יום שבת, 3 בנובמבר 2012

ירמיהו ל"א - סיכום


ירמיהו ל"א - סיכום

פסוק 1-5: דו שיח בין ה' לישראל (עשרת השבטים, שרידי עשרת השבטים שגלו לאשור ב 722 לפנה"ס(

ה':" מצא חן במדבר
עם שרידי חרב (1. מי ששרד את חרב פרעה במדבר סיני. 2. שרידי ממלכת שומרון/ישראל/אפרים, ששרדו את קרב האשרורים.   מדבר= גלות וחורבן).
הלוך ה' להרגיעו ישראל "  להביא מנוחה ← השבתם לארצם

ישראל: מרחוק (מזמן) ה' נראה לי (התגלה אליי) ← אולי ה' שכח אותנו ← אין גאולה.


(קשר של סיבה ותוצאה)
ה' אהבת עולם (אהבה נצחית) אהבתיך
"עַל-כֵּן  מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד"  (לכן אעשה לך חסד=טוב)
"החסד" = הטוב המובטח לישראל

  עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל
  עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִך וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים
 ד עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים, בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן;
 נָטְעוּ נֹטְעִים, וְחִלֵּלוּ"
          ↓
שיבה לארץ, היאחזות, בניית המקדש מחדש  ← חוק ריכוז פולחן ← איחוד דתי

אנאפורה: "עוד"
מילה שחוזרת מספר פעמים בתחילת ביטוי כדי להדגיש, במקרה הזה כדי להדגיש את ההבטחות.

פסוק 5: " ה כִּי  יֶשׁ (בעתיד) -יוֹם, קָרְאוּ (יקראו)  נֹצְרִים (שומרים) בְּהַר אֶפְרָיִם (עשרת השבטים/ישראל/שומרון/אפרים); קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. (מקדש בירושלים)"

בעתיד שומרים הכרמים יביאו למקדש את הביכורים=יבול


ו כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, רָנּוּ לְיַעֲקֹב (ישראל) שִׂמְחָה,
 וְצַהֲלוּ, בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם (1. ישראל, 2. גויים)
 הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ, וְאִמְרוּ, הוֹשַׁע יְהוָה אֶת-עַמְּך (הוגיים)

 זהִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן (שרידי הגולים)
, וְקִבַּצְתִּים (איסוף) מִיַּרְכְּתֵי (צדדים)-אָרֶץ
--בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ (בעלי מומים), הָרָה וְיֹלֶדֶת (מתקשים בהליכה) יַחְדָּו.."ָ

אוֹלִיכֵם אֶל (אל) -נַחֲלֵי מַיִם

 בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ (נוחה להליכה)

כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב(ממלכת ישראל ואפרים), וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא. (מטאפורה, ה' הוא אבא)

  ט שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה גּוֹיִם,
 וְהַגִּידוּ (הגויים) בָאִיִּים מִמֶּרְחָק; וְאִמְרוּ:
 מְזָרֵה (כלי של חקלאי) יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, (מטאפורה – ה' מדומה לחקלאי)
 וּשְׁמָרוֹ, כְּ(כ' הדמיון)רֹעֶה עֶדְרוֹ (כמו שרועה שומר על עדרו מפני חיות ארף, ומוליכם למוקמות מים כך ה' ידאג לעם
פסוקים 14-16: דו שיח בין ה' רחל

"יד: כֹּה אָמַר יְהוָה,
 קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע (ברמה=שם של מקום בתחום נחלת שבט אפרים).
 נְהִי (שיר אבל/קינה) בְּכִי תַמְרוּרִים (מר)
--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ (רבים);
 עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּו (יחיד)ּ."

קושי לשוני: שימוש בלשון רבים ואז יחיד, אי התאמה לשונית דקדוקית.
פתירת/יישוב הקושי: 1. טעות של מעתיק. 2. הכותב מתייחס בלשון היחיד ליוסף, שהוא אביו של אפרים שמסמל את עשרת השבטים.

תגובה:
 טו כֹּה אָמַר יְהוָה, (לרחל)
 מִנְעִי (תפסיקי) קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: (תקבולת נרדפת)
  כִּי יֵשׁ שָׂכָר(גמול חיובי) לִפְעֻלָּתֵך (1. בכי. 2. גידול בנים. 2.חזרת הבנים בתשובה)
וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, (לעתיד)
 נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם" (השיבה לארץ).

תקבולת משלימה:
יש שכר לפעולתך – ויש תקווה לאחריתך

השורש ש.ו.ב הוא מילה מנחה בפסוקים 14-19:
"וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב" – שבו – חזרו
"ושבו בנים לגבולם" – שבו – חזרו
"אחרי שובי, נחמתי..." – שובי – חזרה

הרעיון המוצג באמצעות שורש זה הוא הביטחון הגדול של ה', שעשרת השבטים יחזרו מהגולה.

פסוק 17-19 (נבואה דימיונית) : דו שיח בין ה' לבים אפרים (ממלכת אפרים/עשרת השבטים)

ירמיהו:  יז" שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי, אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד, (נד בראשו לאות אבל)
 יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר, ( אני התייסרתי= סבלתי נענשתי או לקחתי מוסר = למדתי לקח)
 כְּעֵגֶל (כ' הדימיון – דימוי) לֹא לֻמָּד (מאולף לעבודה) (סיבה ובהצדקה: למה חטאת? כי לא לימדו אותי)
 הֲשִׁבֵנִי וְאָשׁוּבָה, נכונות אדוניי לקבל את חזרתו בתשובה תגרום לו לחזור בתשובה.
 כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהָי. = הכרה באדוניי, חזרה בתשובה.
  יח כִּי-
אַחֲרֵי שׁוּבִי (חזרתי), נִחַמְתִּי (התחרטתי),(על חטאיי)
 וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי,(ידעתי=הבנתי) סָפַקְתִּי עַל-יָרֵךְ; (תנועה המביעה צער וכאב)
 בֹּשְׁתִּי וְגַם-נִכְלַמְתִּי (בושה גדולה)
, כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי"

לא בכוונה, עכשיו אני מבין, נימוקים:
1. הייתי צעיר (אשם, אבל לא כל כך אשם)
2. לא לימדו אותי   (אשם, אבל לא כל כך אשם)

הכרה בחטא: תחילה של חזרה בתשובה.


 יט הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, ((!?) שאלה רטורית) – האם אפרים הוא כמו בן יקר לאביו (ברור שכן).
 אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים(!?) – האם אפשרים הוא כמו ילד שאביו משתשע איתו? (כן)
--כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ (עליו), זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ (זכור אותו) עוֹד; (לטובה)
 עַל-כֵּן, הָמוּ מֵעַי (מעיים נרגשות) לוֹ (אפרים)--רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, (אני ארחם עליו) אשיב אותם לארצם
נְאֻם-יְהוָה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה