יום רביעי, 24 באוקטובר 2012

ישעיהו – פרק מ' - סיכום 1-16


ישעיהו – פרק מ'
פסוקים9-11: הקול השלישי – קולה של "מבשרת ציון"
הנביא קורא ל"מבשרת ציון" (=דמות נשית,לא ברור מיהי)"על הר גבוה עלי לך..הרימי בכח קולך,אמרי לערי יהודה..".ה"מבשרת" נדרשת לעלות על הר גבוה כדי שתוכל לראות מרחוק את העולים=השבים מהגולה לארצם,להרים את קולה כדי שתישמע למרחוק ולבשר לתושבי ערי יהודה שהעולים בדרך חזרה לארצם. 
כל הפעלים מופיעים בלשון ציווי: "עלי","הרימי","אמרי".לשון הציווי נועדה לזרז את המבשרת לעשות את המוטל עליה.                    
המבשרת מודיעה לתושבי ערי יהודה:"הנה ה' אלוהיכם" – ה' הולך בראש הגולים העולים לארץ.
בפסוקים 10-11 יש פרוט של הביטוי "הנה אלוהיכם".כיצד ה' בא?
תיאור 1:"הנה ה' בחזק יבוא, וזרועו מושלה לו"(פס' 11).ה' מתואר כגיבור,ככובש,בעל כוח/עוצמה.רמז לכוח בו השתמש ה' כדי לגאול את עמו מיד אויביו(זרוע ה' מסמלת כוח).                                                            
תכלית האזכור של זרוע ה' היא:עידוד הגולים.כמו שבעת הוצאת בני ישראל ממצרים השתמש ה' בכוחו "ביד חזקה ובזרוע נטויה",כך ישתמש ה' בכוחו כדי לגאול את העם.                                                                                                                                               ה' יבוא כש"שכרו איתו ופעולתו לפניו".ה"שכר" שה' השתכר בפעולתו הוא:השלל שה' לקח מאויבי ישראל.ה"שכר"  הוא: גאולת בני ישראל,שחרורם מן הגולה.
תיאור 2:"כרועה עדרו ירעה:בזרועו יקבץ טלאים,ובחיקו ישא,עלות ינהל"(פס' 12).
ה' מדומה לרועה והעם/הגולים מדומים לעדר של צאן.  
טלאים=כבשים צעירים.                                                                                                                                                                                                                                     עלות=כבשות מיניקות,כבשות לאחר ההמלטה.
הרועה מוצג כרועה מסור ודואג מאוד לצאנו וכמי שמסייע לכל אחד בעדר לפי צרכיו.
משמעות הדימוי:ה' יסייע למתקשים בהליכה,ה' יגן על הגולים בדרכם מן הגולה לארצם כמו שרועה מגן על צאנו ומספק לו את כל צרכיו.
                                                                                                                                                                                                                                                                 פסוקים 12-14: ה' כבורא עולם
הנביא מתאר את הכוח של ה' כפי שהוא בא לידי ביטוי בבריאת העולם.
המטרה: חיזוק\עידוד הגולים ביכולת של ה' לגאול אותם הודות לכוחו ושליטתו בכל(השליטה מתוקף העובדה שהוא ברא את העולם).                    
הנביא משתמש בשאלות רטוריות שהתשובה להן היא: ה' ברא את העולם. שה' ברא את העולם אמורה לעורר בקרב הגולים אמונה ביכולת של ה' לגאול אותם ותעודד אותם לשוב לארצם.
בפסוק 12 מוצגות השאלות הבאות:

1) "מי מדד בשעלו מים?" – מי מדד בכף ידו את המים ושפך אותם על הארץ?
 2) "(מי )ושמיים בזרת תכן?" – מי מדד את אורך השמיים בעזרת הזרת?
 3) "(מי) שקל בפלס הרים וגבעות במאזניים?" – מי שקל את ההרים ואת הגבעות במאזניים?

השאלות הן:מי עשה? מי ברא את הברואים השונים שישנם עולם?
התשובה: ה' לבדו(לכן השאלות הן שאלות רטוריות).

פסוקים 13-14:תיאור העוצמה הרוחנית של ה': אי אפשר לייעץ לה' או לחקות את מחשבתו או את פעולתו .

בשאלות הרטוריות המוצגות בפסוקים אלה יש התנגדות לתפיסה המיתולוגית-האלילית לפיה מספר אלים היו שותפים בבריאת העולם.
השאלות הן:
1."מי תכן את רוח ה'?" = מי יכול למדוד לעומק את הרוח של ה'? מי מדד את המחשבה של ה' כשרצה לברוא העולם? מי מדד את הרוח? – רוח = פיזית\חומרית
 2."מי איש עצתו יודיענו?" = האם מישהו יעץ לה' כשברא העולם? מיהו האיש שה' הודיעו = שיתף אותו בהחלטה שלו לברוא את העולם?
3."את מי נועץ ויבינהו?" =עם מי ה' התייעץ ומי יכול להבין אותו? מי יכול לייעץ לה' ולעזור לה' להבין דברים שונים? מיהו היועץ שנתן לה' בינה?
4."וילמדהו באורח משפט"=את מי יכול ה' ללמד את חוקי הטבע? מי לימד את ה' ללכת בצדק?
 5."וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו" – האם יש מישהו שאפשר לתת לו דעת\תבונה על מנת שיוכל להבין את הבריאה?

השאלות: האם יש מישהו שיעץ, לימד, נתן דעת לה'?
התשובה: אין אדם כזה!(ולכן השאלות הן שאלות רטוריות)

המסקנות:ה' ברא את העולם לבדו.
             אין מי שיעץ לה'.
             אין מי שיכול להבין את ה'.
             אין מי שהאל יכול ללמד אותו את חוקי הטבע.
             אין מי שיכול להבין את העולם או את האל.

מטרת השאלות: עידוד הגולים להאמין שה' יכול לגאול אותם,כי אם ה' ברא את העולם, הרי שה' שולט בעולם ויכול לעשות בעולם כרצונו.אין מי\מה (גויים,טבע) שיכול לעצור בעדו מלממש את חזונו ולכן אין מי שימנע את גאולת העם.

פסוקים 15-16: עוצמת ה' מול אפסות הגויים

עוצמת ה' מול אפסותם של הגויים מתוארת באמצעות הדימויים והתיאורים הבאים:

1) "הן גויים כמר מדלי" =העוצמה של הגויים היא כמו טיפת מים בדלי של מים בהשוואה/לעומת העוצמה של ה' (ה'=דלי מים; הגויים=טיפת מים).
דימוייםם
 
2) "כשחק מאזניים נחשבו" =העוצמה של הגויים היא כמו אבק על המאזניים = אין לה כל השפעה. לגויים אין כל משקל או ערך בשביל ה'. עוצמתם אפסית לעומת ה'.
3) "הן איים כדק יטול" =ה' יכול לסלק/להשמיד את הגויים היושבים על איים בקלות כמו שמסירים אבק או במהירות כמו המהירות בה מסירים האבק.  
"ולבנון אין די בער"=כל העצים שביער הלבנון(יער הלבנון נחשב ליער גדול בגלל שפע העצים שצמחו בו) לא יספיקו להבערת אש (לצורך הקרבת קורבנות לה').
"וחיתו אין די עולה"=חיות יער הלבנון הרבות אינן מספיקות לקורבנות לה' מכיוון שכבודו גדול מאוד. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה