יום חמישי, 21 ביוני 2012

מלכים א' פרק יא' סיכום


מלכים א' פרק יא' סיכום

חטאי שלמה

1.    "והמלך שלמה אהב נשים נוכריות... ואת בת פרעה, מואביות, עמוניות, אדומיות... מין הגויים אשר אמר ה' אל בני ישראל אל תבואו בהם והם לא יבואו בכם" (פסוקים 1-2)
החטא הוא נישואיי תערובת, נישואי תערובות אסורים על פי התורה מחשש שהנשים תשענה על הבעל ותחנכנה את הילדים לעבודת אלילים אחרים. הכותב מציין במפורש את נישואיו לבית פרעה.
ייתכן שהציון הזה נועד לבטא את האהבה הגדולה והמיוחדת של שלמה לבת פרעה.
כמו כן רוצה הכותב לציין ששלמה עבר על איסור מפורש בתורה, איסור על עם מצרים.
שלמה נשים עמוניות ומואביות וזה בניגוד לצו מפורש בתורה האוסר על קשר עם עמונים ומואבים.
2.    "והמלך שלמה אהב נשים... רבות" (פסוק 1)
שלמה חטא בריבוי נשים. ריבוי נשים אסור על פי חוק המלך (דברים יז'). ריבוי נשים נעשה בין היתר מסיבות פוליטיות. יש אומרים שלשלמה יית אהבה לנשים. "המלך שלמה אהב נשים..."  (פסוק 1)
3.    אלילות – בפסוקים 4-7 נאמר: "נשיו היטו את לבבו אחרי אלוהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם ה' כלבב דויד אביו וילך אחרי עשתורת מלכום (שמות אלים)... אז ובנה שלמה בנה לכמות... כן עשה לכל נשותיו..."
על פי הכתוב הנשים הנוכריות השפיעו על שלמה וגררו אותו לאלילות.
יש ביטויים שמהם ניתן להבין ששלמה לא חטא באלילות.
בפסוק 8 נאמר ששלמה צריך היה לעצור בעד נשותיו אבל לא רק שלא עצר בעדן, שלמה אף סיפק להם את חפצי הפולחן לעבודת אלוהיהן.
בפסוק 4 מציין הכותב: "ויהי לעת זיקנת שלמה נשיו היטו את ללבו..."
הכותב מצא לנכון לציין את זקנת שלמה משתי סיבות:
1.    לעת זיקנה תש (נחלש) גופו, נפשו ושכלו ולכן קל היה להשפיע על שלמה, להטות אותו אחרי אלוהים אחרים.
2.    הכותב רצה ללמד צד של זכות (משהו טוב) על שלמה כשאמר ששלמה חטא רק לעת זקנתו אבל רוב ימיו שמר על חוקי אדוניי.

לדעת הכותב המקראי החטא העיקרי הוא: אלילות, ההוכחות לכך הן:
1.    מרבית הפסוקים מתייחסים לאלילות.
2.    בפסוק 9 נאמר במפורש ששלמה קיבל צו אישי מפורש וברור פעמיים, צו שאוסר עליו עבודת אלוהים אחרים ושלמה הפר צו זה.
3.    הכותב חוזר מספר פעמים בניסוחים שונים אל החטא.

הדרכים בהן מעצים (מחמיר) הכותב את חטאי שלמה

1.    פירוט – הכותב מפרט את המוצא של הנשים: "מואביות, עמוניות..." ואת שמות אלוהיהן: "עשתורת אלוהי צידונים מלקוץ שיקוץ עמןנים..." מוצא ושמות.., הפירוט נועד לציין את ההגזמה בריבוי הנשים וגם את עבודת האלילים של נשותיו.
2.    הגזמה (הפרזה) – הכותב מגזים במספר הנשים של שלמה: "נשים שרות שבע מאות ופילגשים 300"
מספר הנשים מוגזים והוא מציין את העובדה ששלמה פעל בניגוד לחוק המלך האוסר על ריבוי נשים.
3.    ניגוד – הכותב מציג מספר ניגודים, לדגומה:
א.    ניגוד בין ההתנהגות של שלמה להתנהגותו של דוד אביו. דוד מוצג כסמל למלך שהתנהג כרואי והניגוד בין התנהגות שלמה להתנהגות דוד מדגיש את חטאי שלמה.
ב.    הכותב מציג חוקים או איסורים שנימסרו לשלמה אישית או לבני ישראל ומציין ששלמה פעל בניגוד לחוקים אלה.
4.    חזרות – הסופר/הכותב חוזר מספר פעמים בניסוחים שונים על מוצא הנשים ועל שמות אלוהיהן כדי להעצים את חטאי שלמה.
5.    ציטוט החוק – הכותב מציין ששלמה פעל בניגוד למספר חוקים, לדוגמה: בדרים ז' פסוק 3 נאמר: "לא תתחתן בן, ביתם לא תיתן לבנו וביתו לא תיקח לביתך"
החוק אוסר על נישואי תערובת: "מין הגויים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם".
6.    הבטה לאחור = פלאש בק (הגדת דבר שקרה בעבר ורלוונטי להווה) – בפסוק 9' מציין הכותב שהק נגלה אל שלמה פמעים ובשתי ההתגלויות ציווה את שלמה שלא לעבוד אלוהים אחרים. (למעשה היו שלוש התגלויות של ה' לשלמה).
7.    מספר טיפולוגי – בספוק מספר 3 מציג הכותב את מספר הנשים "ויהי לו נשים שרות 700 ופילגשים 300" = 1000 נשים, סביר להניח שהמספר 100 אינו מספר מדויק אלה מספר שנועד לציין את ההגזמה בריבוי הנשים.
8.    מילים מנחות – השורש א.ה.ב והביטוי להטות לב מופיעים מספרים פעמים כדי להדגיש את אהבתו לנשים רבות. אהבתו לנשים נוכריות ואת העובדה שליבו של שלמה נטה מעם ה' אל אלוהים אחרים.


"יען היית זאת עמך ולא שמרת את בריתי" (סיבה)
 (עונש) "קרוע אקרע את הממלכה מעלך" (תוצאה)

קשר של סיבה ותוצאה.



עונש שלמה

בפסוקים 9-13 מוצגת תגובת ה' על חטאי שלמה:"ויתנאף ה' בשלמה..." (פסוק 9).
ה' כועס על שלמה. הביטוי הזה הוא ביטוי אופייני לסֶפֵר דברים  והוא משקף את ההשפעה של ספר דברים על הכותב של ספר מלכים.
הנימוק לכעס של ה' על שלמה מוצג בפסוקים 9-11.
בפסוקים אלה נאמר שה' נגלה לשלמה פעמיים באופן אישי וציווה עליו "לבלתי לכת אחרי ה' אחרים" (פסוק 9).
שלמה לא קיים את הצו הזה, שלמה הפר את הברית ואת חוקי אדוניי.
הברית שאליה מתייחס בנאמר בפסוק 11: ברית סיני (עשרת הדיברות) שבה נדרשו כל בני ישראל ובכללם שלמה לקיים את חוקי ה' או הברית האישית בעת ההתגלות של ה' לשלמה.
בספוק 11 קשור ה' בין התנהגותו של שלמה לעונש הצפוי : "יען (בגלל) אשר היית זאת עמך ולא שמרת בריתי וחוקותיי קרוע אקרע את הממלכה מעליך ונתתיה לעבדיך" (פסוק 11).
הקשר בין שני חלקי הפסוק הוא קשר של סיבה ותוצאה.
אדוניי מחליט לקרוע את הממלכה ולמסור אותה לעבדו (קריעת הממלכה ומסירתה לעבד, הם שני דברים כואבים ופוגעים).
בהמשך מסביר ה' את אופן קריעת הממלכה: "את הממלכה לא אקרע, שבט אחד אתן לבינך" (פסוק 13).
ה' מצמצם את היקף השלטון של בית דוד כך שרק "שבט אחד" יישאר תחת שלטון בית דוד.
ה' מציין שהעונש לא יבוא על שלמה, אלא על בנו: "בימך לא אעשנה (פילוג)... מיד בנייך אקרענה (את הממלכה)" (פסוק 12).
יש כאן גמול לדורות באופן הבא:
גמול חיובי – בזכות צדקת דוד, שלמה לא ייענש.
גמול שלילי – בגלל חטאי שלמה ייענש בנו.
ה' מציג שני נימוקים להחלטה שלא לקרוע את כל הממלכה מבית דוד ולהשאיר תחת שלטון בני דוד "שבט אחד".
הנימוקים הם:
1.    "למען דוד עבדי" (פסוק 13) – אדוניי הבטיח לדוד את עיקרון השושלת וצידקת דוד מצדיקה את קיום ההבטחה.
2.    "למען ירושלים אשר בחרתי" – כדי שירושלים שמשמשת מקום מושבו של בית דוד תישאר תמיד בירת הממלכה.

על פי הכתוב בפסוקים (1-13) הסיבה לפילוג המלוכה היא סיבה דתית. ה' מעניש הוא המעניש והעונש הוא מה' ושלושת החטים הם דתיים.

בפסוקים 14-28 ובפסוק 40 מתוארת תסיסה פוליטית וחברתית נגד שלמה על ידי שני גומרים חיצוניים ועל ידי גורם פנימי.
תסיסות אלה מכוונות על ידי אדוניי והן הביאו לפילוג (הפילוג נתפס כעונש של אדוניי על חטאי שלמה).

הכותב מציין שלושה מוקדי תסיסה:
1. אדום (פסוקים 22-14) – בפסוק 14 נאמר "ויקם (עורר) ה' שטן (אויב, גורם רעה) לשלמה את הדד האדומי מזרע המלך הוא באדום".
אדוניי הוא זה שעורר את הדד לפעול נגד שלמה ולכן הדד הוא עונש לשלמה.
בפסוקים 15-22 יש הבטה לאחור (פלאש בק) כי הם מציגים את הרקע להופעתו של ה"שטן" הדד. בימי דוד נלחמו בני ישראל עם האדומים וכבדו את אדום.
דוד פקד להרוג את כל הזכרים (במזרח הקדום היה נגודל הרוג את הזכרים הלוחמים על מנת למנוע מרידות בכובשים).
הדד שהיה ממשפחת המלוכה נמלט למצרים עם קבוצה של תומכים מחשש לחייהם.
הדד זכה ליחס חיובי מאוד מצד פרעה מלך מצרים: הוא קיבל בית, מזון ואת גיסתו של פרעה נשא לאישה (אחות פרעה) הבן שנולד מנישואים אלה גדל בבית פרעה. כאחד מבני פרעה.
עם מות דוד ויואב ועליית שלמה החליט אדד לחזור לאדום ומאז הוא הופל להיות שטן לשלמה.
הכותב לא ציין בַמֵה התבטאה הפגיעה של אדד במלכות שלמה אבל על פי הכתוב בפסוק 25, אפשר להסיק שאדד ניסה למרוד בשלמה כדי לשחרר את אדום משלטונו של שלמה (רצה עצמאות).
2.ארם (פסוקים 23-25, סוריה) בפסוק 23 מציין הכותב: "ויקם ה' לו שטן את רזון בן אלידע..."
גם בתיאור הזה של "הבטה לאחור" (פלאש בק), הכותב מספר על תולדותיו של רזון. רזון היה אחד העבדים של הדד עזר מלך צובה. בזמן שדוד היכה את צבא הדד עזר ואת מלכי ארם שהיו כפופים לו, רזון ואנשים שהיו איתו ברחו מפחד מפני הצבא הישראלי.
רזון אסף מפר אנשים והפל את עצמו ל"שר גדוד" (מפקד צבאי), אחרי מות דוד רזון ואנשיו חזרו לדמשק ומלכו בה. הם הצליחו לסלק מדמשק את הנציב שמינה שלמה ותפסו את השלטון.
בפסוק 25 נאמר על רזון: "ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה...".
הביטוי "כל" אינו מתיישב (הוא סוטר) את הנאמר בפרק ה' פסוק 4: "שלום היה לו מכל עבריו מסביב" וכן את הנאמר בפרק יא בפסוק 25 "... אין שטן ואין פגע רע". ניראה שרוב ימי שלמה לא היו לשלמה שטנים ורק בתקופה מאוחרת לעת זקנתו מרד רזון בשלמה והשתלט אל דמשק.

המרידות של הדד ורזון השפיעו על מלכות שלמה כי הם פגעו בכלכלה מכיוון שהפסיקו לשלם מיסים, הם פגעו בביטחון של תושבי הממלכה ועוררו כעס כלפי שלמה שהיה האחראי לביטחונם.

3.    ירבעם – בפסוקים 26-28 מוצגים פרטים על ירבעם. פסוקים אלה הם אקספוזיציה.
אקספוזיציה (היצג) – החלק בסיפור שמופיע בדרך כלל בתחילת הסיפור ובו פרטים עוזרים להבין את העלילה של הסיפור המתוארת בהמשך. המאפיינים של האקספוזיציה הם: דמויות, זמן ומקום.

בפסוקים 28-26: הפרטים הנמסריפ על ירבעם.
1."אפרתי" – בן שבט אפריים. לשבט אפריים יש יריבות עמוקה וממושכת עם שבט יהודה שאליו השתייך שלמה. ירבעם גדל בשבט שכל הזמן היית לו יריבות עם בית דוד ועם שבט יהודה (שבט אפרים היה שבט גדול וחשוב כי מתוכו יצאו דמויות חשובות כמו: יהושוע בן נון, כלב בן יפונא.
2."בין אישה אלמה" – מעמד נמוך. ירבעם שייך למעמד נמוך ומנוצל.
ירבעם ראה את הפער העצום בין העשור של שלמה לבין העוני והדלות של בני המעמד הנמוך. העושר של שלמה נצבר ממיסים שהוא גווה מעמים שכנים ומבני ישראל. העד הזה עוליד כעס והתמרמרות.
3."גיבול חייל:
א. אמיץ
ב.עשיר, בעל רכוש רב (נחלות)

האומץ של ירבעם מסביר את העובדה שהוא מרד בשלמה. ירבעם היה עבד של שלמה ונדרש אומץ רב כדי למרוד במרד.
העובדה שירבעם הפך להיום אדם עשיר מלמדת על אופיו (אישיותו): שאפתן, חרוץ, דבק במטרה.
ירבעם בה מבית במצב כלכלתי נמוך ובזכות כישוריו הגיע לעושר.
4.    "וירא שלמה... כי עושה מלאכה (ירבעם) ויפקוד (מינה) אותו לכל סבל בית יוסף (אפרים ומנשה"
סבל בית יוסף: עבודות בנייה וכפייה. בנה את מילוא. בנה.

שלמה מינה את ירבעם לאחראי על עבודות הבנייה – הכפייה של "בית יוסף – עשרת השבטים. על פי הכתוב מדובר בבניין המילוא = מילוי באפר ואבנים בשטח שבין עיר דוד להבין הר הבית (עליו בית המקדש) כדי להרחיב את שטח העיר.
כמו כן עבודות הבנייה כללו את סתימת הפרצות שהיו בחומת העיר.
שבטים אלה חשו מנוצלים על ידי שלמה כי לא קיבלו שכר על עבותדם.
כמו כן הם חשו מופלים לרעה כי שבט יהודה (בית דוד) לא היה שותף לעבודות הבנייה האלה.
התפקיד של ירבען איפשר לו לחוש מקרוב את הכעס וההתמרמרות של השבטים שנשאו בנטל ולהזדהות איתם.

5.    "עבד לשלמה" – בהיותו עבד לשלמה, הוא זכה להערכה של שלמה ולכן מינה אות ו שלמה להיות האחראי על "סבל בית יוסף"
ירבעם ניצן את האמון של שלמה כלפיו ומרד בו.

*האקספוזיציה מסבירה: מיהו ירבעם? כיצד צבר ירבעם כוח והפך למנהיג וכיצד הפך למלך על עשרת השבטים?

בפסוק 26 נאמר על ירבעם: "וירם יד במלך" = מרד (ניסה למרוד).
בפסוק 40 נאמר ששלמה רצה להרוג את ירבעם, אולי על המרד ואולי על הניסיון למרוד. מרד או ניסיון למרד גוררים עונש מוות.
אין בפרק תיאור של פרטי המרד אולי משום שהכותב לא רצה לבזות את שלמה ואולי התיאור נשמט בעת העתיקה.

נבואת אחיה השילוני פסוקים 29-39
אחיה הוא נביא מהעיר שילֹה
בפסוק 29 נאמר: "ויהי בעת ההיא" (בזמן ההוא) הכוונה למרידת ירבעם בשלמה.
ירבעם יצא מירושלים ופגש בשדה את אחיה השילוני.
אחיה קורע את השמלה אשר עליו לשנים עשר קרעים ואומר לירבעם: "קח לך עשרה קרעים... כה אמר ה'... הנני קורע את הממלכה מיד שלמה וננתי לך עשרה קרעים" (פסוק 31).
קריעת השמלה לשנים עשר קרעים מסמלת את קריעת הממלכה לשניים עשר.
מסירת עשרה קרעים לירבעם מסמלת את מסירת עשרת השבטים לידיו, לשלטונו.
לבית דוד יישאר שבט אחד: "השבט האחד יהיה לו" (פסוק 32).
הביטוי "השבט האחד" מציין את שבט יהודה ואת שבט בנימים השכנים זה לזה.
יהודה ובנימין היו בשכנות וירושלים היית עיר הגבול שבניהם ולכן לפעמים הם נחשבים במקרא (בתנ"ך) לשבט אחד.
השורש ק.ר.ע מופיע בדיברי ה' לשלמה בפסוקים 11-12 כאשר ה' מודיע לו על העונש הצפוי: "קרוע אקרע את הממלכה מעלייך (שלמה)... מיד בנייך אקרענה"
השורש הזה מופיע גם בספוק 31 בדיברי אחיה לירבעם: "הנני קורע את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך (לירבעם) את עשרת השבטים" (פסוק 31)

השורש הזה מופיע גם במעשה הסמלי שעשה אחיה: קריעת השמלה. ה' החליט לפלג את המלוכה, לצמצם את היקף השלטון של בית דוד ולא לקרוע את השלטון מבית דוד באופן מוחלט בשר הבטחתו לדוד ולמען ירושלים שבחר בא.

סיבת הפילוג המוצגת בדברי אחיה היא: "יען (מפני, בגלל) אשר עזבוני וישתחו לעשתורת אלוהי צידונים... ולא הלכו לעשות בדרכיי לעשות הישר... כדוד אביו" (פסוק 33).
שי פה שימוש בלשון רבים כי חטאי שלמה הם גם חטאי העם.
לירבעם נתנה האפרות לבחור בעצמו את בריתו: "ומלכת בכל אשר תאווה (תרצה) נפשך"
כמו כן מבטיח אחיה לירבעם את עיקרון השושלת אבל הוא מציב לו תנאי:
"אם תשמע את כל אשר אצוך והלכת בדרכיי... לשמור חוקותיי ומצוותי... ובניתי לך בית נאמן..." (פסוק 38) כלומר עיקרון השושלת מותנה בקיום חוקי אדוניי.

הביטויים המציינים את עיקרון השושלת הם:
1.    "בית נאמן" (פסוק 39) – בית מלוכה יציב.
2.    "ניר לדוד" (פסוק 36) – ניר מהמילה נר או נור (אש) כמו שנר דולק תמיד כך שלטון ירבעם יתקיים כמו שלטון דוד.

ההבדלים בין הבטחת אדוניי לבית דוד לבין הבטחתו לירבעם:
1.    עיקרון השושלת לבית דוד אינו מותנה ואילו עיקרון השושלת לירבעם מותנה.
2.    היקף השלטון של ירבעם יהיה "עשרה שבטים" ואילו היקף השלטון של בית דוד יהיה "שבט אחד".

הסיבות לתמיכה של אחיה בירבעם / הסיבות לאי תמיכת אחיה בשלמה
1.    אחיה הוא נביא וכנביא עליו לדאוג לקיום חוקי אדוניי. אחיה אינו רואה בעין יפה את התנהגותו השלילית של שלמה (=החטאים).
2.    בעקבות בניית המקדש על ידי שלמה בירושלים נקבע חוק ריכוז הפולחן. ריכוז הפולחן במקדש בירושלים פגע במקדש שהיה בעיר שילה, עירו של אחיה.

מות שלמה

שלמה מלך 40 שנה ונקבר בעיר דוד אביו. על קורותיו, מעשיו וחכמתו ניתן ללמוד מספר שנקרא: "דברי שלמה" (פסוק 41).
נראה שהספר הזה שימש את הכותב של ספר מלכים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה