יום רביעי, 31 באוקטובר 2012



If you commit a good deed, it is a well spent day.

The first stanza is about one good deed.
A day which makes person's day worthwhile

The second stanza talks about a day when one doesn't do anything helpful for another person. There it is a worthless day.

Structure: they have 8 lines and they have the same number of syllable

Why do you think the poet divided the poem into two stanzas? How does this reinforce the message of the poem?
We can see there are two distinct types of days – worthwhile and worthless.

This information about the poet puts the poem in a social context. It gives us in sight into the poet's reason for writing this poem implies that society can be improved. If each of us does his or her part it's. It's everyone's responsibility to help others.

How is the philosophy reflected in the poem Count That Day?
"What do we live for if it is not to make our life less difficult for each another?
The quote means that our purpose in life is to make other people live easier. This message is reflected in the poem which states that we should make our lives meaningful by helping or being more compassionate towards others.

The Road Not Taken Analysis and Literary Terms HOTS – Problem Solving

The Road Not Taken
By Robert Frost

Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth; 

Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,

And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back. 

I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I -
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference. 

 Analysis and Literary Terms 
What is the poem about ? 
The poem is about a dilemma, the need to come to a decision / solve a problem
This is the theme of the poem
Theme – the central philosophical idea of a story or poem. We can usually find the theme by asking ourselves – what is the poem / story about?

Is the speaker really standing in a forest thinking which way to go?
What does the road symbolize ?
The road = Life
Symbolism - the use of a concrete image (symbol) to represent an abstract idea.  

What is the main dilemma in the poem?
The speaker is at a fork in the road – he has to choose which way to go.
The fork in the road is a metaphor for a point in life when you need to make a choice. 
A metaphor is a type of comparison in which one thing is described as if it was something else (example: life is a box of chocolates)
How does the speaker solve his dilemma?
He compares the two roads
He weighs the pros and cons
He tries to foresee the future  
Which road does he choose?
the less traveled by 
The more adventurous / the less conventional ??

HOTS – Problem Solving

Problem solving is a thinking skill the involves:
Identifying the problem
Considering the options
Weighing the pros and cons of each option
Reaching a decision

How do you think the speaker feels about his choice ?
Last stanza takes place in the future
Sigh of relief ?  Sigh of regret ?
The “what if ??”
Why is the poem called “The Road NOT Taken” and not “The Road Taken” ?

Robert Frost  1874-1963

Robert Frost was born in San Francisco, California but spent most of his life in New England, a rural area in the north east of the United States. The area is characterized by hills, woods, farms and small towns. Frost himself worked for many years as a farmer, in addition to teaching English and writing poems. His poems reflect the sights and sounds of where he lived, the fields, farms and woods and scenes of everyday life. All those elements make Frost’s poems accessible, leading readers to understand the deeper truths behind seemingly simple ideas

Appendix of higher order thinking skills (hots)

Appendix of higher order thinking skills

Comparing and contrasting means:
*finding similarities between two or more things (comparing)
*finding differences between two or more things (contrasting)
*drawing conclusion based on these similarities and differences

Problem solving
*identify a problem and its solution
*identify a problem and suggesting a solution of your own based on the available information

יום שלישי, 30 באוקטובר 2012

אוצר מילים vocabulary

אוצר מילים vocabulary

commit - לבצע
afterword - אחרית דבר
content - תוכן
manipulating - מניפולציה
was corny - היה נדוש
washroom - חדר כסיסה
review - לסקור - לבחון - לבדוק
exploit - לנצל/לעשוק
fascinated - מוקסם
a chain - שרשרת
disposal - רשות/שליטה
rub - לשפשף
dump - שפך
expenditure - הוצאה
buns - לחמניות
combat - להילחם
contact - ליצור קשר עם
waft - לנדוף
onto - על/על פני/על גביי

Count That Day Lost

Count That Day Lost

If you sit down at set of sun
And count the acts that you have done,
And, counting, find
One self-denying deed, one word
That eased the heart of him who heard,
One glance most kind
That fell like sunshine where it went --
Then you may count that day well spent.

But if, through all the livelong day,
You've cheered no heart, by yea or nay --
If, through it all
You've nothing done that you can trace
That brought the sunshine to one face--
No act most small
That helped some soul and nothing cost --
Then count that day as worse than lost. 
George Eliot

*live-long  - להאריך ימים                                    
* yea - לקבל
*nay - לדחות
*trace - להתחקות
*soul - נשמה
*cheer- לעודד - encourage
*yea or nay - כן או לא / לקבל או לדחות

יום רביעי, 24 באוקטובר 2012

ירמיהו פרק ל"א 1-19 סיכום


פרק ל"א,פסוקים 1 - 19:נבואת נחמה

בפסוקים אלה יש מספר נבואות נחמה לגולי ממלכת ישראל/שומרון/אפרים שהוגלו ע"י אשור בשנת 722/1 לפנה"ס.
  ירמיהו הוא נביא מיהודה ועיקר נבואותיו מופנה לתושבי ממלכת יהודה.חלק מנבואותיו מופנה לגולי ממלכת ישראל שיושבים בגולה כ-100 שנה.הסיבה היא:
בשנת 622 לפנה"ס (רפורמה של יאשיהו) ניכרת מגמה פוליטית:ניסיון לקרב את השרידים של ממלכת ישראל ליהודה,ולאחד אותם עם ממלכת יהודה.נראה שדברי ירמיהו תואמים מגמה זו.

פסוקים 1-5:דו שיח בין ה' לבין עם ישראל

ה':"מצא חן במדבר עם שרידי חרב"(פסוק 1).ה' מצהיר שהעם מצא חן בעיניו בהיותו במדבר.
משמעויות הביטוי "שרידי חרב":
1.כל בנ"י שניצלו מחרבו של פרעה ושרדו את הנדודים במדבר סיני .
2."המדבר" הוא מטאפורה לחורבן ולגלות ששבטי ישראל מצויים בהם בעת אמירת הדברים ע"י ירמיהו/ה'.
לפי פירוש זה:העם,בעת גלותו,מוצא חן בעיני ה'.
מכיוון שהעם מצא חן בעיני ה',ה' מתכוון "להרגיעו"=להביא לו מרגוע,להשיב את העם לארצו למקום מנוחה. בין שני הביטויים יש קשר של "סיבה ותוצאה".
העם:"מרחוק ה' נראה לי"=בעת יציאת מצרים,ה' נגלה לי.המשמעות היא:כעת,בעת היותי בגולה,ה' לא מתגלה אלי ולכן אינני בטוח שה' עדיין זוכר אותי .
ה':"אהבת עולם אהבתיך,על כן משחתיך חסד"= האהבה שלי אליך(=בנ"י) היא נצחית ולכן תמיד אוהב אתכם ואגמול לכם חסד=טוב.זוהי תגובת ה' על חוסר הביטחון של העם.
בפסוקים 3-4 מתאר ה'/ירמיהו את חסדי ה' לבני ממלכת ישראל:ממלכת ישראל תיבנה מחדש ותושביה ייהנו משפע ושמחה .
-"עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל "-העם מדומה לבתולה,אישה צעירה שכולה טוהר ותמימות ועתידה לפניה. בעתיד היא תרקוד בשמחה בליווי תופים.כך גם לאנשי ממלכת ישראל צפוי עתיד טוב ,הם יטוהרו מחטאים.
-"עוד תטעי כרמים בהרי שומרון,נטעו נוטעים וחללו"-ישראל יטעו כרמים ויזכו לחלל אותם.
["חילול כרם"- לפי ויקרא י"ט/23-25:
בשלוש השנים הראשונות-אסור לאכול את פרי העץ.יש להסיר את הפרי מהעץ כמו שמסירים עורלה.
בשנה הרביעית- יש להביא את הפירות למקדש ולאכלם בקדושה בבית המקדש.
בשנה החמישית-מותר לאכול את הפירות בכל מקום.
טקס המעבר של הכרם המקודש (=אסור באכילה) לחול(=מותר לאכילה) נקרא:"חילול כרם"].
משמעות ההבטחה היא:ישיבה ממושכת של העם בארצו ובניית המקדש.
הביטוי "עוד" חוזר בפסוקים אלה שלוש פעמים כדי לחזק את תוקף ההבטחה. נוצרת שרשרת של הבטחות שמגבירה את השמחה ואת ההתרגשות של קהל השומעים.
פסוק 5:כאשר יבשילו הענבים ,יעלו אותם החקלאים\האיכרים למקדש כביכורים "יש יום קראו נצרים בהר אפרים:קומו ונעלה ציון אל ה'..". "הנוצרים"(=שומרי הכרמים) יכריזו שהפירות בשלים ואפשר להעלותם לירושלים לבית המקדש.
דברי השומרים מלמדים על האיחוד הדתי המחודש של העם ועל תפיסת ריכוז הפולחן.
פסוק 6:הנביא מכריז על השמחה לרגל החזרת שרידי ממלעת ישראל מהגולה:"רנו ליעקב שמחה,וצהלו בראש הגויים.השמיעו,הללו ואמרו:הושע ה' את עמך את שארית ישראל!"
הגויים והגולים נקראים לשיר בשמחה לכבוד ישועת ישראל.הגויים יפנו אל ה' ויבקשו מה' להושיע את ישראל(בניגוד לעבר כאשר הגויים החריבו את ממלכת ישראל והיגלו את תושביה).
פסוק 7:תיאור הגאולה:איסוף הגולים והשבתם חזרה לארצם "הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי-ארץ.בם עור ופסח הרה וילדת יחדיו,קהל גדול ישובו הנה".ההדגשה על העיוורים,הנכים והנשים ההרות נועדה לציין שאף אחד לא ישאר בגולה מסיבה/קושי כלשהו.ה' יסייע לכל מי שירצה לעלות
פסוק 8:"בבכי יבואו ובתחנונים אובילם".הבכי הוא בכי של שמחה ואושר על השיבה לארץ והתחנונים הם חרטה על חטאי העבר(החרטה היא שלב בתהליך החזרה בתשובה,והחזרה בתשובה היא אחד התנאים לשיבת העם לארצו).
"אוליכם אל נחלי המים,בדרך ישר לא יכשלו בה"-ה' יוליך את הגולים=העולים אל נחלי מים כדי שיוכלו להרוות את צמאונם בעת השיבה מן הגולה לארצם.
"כי הייתי לישראל אב,ואפרים בכורי הוא"-האהבה של ה' לעמו מדומה לאהבה של אב לבנו בכורו,אהבה נצחית. הבן הבכור היה בדרך כלל הבן המועדף והאהוב על האב.
משמעות הדימוי\מטאפורה: בני ישראל אהובים ומועדפים על ה' בהשוואה לעמים האחרים(אפרים היה השבט הגדול,המרכזי ולכן הוא מייצג את עשרת השבטים והממלכה נקראה על שמו).
פסוק 9:עמי העולם נקראים להכריז על גאולת ישראל ע"י ה' "שמעו דבר ה' הגויים,והגידו ממרחק ואמרו:מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו".

גאולת ישראל מתוארת באמצעות שני דימויים\מטאפורות:

1.זרייה=פיזור של קליפות התבואה ברוח,ואיסופן מחדש:
כמו שאיכר מסנן את גרעיני החיטה מתוך קליפתן ומפזר את הקליפות ברוח,כך ה' פיזר את עם ישראל בארצות הגולה,וכעת יאסוף אותם.התיאור הזה מעיד על הנס שיתרחש או על פעולה שתתבצע ע"י ה' כי רק כח עליון יכול לאסוף את הגולים ממקומות גלותם(האיכר אינו יכול לאסוף את קליפות גרעיני החיטה שהתפזרו ברוח)
2.שמירת הצאן ע"י הרועה:
כמו שרועה צאן שומר על צאנו ודואג לו,כך ישמור ה' על ישראל וידאג לו.
בין שתי הפעולות יש קשר של השלמה כי:קודם יתרחש איסוף הגולים ואחר כך השמירה על הגולים בדרכם לארץ.

פסוקים 11-13:שמחת העולים השבים לארץ וחייהם בארצם לאחר השיבה.

כאשר העולים יגיעו לארצם,הם יבואו למקדש "ובאו ורננו במרום ציון" המשמעות:עבודת ה' במקדש בהתאם לחוק ריכוז הפולחן."מרום ציון"-המקום הגבוה ביותר בציון=ירושלים והכוונה להר הבית.

פסוקים 14 – 19: הבטחות ה' לרחל.

הנבואה המוצגת בפסוקים נמנית עם נבואת הנחמה של ירמיהו (פרקים ל', לא' הם פרקי נבואת הנחמה).נבואת הנחמה שבפסוקים אלה מתייחסת אל עשרת השבטים המכונים:אפרים.
 (עשרת השבטים מכונים "אפרים" משום שאפרים היה השבט המרכזי ולכן הוא מייצג ומסמל את מלכות הצפון= מלכות עשרת השבטים).הנבואה מכוונת אל עשרת השבטים שגלו לאשור או אל שרידי עשרת השבטים שנותרו בארץ.

בפסוקים 16- 14 מוצג דו שיח בין ה' לרחל :

(רחל היא אימו של יוסף שהיה אביהם של אפרים ומנשה.במסורת ישראל מסמלת רחל אם מסורה ואוהבת).
הנביא ירמיהו מתאר מה ששמע בדמיונו הנבואי:"קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים"( פס' 14). הביטוי "רמה" מציין שם של מקום או עוצמה- חוזק של הקול ששמע הנביא:קול רם.
ה"קול" ששמע הנביא הוא:
"נהי"= קינה.
"בכי תמרורים"=בכי מר (שורש: מ.ר.ר.),מרירות. הבוכה היא רחל המבכה על בניה כי "איננו" ירמיהו משתמש בלשון רבים "בניה" ובלשון יחיד " איננו" אולי כדי לבטא את גודל הכאב של רחל. רחל מתאבלת על בניה ובוכה עליהם כמו אם המתאבלת על בנה היחיד.רחל מסרבת להתנחם.

תשובת ה' לרחל:

"מנעי קולך מבכי, ועיניך מדמעה
יש שכר לפעולתך..ושבו מארץ אויב ויש תקווה לאחריתך...ושבו בנים לגבולם" (פס' 15- 16). 
ה' מרגיע את רחל הבוכייה ומבקש ממנה להימנע מבכי ודמעות. בכייה של רחל ותחינתה על בני יתקבלו אצל ה' ולכן ה' ייענה לתחינתה.
ה' מבטיח לרחל: "יש שכר לפעולתך" כלומר רחל תקבל גמול על פעולתה=בכייה ותחנוניה או על גידול ילדיה.
הגמול הוא:"ושבו מארץ אויב...ושבו בנים לגבולם".בניה= עשרת השבטים יחזרו מן הגולה לארצם, ארץ ישראל המכונה:"גבולם".

בפסוקים 17- 19 יש דו שיח בין ה' לבין אפרים:

בדמיונו הנבואי שומע הנביא קול.הקול הוא קולו של "אפרים"= עשרת השבטים.
אפרים משמיע דברי חרטה על חטאיו:
"ייסרתני ואוסר כעגל לא לומד"- ה' הטיל עלי ייסורים כעונש על חטאי ואני למדתי את הלקח מהעונש.
אפרים מדמה את עצמו לעגל שלא אולף לעבודה ולכן לא ידע איך להתנהג.
אפרים מבקש מה':"השיבני" ומתחייב "ואשובה".כלומר:אם ה' יקבל אותו או ישיב אותו לארצו הוא ישוב אל דרך ה' כי הוא מכיר בה',ה' הוא אלוהיו.
אחרי שחזר מהתנהגותו הרעה הוא מתחרט על התנהגותו ואחרי שהיה מודע לחטאיו,הוא היכה על רגליו כפי שנוהגים לעשות המקוננים "אחרי הודעי, ספקתי על ירך" (פס' 18).
אפרים אומר שהוא בוש ונכלם מכיוון שהוא נושא חרפה בגלל חטאים שעשה בימי נעוריו.אפרים טוען להגנתו שגילו הצעיר הוא הסיבה לחטאיו =החטאים של בני מלכות אפרים.
הנביא בחר להאשים את שבטי הצפון ולהציגם כאדם המביע צער וחרטה על התנהגותו הרעה.
בפסוק 19 מוצגת תגובת ה' לדברי אפרים שהתחרט על מעשיו:
"הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים"?!- בביטוי זה יש שתי שאלות רטוריות:
1. האם אפרים הוא בן יקיר וחביב?!
2. האם אפרים הוא ילד שעשועים=ילד קטן שמשתעשעים בו?!
התשובה לשתי השאלות חיובית! אפרים הוא כמו ילד יקר וחביב ואפרים הוא כמו ילד שעשועים.
מכיון שאפרים הוא כמו בן יקר לאביו ומכיון שאפרים הוא ילד שעשועים של אביו,הרי שגם כאשר הוא חוטא ונענש על חטאיו,ה'= אביו ממשיך לזכור אותו לטובה ולרחם עליו "על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו".
("המו מעי"= המעיים מתנועעות.המשמעות היא:התעוררות רגש הרחמים).
התגובה הרגשית של ה' באה בתגובה להתנהגות הרגשית של אפרים כשנודע לו על חטאיו.
 הרעיון המובע בנבואה בפסוקים 19- 14 הוא:
שיבת עשרת השבטים שבגלות אשור לארצם אחרי שיחזרו בתשובה.
הרעיון הזה מוצג באמצעות המילה המנחה מהשורש: ש.ו.ב.

ש.ו.ב - מילה מנחה:

 משמעויות המילה/שורש בהקשרים בהם היא מופיעה:
"השיבני" (פס' 17)- נכונות ה' להחזיר את ישראל בתשובה.
"ואשובה" (פס' 17)- עם ישראל יחזור בתשובה, ישנה התנהגות לטובה.
"שובי" (פס' 18)- חזרת עם ישראל בתשובה.
"ושבו" (פס' 16)- העם היושב בגלות יחזור חזרה לארצו.
השורש מבטא את הגאולה הרוחנית=חזרת העם בתשובה ואת הגאולה הפיזית=חזרת העם לארצו.
רק אחרי הגאולה הרוחנית,תבוא הגאולה הפיזית.

ישעיהו – פרק מ' - סיכום 1-16

ישעיהו – פרק מ'
פסוקים9-11: הקול השלישי – קולה של "מבשרת ציון"
הנביא קורא ל"מבשרת ציון" (=דמות נשית,לא ברור מיהי)"על הר גבוה עלי לך..הרימי בכח קולך,אמרי לערי יהודה..".ה"מבשרת" נדרשת לעלות על הר גבוה כדי שתוכל לראות מרחוק את העולים=השבים מהגולה לארצם,להרים את קולה כדי שתישמע למרחוק ולבשר לתושבי ערי יהודה שהעולים בדרך חזרה לארצם. 
כל הפעלים מופיעים בלשון ציווי: "עלי","הרימי","אמרי".לשון הציווי נועדה לזרז את המבשרת לעשות את המוטל עליה.                    
המבשרת מודיעה לתושבי ערי יהודה:"הנה ה' אלוהיכם" – ה' הולך בראש הגולים העולים לארץ.
בפסוקים 10-11 יש פרוט של הביטוי "הנה אלוהיכם".כיצד ה' בא?
תיאור 1:"הנה ה' בחזק יבוא, וזרועו מושלה לו"(פס' 11).ה' מתואר כגיבור,ככובש,בעל כוח/עוצמה.רמז לכוח בו השתמש ה' כדי לגאול את עמו מיד אויביו(זרוע ה' מסמלת כוח).                                                            
תכלית האזכור של זרוע ה' היא:עידוד הגולים.כמו שבעת הוצאת בני ישראל ממצרים השתמש ה' בכוחו "ביד חזקה ובזרוע נטויה",כך ישתמש ה' בכוחו כדי לגאול את העם.                                                                                                                                               ה' יבוא כש"שכרו איתו ופעולתו לפניו".ה"שכר" שה' השתכר בפעולתו הוא:השלל שה' לקח מאויבי ישראל.ה"שכר"  הוא: גאולת בני ישראל,שחרורם מן הגולה.
תיאור 2:"כרועה עדרו ירעה:בזרועו יקבץ טלאים,ובחיקו ישא,עלות ינהל"(פס' 12).
ה' מדומה לרועה והעם/הגולים מדומים לעדר של צאן.  
טלאים=כבשים צעירים.                                                                                                                                                                                                                                     עלות=כבשות מיניקות,כבשות לאחר ההמלטה.
הרועה מוצג כרועה מסור ודואג מאוד לצאנו וכמי שמסייע לכל אחד בעדר לפי צרכיו.
משמעות הדימוי:ה' יסייע למתקשים בהליכה,ה' יגן על הגולים בדרכם מן הגולה לארצם כמו שרועה מגן על צאנו ומספק לו את כל צרכיו.
                                                                                                                                                                                                                                                                 פסוקים 12-14: ה' כבורא עולם
הנביא מתאר את הכוח של ה' כפי שהוא בא לידי ביטוי בבריאת העולם.
המטרה: חיזוק\עידוד הגולים ביכולת של ה' לגאול אותם הודות לכוחו ושליטתו בכל(השליטה מתוקף העובדה שהוא ברא את העולם).                    
הנביא משתמש בשאלות רטוריות שהתשובה להן היא: ה' ברא את העולם. שה' ברא את העולם אמורה לעורר בקרב הגולים אמונה ביכולת של ה' לגאול אותם ותעודד אותם לשוב לארצם.
בפסוק 12 מוצגות השאלות הבאות:

1) "מי מדד בשעלו מים?" – מי מדד בכף ידו את המים ושפך אותם על הארץ?
 2) "(מי )ושמיים בזרת תכן?" – מי מדד את אורך השמיים בעזרת הזרת?
 3) "(מי) שקל בפלס הרים וגבעות במאזניים?" – מי שקל את ההרים ואת הגבעות במאזניים?

השאלות הן:מי עשה? מי ברא את הברואים השונים שישנם עולם?
התשובה: ה' לבדו(לכן השאלות הן שאלות רטוריות).

פסוקים 13-14:תיאור העוצמה הרוחנית של ה': אי אפשר לייעץ לה' או לחקות את מחשבתו או את פעולתו .

בשאלות הרטוריות המוצגות בפסוקים אלה יש התנגדות לתפיסה המיתולוגית-האלילית לפיה מספר אלים היו שותפים בבריאת העולם.
השאלות הן:
1."מי תכן את רוח ה'?" = מי יכול למדוד לעומק את הרוח של ה'? מי מדד את המחשבה של ה' כשרצה לברוא העולם? מי מדד את הרוח? – רוח = פיזית\חומרית
 2."מי איש עצתו יודיענו?" = האם מישהו יעץ לה' כשברא העולם? מיהו האיש שה' הודיעו = שיתף אותו בהחלטה שלו לברוא את העולם?
3."את מי נועץ ויבינהו?" =עם מי ה' התייעץ ומי יכול להבין אותו? מי יכול לייעץ לה' ולעזור לה' להבין דברים שונים? מיהו היועץ שנתן לה' בינה?
4."וילמדהו באורח משפט"=את מי יכול ה' ללמד את חוקי הטבע? מי לימד את ה' ללכת בצדק?
 5."וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו" – האם יש מישהו שאפשר לתת לו דעת\תבונה על מנת שיוכל להבין את הבריאה?

השאלות: האם יש מישהו שיעץ, לימד, נתן דעת לה'?
התשובה: אין אדם כזה!(ולכן השאלות הן שאלות רטוריות)

המסקנות:ה' ברא את העולם לבדו.
             אין מי שיעץ לה'.
             אין מי שיכול להבין את ה'.
             אין מי שהאל יכול ללמד אותו את חוקי הטבע.
             אין מי שיכול להבין את העולם או את האל.

מטרת השאלות: עידוד הגולים להאמין שה' יכול לגאול אותם,כי אם ה' ברא את העולם, הרי שה' שולט בעולם ויכול לעשות בעולם כרצונו.אין מי\מה (גויים,טבע) שיכול לעצור בעדו מלממש את חזונו ולכן אין מי שימנע את גאולת העם.

פסוקים 15-16: עוצמת ה' מול אפסות הגויים

עוצמת ה' מול אפסותם של הגויים מתוארת באמצעות הדימויים והתיאורים הבאים:

1) "הן גויים כמר מדלי" =העוצמה של הגויים היא כמו טיפת מים בדלי של מים בהשוואה/לעומת העוצמה של ה' (ה'=דלי מים; הגויים=טיפת מים).
2) "כשחק מאזניים נחשבו" =העוצמה של הגויים היא כמו אבק על המאזניים = אין לה כל השפעה. לגויים אין כל משקל או ערך בשביל ה'. עוצמתם אפסית לעומת ה'.
3) "הן איים כדק יטול" =ה' יכול לסלק/להשמיד את הגויים היושבים על איים בקלות כמו שמסירים אבק או במהירות כמו המהירות בה מסירים האבק.  
"ולבנון אין די בער"=כל העצים שביער הלבנון(יער הלבנון נחשב ליער גדול בגלל שפע העצים שצמחו בו) לא יספיקו להבערת אש (לצורך הקרבת קורבנות לה').
"וחיתו אין די עולה"=חיות יער הלבנון הרבות אינן מספיקות לקורבנות לה' מכיוון שכבודו גדול מאוד. 

יום שלישי, 23 באוקטובר 2012

יחזקאל פרק י"ח - סיכום


הנביא יחזקאל יצא לגולה עם המלך יהויכין ,בשנת 597 לפנה"ס.
יחזקאל החל לנבא מהשנה החמישית לגלות יהויכין בבל.
בשנות פעילותו הראשונות יחזקאל ניבא במקביל לנביא ירמיהו.
יחזקאל ניבא בבל,וירמיהו ניבא ביהודה.

פרק י"ח:שינוי שיטת הגמול

הנבואה המופיעה בפרק היא נבואת נחמה.
יחזקאל מנחם את הגולים היושבים בבבל משום שהם היו מיואשים ממצבם.
עפ"י אמונתם הם משלמים את ה"מחיר" על מעשי אבותיהם=מעשי הדורות שקדמו להם.
ישיבתם בגולה היא עונש על חטאים של הדורות שקדמו להם. אמונה זו מבטאת את תפיסת\שיטת גמול לדורות.בהתאם לתפיסה\אמונה זו חשבו הגולים שאין טעם לחזור בתשובה או להתנהג כראוי ,מכיוון שהם עצמם לא ייהנו מגמול על מעשיהם ולא יזכו לשוב לארץ.
יחזקאל יוצא נגד תפיסת\אמונת הגולים וטוען:כל אדם נשא בתוצאות של התנהגותו.
ה' פועל עפ"י שיטת הגמול האישי,ולכן לשיטתו\תפיסתו של יחזקאל:אם הגולים ילכו בדרך ה', ה' ישלם להם כגמולם.שיטה זו עשויה לעודד את הגולים בשל הידיעה שיש תקווה\סיכוי לשינוי והשינוי תלוי\מותנה בהתנהגותם.

פסוקים 1-4:שיטת הגמול האישי

יחזקאל מצטט משל=פתגם שהגולים אמרו:"אבות אכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה"(פס' 2).
הסבר המשל:האבות אכלו פרי שאינו בשל ושיני הבנים נפגעו=איבדו את חדותן או נחלשו.
הנמשל:האבות חטאו והבנים נושאים בחטא אבותיהם=הבנים נענשים בהגלייה.
פתגם\משל זה מבטא את תפיסת העם:גמול לדורות.
יחזקאל מתנגד לתפיסת העם ואומר:"מה לכם אתם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמור "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"(פס' 2).
אמירה זו משקפת את תפיסת הגמול שהעם האמין  בה בעודו על אדמת ישראל,אבל כעת כשהעם בגולה,אין הוא יכול להמשיך להאמין בתפיסת גמול זו.העם התרגל  להאמין שה' גומל עפ"י שיטת הגמול לדורות (בעשרת הדיברות ובכתובים נוספים שימשה את ה' שיטת הגמול לדורות).יחזקאל נשבע בה' ששיטת הגמול לדורות תפסיק להתקיים ואת מקומה תתפוס שיטת הגמול האישי "חי אני נאום ה',אם יהיה לכם עוד משול המשל הזה(=גמול אישי) בישראל...הנפש החוטאת היא תמות".
הנימוק שמציג יחזקאל לשיני תפיסות\שיטת הגמול הוא:"כל הנפשות לי הנה.כנפש האב וכנפש הבן ,לי הנה"(פס' 4).
שינוי שיטת הגמול עשוי לעודד את הגולים,כי אם הגמול הוא אישי,הרי ישיבתם בגולה היא עונש על חטאים שלהם(ולא על חטאי אבותיהם).כמו שהם נענשו על חטאיהם בהגלייה ,כך הם עתידים לשוב לארצם אם יחזרו בתשובה,אם ילכו בדרך ה'.

שני עקרונות הגמול שמציג יחזקאל בפסוקים אלה הם:

1.כל אדם נשפט על פי מעשיו.
2.כל אדם נשפט עפ"י המעשים האחרונים שעשה (ולא עפ"י מעשיו הראשונים).
לפיכך,אם הגולים יחזרו בתשובה,ה' ישפוט אותם  עפ"י מעשיהם האחרונים ויתעלם מהחטאים שעשו בעבר=חטאים ראשונים.
מכיוון שדברי יחזקאל הם חידוש ולכן הוא מנסה להבהיר את תפיסת הגמול החדשה באמצעות שלוש דוגמאות מתחום המשפחה:
1.אב צדיק.
2.בן חוטא.
3.נכד צדיק.

יחזקאל מוצא לנכון להדגים את דבריו על רצף הדורות במשפחה משתי סיבות:
1.להראות שכל אדם נשפט עפ"י מעשיו (בלי קשר למעשי הדור שקדם לו).
2.בעשרת הדיברות מוצגת שיטת הגמול לדורות ויחזקאל רוצה לתקן את התפיסה של העם בנושא הגמול.

פסוקים 5-9:האב הצדיק

יחזקאל מציג דוגמא של צדיק.יחזקאל מציין עשר תכונות של הצדיק(כמספר הדיברות)כדי לרמוז שצדיק אמיתי הוא אדם שמקיים את עשרת הדיברות.
המספר:10 הוא מספר טיפולוגי המציין שלמות ולכן עשרת ההתנהגויות המתוארות בפסוקים אלה מציגות את הצדיק המושלם.

מעשי הצדיק:

1."אל ההרים לא אכל" = לא אכל\לא עבד לאלוהים אחרים (עבודת אלילים נעשתה על ההרים במקומות גבוהים).
2."עיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל"=לא עבד\לא פנה לעבודת אלוהים אחרים.
3."את אשת רעהו לא טימא"=לא קיים מגע מיני עם  אישה הנשואה לאחר= לא נאף.
4."אל אישה נידה,לא יקרב"=לא נגע/התקרב אל אישה בתקופת המחזור (אישה בתקופת המחזור נחשבת טמאה וטומאה מועברת).
5."איש,לא יונה"= לא רימה אף אדם.
6."חבולתו,חוב ישיב"=המלווה(=נותן ההלוואה)החזיר ללווה משכון/ערבון/פקדון שקיבל ממנו אחרי שהלווה שילם את החוב.
7."גזלה,לא יגזול"=לא לקח בכח ובגלוי דבר השייך לזולת.
8."לחמו,לרעב יתן,ועירום-יכסה בגד"=עוזר לעניים,מספק להם את צרכיהם:נותן לחם לרעב ובגד לחסר בגד.
9."בנשך-לא יתן,ותרבית-לא יקח"=אינו מלווה בריבית,אינו לוקח ריבית.
10."מעוול ישיב ידו ,משפט אמת יעשה בין איש לאיש"=נמנע מעיוות משפט,מחוסר יושר,שופט בצדק –עפ"י עקרונות הצדק והמשפט.
היסוד החשוב ביותר בהתנהגות של הצדיק הוא:קיום משפט צודק.
1.בפתיחה(פס' 5) ובסיום (פס' 9)של תיאור התנהגות הצדיק מוצגים המשפט והצדקה.
2.השורש ש.פ.ט חוזרים שלוש פעמים.

דינו של הצדיק:"חיה יחיה".הצדיק לא ייענש.הצדיק יישאר בחיים עפ"י תפיסת הגמול האישי.

פסוקים 10-13:הבן הפריץ

הצדיק (שתואר בפסוקים 9-5) הוליד "בן פריץ שופך דם" =בן שפורץ את החוק.הבן פועל בניגוד לאביו.
על הבן נאמר:" ועשה אח מאחד מאלה", ("אח"-קריאת צער על התנהגותו הרעה של הבן העריץ או:מעשה הדומה לאחד מהמעשים שיפורטו ע"י יחזקאל בהמשך).
מעשי הבן:
"שופך דם"=רצח.עבר על הדיבר "לא תרצח" !
"את אשת רעהו טימא"=קיים מגע מיני עם אישה נשואה.עבר על הדיבר "לא תנאף"!
"גזלות גזל" =לקח בנוח ובגלוי רכוש של הזולת.עבר על האיסור "לא תעשוק ולא תגזול את רעך" (ויקרא י"ט).
"בנשק נתן ותרבית לקח"=קיבל/לקח ריבית על הלוואה שנתן.עבר על איסור לקיחת ריבית (שמות כ"ב).
"עני ואביון הונה" =רימה את העניים.עבר על חוק התורה האוסר על כך.
"חבולה לא ישיב"= לא החזיר לבעלים(=ללווה,מי שקיבל הלוואה) משכון/ערבון/פקדון שקיבל מהלווה,כפי שנדרש לעשות עפ"י חוק התורה.
"אל ההרים אכל...ואל הגלולים(מהמילה:גלל=צואה של בעל חיים."גלל" הוא תואר של גנאי לאלילים)נשא עיניו" = השתתף בסעודות שנערכו לכבוד האלילים על ההרים,עבד אלילים.עבר על הדיבר "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני".
דינו של  הבן:
אחרי שיחזקאל תיאר את ההתנהגות של הבן העריץ,הוא שואל: "וחי"?האם מי שהתנהג כך יישאר בחיים?!השאלה היא שאלה רטורית כי התשובה מובנת מאליה,ברור שלא ישאר בחיים.יחזקאל שואל ועונה בעצמו על השאלה.תשובתו: " לא יחיה" (פס' 12), "מות ימות, דמיו בו": (פס' 12). הוא אשם במותו.

 פסוקים 14-20: הנכד הצדיק

הבן הרשע הוליד בן ( שהוא נכד לצדיק).יחזקאל מציין שהבן לא התנהג כמו אביו הרשע,הבן התנהג כראוי,על פי חוקי התורה(התנהגותו מתוארת בפסוקים 14-17).

דינו של הבן-נכד) פסוק 17):

"הוא לא ימות בעוון אביו,-הבן לא ייענש בגלל חטאי אביו.
חיה יחיה"- ישאר בחיים,לא יומת !
יחזקאל מודע לתגובה האפשרית של הגולים לשינוי שיטת הגמול שהציג לפניהם.יחזקאל מצטט את התגובה האפשרית: "מדוע לא נשא הבן בעוון האב"?  (פס' 19).לפי שיטת/תפיסת גמול לדורות אליה הם רגילים.
תשובת יחזקאל:"הבן-משפט וצדקה עשה(= הבן פועל ביושר),את כל חוקותי שמר ויעשה אותם (= שמר את מצוות ה')".
מכיוון שהבן-הנכד שמר את מצוות ה' והלך בדרך ה',הוא לא ייענש!
יחזקאל מצטט תגובה אפשרית נוספת של הגולים:"לא יתכן דרך ה'" (פס' 25,29) !
כוונתם:לא יתכן שה' יגמול לכל אדם עפ"י מעשיו,לפי שיטת/תפיסת הגמול האישי.
יחזקאל מגיב לתגובה זו בשאלה ובתשובה: "הדרכי לא יתכן? הלא דרכיכם לא יתכנו" !
האם שיטת/תפיסת הגמול שאני משתמש בה איננה הגיונית ?
הרי:שיטת/תפיסת הגמול לדורות שאתם דוגלים בה, היא פחות הגיונית!

פסוקים 21-28: ה' שופט את האדם לפי מעשיו האחרונים

יחזקאל מנסה להפיח תקווה בלב הגולים בכך שהוא קובע שהמעשים האחרונים שעשה אדם, הם הקובעים את גורלו.
אם רשע יחזור בתשובה- ייחשבו רק מעשיו האחרונים,הוא ייחשב לצדיק ויזכה לגאולה.

יחזקאל מדגיש רעיון זה בעזרת שני אמצעים ספרותיים:

1.הקטע בנוי במבנה כיאסטי= מוצלב.

רשע שחזר בתשובה                                                צדיק שהפך לרשע
(פס' 21-23)                                                           (פס' 24)

 צדיק שהפך לרשע                                                 רשע שחזר בתשובה
(פס' 26)                                                              (פס' 27-28).

הקטע פותח ומסיים ברשע שחוזר בתשובה וזאת על מנת לעודד את הגולים:יש טעם לחזור בתשובה כי גורלם ייקבע עפ"י המעשים האחרונים שעשו= חזרתם בתשובה.

2.ארבעת הקטעים פותחים במילה: "ובשוב" כדי להדגיש את החשיבות של החזרה בתשובה.

דברי יחזקאל עשויים לעודד את הגולים ולגרום להם לחזור בתשובה כי:

א.גורלם ייקבע עפ"י מעשיהם האחרונים ולכן:אם יחזרו בתשובה,יזכו לגאולה.
ב.כיוון שאדם אינו יודע את יום מותו, כדאי לו למהר לחזור בתשובה.

פסוקים 29-32:לב חדש ורוח חדשה

בפסוק 30 אומר יחזקאל לגולים:"שובו והשיבו מכל פשעיכם,ולא יהיה למכשול עוון"=יחזקאל קורא לגולים לחזור בתשובה,להפסיק לחטוא וכך העוונות שלהם לא יהיו להם למכשול,ואז ה' יגאל אותם.
בפסוק 31 חוזר יחזקאל על הדברים שאמר לגולים בפסוק 30:"השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם,ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה".יחזקאל קורא לגולים להפסיק לפשוע ולשנות את התנהגותם.
יחזקאל משתמש במטאפורה:"עשו לכם לב חדש ורוח חדשה".כוונת יחזקאל:על הגולים להתחיל לחשוב אחרת(הלב נתפס במקרא כאיבר המחשבה).אם הגולים יחשבו אחרת,הם יווכחו לראות שגם המציאות שלהם תיראה אחרת.
אם לא יישמעו הגולים להצעת יחזקאל,אם ימשיכו לחטוא הם צפויים למוות.החוטאים ייענשו "ולמה תמותו בית ישראל?! כי לא אחפוץ במות המת ... והשיבו וחיו" (פס' 31-32).
ה' אינו רוצה במוות של בני אדם ולכן כדאי להם לשנות את ההתנהגות.
בביטוי "לא אחפוץ במות המת"(פס ' 32) יש קושי הגיוני:איך אפשר להמית אדם שמת?
הפתרון\יישוב הקושי:הרשע עדיין לא מת,עדיין לא נענש על חטאיו,אבל אם ימשיך לחטוא,הוא ייענש בעונש מוות. המצב נקרא על שם הסוף הצפוי לאדם אם יבחר להמשיך לחטוא.