יום חמישי, 29 בנובמבר 2012

מילים המציינות קשרים לוגיים שונים במשפט פשוט, מחובר ומורכב


מילים המציינות קשרים לוגיים שונים במשפט פשוט, מחובר ומורכב

הקשר הלוגי
משפט פשוט
משפט מורכב
משפט מחובר
סיבה ותוצאה
בשל+שם עצם
בגלל+שם עצם
עקב/בעקבות+שם עצם
הודות ל.. +שם עצם.
מפאת... +שם עצם
מפני ש...
משום ש...
היות ש...
הואיל ו...
מכיוון ש...
לכן...
על כו...
לפיכך...
כתוצאה מכך...
ויתור / הסתייגות
למרות+שם עצם
על אף+שם עצם
חרף+שם עצם
אף על פי ש...
אפילו ש...
גם אם...
על אף ש...
למרות זאת...
אף על פי כן...
עם זאת...
בכל זאת...
תכלית
כדי ל...
בשביל...
לשם...
למען...
כדי ש...
על מנת ש...
פן...(כדי שלא)
שמא...(כדי שלא)
לבל...(כדי שלא)
ולשם כך...
תנאי
במקרה של...+שם עצם
בלי...
ללא...
אם...
במקרה ש...
לו/אילו/אילולא
----------
זמן
בעת+(שם עצם)
לאחר +(שם עצם)
לפני+(שם עצם)
עם...+(שם עצם)
כש.../כאשר..
לאחר ש...
לפני ש...
בזמן ש...
ובאותו זמן
ואז...
ואחר כך...
לאחר מכן...
*הטבלה אינה כוללת את כל מילות הקישור, אלא כך מבחר מילים מכל קשר לוגי, בעיקר לשם המרות.

תשובות בלשון: תחביר, לוואי, נשוא, תאור תכלית תמורה תמורה כוללת תמורה המרות משפט פשוט משפט מחובר משפט מאוחה משפט מחבור תיאור זמן תיאור תכלית חלק מתמורה כוללת פתרון


יום שני, 26 בנובמבר 2012

אזרחות י"א – זכויות אדם ואזרח – תרגול+תשובות פתרונות


אזרחות י"א – זכויות אדם ואזרח – תרגול                                  
זהו /ציינו והציג את זכויות האדם הבאות לידי ביטוי, בכל אחד מהמקרים הבאים: 
1. הצנזורה בצבא מאפשרת האזנה לטלפונים וקריאת מכתבי חיילים ללא ידיעת החיילים.
 
הזכות ל:  _______________ הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל אדם      ___________________________
______________________________________________________________­­­­­­­­­­­­­­­­­­­____________
הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו:__________________________________________________

 2. לצורך סלילת כביש חוצה ישראל היה  צורך להפקיע קרקע שהיתה  בבעלות מס' תושבים באזור .
   הזכות ל:  _______________ הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל אדם  ______________________________
הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו:____________________________________________________

3. הרשות המקומית החליטה על סגירת רחוב בו מתגוררים תושבים דתיים, בזמן תפילת שבת.
הזכות ל:  _______________ הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל אדם      _____________________________
______________________________________________________________­­­­­­­­­­­­­­­­­­­____________
הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו:____________________________________________________
4 . בעריכת חיפוש בביתו של אדם, ללא צו מבית המשפט, נפגעת הזכות ל___________________________
הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל אדם____________________________________________________________________________________________________________________________________________________
הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו:____________________________________________________

5. בראיון באחד מעיתוני סופש ביקר, יו"ר האופוזיציה, בחריפות את ראש הממשלה ופעילויותיו עד המבצע האחרון.
  הזכות ל:  _______________ הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל אדם  ______________________________
____________________________________________________________________________.
הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו:  __________________________________________________.
6.  זהה/י את הזכויות עליהן מבקשים להגן  במשפטים הבאים:
א. "לא תרצח"      -הזכות ל:  _______________ הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל אדם      _____________________________________________________________
           הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו: ______________________________________
ב.       "והדרת פני זקן" : הזכות ל:  _______________ הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל אדם      ___________ ________________________________________________
הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו:_______________________________________
ג."לא תלך רכיל בעמך"  הזכות ל:  _______________ הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל אדם      ________________________________________________________________  
הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו___________________________________________.


הצעות לפיתרון / תשובות
אזרחות י"א – זכויות אדם ואזרח – תרגול                                  
זהו /ציינו והציג את זכויות האדם הבאות לידי ביטוי, בכל אחד מהמקרים הבאים: 
1. הצנזורה בצבא מאפשרת האזנה לטלפונים וקריאת מכתבי חיילים ללא ידיעת החיילים.
  הזכות ל:  פרטיות.  הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל
זכותו הטבעית של כל אדם לחיות ללא חשיפה, התערבות או חדירה לחייו. זכותו של אדם שלא יחדרו לתחומו הפרטי ללא רשותו. זכותו של אדם שלא יגעו בחפציו ובגופו ו/או יאספו לגביו מידע ו/או יפרסמו פרטים על אודותיו ללא הסכמתו.
הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו: מכיוון שמדובר לחדירה של מכתבים אישיים לחיילים ללא רשות החיילים ובהאזנה לטלפונים ללא רשות, הרי שמדובר בהפרת הזכות לפרטיות.

 2. לצורך סלילת כביש חוצה ישראל היה  צורך להפקיע קרקע שהיתה  בבעלות מס' תושבים באזור .
   הזכות לקניין. הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל להיות בעל רכוש, לשמור עליו וליהנות ממנו ללא חשש שיילקח ממנו. אין לעשות שימוש בקניינו של אדם ללא רשותו. קניין יכול להיות חומרי (מוחשי – קרקע, בית, כסף וכו') או רוחני (זכויות יוצרים, רישום פטנט על שמו וכו'). אין לסלף, לפגום או לשנות יצירה שיש לגביה זכויות יוצרים.

הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו: כאשר מפקיעים קרקעות, שזה בעצם רכוש, של תושבים, הרי שמדבור בלקיחת רכוש ללא רשות.

3. הרשות המקומית החליטה על סגירת רחוב בו מתגוררים תושבים דתיים, בזמן תפילת שבת.
הזכות ל:  חופש דת. הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל אדם      להאמין ולקיים את מנהגי הדת וטקסי הפולחן.
הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו: סגירת רחוב בו מתגוררים תושבים דתיים הוא חלק מקיום מנהגי הדת .
4 . בעריכת חיפוש בביתו של אדם, על ידי משטרה, ללא צו מבית המשפט, נפגעת הזכות להליך הוגן.
הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל אדם הנמצא בהליך משפטי שזכויותיו הטבעיות לא ייפגעו  מעבר למה שנדרש לצורך החקירה והמשפט. מטרת הזכות למנוע פגיעה לא מוצדקת  בזכויות היסוד של האדם ולהגן על זכויותיו מפני שרירות השלטון.       
על-מנת להבטיח את קיומו של הליך משפטי הוגן ננקטים אמצעים שונים כגון:
אין לערוך חיפוש בביתו של אדם ללא צו בית-משפט.
הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו: מכיוון שחלק מהליך  הוגן, הוא איסור לחפש בבית של מישהו ללא צו בית משפט, הריי שדבר כזה הופר על ידי המשטרה.

5. בראיון באחד מעיתוני סופש ביקר, יו"ר האופוזיציה, בחריפות את ראש הממשלה ופעילויותיו עד המבצע האחרון.
  הזכות ל:  חופשת העיתונות. הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל אדם  אחת הדרכים החשובות למימוש חופש הביטוי עיתונות חופשית פירושה תקשורת עצמאית, שאינה תלויה בשלטון.
הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו: מכיוון שמבקרים את ראש הממשלה בעיתון, וראש הממשלה הוא השלטון, וחופש העיתונות אומר במפורש, תיקשורת עצמאית, שאינה תלויה בשלטון.
6.  זהה/י את הזכויות עליהן מבקשים להגן  במשפטים הבאים:
א. "לא תרצח"      -הזכות לחיים. הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל אדם      הזכות לחיים ולביטחון משמעה ש זכותו הטבעית של כל של כל אדם לחיות מבלי לחשוש מפגיעה גופנית או נפשית (פיזית או מילולית) המסכנת את חייו או פוגעת בשלמות גופו. וחובת  המדינה לספק לאדם את ההגנה הדרושה, כלומר להגן עליו מפני פגיעה
           הסבר למה חשבת שמדובר בזכות: כיוון שמדובר המקרה של פגיעה גופנית ופיזית המסכנת ופוגעת בשלמותו של חיי אדם, מדובר על זכות זו.
"והדרת פני זקן" : הזכות ל:  כבוד.  הצג:זוהי זכותו הטבעית של כל אדם שלא להיות נתון ליחס משפיל ומעליב. מקורה של  זכות זו בתחושתו הסובייקטיבית של האדם ובדימויו העצמי. כל פגיעה  בכבודו העצמי  של האדם  - העלבה, השפלה פיזית או מילולית -  היא פגיעה בזכותו של הפרט (האדם) לכבוד.
ב.    
הסבר למה חשבת שמדובר בזכות זו: מכיוון שבמקרה זה מדובר על כיבוד הזקן, גם מדובר פה בזכות לכבוד, שמירה הכבוד של האדם שלא יהיה נתון ליחס משפיל ומעליב.

מאפייני מדינת ישראל כמדינה יהודית

יש לציין שמידע זה לקוח מאתר מרשת אמי"ת, כדי לעבור למקור המידע המקורי לחצו כאן

מאפייני מדינת ישראל כמדינה יהודית (חוקים, מוסדות וסמלים): למדינת ישראל ייחודיים המצביעים כל כך שהיא מדינה יהודית:
(דרך קיצר לזכור הכותרות של ההוכחות שמדינת ישראל היא אכן מדינה יהודית: החמס"ה (הכזרת העצמאות, חוקים, מוסדות, סמלים, הסדר הסטטוס קוו).

מוסדות: מוסדות המדינה נותנים גם הם ביטוי להיות המדינה יהודית. בישראל ישנם מוסדות דתיים (כגון הרבנות הראשית, בתי הדין הרבניים, המועצות הדתיות), הנשענים בפעילות על ההלכה היהודית. ישנם מוסדות המנסים לחזק את הלאום היהודי בישראל (כגון: הסוכנות היהודית וקק"ל), וישנם מוסדרות המדישים את ערכי התרבות היהודית והשמירה על הלאום היהודי (הכנסת).
בתי הדין הרבניים(דת יהודית), פועלים מכוח "חוק שיפוט בתי דין רבניים", - תשי"ג 1953. בתי הדין הרבניים פועלים בנושאי נישואין, גירושין, טיפול בעגונות, ירושות וצוואות. בשנים האחרונות החלו בתי דין אלו לפעול גם כבתי דין לממונות [המתדיינים בבית דין לממונות, בוחרים שלא להתדיין במשפט "רגיל", והם מקבלים עליהם את הסמכות של בית הדין הרבני לפסוק בעיינם במעמד של בורר על פי דין תורה].
משרד הקליטה(מוסד לאומי שמטרתו לחזק את האחיזה של הלאום היהודי במדינת ישראל): הוא המשרד האחראי על קליטת העולים המגיעים לישראל, במשך שלוש השנים הראשונות שלהם בארץ. ומטרתו להקל קליטת העולם בישראל [במציאות מקום דיור ועבודה].
הסוכנות היהודית(מוסד לאומי שמטרתו לחזק את האחיזה של הלאום היהודי במדינת ישראל): היא הגוף המקשר בין המדינה והיהודים בתפוצות. הסוכנות היהודית פועלת בקרב יהדות העולם במטרה לקרב את היהודים ולשמור על קשר עם מדינת ישראל. כספים רבים הנאספים מיהדות העולם, על ידי הסוכנות היהודית, מועברים למטרות חינוך והתיישבויות יהודיות במדינת ישראל, במטרה לחזק את הלאום היהודי בישראל.



חוקים:
בישראל ישנם חוקים הנותנים ביטוי לעבודה שישראל היא מדינת יהודית כגון:
א.ביטוי לדת היהודית (חוק בתי הדין הרבניים, חוק שועת עבודה ומנוחה, חוק איסור הצגת חמץ בפסח וחוק איסור גידול חזיר)
ב. ביטוי ללאום היהודי (חוק השבות האזרחות, חוק מקרקעי ישראל וחוק מעמד ההסתדרות הציונית).
ג. ביטוי לתרבות ולמורשת היהודית (חוק יום הזיכון לשואה ולגבורה, החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, חוק רשות השידור וחוק יסודות המשפט).
חוק בתי הדין הרבניים: (נישואין וגירושין), תשי"ג - 1953, מעניק סמכות ייחודית לבתי הדין הרבניים לדון בענייני נישואין וגירושין בין יהודים [לשאר העדות הדתיות בישראל, יש בתי דין משלהם בענייני דת].
חוק חג המצות [איסור הצגת חמץ בפסח], התמש"ו - 1986, אוסר על בעלי עסקים להציג חמץ במומבי למכירה או לצריכה בימי חג הפסח [החוק חל רק ביישובים היהודיים]. האיסור חל מצהרי יום י"ד בניסן עד עשרים דקות אחרי שקיעת החמה של יום כ"א בניסן ["מוצר חמץ" על פי החוק כולל: לחם, לחמניה, פיתה וכל מוצרי קמח חמץ אחרים]

חוק רשותה השידור(תרבות ומורשת יהודית): תשכ"ה - 1965, קובע שבלוח המשדרים של רשות השידור יוקדשו תוכניות שתעסוקנה בנושאי תרבות ומורשת יהודית במטרה לחזק את התרבות והמורשת היהודית בישראל.
חוק יסודות המשפט(תרבות ומורשת יהודית): תש"ם 1980, קובע שאם נושא כלשהו נדון בבית המשפט, ואין התייחסות למקרה הנדון בחקיקה הקיימת, השופט יוכל להחליט לגבי הנושא, ברוח עקרונות מורשת ישראל.




הסטטוס קוו: הסכם שנחתם ב1947 -  בין הדתיים והלא דתיים בישראל בענייני דת ומדינה בנושאים:
שבת (שמירת השבת בציבור - מעוגן בחוק שעות עבודה ומנוחה)
כשרות (שמירת הכשרות במוסדות הציבוריים)
אישות (לבתי הדין הרבניים זכות בלעדית לעסוק בענייני גירושין - מעוגן בחוק בתי הדין הרבניים)
חינוך (שמירת מעמד אוטונומי לחינוך הדתי).

בסמלים: בסמלים של המדינה (הדגל, המנון "התקווה" וסמל המדינה, מנורת בית המקדש וענפי הזית), ישנם סמלים הלקוחים מהמושרת היהודית, המדגישים את היות המדינה יהודית.
דגל המדינה: [שהיה בעבר דגלה של התנועה הציונית], ישנם פסי תכלת ומגן דוד על רקע לבן. פסי התכלת מסמלים את התכלת של הצילים, כפי שנאמר: "וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל ואמרה אליהם ועשו להם ציצים על כפני בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכסף פתיח תכלת" (במדבר ט"ו, ל"ח). ומסביר רש"י: מדוע נבחר צבע התכלת? משום שהתכלת מזכירה את הריע וברקיע נמצא כיסא הכבוד שעליו יושב הקדוש ברוך הוא. וכאשר האדם מתבונן בתכלת של הציצית הוא נזכר בנוכחותו של האל ומתנהג כמצופה ממנו. מגן הדוד המסומן במרכז הדגל הוא סמל יהודי עתיק מימיו של דוד המלך, שהופיע גם על כלי המלחמה של דוד המלך. לאורך הדורות, כל העמים זיהו אותו כסמל יהודי [מסמל גם את החיבור הקדוש בין הקדוש ברוך הוא ועם ישראל].
הרגע הלבן בדגל, מסמל את הצבע הלבן של בגדי הכהן הגדול בבואו לעבוד בבית המקדש ביום הכיפורים, הלבן מלמל פשטות, קדושה וטהורה.
סמל המדינה: במרכז של סמל המדינה נמצאת מנורת בית המקדש, בעלת שבעת הקנים, שנלקחה לאחר חורבן בית המקדש השני על ידי הרומאים [תבנית המנורה לקוחה משער טיטוס ברומא. הדבר ממל את המעבר של העם היהודי מחורבן לתקומה, כלומר: אותה מנורת בית המקדש החקוקה של שער טיטוס, המסמלת יותר מכל את חורבן בית המקדש וגלות עם ישראל מארצו, הפכה לסמל התקומה מחדש של העם היהודי בארצו]. למידה של המנורה יש שני ענפי זית, המסמלים את: הכמיהה של העם היהודי לשלום [בסיפור המבול, היונה הביאה לנוח עלה של זית שסימל את סיום המבול ובא השלום על פני האדמה], ו/או שני סוגי המנהגים שהנהיגו את העם היהודי לדורותיו: מנהיגות דתית [אהרון הכהן, עזרא הסופר, יהושוע בן יהוצדק הכהן] ומנהיגות לאומית [משה,נחמיה, זרובבל בן שאלתיאל]. בתחתית המנורה יש את הכיתוב "ישראל" [המכיל את שמות האבות והאימהות].
המנון: - "התקווה" היא המנונה הלאומי של מדינת ישראל. ההמנון נכתב על ידי המשורר נפתלי הרץ אימבר, בשנת 1878 [שימשה בעבר כהמנונה של התנועה הציונית]. כמו כל ההמנונים של שאר המדינות, גם התקווה היא שיר שאמור לרכז את הדברים המייחדים את הלאום היהודי. כמו כן בתקווה תחושת הכיסופים לארץ אחרי הגלות מוצגת שם באופן בולט.


ארבעת התנאים הכרחיים לקיומה של מדינה ריבונית


תנאים הכרחיים לקיומה של מדינה ריבונית:
מדינה ריבונית היא: "יחידה ארגונית בה מתקיימים מספר תנאים הכרחיים":
1. טריטוריה: שטח המדינה כולל את היבשה, המים והאוויר הנמצאים בגבולות המוגדרים והמוכרים של המדינה [כולל: מה שנמצא מתחת לקרקע, "המים הטריטוריאליים" ו"המרחב האווירי" של המדינה].
2. אוכלוסייה: אוכלוסיית המדינה כוללת את האנשים החיים במדינה ומקיימים בה שגרת חיים [כולל את: אזרחי המדינה, תושבי הקבע ותושבים זמניים]. כל מדינה קובעת מי נחשב כאזרח המדינה, מה זכויותיו וחובותיו.
3. שלטון: בכל מדינה צריך להיות גוף שיש לו סמכות לנהל ולשלוט אמצעות מוסדותיו, על הטריטוריה והאוכלוסייה.
4. היכולת של המדינה לנהל את ענייני הפנים והחוץ שלה בעצמה, בלי תלות בגורם זר.

יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

הכרזה על הקמת מדינת ישראל


(מדינה זה לקוח מאתר כנסת ישראל, לחצו כאן כדי לעבור לתוכן האתר המקורי)

הכרזה על הקמת מדינת ישראל
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.
מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.
בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.
זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.
השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים.
שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם.
במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא-חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.
זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת  השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.
מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה   נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה.
אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבנין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.
אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.
אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו.
אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948.
דניאל אוסטר, מרדכי בנטוב, יצחק בן-צבי, אליהו ברלין, פריץ ברנשטיין, הרב וולף גולד, מאיר גרבובסקי, יצחק גרינבוים, ד"ר אברהם גרנובסקי, אליהו דובקין, מאיר וילנר-קובנר, זרח ורהפטיג, הרצל ורדי, רחל כהן, הרב קלמן כהנא, סעדיה כובאשי, הרב יצחק מאיר לוין, מאיר דוד לוינשטיין, צבי לוריא, גולדה מאירסון, נחום ניר, צבי סגל, הרב יהודה ליב הכהן פישמן, דוד צבי פנקס, אהרן ציזלינג משה קולודני, אליעזר קפלן, אברהם קצנלסון, פליכס רוזנבליט, דוד רמז, ברל רפטור, מרדכי שטנר, בן-ציון שטרנברג, בכור שיטרית, משה שפירא, משה שרתוק

הכרזת העצמאות, רקע חשוב,בתוכנית החלוקה נקבע כי,קיימות מספר נקודות השוואה בין תוכנית החלוקה והכרזת העצמאות, דומה, שונה,ההכרזה מתחלקת לשלושה חלקים עיקריים, הצדקה היסטורית, מוסרית, רעיונית, הצדקה בינלאומית,היחס למיעוטים בהכרזת העצמאות, הוכחות להיות מדינת ישראל מדינה יהודית, הכוחות להיות מדינת ישראל מדינה דמוקרטית




הכרזת העצמאות:

רקע חשוב:
ב-29 בנובמבר 1947, קיבלה עצרת האומות המאוחדות את החלטת 181 - תוכנית החלוקה, שהתבססה על שתי הנחות יסוד:
א'. ליהודים ולערבים יש קשר וזיקה מוצדקת לשטחי ארץ ישראל המערבית.
ב'. לאור מעשי האיבה בין היהודים לערבים, לאני תן להקים מדינה משותפת.

בתוכנית החלוקה נקבע כי:
א'. המנדט הבריטי בארץ ישראל נכשל ולכן עליו להסתיים.
ב'. שטחה של ארץ ישראל המערבית, יתחלק לשתי מדינות - יהודית וערבית.
ג'. שתי המדינות ינהיגו משטרים דמוקרטיים, יכוננו חוקה דמוקרטית, וישתפו ביניהם פעולה בתחומים כלכליים.
ד'. ירושלים תהפוך לעיר בינלאומית. 

תכנית החלוקה העניקה למעשה הכרה ולגיטיציה משפטית בינלאומית של העם היהודי להתיישב ולהקים מדינה יהודית בארץ ישראל.

ערביי ארץ ישראל לא הסכימו לקבל את תוכנית החלוקה ופתחו במתקפה נגד היישוב היהודי בארץ ישראל. כך החל השלב הראשון של מלחמת העצמאות, שנמשך כחצי שנה עד ל-15 במאי 1948.

בתאריך זה [בחצות], היה אמור להסתיים המנדט הבריטי בארץ ישראל, ואחרון החיילים הבריטיים היה צריך לעזוב את הארץ. דוד בן-גוריון, שעמד בראש הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל, החליט לנצל את המצב ולהכריז על הקמת המדינה עוד באותו יום.

הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל, שהייתה בעד יישום תוכנית החלוקה, החליטה ליישם באופן חד צדדי את תוכנית החלוקה ולהקים את המדינה היהודית. 
ביום שישי, ה' באייר תש"ח, ה-14 במאי 1948, בשעה ארבע אחר הצהריים, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל.

למחרת החל השלב השני של מלחמת העצמאות, במהלכו ניסו מדינות ערב [צבאות מצרים, סוריה, ירדן, עירק, לבנון ויחידות סיוע מערב הסעודית, תימן וסודן], למנוע את יישום תוכנית החלוקה, על ידי חיסול היישוב היהודי בארץ ישראל. השלב השני של מלחמת העצמאות נמשך עד ינואר 1949 [נועד שבו ישראל ומדינות ערב חתמו על הסכמי שביתת נשק ביניהם]
בסיום מלחמת העצמאות שורטט הגבול בין מדינת ישראל בירוק, ולכן זכה לכינוי "הקו הירוק".
גבול זה היה שונה מהגבולות שפורטו בתוכנית החלוקה. מדינות ערב סירבו להכיר בקיומה של מדינת ישראל, וקראו ליישום תוכנית החלוקה [שאותה ביקשו למנוע על ידי ההתקפות על היישוב היהודי בארץ ישראל].

פרופסור גביזון טוענת כי:"לאחר החלטת החלוקה של עצרת האו"ם, החלטת הערבים להתנגד לה בכוח כדי למנוע את הקמת המדינה היהודית, הייתה מלחמה לא מוצדקת, והניסיון הפלסטיני לחייב את ישראל לקבל על עצמה אחריות בלעדית לתוצאות המלחמה הזו הוא חסר בסיס מוסרי או משפטי. מי שיוצא למלחמה מסכן את עצמו. הוא לא יכול להלין אם הפסיד בה, ואם תוצאות ההפסד כואבות".

קיימות מספר נקודות השוואה בין תוכנית החלוקה והכרזת העצמאות:
דומה:
א'. על פי תכונית החלוקה והכרזת העצמאות - שתי המדינות צריכות: לקיים משטר דמוקרטי ולשמור על העקרונות הדמוקרטיים + לקיים בחירות דמוקרטיות + לשמור על זכויות האדם וזכויות המיעוטים.

ב'. בהחלטת החלוקה נאמר שהאסיפה המכוננת של המדינה היהודית והערבית, תכונן חוקה דמוקרטית. גם בהכרזת העצמאות יש התחייבות לכינון חוקה [עד לתאריך 1 באוקטובר 1948].

ג'. גם בתוכנית החלוקה וגם בהכרזת העצמאות קיימת לגיטימציה לעלייה חופשית של יהודים אל המדינה היהודית.


שונה:
א'. החלטת החלוקה דיברה על הצורך להקים שתי מדינות (יהודית וערבית), ואילו הכרזת העצמאות התייחסה רק להקמת מדינה יהודית [הכרזת העצמאות הייתה ניסיון של ההנהגה היהודית ליישם באופן חד צדדי את המלצותיה של תוכנית החלוקה לגבי הקמת מדינה יהודית, שכן הערבים התנגדו לתוכנית החלוקה ויצאו למלחמה נגד היישוב היהודי].

ב'. תוכנית החלוקה התייחסה לגבולות של המדינות, ואילו בהכרזת העצמאות אין התייחסות לגבולות [משום שמלחמת העצמאות עוד לא נגמרה בתקופה שבה התקבלה הכרזת העצמאות].

ג' בתכנית החלוקה אזור ירושלים הוכרז כאזור בינלאומי, לעומת זאת בהכרזת העצמאות אין התייחסות ספציפית למעמדה של ירושלים.




בהכרזת העצמאות כתובים היסודות למשטר במדינת ישראל, שעל פיהם המדינה אמורה להתנהג.

ההכרזה מתחלקת לשלושה חלקים עיקריים:
1. היסטורי - אידיאולוגי: המפרט את ההצדקות להקמת מדינה יהודית דווקא בארץ ישראל.
2. הכזרתי - אופרטיבי: הודיע על הקמת המדינה, קביעת שם המדינה, אופיה והגדרת מוסדותיה.
3. עקרוני - מהותי: המפרט את העקרונות שעל פיהם אמורה המדינה להתנהג [כלפי פנים - עקרונות המשטר, וכלפי חוץ - ביחסים שבין ישראל ושכונותיה].

כל מי שקורא את הכרזת העצמאות יכול ליראות בבירור כי מדינת ישראל על פי האמור בכרזה היא: מדינה יהודית ודמוקרטית.

א'. ההצדקות להקמת מדינה לעם היהודי בארץ ישראל: בחלק הראשון של ההכרזה קיימים הסברים לשאלה - מדוע הקים העם היהודי את מדינתו דווקא בארץ ישראל:

1. הצדקה היסטורית - העם היהודי חי בארץ ישראל לפני אלפי שנים והוגלה ממנה פעמיים [לאחר חורבן בית המקדש הראשון והשני]. למרות שעם ישראל היה בגלות, לא פסק הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל. יהודים עלו לארץ, הקימו ישובים והחיו את השפה העברית. היהודים לא זנחו מעולם את השאיפה לעצמאות מדינית בארץ ישראל, ושמרו על קשר רגשי ודתי לארץ [התפללו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", תפילה לכיוון ירושלים], משום כך כאשר העם היהודי הצליח להקים מדינה היה ברור שהוא יעשה את זה במולדתו ההיסטורית.

2. הצדקה מוסרית - במלחמת העולם השנייה הושמד כשליש מהעם היהודי. אם הייתה קיימת מדינה יהודית או היו מאפשרים ליהודים לעלות לארץ ישראל. חלק גדול מהיהודים היה ניצל. לכן נוצר הכרח מוסרי לאפשר לעם היהודי להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.

3.הצדקה רעיונית - בשנת 1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון, בו התגבש הרעיון הציוני שקרא ליהודים לעזוב את הגלות ולעלות לארץ ישראל. היהודים הגיעו דווקא לארץ ישראל בגלל הרעיון הציוני שקרא ליהודים לעזוב את הגלות ולעלות לארץ ישראל.

4. הצדקות הנשענות על החלטות בעל תוקף משפטי בין לאומי - קיימות החלטות משפטיות בעלות תוקף בינלאומי המכירות בקשר הקיים בין היהודים וארץ ישראל, בהן יש הסכמה מפורשת להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל כגון:
*הצהרת בלפור - בתאריך 2.11.1917 אושרה הצהרת בלפור על ידי חבר הלאומים. בהצהרה שנתנה ממשלת בריטניה לתנועה הציונית, יש הכרה בקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל, ובריטניה מתחייבת לעשות כמיטב יכולתה לעזור לעם היהודי להקים מחדש את מדינתו היהודית בארץ ישראל
*טופס המדנט - בשנת 1920 קיבלה בריטניה מנדט על ארץ ישראל. בטופס המנדט ישנה הכרה בקשר בין העם היהודי ובין ארץ ישראל, והתחייבות לעזור ליהודים להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.
* כ"ט בנובמבר - בתאריך 29.11.1947 התקבלה ההחלטה על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות - יהודית וערבית. ההחלטה נתנה תוקף בין לאומי לזכותו של העם היהודי להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.

שלוש ההצדקות הראשונות מבוססות על לגיטימציה פנימית - הבאה מן האזרחים החיים בארץ ישראל, לעומת זאת ההצדקה הרביעית היא חיצונית, כלומר היא נשענת על תמיכה של מדינות אחרות בעולם התומכות בהקמת מדינה ישראל.



ב'. הוכחות שמדינת ישראל היא מדינה יהודית:
1. מבחינה הצהרתית והכרזתית, נאמר בהכרזת העצמאות במפורש כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית:"... אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל".
2. המדינה קבעה יעד לאומי לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות:"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות" [ יש קריאה מפורשת דווקא ליהודים לעלות לארץ ישראל, בשל הרצון להשיג רוב יהודי בישראל, כמדינה יהודית].
3. יש בהכרזה קריאה לעם היהודי: "אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו". [יש קריאה דווקא לעם היהודי בתפוצות לסייע ולחיזוק התשתית הכלכלית של המדינה, משום שזו מדינה יהודית, האמורה לפעול למען העם היהודי].
4. בהכרזה מצויינת הנאמנות למסורת היהודית:"מדינת ישראל... תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונן של נביאי ישראל" [המוסדות והחוקים במדינת ישראל יתבססו על מקורות יהודיים, משום שזו מדינה יהודית].

ג' הוכחות שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית:
בהכרזת העצמאות באים לידי ביטוי עקרונות דמוקרטיים רבים. למרות שהמילה "דמוקרטיה" לא נזכרה במפורש בגוף ההכרזה. כל מי שקורא את ההכרזה יכול לראות בוודאות כי המדינה אמורה לפעול על פי עקרונות דמוקרטיים כגון:

1. קיום בחירות - במגילה מצויין במפורש כי יתקיימו בחירות, ובחירות הן תנאי הכרחי לקיומו של משטר דמוקרטי ["...ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה"].
2. עקרון הפרדת הרשויות: במגילה מצויין במפורש כי תהיה רשות מחוקקת ורשות מבצעת, וידוע שהפרשת הרשויות היא אחד המאפיינים שמתקיימים במשטר דמוקרטי. ["...תפעל מועצת העם כמועצה מדינית זמנית, ומוסד הביצוע שלה, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית..."].
3. עקרון השוויון והחירות: במגילת העצמאות מצויין כי במדינה שתקום יישמרו זכויות טבעיות ובסיסיות כגון שוויון וחירות, שהן תנאי הכרחי לקיומו של משטר דמוקרטי [תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" + "תבטיח חופש מצפון, דת, לשון, חינוך ותרבות"]
4. עקרון הפלורליזם: במגילת העצמאות מובטח שהמדינה תשמור על רב תרבותיות ועל הדברים החשובים לכל הקבוצות שיחיו במדינה ["תשקוד על פיתוח הארץ טובת כל תושביה" + "תשמור על המקומות הקדושות לכל הדתות"]

ד'. היחס למיעוטים בהכרזת העצמאות:
1.מדינת ישראל התחייבה בהכרזת העצמאות לקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין.

2. מדינת ישראל הבטיחה לשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות.
3. מדינת ישראל התחייבה לפתח את הארץ לטובת כל תושביה.
4. מדינת ישראל קראה לערביי ישראל לקחת חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה [לערביי ישראל יהיו נציגים בכל מוסדות המדינה].

ה'. הפשרה שעשה דוד בן גוריון לגבי איזכור האל בהכרזה:
למרות ההסכמה הכללית ששרה בין חזרי מועצת העם הזמנית שחתמו על הכרזת העצמאות, בדבר חשיבות ההכרזה על מדינת ישראל, לא הייתה בפועל, תמימות דעים לגבי ההגדרה של המושג "מדינה יהודית". הדתיים רצו להדגיש בהכרזה יסודות דתיים כדי לתת להכרזה משמעות דתית [כתיבת שם ה' וציטוט מהתנ"ך], ואילו הלא דתיים רצו להדגיש בהכרזה כי המדינה שתקום היא מדינה חילונית. בסופו של דבר התקבלה הצעת פשרה, ולהכרזת העצמאות התווסף המשפט: "מתון בטחון בצור ישראל": עבור הדתיים "צור ישראל" הוא אחד הכינויים של הקב"ה ["אבינו שבשמיים צור ישראל וגואלו" / "צור משלו אכלנו..."], ואילו הלא דתיים מפרשים את המשפט כהצהרה המאמינה בכוחו של העם היהודי לעמוד באתגרים הקשים העומדים בפניו [כמו אבן צור שהיא אבן קשה וחזקה].








יום שבת, 24 בנובמבר 2012

משפט סתמי במשפט מחובר או מורכב


משפט סתמי במשפט מחובר או מורכב

כאשר מופיע נושא סתמי במשפט מחובר או מורכב נבדוק איפה או באיזה פסוקית נמצא הנושא הסתמי, ונציין בסיווג של אותו איבר או פסוקית.

[בפורים נוהגים(נושא סתמי+נשוא) לשלוח איש לרעו משלוח מנות, שוקולדים ואוזני אמן, דברי מתיקה(תמורה כוללת)]איבר א' [ולכן]+ [ברשתות השיווק מוכרים(נשוא+נושא סתמי) משלוחי מנות ארוזים בגדלים ובמחיקים(תיאור אופן כולל) שונים]איבר ב' →משפט מחובר בעל איבר א':משפט פשוט סתמי בעל חלקים כוללים, איבר ב':משפט סתמי בעל חלקים כוללים.


המשפט ללא סימונים:
בפורים נוהגים לשלוח איש לרעו משלוח מנות, שוקולדים ואוזני אמן, דברי מתיקה ולכן ברשתות השיווק מוכרים משלוחי מנות ארוזים בגדלים ובמחיקים שונים



משפט פשוט בעל נושא סתמי


משפט פשוט בעל נושא סתמי

כאשר הנושא במשפט אינו ידוע ואינו מצוין זהו נושא סתמי.
משפט שהנושא שלו הוא סתמי : משפט סתמי.
נושא סתמי יש במקרים הבאים:

1.    הפועל בא בגוף נסתרים או רבים
לדוגמה: מסרו, יודיעו, אומרים)
ללא ציון עושה הפעולה (אין נושא)

דוגמה למשפט בעל נושא סתמי:
הודיעו(נשוא+נושא סתמי) על שינויים בלוח הזמנים. →משפט פשוט בעל נושא סתמי.

לעומת זאת:
הם הודיעו על שינויים בלוח הזמנים →משפט פשוט

בבוקר ובערב מצחצחים(נושא סתמי+נשוא) שיניים


2.    פועל סביל שאחריו מילת יחס. ננתח את הפועל כ:נושא סתמי+נשוא.

דוגמה:

דובר(נושא סתמי+נשוא) על(מילת יחס, אין לציין שזוהי מילת יחס) האיום האירני(מושא)

נמסר(נשוא+נושא סתמי) על (שיבושים בתנועה(מושא))

דובר(נשוא+נושא סתמי) בנושא האיום האירני

3.    כאשר הנושא הוא כינו סתמי: מישהו, משהו, פלוני (אלמוני), ננתח את הנושא כנושא סתמי:

מישהו אכל עוגה → משפט פשוט בעל נושא סתמי.




התפקיד הרטורי של משפט סתמי (למה משתמשים במשפט סתמי?, מה זה תורם לקטע?) – משתמשים בנושא סתמי ובמשפט סתמי כאשר רוצים להדגיש את הפעולה ולא את עושה הפעולה או כאשר מבצע הפעולה אינו חשוב או אינו ידוע.


חלקים כוללים במשפט מחובר ומורכב


חלקים כוללים במשפט מחובר ומורכב

חלקים כוללים יכולים להופיע גם במשפט מחבור או במשפט מורכב. במקרה כזה יש לבדוק באיזה משפט נמצאים החלקים הכוללים: בפסוקית, בעיקרי או באיברים.
ונציין לגבי אותו משפט שהוא משפט בעל חלקים כוללים.

[מי ש(מילת שיעבוד) רוצה לקנות דולקים בעבר](פסוקית נושא), (נאלץ לפתוח(נשוא מורחב)) חשבון מט"ח, לקנות (חלק מנשוא כולל) מט"ח מהבנק ולמכור (חלק מנשוא כולל) אותו חזרה. → משפט מורכב בעל חלק עיקרי כולל (בעל חלקים כוללים).

המשפט ללא סימנים:
מי שרצה לקנות דולרים בעבר, נאלץ לפתוח חשבון מט"ח, לקנות מט"ח מהבנק ולמכור אותו חזרה.



[דמי כיס(נושא) הם(אוגד) חיוניים והכרחיים(נשוא כולל) עבור ילדים]איבר א', [ולכן]+ [מומלץ לתת להם דמי כיס(מושא) כל שבוע ביום קבוע]איבר ב'.  → איבר א': משפט פשוט בעל חלקים כוללים. איבר ב': משפט פשוט.


המשפט ללא סימנים:
דמי כיס הם חיוניים והכרחיים עבור ילדים, ולכן מומלץ לתת להם דמי כיס כל שבוע ביום קבוע



יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

רק על עצמי / רחל -- סיכום


רק על עצמי
רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי.
צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,
גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ
רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.

גַּם אֶת דַרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת –
דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל,
יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת,
יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל.

כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע
פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים.
לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא?
לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?
תוכן השיר ומשמעותו
בית א' – השיר פותח בשלושה משפטי חיווי בגוף ראשון. הדוברת מציגה את עצמה בסדרה של פעלים, תארים ושמות: א) אני מספרת "רק על עצמי"; ב) "צר עולמי"; ג) את "משאי עמסתי" על "כתפי הדלה". הבית הראשון מתמקד סביב דימוי אחד: הדוברת כנמלה מבחינת עולמה הצר ומבחינת המשא הכבד ששתיהן מעמיסות על עצמן, משא מעל לכוחן.
בית ב' – השיר ממשיך ומפתח את הדימוי המרכזי של הדוברת לנמלה. גם דרכה, כדרכה של הנמלה, היא "דרך מכאוב ועמל", וגם היא, כנמלה, עושה את דרכה ל"צמרת" מתוך חרדה מפני "יד ענקים זדונה ובוטחת", המתנכלת לה ו"שמה לאל" (מבטלת) את כל מאמציה. מכאן מתברר שמצבה של הדוברת אף קשה מזה של הנמלה.
בית ג' – בחלקו האחרון של השיר חל מפנה מסוים - לא מוזכרת כלל הנמלה. ההתמקדות היא במשוררת. זהו מעין סיכום ומיצוי של חווית-היסוד שבשיר באמצעות שני היבטים:
א) משפט חיווי: "כל אורחותיי הליז והדמיע פחד טמיר מיד ענקים" – פחד נסתר, נעלם, לא ידוע מפני כוח נסתר, נלוז (עקום, סוטה מדרך הישר), בלתי-צפוי ומאיים, משבש ומעוות את כל דרכי חייה של הדוברת.
ב) שני משפטי שאלה: 1. "למה קראתם לי, חופי הפלא?"; 2. "למה כזבתם, אורות רחוקים?" – החוף המופלא והאור הרחוק מסמלים את נוכחותו של כוח חיצוני מושך וסוחף. זהו כוח קורא, אך גם מאכזב או מכזב (מלשון כזב), משום שאין הדוברת מסוגלת להתגבר על אותו "פחד טמיר מיד ענקים" ולחרוג מתחום עולמה ה"צר" כ"עולם נמלה".
בבית זה רחל חוזרת ומתבוננת בנתיב חייה, והפעם – בראייה רחבה וכוללת, שמביאה אותה להכרה טרגית. כעת היא מבינה את שורש הסבל בעולמה: פחד ואכזבה. פחד מסתורי לא מוסבר מפני כוח אלים ששיבש ועיוות את חייה ומילא אותם חרדה, כאב, צער ודמעות.
עוצמת הפחד ניזונה מן הפער בין תקוות ואכזבות. הדוברת טעתה לחשוב שהתקוות וההבטחות להגיע אל "חופי הפלא" יתממשו, אבל אלה התגלו כאשליה כוזבת, ונשארו רק "אורות רחוקים".

הנושאים המרכזיים בשיר ואופן ייצוגם
הדוברת והנמלה
בשני הבתים הראשונים הדוברת מדמה עצמה לנמלה, ומוצאת כי גורלן דומה: "יד ענקים" שולטת עליהן. בסיומו של השיר מתברר שבכל זאת יש הבדל בין הנמלה לבין הדוברת והוא בא לידי ביטוי בשני תחומים: במהות עולמן של השתיים ובמודעות שלהן כלפי העולם. עולמה של הנמלה הוא עולם צר, פיזי וקונקרטי, ללא אורות רחוקים וללא חופי פלא, והצמרת שלה היא צמרת ממשית. בבסיס עולמה של הדוברת בשיר מצויות תקוות ושאיפות, משאלות וכיסופים, ולצמרת של עולם זה יש משמעות מטאפורית של פסגה חברתית-תרבותית. עולמה של הנמלה צר משום שאין היא מודעת לחסרונו של הממד הרוחני. לעומתה, עולמה של הדוברת צר דווקא משום שהיא מודעת לחסר הזה ושואפת למלא אותו. היא רוצה להגיע אל הצמרת המטאפורית, אך כנראה איננה מסוגלת.
לדוברת בשיר, שלא זכתה להגיע אל מחוז כיסופיה, לא נותר אלא רק על עצמה לספר, על עולמה הפנימי בלבד.
היבט נוסף מתייחס לערך העבודה המתקשר לדימוי הנמלה. בספר משלי מופיע הפסוק המוכר: "לך אל הנמלה, עצל, ראה דרכיה וחכם" (פרק ו', פסוק 6). באותה שנה שבה כתבה רחל את השיר (1930), היא פרסמה מאמר על הספר הצרפתי "חיי נמלים" מאת מוריס מטרלינק. "הספר הוא שירת-הלל לנמלה, כותבת רחל ומצטטת את המחבר: "הנמלה היא אחד היצורים האציליים ביותר, הרחמניים ביותר, המסורים ביותר, הנדיבים ביותר על פני אדמתנו". בהמשך מציינת רחל שהמחבר מאמין שהתכונות המופלאות של הנמלה נובעות מ"אהבת הזולת ואהבת הדור הצעיר". היא סוקרת את האופן שבו תיאר מטרלינק את חיי הנמלים, ומתעכבת על פרט אחד, משמעותי מאוד בעיניה: "בשוב נמלה הביתה מדרך רחוקה, כשהיא עמוסה משא גדול ממנה פי שלושה, ממהרות חברותיה לקראתה, מאכילות אותה, מוחות את האבק מעליה ומובילות אותה לקיטון (תא קטן) שבו היא שוקעת בשינה עמוקה".
גם רחל שבה הביתה מדרך רחוקה, כשהיא נושאת משא כבד של בדידות וחולי. אבל היא לא זכתה לתמיכה וסיוע של חבריה וחברותיה. להפך, הם הרחיקו אותה מעליהם. בסוף הרשימה התייחסה רחל לתהייה של מחבר הספר אם "התופעות המדהימות" בחיי הנמלים מעידות על כך שהן חוננו, בדומה לבני-אדם, ב"ערך רוחני, [...] תקוות פאר סתומות". רחל הסכימה עם המחבר, וחיזקה את דעתו בשאלה אם היתרון השכלי של בני-האדם על היצורים האחרים "משנה שינוי כלשהו את חוקי היקום וחוקי הנצח?"; זוהי שאלה שתשובה בצידה, והמסקנה – "אכן, בפני אלה קטונו כנמלים".
לפיכך, ניתן לפרש את הדימוי "צר עולמי כעולם נמלה" באופן הבא: מול מרחבי האין-סוף, בני-האדם קטנים כנמלים, למרות מעמדם הרם בין הנבראים. מכאן ניתן להסיק שרחל לא ראתה בנמלה יצור נחות, אלא יצור קטן – חלש בגופו וחזק בנפשו. מבחינה זו ישנה הקבלה בין הנמלה לבין המשוררת. אך נראה שזוהי הקבלה חלקית, משום שמצבה של המשוררת קשה מזה של הנמלה – היא כורעת תחת נטל של קושי גופני ונפשי ודרך החיים שלה היא "דרך מכאוב ודרך עמל" (עמל = א. עבודה קשה; ב. סבל).
לאור זאת, נראה כי תפקיד דימוי הנמלה הוא אירוני. מטרתו לשבור את המחשבה המקובלת באשר לאנושיותן של הנמלים ולהוכיח את בני-האדם הנוהגים בחלש בניכור ואף באכזריות.
יד ענקים
מהי אותה "יד ענקים" העומדת בדרכן של הדוברת ושל הנמלה, ומונעת מכל אחת מהן להגיע אל צמרת עולמה?
יד הענקים היא ייצוג של סיוט מתמשך, של כוח עליון מסתורי המתעתע בחלשים ממנו וגורם להם סבל. מעין מפלצת שטנית שאין אפשרות להשתלט עליה בגלל מימדיה העצומים ומהותה הזדונית. עוצמתה של ה"יד" מבליטה את חולשתן של הנמלה ושל הדוברת. שתיהן נאלצות לשנות כיוון עקב ההתנכלות התמידית. היד הזדונית משפיעה על חיי הדוברת הרצופים חרדה ופחד בלתי-מובנים. אפשר שיד הענקים היא ייצוגה המטאפורי של אותה סביבה חברתית מרושעת ומתנכרת, אליה הרגישה רחל שהיא משתייכת בשובה ארצה כשהיתה חולה ודחויה – זאת בניגוד לקהילה התומכת של הנמלים, שתוארה במאמר על הספר "חיי נמלים".


האכזבה
מקסם השווא מתגלה באמצעות שתי מטאפורות המביעות תקווה, אושר וכיסופים: "חופי הפלא" ו- "אורות רחוקים". לפניהן מופיעים שני פעלים: "קראתם" ו- "כזבתם", המנפצים את האשליה. בשתי השורות האחרונות של השיר מתבררת הסיבה לרגשות הסבל והמרירות, הבאים לידי ביטוי באמצעות סימני השאלה הרטוריים. כגודל התקווה והציפייה, כך עומק האכזבה. "חופי הפלא" הקוראים ממרחק מתגלים ככזב, כמקסם שווא.

אמצעים אומנותיים

הדימוי המרכזי – עולמה של הדוברת כעולם נמלה (הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הרוחנית-רעיונית).
המטאפורה המרכזית – "יד ענקים" כביטוי לגורל הזדוני, המשבש את דרכה של הדוברת למימוש עצמה ולהצלחה.
שאלות רטוריות – שאלות הסיום של השיר מבטאות את תחושת האכזבה והייאוש מאותם "חופי פלא" ו"אורות רחוקים" שהכזיבו, כלומר הטעו בדרך לאי-הגשמת השאיפות והחלומות. בנוסף לכך, שאלות אלו חושפות גם נימת מחאה התואמת את עוגמת-הנפש של הדוברת.
סיכום
רחל היתה אישה אינדיבידואליסטית שחיה לבד, למרות שהיו לה קשרים חברתיים רבים. היא נטלה על עצמה משימות רבות, למרות – ואולי משום – שמחלתה החלישה אותה מאוד מבחינה פיזית. כאישה שאפתנית ניסתה לפלס לעצמה דרך "אל צמרת", וחלמה להגיע אל "חופי הפלא" שכביכול קראו לה. אבל הדרך כלפי מעלה נבלמה על-ידי "יד ענקים", ו"חופי הפלא" התגלו כ"אורות רחוקים" וכוזבים. היו שראו בשיר "רק על עצמי" ביטוי לאכזבתה של רחל מחייה בארץ ישראל. לפני שעלתה ארצה היתה מלאת ציפיות וחלומות, ומשהגיעה גילתה את קשיי החיים בארץ, הן במישור הפרטי והן במישור החברתי.

יום ראשון, 18 בנובמבר 2012

זכויות בסיסיות – זכויות יסוד של כל אדם (העמ' ע"פ ספר"להיות אזרחים בישראל ...)


זכויות בסיסיות – זכויות יסוד של כל אדם (העמ' ע"פ ספר"להיות אזרחים בישראל ...)
הזכות לחיים והזכות לביטחון (שלמות הגוף) - הזכות לחיים ולביטחון משמעה ש זכותו הטבעית של כל של כל אדם לחיות מבלי לחשוש מפגיעה גופנית או נפשית (פיזית או מילולית) המסכנת את חייו או פוגעת בשלמות גופו. וחובת  המדינה לספק לאדם את ההגנה הדרושה, כלומר להגן עליו מפני פגיעה. [כחלק מחובתה הכללית של המדינה להגן על כל הזכויות ולאפשר את מימושן .]  
[דילמות מוסריות הנוגעות בזכות זו - המתת חסד, הפלה מלאכותית, עונש מוות, טיפול בחולה סופני  בניגוד לרצונו, יחס החברה להתאבדות  ועוד דילמות אלה, ברובן, נובעות מהשאלה: האם חובת המדינה להגן על חיי האדם גם כשהוא מבקש לפגוע בעצמו, כלומר, לממש את זכותו לחירות?]                                                       (ע. 135)
הזכות לחירות - זכותו של כל אדם לחופש בחירה ולחופש פעולה לעשות ולנהוג  כראות עיניו. זכות זו נובעת מההכרה בעובדה שהאדם הוא יצור תבוני, אוטונומי, אחראי על גופו ועל חייו. (החירות בחברה האנושית איננה מוחלטת; היא אפשרית כל עוד אין מימושה פוגע בחירותו של אדם אחר, או בערכים יסודיים של החברה/המדינה אליה משתייך הפרט.)                          
כל החירויות ניתנות למימוש כל עוד אין עליהן מגבלה מוסרית או חוקית!
חירויות שונות נגזרות מהזכות לחירות:    ( פירוט מלא - ע' 137-141)
חופש הביטוי, זכות הציבור לדעת וחירות המידע
חופש הביטוי - זכותו הטבעית של כל אדם להציג כל דעה, רגש, אמונה, העדפה בכל דרך: אמצעי תקשורת (כתובה ואלקטרונית), אמנות לסוגיה (ספרים, מחזות וכו'), הפגנות, תקשורת בין-אישית (טלפון, מכתבים, אינטרנט וכו'), צורת לבוש ועוד.
חופש המידע זכותו של כל פרט לדרוש ולקבל מידע מ ועל רשויות השלטון, מידע  שיאפשר לו לגבש לעצמו עמדה ודעה בכל עניין ודבר. מידע שיאפשר לו, בין היתר,  לפקח ולבקר את פעולות השלטון.  חובתן של רשויות השלטון להבטיח את חירות המידע בכך שיספקו לפרט מידע המצוי ברשותן על הנעשה במדינה ועל עניינים המשפיעים על חייו ואיכותם. הבטחת חירות המידע על ידי המדינה תאפשר את מימושה של זכות הציבור לדעת.
=======
חופש העיתונות אחת הדרכים החשובות למימוש חופש הביטוי וחירות המידע / זכות הציבור לדעת. עיתונות חופשית פירושה תקשורת עצמאית, שאינה תלויה בשלטון. (ראה פיקוח וביקורת על השלטון ע' 199).
חופש ההפגנה – זו  אחת הדרכים למימוש חופש הביטוי. חירות האסיפה, התהלוכה וההפגנה. זוהי דרך ביטוי קולקטיבית, המאפשרת הבעת דעה בפומבי והשגת הד ציבורי (השפעה על דעת הקהל  ועל הנושאים העומדים לדיון ציבורי).
חופש המצפון - זכותו הטבעית ו של כל אדם לאמץ לעצמו ערכים מוסריים ולנהוג על פיהם. זכותו של אדם לסרב לבצע פעולה שנוגדת את מצפונו.  (עבירה על החוק מסיבות מצפוניות  - ראה פרק שלטון החוק ע' 214-215).
חופש הדת – חופש דת וחופש מדת.
חופש דת זכותו הטבעית של כל פרט להאמין ולקיים את מנהגי הדת וטקסי הפולחן ,
חופש מדת - זכותו הטבעית של כל  אדם לבחור בדרך של אי-אמונה, מבלי שייכפו על הפרט קיום מצוות וטקסי פולחן דתיים.

חופש ההתאגדות
זכותו הטבעית של כל פרט להתאגד בקבוצות במטרה לקדם אינטרסים שונים - חברתיים, פוליטיים, כלכליים ואחרים. [ככלל, הדמוקרטיה אינה מגבילה התאגדות, למעט כזו שבמטרותיה פוגעת באושיות (ביסודות) הדמוקרטיה . (ראה פרק גבולות בדמוקרטיה, ע' 229). ]
חופש התנועה זכותו הטבעית של כל אדם לנוע ממקום למקום. זכותו של הפרט לנוע בחופשיות בתחומי המדינה וזכותו לצאת מהמדינה לחו"ל ולחזור אליה ללא הגבלה.
חופש העיסוק זכותו הטבעית של כל אדם יכול לבחור לעסוק בכל מקצוע או מקום עבודה שירצה, ולפעול במקום ובדרך הרצויים לו, לשם הבטחת צורכי הקיום שלו ולהגשמה  עצמית.
במקרים של התנגשויות בין זכויות וערכים נוהגת המדינה בדרך של  "שקלול ואיזון". (ע' 170 171)
הזכות לקניין  - זכותו הטבעית של כל אדם להיות בעל רכוש, לשמור עליו וליהנות ממנו ללא חשש שיילקח ממנו. אין לעשות שימוש בקניינו של אדם ללא רשותו. קניין יכול להיות חומרי (מוחשי – קרקע, בית, כסף וכו') או רוחני (זכויות יוצרים, רישום פטנט על שמו וכו'). אין לסלף, לפגום או לשנות יצירה שיש לגביה זכויות יוצרים.
קניין הוא כל דבר בעל  ערך כלכלי.  (ע. 142)
הזכות לשוויון זכותו הטבעית של כל אדם, ללא הבדל דת, גזע ומין, לקבל יחס זהה לזולתו.
כל בני האדם שווים בערכם ובזכויותיהם. על החברה והמדינה להתייחס בצורה שווה לכל בני האדם. שוויון בא לידי ביטוי ב:
-שוויון בפני החוק (הן מבחינת תוכן החוק והן מבחינת אכיפת החוק)  
-שוויון פוליטי   
-שוויון הזדמנויות כלכלי וחברתי  

כל התייחסות שונה היא אפליה, אולם ישנם מצבים בהם היא  מוצדקת ו/או רלוונטית:-
מדיניות של הבחנה התייחסות שונה לאנשים שונים כשהשוני ביניהם רלוונטי לנושא ההתייחסות. [בשל צרכים מיוחדים שלהם (כגון: נכים, מחוננים, גיל) או בשל דרישות רלוונטיות (כגון: כישורי עבודה מיוחדים, השכלה)].
מדיניות של העדפה מתקנת אפליה לטובה של קבוצת אנשים שקופחה בעבר (חברתית / כלכלית). מוגבלת בזמן, במטרה להביא לצמצום פערים בחברה (עד הבאתה של הקבוצה לבסיס הזדמנויות שווה לקבוצות אחרות). וכן לשינוי יחסה הסטריאוטיפי של החברה לקבוצה המקופחת.
אפליה פסולה  - התייחסות שונה לא לגיטימית. התייחסות שונה לבני אדם שווים ללא סיבה מוצדקת או לבני אדם שונים שהשוני ביניהם לא קשור (לא רלוונטי) לנושא ההתייחסות. (פגיעה לא מוצדקת בזכות לשוויון)                              (ע' 143-147)

הזכות להליך הוגן - זכותו הטבעית  של כל אדם הנמצא בהליך משפטי שזכויותיו הטבעיות לא ייפגעו  מעבר למה שנדרש לצורך החקירה והמשפט. מטרת הזכות למנוע פגיעה לא מוצדקת  בזכויות היסוד של האדם ולהגן על זכויותיו מפני שרירות השלטון.         
על-מנת להבטיח את קיומו של הליך משפטי הוגן ננקטים אמצעים שונים כגון:
א.      אין לערוך חיפוש בביתו של אדם ללא צו בית-משפט.
ב.      אין לעצור אדם לתקופה ארוכה (בישראל - מעל 24 שעות) ללא הבאתו בפני שופט.
ג.       אין להעניש אדם ללא משפט. (אדם נחשב חף-מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו.)
ד.      זכותו של אדם לדעת במה הוא מואשם. (כתב האישום והראיות עליהן הוא מתבסס).
ה.      זכותו של כל אדם לקבל הגנה משפטית ייצוג משפטי ע"י עו"ד (סנגור), ייצוג משפטי הולם.
ו.        זכותו של אדם למשפט פומבי. (פתוח לציבור / בדלתיים פתוחות).
ז.        הזכות שהמשפט יתנהל בפני שופטים בלתי-תלויים (עצמאיים, ניטרליים, אובייקטיביים).
 ח.    זכותו של אדם לערער על פסיקת בית-משפט בעניינו.                                   (ע' 147-148)

הזכות לכבוד זכותו הטבעית של כל אדם שלא להיות נתון ליחס משפיל ומעליב. מקורה של  זכות זו בתחושתו הסובייקטיבית של האדם ובדימויו העצמי. כל פגיעה  בכבודו העצמי  של האדם  - העלבה, השפלה פיזית או מילולית -  היא פגיעה בזכותו של הפרט (האדם) לכבוד.
מזכות זו נגזרות זכויות נוספות:            (ע' 148-151)
הזכות לפרטיות- זכותו הטבעית של כל אדם לחיות ללא חשיפה, התערבות או חדירה לחייו. זכותו של אדם שלא יחדרו לתחומו הפרטי ללא רשותו. זכותו של אדם שלא יגעו בחפציו ובגופו ו/או יאספו לגביו מידע ו/או יפרסמו פרטים על אודותיו ללא הסכמתו.
הזכות לשם טוב זכותו הטבעית של כל אדם ששמו לא יוכפש. זכותו של כל אדם שלא יפרסמו מידע שקרי על אודותיו, מידע שיש בו כדי לפגוע בשמו ובדימויו  הציבורי .