יום שלישי, 23 באוקטובר 2012

יחזקאל - פרק ל"ז - סיכום


יחזקאל - פרק ל"ז
בפרק שני חלקים:
1.פסוקים 1-14 : חזון העצמות היבשות.
בפסוקים 1-10 מתואר משל/חזון העצמות היבשות.
יחזקאל מדבר בגוף ראשון ומתאר חוויה נבואית שחווה:
"היתה עלי ה' " - חזון, רוח נבואית.
"ויוציאני ברוח ה' " - הנביא קיבל מה' מסר בחזון= רוח נבואה או מציאות ממשית.
"ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות" – בקעה מלאה עצמות של בני אדם.
המשל:
הנמשל:
בקעה
גולת בבל
מלאה עצמות
בנ"י בגלויות שונות
רבות מאוד
מספר גדול של גולים
יבשות מאוד
ייאוש,חוסר תקווה=יובש רוחני
התקרבות העצמות והתחברותן
קיבוץ בנ"י מארצות הגולה השונות.
תחיית הגופות
שיבה/עלייה של הגולים לארצם ,תקומת העם בארצו.


בין ה' לבין יחזקאל מתפתח דו-שיח.
ה' שואל את יחזקאל:"התחיינה העצמות האלה"?האם העצמות יכולות לחזור ולהפוך לבני אדם חיים?
תשובת יחזקאל: "אתה ידעת"(פס' 3).תחיית העצמות תלויה בה' כי:
א.ה' הוא זה שנותן חיים והוא זה שנוטל חיים.
ב.משום שאין דבר שה' לא יכול לעשות!
ה' מבקש מיחזקאל לנבא בשמו אל העצמות כדי להביא לתחייתן:
"ויאמר אלי:הנבא על העצמות ואמרת אליהם...
כה אמר ה':
ונתתי עליכם גידים
והעלתי עליכם בשר
וקרמתי עליכם עור
ונתתי בכם רוח
וחייתם" (פסוקים 5-6).
בתחיית העצמות יש שני שלבים:
1.העצמות תהפוכנה לגופות.
2.הגופות ישובו להיות בני אדם חיים כאשר רוח תיכנס לתוכן.
יחזקאל מנבא כפי שנצטווה "ונבאתי כאשר צויתי" (פס' 7) ונבואתו מתגשמת.
תחיית העצמות מתבצעת בהתאם לשני השלבים שתיאר יחזקאל בנבואתו:
שלב 1:
"והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו"- העצמות מתקרבות, מתחברות במקום חיבורן המתאים והופכות לשלד.הרעש נוצר מתנועת העצמות.
"וראיתי והנה עליהם גידים, ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה,ורוח אין בהם"(פס' 8)
השלב הראשון מתאר את הפיכת העצמות לגופות (אין בהן רוח-חיים).
שלב 2:
 "ותבוא בהם הרוח,ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד..."(פס' 10).רוח נופחת(=חודרת)לתוך הגופות והן עומדות על רגליהן,הן הופכות לבני אדם חיים.
ה' מסביר ליחזקאל את פשר= משמעות החזון שראה:
"בן אדם,העצמות האלה כל בית ישראל המה".העצמות היבשות מסמלות את בני העם= היושבים בגולה.העצמות היבשות הן מטאפורה לבני העם היושבים בגולה.

העם מעיד על עצמו:
"יבשו עצמותינו" – יובש רוחני, אין בנו אמונה.
"אבדה תקוותינו"- התקווה לשוב לארץ, אבדה, איננה.
"נגזרנו לנו" –נותקנו מארצנו שהיא בשבילנו ארץ החיים.
הגולים מדמים את עצמם (באמצעות מטאפורה) לגוף מתפורר של מת, או לאנשים המשולים למתים מפני שגורלם נחרץ- הם ימותו בגולה, הם לא יזכו לשוב לארצם.
דברי הגולים משקפים ייאוש מוחלט.הדברים קשורים בתפיסה של העם את תורת הגמול. הגולים חשבו/טענו  שהם נענשים על חטאי אבותיהם = תפיסת/ שיטת גמול לדורות ולכן אין סיכוי לשנות את גורלם.גורלם נקבע עפ"י שיטת הגמול לדורות  ולכן אין טעם בחזרתם בתשובה (אחד התנאים לשיבה של העם לארצו הוא: חזרה בתשובה).
יחזקאל מגיב לדברי הגולים באמצעות אותה מטאפורה, מטאפורת העצמות היבשות.
יחזקאל מסביר לגולים שה' יכול להחזיר לחיים עצמות יבשות, ולכן ה' יכול להחזיר את הגולים (המדומים ל"עצמות יבשות") מבבל לארצם= ארץ החיים, בה יוכלו לחיות את חייהם כעם חופשי.הגולים יוכלו לחזור להיות גוף חי מבחינה לאומית, עם עצמאי במדינתו.
המחבר רצה להדגיש שהחזרה לחיים לאומיים היא פלא, נס שרק ה' יכול לחולל ולכן המחבר יצר הבדל בין הנבואה על תחיית העצמות לבין התגשמות הנבואה.
הנבואה
(דברי ה' ליחזקאל):
התגשמות הנבואה:

"ונתתי עליכם גידים
והעלתי עליכם בשר
וקרמתי עליכם עור
ונתתי בכם רוח וחייתם".
"ותקרבו העצמות עצם אל עצמו:
והנה עליהם גידים
ובשר עלה
ויקרם עליהם עור מלמעלה
ורוח אין בהם
ויאמר אלי:
הינבא אל הרוח... ואמרת אל הרוח..:
מארבע רוחות בואי הרוח, ופחי בהרוגים האלה ויחיו.
והנבאתי כאשר צווני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם..."

כאשר יחזקאל נצטווה לנבא (פסוקים 4-6), נאמר לו שמיד אחרי תחיית הגוף,רוח חיים תיכנס בגופות,והן תחזורנה לחיים.אבל בשלב הביצוע, אחרי שעלו גידים, בשר ועור על העצמות, לא נכנסה לתוכן רוח חיים. רק אחרי נבואה נוספת של יחזקאל, נכנסה הרוח והגופות חזרו להיות בני אדם חיים (כאשר נעמדו על רגליהם). עובדה זו מלמדת/מדגישה שרק ה' יכול להשיב חיים לגופות. כך גם לגבי העם: כוחו של ה' ויכולתו, ישיבו את עם ישראל לחיים= לארצו.
המבנה של הקטע הוא מבנה הפוך:
בפסוקים 1-10 יחזקאל מתאר חזון/משל ורק בפסוק 11 מתברר שהחזון הוא תשובה לדברי העם המוצגים בפסוק 11.
קריאת דברי העם (פס' 11) מאפשרת להבין מדוע אמר יחזקאל את הדברים שאמר בפסוקים 1-10.
המילה "רוח" היא מילה מנחה בקטע:
הרוח פועלת בשליחות ה'. הרוח באה מארבע רוחות (=ארבעה כיוונים) השמים.הרוח נכנסת לתוך הגופות ומשיבה אותן לחיים.הרוח נכנסת לגופות עפ"י הוראה מפורשת של ה': "...הינבא אל הרוח...ואמרת אל הרוח... מארבע רוחות בואי ופחי בהרוגים האלה ויחיו"(פס' 9)
עובדה זו מלמדת שהגוף לא יכול לחיות בלי הרוח שניתנת ע"י ה'. כלומר התחייה של העם תלויה/מותנית ברצון הטוב של ה'.
הדעות ביחס למשמעות של חזון העצמות היבשות:
1.החזון הוא נבואה על תחיית המתים שתהיה באחרות הימים = מציאות.
בעתיד כל בני ישראל שמתו בארצות הגולה יקומו לתחייה וישובו לארצם. פרוש זה מסתמך על הכתוב בפסוקים 12-14 "הנה אני פותח את קברותיכם, והעלתי אתכם מקברותיכם עמי... ונתתי רוחי בכם וחייתם".
ה' מבטיח:פתיחת קברים, העלאת גופות מן הקברים ויש אמירה מפורשת שה' יחזיר רוח חיים לגופות המתות. תיאור זה שימש בסיס לאמונה בתחיית המתים.
פרוש זה אינו תואם את הכתוב בפסוק 11,כי האנשים החיים קוראים לעצמם "עצמות יבשות", וזו מטאפורה למצבם בגלות. הקבר הוא מטאפורה לגלות= בבל.
קשה לקבל פירוש זה מפני שהאמונה בתחיית המתים חדרה לישראל בתקופה מאוחרת מתקופתו של הנביא יחזקאל (בספר דניאל שהוא האחרון מבין ספרי התנ"ך וזמנו בית שני מופיעה האמונה בתחיית המתים).
2.החזון הוא משל/מטאפורה המתארת את המצב הקשה של בני-ישראל בגולה ואת  הגאולה שתתרחש בעתיד.
בפסוקים 1-14 מתוארת מטאפורת התחייה הלאומית של העם באמצאות שתי תמונות מטאפוריות:
תמונה א': תחיית העם מסומלת בעצמות יבשות שהופכות לגופות,ונכנסת בהן רוח חיים (פסוקים 1-10, 14)
תמונה ב':תחיית העם מסומלת בפתיחת קברים ובהוצאת הגופות מתוכם (פסוקים 12-13)
בפסוק 11 אומר יחזקאל: "העצמות האלה כל בית ישראל המה, הנה אומרים: יבשו עצמותינו, אבדה תקוותנו, נגזרנו לנו". בנ"י מדמים את  עצמם לעצמות יבשות והם מתארים את מצבם הקשה בהווה= בגולה.
נימוק נוסף לדעה שהחזון הוא מטאפורה/משל: כל הנבואה היא תגובה לדברים מטאפוריים שנאמרים ע"י העם (בפסוק 11).






2.פסוקים 28-15 : חזון/משל איחוד העצים:
יחזקאל מספר שהוא נדרש לקחת עץ אחד ולכתוב עליו :"ליהודה ולבני ישראל חבריו" (פס 16). העץ מסמל את ממלכת יהודה הכוללת את שבט יהודה-השבט הגדול,המרכזי ואת השבטים הנכללים בממלכה זו.
עליו לקחת עץ נוסף ולכתוב עליו:"ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו " (פס 16). העץ מסמל את ממלכת ישראל שנקראת על שמו של אפרים ( משום ששבט אפרים היה השבט הגדול והחשוב מבין השבטים שנכללו בממלכת ישראל ) ואת השבטים שנכללו בממלכה זו.
אחר –כך עליו לקרב את העצים,לאחד את שני העצים בידו עד שיהיו לעץ אחד=מאוחדים כאילו הם עץ אחד. כאשר ישאלו הגולים את יחזקאל: " מה אלה לך"?(פס 18)=מה הוא עושה ומדוע? , יחזקאל יסביר להם כי המעשה שעשה מסמל את איחוד שתי הממלכות בעתיד.ממלכת יהודה וממלכת ישראל תתאחדנה ותהפוכנה לממלכה אחת,תחת הנהגה של מלך אחד(יחזקאל מכנה את המלך "נשיא") וכולם יעבדו אל אחד,את ה'.בני ישראל לא יחטאו עוד ולכן לא ייענשו בהגלייה וממלכתם לא תיחרב עוד לעולם.
לפי הכתוב בפסוק 23 העם אינו נדרש למלא אחר תנאים כלשהם. את כל הפעולות עושה ה' "ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשיקוציהם ובכל פשעיהם, והושעתי אותם מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם,והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוהים".העם לא יעבוד אלילים בעתיד ולכן גם לא יטמא(עבודת אלילים מטמאה את העובד אותם ואת המקום בו נמצאים האלילים),ה' יגאל אותם,ישיב אותם לארצם ויטהר אותם.אין לעם בחירה חופשית!
בפסוק 28 נאמר "וידעו הגויים כי אני ה' מקדש את ישראל ,בהיות מקדשי בתוכם לעולם ". הגויים ידעו שעם ישראל הוא העם הנבחר של ה' כי ה' בחר לבנות את המקדש=ביתו בתוכם. ה' יגן על העם באמצעות בית המקדש.
נראה שדברים אלה מופנים אל הגויים שלעגו לגולי יהודה שישבו בקרבם.הגויים פקפקו בהגנה של ה' על עמו ובקיומו של ה'. ההבטחה לקדש את ישראל ולהגן עליהם היא תגובת יחזקאל ללעג של הגויים.
הקשר בין שתי הנבואות/שני החזונות:
הנבואה הראשונה (=חזון העצמות היבשות) והנבואה השניה=(חזון איחוד העצים),משלימות זו את זו.
קודם ה' ישיב,יחזיר את הגולים לארצם ,ואז תקום ממלכה אחת, שבה ייבנה מקדש אחד, מלך אחד ימלוך עליה ,מלך מבית דוד. העם ישב בארצו לנצח והברית שתיכרת בין ה' לעם תתקיים לנצח.
מילים ושורשים מנחים:
השורש א.ח.ד- מבטא את ההפרדה של שתי הממלכות בהווה ,ואת האיחוד=אחדות של שתי הממלכות בעתיד.רעיון איחוד שתי הממלכות לממלכה אחת קשור לרעיון האמונה באל אחד= האמונה המונותיאיסטית. בעתיד עם ישראל יהיה עם אחד ויעבוד אל אחד.
לתמונת המצב המדינית הנ"ל אין אחיזה במציאות כי ממלכת ישראל/שומרון גלתה לפני כ-140 שנה (בשנת 722 לפנה"ס) לכן התיאור של שיבת בני ממלכת ישראל ואיחודם עם בני ממלכת יהודה הוא חזון,אינו יכול להתקיים במציאות.
ההדגשה היא על היכולת של ה' לעשות ניסים. כמו שה' יכול לאחד שני עצים,כך הוא יוכל לאחד שני עמים.

"עולם "-מילה מנחה(פסוקים 28-25) :
המילה "עולם" מדגישה את המחויבות הנצחית של ה' לישראל.את הברית הנצחית בין ה' לבין ישראל.את העתיד הטוב שיהיה לישראל לנצח.
ק.ד.ש-מילה מנחה (פסוקים 28-26):
בפס' 26: "ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם" (פס 26)=בניית המקדש בקרב בנ"י.
בפס' 28: " אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם"=ה' יגן על ישראל.
המקדש=ביתו של ה' בנוי בקרב עמו,עצם הנוכחות של המקדש בתוכם,מבטיחה את ההגנה של ה' עליהם.
 הכינויים למלך העתידי :
פס' 24 : "עבדי" – תואר של כבוד.קרבה לה'.
פס' 24 : "רועה" – הרועה הוא סמל של מסירות ודאגה של הרועה לצאנו וכזה יהיה היחס של המלך לעמו.
פס' 26 : "נשיא"- נ.ש.א- בעל מעמד גבוה,רם,נישא.




{לחזור לעמוד 1 אל המשפט : בין ה' לבין יחזקאל מתפתח דו-שיח (מסומן בשתי כוכביות) }


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה