יום שלישי, 23 באוקטובר 2012

יחזקאל פרק י"ח - סיכום

יחזקאל

הנביא יחזקאל יצא לגולה עם המלך יהויכין ,בשנת 597 לפנה"ס.
יחזקאל החל לנבא מהשנה החמישית לגלות יהויכין בבל.
בשנות פעילותו הראשונות יחזקאל ניבא במקביל לנביא ירמיהו.
יחזקאל ניבא בבל,וירמיהו ניבא ביהודה.

פרק י"ח:שינוי שיטת הגמול

הנבואה המופיעה בפרק היא נבואת נחמה.
יחזקאל מנחם את הגולים היושבים בבבל משום שהם היו מיואשים ממצבם.
עפ"י אמונתם הם משלמים את ה"מחיר" על מעשי אבותיהם=מעשי הדורות שקדמו להם.
ישיבתם בגולה היא עונש על חטאים של הדורות שקדמו להם. אמונה זו מבטאת את תפיסת\שיטת גמול לדורות.בהתאם לתפיסה\אמונה זו חשבו הגולים שאין טעם לחזור בתשובה או להתנהג כראוי ,מכיוון שהם עצמם לא ייהנו מגמול על מעשיהם ולא יזכו לשוב לארץ.
יחזקאל יוצא נגד תפיסת\אמונת הגולים וטוען:כל אדם נשא בתוצאות של התנהגותו.
ה' פועל עפ"י שיטת הגמול האישי,ולכן לשיטתו\תפיסתו של יחזקאל:אם הגולים ילכו בדרך ה', ה' ישלם להם כגמולם.שיטה זו עשויה לעודד את הגולים בשל הידיעה שיש תקווה\סיכוי לשינוי והשינוי תלוי\מותנה בהתנהגותם.

פסוקים 1-4:שיטת הגמול האישי

יחזקאל מצטט משל=פתגם שהגולים אמרו:"אבות אכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה"(פס' 2).
הסבר המשל:האבות אכלו פרי שאינו בשל ושיני הבנים נפגעו=איבדו את חדותן או נחלשו.
הנמשל:האבות חטאו והבנים נושאים בחטא אבותיהם=הבנים נענשים בהגלייה.
פתגם\משל זה מבטא את תפיסת העם:גמול לדורות.
יחזקאל מתנגד לתפיסת העם ואומר:"מה לכם אתם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמור "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"(פס' 2).
אמירה זו משקפת את תפיסת הגמול שהעם האמין  בה בעודו על אדמת ישראל,אבל כעת כשהעם בגולה,אין הוא יכול להמשיך להאמין בתפיסת גמול זו.העם התרגל  להאמין שה' גומל עפ"י שיטת הגמול לדורות (בעשרת הדיברות ובכתובים נוספים שימשה את ה' שיטת הגמול לדורות).יחזקאל נשבע בה' ששיטת הגמול לדורות תפסיק להתקיים ואת מקומה תתפוס שיטת הגמול האישי "חי אני נאום ה',אם יהיה לכם עוד משול המשל הזה(=גמול אישי) בישראל...הנפש החוטאת היא תמות".
הנימוק שמציג יחזקאל לשיני תפיסות\שיטת הגמול הוא:"כל הנפשות לי הנה.כנפש האב וכנפש הבן ,לי הנה"(פס' 4).
שינוי שיטת הגמול עשוי לעודד את הגולים,כי אם הגמול הוא אישי,הרי ישיבתם בגולה היא עונש על חטאים שלהם(ולא על חטאי אבותיהם).כמו שהם נענשו על חטאיהם בהגלייה ,כך הם עתידים לשוב לארצם אם יחזרו בתשובה,אם ילכו בדרך ה'.

שני עקרונות הגמול שמציג יחזקאל בפסוקים אלה הם:

1.כל אדם נשפט על פי מעשיו.
2.כל אדם נשפט עפ"י המעשים האחרונים שעשה (ולא עפ"י מעשיו הראשונים).
לפיכך,אם הגולים יחזרו בתשובה,ה' ישפוט אותם  עפ"י מעשיהם האחרונים ויתעלם מהחטאים שעשו בעבר=חטאים ראשונים.
מכיוון שדברי יחזקאל הם חידוש ולכן הוא מנסה להבהיר את תפיסת הגמול החדשה באמצעות שלוש דוגמאות מתחום המשפחה:
1.אב צדיק.
2.בן חוטא.
3.נכד צדיק.

יחזקאל מוצא לנכון להדגים את דבריו על רצף הדורות במשפחה משתי סיבות:
1.להראות שכל אדם נשפט עפ"י מעשיו (בלי קשר למעשי הדור שקדם לו).
2.בעשרת הדיברות מוצגת שיטת הגמול לדורות ויחזקאל רוצה לתקן את התפיסה של העם בנושא הגמול.

פסוקים 5-9:האב הצדיק

יחזקאל מציג דוגמא של צדיק.יחזקאל מציין עשר תכונות של הצדיק(כמספר הדיברות)כדי לרמוז שצדיק אמיתי הוא אדם שמקיים את עשרת הדיברות.
המספר:10 הוא מספר טיפולוגי המציין שלמות ולכן עשרת ההתנהגויות המתוארות בפסוקים אלה מציגות את הצדיק המושלם.

מעשי הצדיק:

1."אל ההרים לא אכל" = לא אכל\לא עבד לאלוהים אחרים (עבודת אלילים נעשתה על ההרים במקומות גבוהים).
2."עיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל"=לא עבד\לא פנה לעבודת אלוהים אחרים.
3."את אשת רעהו לא טימא"=לא קיים מגע מיני עם  אישה הנשואה לאחר= לא נאף.
4."אל אישה נידה,לא יקרב"=לא נגע/התקרב אל אישה בתקופת המחזור (אישה בתקופת המחזור נחשבת טמאה וטומאה מועברת).
5."איש,לא יונה"= לא רימה אף אדם.
6."חבולתו,חוב ישיב"=המלווה(=נותן ההלוואה)החזיר ללווה משכון/ערבון/פקדון שקיבל ממנו אחרי שהלווה שילם את החוב.
7."גזלה,לא יגזול"=לא לקח בכח ובגלוי דבר השייך לזולת.
8."לחמו,לרעב יתן,ועירום-יכסה בגד"=עוזר לעניים,מספק להם את צרכיהם:נותן לחם לרעב ובגד לחסר בגד.
9."בנשך-לא יתן,ותרבית-לא יקח"=אינו מלווה בריבית,אינו לוקח ריבית.
10."מעוול ישיב ידו ,משפט אמת יעשה בין איש לאיש"=נמנע מעיוות משפט,מחוסר יושר,שופט בצדק –עפ"י עקרונות הצדק והמשפט.
היסוד החשוב ביותר בהתנהגות של הצדיק הוא:קיום משפט צודק.
ההוכחות:
1.בפתיחה(פס' 5) ובסיום (פס' 9)של תיאור התנהגות הצדיק מוצגים המשפט והצדקה.
2.השורש ש.פ.ט חוזרים שלוש פעמים.

דינו של הצדיק:"חיה יחיה".הצדיק לא ייענש.הצדיק יישאר בחיים עפ"י תפיסת הגמול האישי.

פסוקים 10-13:הבן הפריץ

הצדיק (שתואר בפסוקים 9-5) הוליד "בן פריץ שופך דם" =בן שפורץ את החוק.הבן פועל בניגוד לאביו.
על הבן נאמר:" ועשה אח מאחד מאלה", ("אח"-קריאת צער על התנהגותו הרעה של הבן העריץ או:מעשה הדומה לאחד מהמעשים שיפורטו ע"י יחזקאל בהמשך).
מעשי הבן:
"שופך דם"=רצח.עבר על הדיבר "לא תרצח" !
"את אשת רעהו טימא"=קיים מגע מיני עם אישה נשואה.עבר על הדיבר "לא תנאף"!
"גזלות גזל" =לקח בנוח ובגלוי רכוש של הזולת.עבר על האיסור "לא תעשוק ולא תגזול את רעך" (ויקרא י"ט).
"בנשק נתן ותרבית לקח"=קיבל/לקח ריבית על הלוואה שנתן.עבר על איסור לקיחת ריבית (שמות כ"ב).
"עני ואביון הונה" =רימה את העניים.עבר על חוק התורה האוסר על כך.
"חבולה לא ישיב"= לא החזיר לבעלים(=ללווה,מי שקיבל הלוואה) משכון/ערבון/פקדון שקיבל מהלווה,כפי שנדרש לעשות עפ"י חוק התורה.
"אל ההרים אכל...ואל הגלולים(מהמילה:גלל=צואה של בעל חיים."גלל" הוא תואר של גנאי לאלילים)נשא עיניו" = השתתף בסעודות שנערכו לכבוד האלילים על ההרים,עבד אלילים.עבר על הדיבר "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני".
דינו של  הבן:
אחרי שיחזקאל תיאר את ההתנהגות של הבן העריץ,הוא שואל: "וחי"?האם מי שהתנהג כך יישאר בחיים?!השאלה היא שאלה רטורית כי התשובה מובנת מאליה,ברור שלא ישאר בחיים.יחזקאל שואל ועונה בעצמו על השאלה.תשובתו: " לא יחיה" (פס' 12), "מות ימות, דמיו בו": (פס' 12). הוא אשם במותו.

 פסוקים 14-20: הנכד הצדיק

הבן הרשע הוליד בן ( שהוא נכד לצדיק).יחזקאל מציין שהבן לא התנהג כמו אביו הרשע,הבן התנהג כראוי,על פי חוקי התורה(התנהגותו מתוארת בפסוקים 14-17).

דינו של הבן-נכד) פסוק 17):

"הוא לא ימות בעוון אביו,-הבן לא ייענש בגלל חטאי אביו.
חיה יחיה"- ישאר בחיים,לא יומת !
יחזקאל מודע לתגובה האפשרית של הגולים לשינוי שיטת הגמול שהציג לפניהם.יחזקאל מצטט את התגובה האפשרית: "מדוע לא נשא הבן בעוון האב"?  (פס' 19).לפי שיטת/תפיסת גמול לדורות אליה הם רגילים.
תשובת יחזקאל:"הבן-משפט וצדקה עשה(= הבן פועל ביושר),את כל חוקותי שמר ויעשה אותם (= שמר את מצוות ה')".
מכיוון שהבן-הנכד שמר את מצוות ה' והלך בדרך ה',הוא לא ייענש!
יחזקאל מצטט תגובה אפשרית נוספת של הגולים:"לא יתכן דרך ה'" (פס' 25,29) !
כוונתם:לא יתכן שה' יגמול לכל אדם עפ"י מעשיו,לפי שיטת/תפיסת הגמול האישי.
יחזקאל מגיב לתגובה זו בשאלה ובתשובה: "הדרכי לא יתכן? הלא דרכיכם לא יתכנו" !
האם שיטת/תפיסת הגמול שאני משתמש בה איננה הגיונית ?
הרי:שיטת/תפיסת הגמול לדורות שאתם דוגלים בה, היא פחות הגיונית!











פסוקים 21-28: ה' שופט את האדם לפי מעשיו האחרונים

יחזקאל מנסה להפיח תקווה בלב הגולים בכך שהוא קובע שהמעשים האחרונים שעשה אדם, הם הקובעים את גורלו.
אם רשע יחזור בתשובה- ייחשבו רק מעשיו האחרונים,הוא ייחשב לצדיק ויזכה לגאולה.


יחזקאל מדגיש רעיון זה בעזרת שני אמצעים ספרותיים:

1.הקטע בנוי במבנה כיאסטי= מוצלב.

רשע שחזר בתשובה                                                צדיק שהפך לרשע
(פס' 21-23)                                                           (פס' 24)




 צדיק שהפך לרשע                                                 רשע שחזר בתשובה
(פס' 26)                                                              (פס' 27-28).


הקטע פותח ומסיים ברשע שחוזר בתשובה וזאת על מנת לעודד את הגולים:יש טעם לחזור בתשובה כי גורלם ייקבע עפ"י המעשים האחרונים שעשו= חזרתם בתשובה.

2.ארבעת הקטעים פותחים במילה: "ובשוב" כדי להדגיש את החשיבות של החזרה בתשובה.

דברי יחזקאל עשויים לעודד את הגולים ולגרום להם לחזור בתשובה כי:

א.גורלם ייקבע עפ"י מעשיהם האחרונים ולכן:אם יחזרו בתשובה,יזכו לגאולה.
ב.כיוון שאדם אינו יודע את יום מותו, כדאי לו למהר לחזור בתשובה.

פסוקים 29-32:לב חדש ורוח חדשה

בפסוק 30 אומר יחזקאל לגולים:"שובו והשיבו מכל פשעיכם,ולא יהיה למכשול עוון"=יחזקאל קורא לגולים לחזור בתשובה,להפסיק לחטוא וכך העוונות שלהם לא יהיו להם למכשול,ואז ה' יגאל אותם.
בפסוק 31 חוזר יחזקאל על הדברים שאמר לגולים בפסוק 30:"השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם,ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה".יחזקאל קורא לגולים להפסיק לפשוע ולשנות את התנהגותם.
יחזקאל משתמש במטאפורה:"עשו לכם לב חדש ורוח חדשה".כוונת יחזקאל:על הגולים להתחיל לחשוב אחרת(הלב נתפס במקרא כאיבר המחשבה).אם הגולים יחשבו אחרת,הם יווכחו לראות שגם המציאות שלהם תיראה אחרת.
אם לא יישמעו הגולים להצעת יחזקאל,אם ימשיכו לחטוא הם צפויים למוות.החוטאים ייענשו "ולמה תמותו בית ישראל?! כי לא אחפוץ במות המת ... והשיבו וחיו" (פס' 31-32).
ה' אינו רוצה במוות של בני אדם ולכן כדאי להם לשנות את ההתנהגות.
בביטוי "לא אחפוץ במות המת"(פס ' 32) יש קושי הגיוני:איך אפשר להמית אדם שמת?
הפתרון\יישוב הקושי:הרשע עדיין לא מת,עדיין לא נענש על חטאיו,אבל אם ימשיך לחטוא,הוא ייענש בעונש מוות. המצב נקרא על שם הסוף הצפוי לאדם אם יבחר להמשיך לחטוא.


תגובה 1: