. העט- היא נשקו של החלש. כתבו יומנים על מנת שהעולם ידע מה קרה.

ד.      עיתונות –
כאשר הנאצים נכנסו לפולין הם סגרו את כל חנויות הספרים . הם סגרו את הספריות. היהודים נהגו להעביר ספרים  מבית לבית. בגטו קמו עיתונים שונים ודרך העיתונות שיצאה בגטאות הועבר המידע על מה שקורה בחוץ. בעיקר לתנועות הנוער הייתה עיתונות מחתרתית שנתנה מידע לגבי המצב של יהודי הגטאות והמחנות. היא הביאה מידע על מצב החזיתות, על העולם היהודי. היא מנעה בכך ניתוק של יהודי הגטו מהעולם החיצון. היא שגילתה את מזימת הנאצים ואת העובדה שהם הוליכו את היהודים שולל. היא הביאה מידע עדכני על השילוחים ברכבות, על מטרת ההשמדה ולא העבודה במזרח. הידיעות בעיתונות הזו היא שהציתה את אש המרד בגטאות. בגטו וארשה היו כ- 50 עיתונים באידיש ובפולנית .
לעיתונות הייתה חשיבות רבה כי :
·         העיתונים המשיכו לשמש עוגן ומקור חשוב לשמירה על תפיסת העולם והחשיבה היהודית, הציונית,החלוצית הסוציאליסטית וכו'
·         העיתונות נתנה מידע חיוני על הנעשה בגטו , מחוצה לו  ועל המתרחש במחנות הריכוז
·         העיתונות אפשרה ביקורת על מוסדות ההנהגה- על תפקוד היודנראט, על המשטרה היהודית ובעיקר על השחיתות במעשיהם.
·         העיתונות שימשה שופר שקרא ליהודי הגטו להתקומם נגד הגרמנים.
ה.     התארגנות דתית-
הדת תפסה מקום מרכזי אצל מרבית היהודים הדתיים וגם אצל אחרים שהיהדות קודם לכן כלל לא הייתה במקום הראשון. ליהודים הדתיים היה חשוב לשמור על מצוות הדת כחלק מהמשך חייהם כבני אדם, למרות שהייתה הרגשה אצל חלק מהם שה' עזב אותם. היודנראט המשיך בדרך כלל גם לדאוג לצורכי הדת. העיסוק בדת נעשה על רקע סגירת בתי הכנסת  ואיסור תפילה בציבור ע"י הנאצים כאשר הטיעון שלהם היה שהתאספות יהודים מהווה מפגע תברואתי- הרבה חיידקים במקום אחד. בגטאות הגדולים כמו גטו וארשה, התפילה בציבור הייתה אסורה וכן כל פעולה דתית אסרו על כל סוג של התקהלות . רק קבורה ע"פ דיני ישראל אישרו הנאצים.  משמעות האיסור-  שהיה אסור לקיים "ישיבות", בתי מדרש, בתי כנסת וכו' בתי הכנסת הוקמו בבתים, שם נערכו תפילות, הדלקת נרות, תקיעת שופר, קיימו בסתר את החגים תוך סיכון עצמי. הפעולות האלה נעשו מתוך אמונה שצריך להמשיך לחיות ולא להיכנע לדיכוי. לרבנים בגטו היה תפקיד משמעותי. יהודים רבים גם לא דתיים ביקשו לשמוע מהם דברי עידוד ונחמה. יש רבנים שיעצו במפורש לגלח את הזקן כדי לא להתבלט ולא לתת עילה להתעללות. או מקרים שרבנים נתנו דוגמא באכילת בשר טריפה בשעת סכנת מוות ברעב.  
ו.        מערכת החינוך –
כמעט בכל הגטאות התקיימה מערכת חינוך גלויה ומחתרתית. עד ל- 1941-1942 הרשו הגרמנים את קיומם של בתי הספר ואלה הוחזקו ע"י היודנראטים. כאשר סגרו הנאצים את בתי הספר, הם ירדו למחתרת ובתי הספר הפרטיים הפכו לחינוך העיקרי. החינוך היה חינוך מחתרתי- כי לדעת הנאצים ילד יהודי לא צריך ללמוד. בגטאות בתוך בתים פרטיים, הקימו היהודים בתי ספר, חדרים, תלמוד תורה ואפילו גימנסיות. בגלל המסחור במקומות לימוד, נוצרו  "קבוצות לימוד" בעליות גג, בבונקרים, במרתפים  וכו' . קבוצות הלימוד האלה שהיו בלתי חוקיים נדדו מדירה לדירה כדי להסתיר את עקבותיהם. בתי הספר הקיפו את כל הגילאים: הוקמו בתי ספר יסודיים, תיכוניים וגבוהים. רבים מהם היו שייכים לארגונים פוליטיים מפלגתיים. בגטאות רבים לא היו ספרי לימוד, לכן העתיקו בכתב יד דפים עיקריים שחולקו בין התלמידים. רק בגטו לודג' הודפסו ספרים כי היה שם בית דפוס.  שפת ההוראה הייתה בדרך כלל פולנית, אך  לימדו גם עברית במספר גטאות.  הנושאים שנלמדו היו היסטוריה, ספרות יהודית ותנ"ך, אך למדו גם מקצועות כללים. מערכת החינוך כללה גם קורסים להשכלה גבוהה ולהכשרה מקצועית בנושאים כמו: רפואה, סיעוד מתמטיקה, פיזיקה ביולוגיה, פילוסופיה ולימוד יהדות. בגטו וארשה היה קיים בית מדרש למורים ובו היו קורסים שבהם למדו מקצועות טכניים והכשירו עובדים לבתי מלאכה. מטרת החינוך הייתה להכין את הנוער לחיים אחרי הגטאות ולהעסיק אותם, להרחיק אותם מהמוות ברחובות, ליצור סולידריות וזהות יהודית. החרדים הקימו מערכת חינוך נפרדת של חדרים ו"ישיבות"
תנועות הנוער
רקע- תנועות הנוער היהודיות  באירופה מופיעות בתחילת המאה ה-20, הן התאפיינו במרד בתרבות ההורים, תוך שאיפה לשנות את המציאות הקיימת ולהפוך את החברה לטוב יותר. בני נוער הצטרפו לתנועות השונות לפי הנטיות האידיאליסטיות שלהם. התנועות הראשונות היו: השומר הצעיר, גורדוניה, דרור, בית"ר, בני עקיבא ועוד.
פעילות לפני המלחמה – הנוער התארגן באופן עצמאי. הפעולות של התנועה התבססו על מפגשי חברה, שיחות, טיולים, טקסים, פרסום עיתונים של התנועה ועוד. בני נוער רבים הצטרפו לתנועות אלה.
כפי שנאמר, תנועות הנוער שאפו לשנות את המציאות הקיימת בגולה או לעודד ולהכין את הברים בהן לעלייה לא"י.שליחים הגיעו מא"י והקימו גרעיני הכשרה וחוות הכשרה במטרה להכין את החניכים לעבודה חקלאית לקראת העלייה לארץ. גרעינים אלה לרוב עלו ארצה הצטרפו לקיבוצים קיימים והקימו קיבוצים חדשים.
פרוץ מלה"ע השנייה והכיבוש הגרמני – כאשר פרצה המלחמה סבלו תנועות הנוער מבלבול ומהתפרקות המגרות שלהן. רבים מחברי וממנהיגי התנועות ברחו למזרח ולאזור ברה"מ. שליחים שהגיעו מא"י חזרו ארצה. אך תוך זמן קצר חזרו חלק ממנהיגי התנועה לאזור הכיבוש הגרמני, כדי שלא להפקיר את חניכיהם ללא הנהגה. (כמו למשל מרדכי אנילביץ' שחזר להדריך בגטו ווארשה והיה ממארגני המרד בגטו).
פעילות בגטאות –
"היינו כאן אך לא חיינו כאן" – במשפט הזה אפשר לסכם במידה רבה את פעילות תנועות הנוער בגטאות. האנשים הצעירים האלה חיו בתוך הגטאות, סבלו גם הם קור, רעב ועוד, אך מבחינתם בתוך הקן יכלו לחלום, לשאוף למשהו אחר. הם שרו שירי ארץ ישראל, קיימו טקסים, התווכחו בלהט על טיבו של האדם והעולם, כתבו ופרסמו עיתונים משלהם, והכינו עצמם לתקופה שאחרי המלחמה - לעלייה לארץ ישראל (כדי להבין זאת הביטו בתמונה בספר בעמ' 62, טקס חגיגי המתקיים בגטו לודג' ב- 1943!)
א.      שמירת הקיום הפיזי והכבוד האנושי - המשימה הראשונה של מנהיגי התנועות הייתה לשקם את המסגרת של תנועות הנוער ולארגן אותן מחדש בתנאי מחתרת. בהתחלה האמינו שהמלחמה תחלוף במהרה ולכן התמקדו במאמצים לשמירת הקיום הפיזי של הצעירים ותחושת הכבוד.
ב.       הישרדות רוחנית – המשימה השנייה הייתה להמשיך את האמונה באידיאלים וערכים, למרות המצב הנורא והמפחיד. הקן של התנועה הפך למקלט היחיד שבו היה אפשר לשוחח בחופשיות ולהשתחרר מהפחדים והחרדות של הגטו. ההישרדות הרוחנית הזו כללה פרסום של  עיתוני מחתרת, שמירה על מסגרות חינוך מחתרתיות, סמינרים וספריות חשאיות.
ג.       קשר בין הגטאות – חברי התנועה מילאו תפקיד חשוב כאנשי קשר בין הגטאות היהודיים המנותקים. הם העבירו ידיעות מגטו לגטו, תוך סיכון עצמי רב. בעיקר התמסרו לתפקיד הקשה הזה "הקשריות", בשל יכולתן להסתוות כלא יהודיות. צעירות דוגמת חייקה גרוסמן ופרומקה פלוטניצ'קה סיכנו באופן קבוע את חייהן כדי להעביר ידיעות.
ד.      הקמת תא מרד –תנועות הנוער העבירו ביקורת רבה על היודנראטים ועל שיתוף הפעולה שלהם עם הנאצים. בזכות גילם הצעיר, האמונה שלהם באידיאלים ובשינוי המצב, והעובדה שהיו מאוד מאורגנים , הם היו בין המארגנים של מעט המרידות שהיו בגטאות. לצעירים לא היו ילדים משלהם לדאוג להם ולכן היו משוחררים מאחריות שיש להורים.הם היו נועזים יותר ופתוחים יותר לרעיונות חדשים ולכן המורדים יצאו מקרבם.

 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה