יום חמישי, 29 במרץ 2012

past perfect progressive

past perfect progressive= עתיד מושלם ממושך
פעולה שקרתה והיא ממושכת ולאחריה התרחשה עוד פעולה שהייתה אחרי הפעולה הראשונה


הפעולה הראשונה והממושכת
past perfect progressive


הפעולה השנייה
past simple


ביטויי זמן

all evening
for hours


past perfect progressive:
He,She,It ,We,They,You ,I +had+been+v+ing+ subject

example :דוגמאות
I had been sleeping all evening when you called me.
 ישנתי כל הערב כשאתה התקשרתה אליי

The teacher hadn't doing very well until she took medicine

past simple

Past simple = עבר פשוט

אירוע שקרה בעבר ויש בו מילת זמן של עבר

last night... week...month...year etc.
yesterday
ago
before


מוסיפים לפועל
d ed ied

יש פעלים מיוחדים שלא מוסיפים להם את זה ,ולכן צריך ללמוד אותם בעל פה למשל
v1:see v2:saw
v1:hear v2: heard

He,She,It,We,They,You,I  + v2 +subjuct

example :דוגמאות
I saw this move yesterday
I did my home work 2 hours ago

past perfect

past perfect = עתיד מושלם
אירוע שקרה והסתיים לפני אירוע קודם - בעבר (כלומר אירוע שקרה וגמר ויש עוד אירוע ואפשר לדעת מי התחיל קודם)

הפעולה הראשונה
past perfect

הפעולה השנייה
past simple


ביטויי מן

by the time
when
after
before
as soon as




He,She,It ,We,They,You ,I +had+v3+ subject

example :דוגמאות
By the time we arrived, the had left
As soon as we ariive, the show had begun
After i came, the airplane had taken off

past perfect passive

past perfect passive= עתיד מושלם סביל
פעולה שקרתה והסתיימה (בסביל) ולאחריה התרחשה עוד פעולה שהייתה אחרי הפעולה הראשונה

סביל זו פעולה שקרתה ונעשתה על ידי מישהו, למשל:
המכתב נכתב
הספר סופר
למשל: הכלב הואכל על ידי בעלו
המכתב נכתב על ידי מחברו
האסיר לא נלקח החוצה


הפעולה הראשונה
past perfect


הפעולה השנייה
past simple


ביטויי זמן

already
by
יכול להיות משפט בלי ביטוי זמן לכן צריך להשתמש בהיגיון לדוגמא:
The dog hadn't been taken out until i came home yesterday.
אפשר להבין:
הכלב לא הוצא החוצה עד שבאתי הביתה אתמול



כשזה סביל:
He,She,It ,We,They,You ,I +had+been+v3+ subject

example :דוגמאות
Had you been seen by anyone before you theif the answers?
 האם נראתה על ידי מישהו לפני שגנבתה את התשובות

When i came home yesterday the dog had already been fed.
לפני שהגעתי הביתה הכלב היה כבר מואכל

present progressive

present progressive = הווה מתמשך
אירוע שקורה עכשיו ויש בו מילת זמן של: הווה

now
tonight
right now
today
at the moment


מוסיפים לפועל
ing

יש פעלים מיוחדים שמכפילים את האות האחרונה ומוסיפים
sit+ing = sitting
begin+ing = beginning
כאשר המילה לא ארוכה ויש לה בסוף אות עיצור ,אות ניקוד ואות עיצור


He,She,It + is
We,They,You +are
I +am + v+ing +subjuct

example :דוגמאות
I am watching TV right now
She is watching TV right now
You are watching TV right now

present simple

Present simple = הווה פשוט

אירוע שקורה בקביעות

every day...week...month...year etc
always
often
seldom
rarely


מוסיפים לפועל
s es ies


He,She,It +v+s/es/ies +subject
We,They,You,I  + v1 +subjuct

example :דוגמאות
I go to the gym every day
she goes to the gym every day


modals



Modals
מטרתו: לבטא בקשות או הצעות, לבטא שאיפה, כוונה או גישה.
יש לו צורה מיוחדת ולכן לא נוסיף לו תוספות כמו:
Ing,es,ies,s etc...
The four modals:
Can/be able to – מבטא יכולת פיסית או נפשית לעשות משהו
Should – כדאי, מומלץ ש, זה רעיון טוב ש
Must/have to – צריך, מוכרח, חובה, חייב על פי חוק
)Mustn’t (הערה: אסור=
           can                should                 must           may
Present
Can+v1
Should+v1
(כוונה לעתיד)
Must+v1
May+v1
(כוונה לעתיד)
Past
Could+v1
---------
Had to+v1
Might+v1
Future
Will be able to
---------
Will have to
May/might+v1
Yes/No
Can/could
Will ____ able to+v1?
Should+______+v1?

מיוחד יהיה למטה
May+__+v1

Must
שלילה בהווה:
Don’t have to+v1
שלילה בעבר:
Didn’t have to+v1
שלילה בעתיד:
Will not have to+v1
שאלה בהווה:
Must+____+v1
שאלה בעבר:
Did+____+have to+v1
שאלה בעתיד:
Will+___+have to+v1

הלאומיות היוונית -דפי מידע


הלאומיות היוונית- מלחמת העצמאות של יוון בשנים 1830-1821 – דפי מידע ועבודה
נתוני רקע:
א.      יוון הייתה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית (התורכית-מוסלמית) ששלטה על לאומים רבים.
ב.      היוונים היו עם בעל מסורת ,תרבות (המיתולוגיה) ושפה משותפת . העם היווני ינק מהתרבות המפוארת שלו מימי העולם העתיק (ימי אתונה,ספרטה...)
ג.        בין היוונים לתורכים היה שוני רב בדת ובמנהגים. היוונים הם נוצרים אורתודוקסים, והתורכים מוסלמים.
ד.       ב- 1821 התחיל ביוון מאבק לעצמאות ושחרור מהתורכים.

שאלה:
 האם ליוונים קיימים מאפיינים של לאום ? האם לאום אתני או פוליטי ?
מה צריך לדעת על יוון?
-          מה היה מצב הארץ, מי שלט בארץ לפני ההתעוררות הלאומית?
-          מי הכוח המניע את המאבק הלאומי ?
-          מה היו הגורמים להתעוררות הלאומית ומה היו מטרות המאבק ?
-          מהם השלבים העיקריים במאבק ?
-          באילו דרכים התקיים המאבק ?
-          אילו גורמים סייעו ואילו עיכבו את המאבק ? (מי עזר ומי מנע ?)
-          מה היו תוצאות המאבק הלאומי ?

הכיבוש התורכי
מהמאה ה-15 שלטו התורכים ביוון, והיא נכללה באימפריה העות'מאנית (התורכית) הגדולה (שהגיעה עד לבלקן – לדרומה ולמרכזה של אירופה). העם היווני היה תחת שלטון מוסלמי, שדתו ושפתו שונה לחלוטין משלו. השלטון התורכי גילה פתיחות וסובלנות  ברוח דת האסלאם כלפי "עמי הספר" (יהודים ונוצרים), והתיר  את שלטונה של הכנסייה האורתודוכסית ביוון.
הממשל התורכי הפגין כלפי היוונים מדיניות של הזנחה ואדישות שנבעה מהשחיתות שפשטה בכל זרועות הממשל בקונסטנטינופול.  במאה ה-18 גרמה  הזנחה זו סבל רב לרוב תושביה של יוון - האיכרים. מושלי המחוזות ביוון עשו ככל העולה על רוחם ומיררו את חיי האוכלוסייה המקומית  על ידי הטלת מסים גבוהים.

התעוררות הרעיון הלאומי
הרעיון הלאומי צמח בעולם היווני משילוב של שלושה מקורות עיקריים:
* פריחה כלכלית, *המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליון,*היווצרות מעמד בינוני והכנסייה האורתודוכסית הנמוכה.
פריחה כלכלית - במהלך המאה ה-18 כשהאיכרים נאבקו נגד מדיניות הדיכוי של המושלים התורכים ביוון, זכו הסוחרים, יורדי הים היווניים, להצלחה כלכלית. הצלחה זו נבעה מהעובדה שהתורכים הזניחו כליל את הסחר הימי ולא קיימו מגע עם התרבות האירופית. הסוחרים היוונים סחרו בכל פינות אירופה, בים השחור ובים התיכון, והקימו קהילות יווניות בערי ונמלי אירופה, ואף ברוסיה הדרומית (אודסה).

המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליאון - הפריחה הכלכלית של סוחרי יוון הגיעה לשיאה  בתקופת המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליאון, כאשר הצי הצרפתי והצי האנגלי לחמו זה בזה והשאירו מרחב פתוח לאניות היווניות. בגלל המלחמות התכופות נוצר ביקוש רב למוצרי מזון וצריכה והסוחרים היווניים ניצלו זאת. למרות המצור שהטיל נפוליאון על אנגליה וספרד ורוסיה, הצליחו היוונים להחדיר כמות עצומה של סחורות לכל מקום באירופה בגלותם אומץ לב. הם השתלטו על דרומה של אירופה ודחקו את הסוחרים הצרפתים אפילו מנמלי צרפת. יחד עם זאת פגשו בנמלים סוחרים הולנדים, בריטים, ספרדים וכך נוצר מגע שאמנם היה ביסודו תחרותי אך העניק ליוונים מושגי יסוד בתרבויות השונות.  הצלחת המסחר היווני השפיעה גם על האוכלוסייה הכפרית, כאשר שפע של מוצרים נכנס לנמלי יוון והגיע לכפרים.רמת החיים עלתה, נוצרה  גאות כלכלית,אווירה חדשה של חופש כלכלי שתורגמה גם למישור הפוליטי.
היווצרות מעמד בינוני - תוצאה חשובה ביותר של השגשוג הכלכלי הייתה היווצרותו של מעמד בינוני, גם ביוון עצמה וגם בקרב הקהילות היווניות בערי אירופה. בקרב קהילות אלה החלו לצוץ "הטאריות" – אגודות או אחוות, מעין מועדונים ספרותיים לטיפוח הלאומיות היוונית.
רעיונות ההשכלה והמהפכה הצרפתית החלו חודרים ונקלטים היטב, הן משום שהיו בעלי אופי אוניברסאלי והן משום שהזכירו את היסודות האוניברסאליים והתרבותיים של יון העתיקה. המהפכה הצרפתית הייתה ספוגה בערכים מתרבות יוון ורומא העתיקה, והייתה הערצה כלפי האישים המרכזיים בתרבות יוון.
המעמד הבינוני היה פתוח במיוחד בפני רעיונות ההשכלה, מפני שהם חיזקו את החופש הכלכלי לו היו זקוקים, וגם הדגישו את כוחו של העם נגד העריצות.
תמיכת הדרגות הנמוכות של הכנסייה האורתודוכסית - לאווירה הכללית ביוון, שהניבה את המרד הגדול, יש לצרף גם את תמיכת הדרגות הנמוכות של הכנסייה האורתודוכסית. ראשי הכנסייה האורתודוכסית גינו את המרד והכריזו כי המורדים הם בוגדים, מכיוון שלרעיונות המהפכה הלאומית היו שורשים חילוניים. בניגוד להם, ראשי הדרגות הנמוכות של הכנסייה, בהיותם מושרשים בקרב בני העם, גילו רצון לתמוך בכל מאבק הבא לטובת העם.
הקמת ארגון לאומי ויציאה למאבק לאומי 1821- 1824 
ב-1814 נוסד באודסה ארגון חשאי שנקרא "פילקה היטיריאה" - "אגודת החברים". הוא נוסד על ידי סוחרים יווניים, ומספר חבריו הגיע ל-200 אלף איש. בראשו עמד אלכסנדר איפסילנטי, יווני,חילוני  בדרגת קצונה בצבא הרוסי.  לקראת שנות ה-20 האיצה "אגודת החברים" את פעילותה המחתרתית. הקיצונים (רדיקלים) באגודה ביקשו לנצל את העובדה, שתורכיה עסוקה במרידות באסיה הקטנה, ובדיכוי המרד באלבניה. הם האמינו כי הממשלה הרוסית תתמוך במאבק היוונים לעצמאות, מכיוון שהכנסייה האורתודוכסית שלטה הן ברוסיה והן ביוון.
המרד החל באביב 1821 .המורדים הצליחו להשתלט על חלקים גדולים מיוון ואף הקימו "אסיפה לאומית", אך הפיצול הגיאוגרפי (איים) היקשה עליהם ליצור אחדות בין ארגוני הלחימה השונים. גרוע יותר היה המאבק הפנימי בין גורמים שונים: מהפכנים קיצונים מול מהפכנים מתונים, מתנגדי המהפכה לעומת תומכיה, כמורה גבוהה מול כמורה נמוכה, יושבי פנים הארץ מול ההרריים, איכרים מול סוחרים - ומעל לכל חוסר אחדות בתוך המחנה הלוחם עד כדי מלחמת אחים קשה. כל זה מנע מהיוונים להגיע להישגים של ממש.
היוונים רצחו באכזריות את המוסלמים ביוון. התורכים בתגובה הוציאו להורג את הפטריארך היווני של קונסטנטינופול ושחטו ושיעבדו 30 אלף יוונים באי כיוס (בים האגאי), זוועה שהונצחה בציורו הנודע של דלאקרואה: "הטבח בכיוס".  ב-1824 ניתן היה לומר כי שני הצדדים היו במבוי סתום.

המתנדבים
המרד היווני הצית את דמיונם את שוחרי החירות באירופה. יוון הקלאסית נחשבה בעיני האינטלקטואלים כמעוז של חירות האדם, יוון שנתנה לעולם את הפילוסופיה והמדע, את התיאטרון והספרות והאומנות. להגן על יוון מפני התורכים נתפש בעיני שוחרי החירות האירופים כמלחמת קודש למען התרבות האירופית. מי שנלחם למען יוון ממשיך את מאבקה של יוון העתיקה לחירות ולצדק. מתנדבים רבים  זרמו ליוון לקחת חלק במלחמה על עצמאותה ושחוררה מידי התורכים. המפורסם מכולם היה המשורר האנגלי ביירון שמת ממחלת הקדחת על אדמת יוון, עוד בטרם הספיק להילחם.


הסיוע מבחוץ וקרב נאבארינו 1825 -1827
מאמצע שנות ה-20 החל מגיע סיוע מבחוץ שהכריע את גורל המאבק. ראשונים היו המצרים בראשות מוחמד עלי שליט מצרים, שהתערבו לטובת  תורכיה. מוחמד עלי השתלט בקלות על האי כרתים, הודות לפיצול שהיה בקרב היוונים ונחת בדרום יוון. אברהים בנו הדף ללא קושי את הצבא היווני  וכבש חלקים נוספים מיוון.  כוח תורכי אחר כבש את אתונה ב-1827. נראה היה כי המרד היווני עומד בפני סיומו.
בשעה גורלית זו התערבו מעצמות אירופה להצלת היוונים. שליטי אירופה עקבו בעניין רב אחר התפוררות האימפריה העות'מאנית. בתקופה זו מעצמות אירופה רצו עדיין בהמשך קיומה של האימפריה העות'מאנית ולא היו מוכנים שמדינות עצמאיות יחליפו אותה, גם לא בבלקן. הצאר (שליט) הרוסי אלכסנדר ה-1 אומנם התנגד מסיבה זו לשאיפה היוונית לעצמאות, אך מצד שני ראה עצמו כמגן הכנסייה האורתודוכסית ביוון (שנשלטה על-ידי העותומאניים המוסלמים) ואויבו המסורתי של השולטאן התורכי. הרוסים שאפו להוציא את מיצרי הדרדנלים משלטון התורכים (כדי להגיע לים התיכון). בקיץ 1821 שלח הצאר אולטימאטום לתורכים בדרשו הגנה על הכנסיות הנוצריות ביוון. התורכים דחו את האולטימאטום והיחסים בין שתי המדינות נותקו.
בינתיים סערה דעת הקהל באירופה שצידדה ביוונים. התורכים, שבלטו באכזריותם כלפי היוונים, הוצגו כברברים והיוונים כצאצאי תרבות יוון העתיקה. ארגונים "פילהלנים" (אוהבי יוון) השפיעו על ממשלות אירופה, בעיקר על אנגליה וצרפת. בהסכם לונדון מקיץ 1827 גיבשו שלוש המעצמות חזית אחידה מול התורכים והציעו את תיווכן בין היוונים לתורכים. היוונים הסכימו לתיווך, אך התורכים דחו זאת. הצי המשותף של רוסיה, אנגליה וצרפת הביסה את הצי המצרי-תורכי בנמל נאבארינו ביוון. קרב נאבארינו היה מפנה דרך בדרכה של יוון לעצמאות.
בוועידת לונדון בראשית 1830 התקבלה ההחלטה על עצמאות יוון, וממלכת יוון העצמאית הוקמה  ב-1832. הוחלט כי יוון תהיה עצמאית תחת משטר מלוכני, בערבות שלוש המעצמות. גבולות יוון עוררו מחלוקת רבה בין המעצמות והיוונים. גם השאלה מי יעמוד בראש יוון לא הוכרעה.
עצמאותה של יוון החלישה את האימפריה העות'מאנית, דבר שהחיש את התפוררותה. בנוסף לכך, המאבק היווני היווה השראה ללוחמי החופש בכל אירופה והעניק עידוד רב לתנועות הלאומיות ברחבי אירופה.

בקצרה –
א.      המאבק היווני הלאומי הוא מאבק עממי שמתחיל "מלמטה" אך נעזר בעזרה מ"בחוץ".
ב.      רבים מהיוונים הושפעו מרעיונות המהפכה הצרפתית- הם אימצו את סיסמתה "חופש, שוויון ואחווה". באירופה הקימו יוונים רבים אגודות לחיזוק התרבות היוונית וקראו לשחרור מהתורכים.
ג.        יוונים רבים שעסקו במסחר הקימו קהילות יווניות בעולם וזכו להצלחה כלכלית.
ד.       היוונים הושפעו מאד מהרעיונות של תנועת ההשכלה, רבים מהם היו בעלי השקפת עולם חילונית והתנגדו להשפעת הכנסייה והדת הנוצרית על חיי העם. רבים מהמנהיגים הצעירים רצו להחיות את תרבות יוון העתיקה.
ה.      באותם ימים מתנהל מאבק קשה בין התורכים (האימפריה העותמנית) לבין הרוסים המאיימים להשתלט עליהם. היוונים חששו לעבור משלטון מוסלמי-תורכי לשלטון רוסי.
שלבי המאבק
א.      לאימפריה העותמנית, ממנה רצו להשתחרר היוונים, היה יתרון במספר הלוחמים ובכמות הנשק. ליוונים הייתה שליטה חזקה יותר בים.
ב.      ב-1821 מגיע כוח יווני מרוסיה (בראשות איפסילנטי) ומכריז על מרד. המורדים נענשו והתורכים הוציאו להורג רבים. המצרים מסייעים לתורכים נגד המורדים.
ג.        רוסיה, בריטניה וצרפת מסייעות ליוונים ומתערבות במלחמת השחרור היוונית, אליהן מצטרפים מתנדבים רבים מאירופה (מעריצי התרבות היוונית) .
ד.       ב-1832 קמה יוון העצמאית.
גורמים מעכבים וגורמים תומכים/מסייעים במאבק של היוונים לעצמאות:
ב.      הכנסייה ביוון מגנה את המורדים באימפריה התורכית-העותומאנית. היא קראה להם בוגדים ואתיאיסטיים (חסרי דת- כופרים בקיום האלוהים).
ג.        יוונים רבים שגרו ברחבי העולם ועסקו במסחר שלחו למורדים כספים רבים ומימנו הקמת בתי ספר כדי לעודד אוכלוסייה יוונית צעירה, גאה ומשכילה שתהיה מוכנה להילחם על עקרונותיה .
ד.       מתנדבים רבים מאירופה שהעריצו את תרבות יוון הקדומה (פילהלנים) והתעניינו בנעשה ביוון החליטו להתנדב ועזור ליוונים במאבקם הלאומי. מתנדבים רבים הגיעו מאירופה וגם מארה"ב לסייע להם בהחזרת תרבות יוון וגם בסילוק שרידי האסלאם מהעולם הנוצרי. (גם האפיפיור ברומא וגם המלך הצרפתי לואי ה-18 שלחו ברכות ליון). גם המשורר האנגלי-הרומנטי המפורסם לורד ביירון הגיע ליוון וביקש להצטרף למורדים אך חלה במחלת הקדחת ומת (ליבו נקבר באתונה-בירת יוון).

סיכום מלכים ב' פרק י"ב


                                        מלכים ב'-  פרק י"ח


פסוקים 1-6: עליית חזקיהו לשלטון ביהודה.
חזקיהו עלה לשלטון ביהודה "בשנת שלוש להושע בן אלה מלך ישראל"(פס'1).כלומר,בזמן שמלכות ישאל עדיין קיימת(מלכות ישראל חרבה  בשנת 722 לפנה"ס).
הכותב מתאר את המלך חזקיהו כמלך חיובי ביותר,כצדיק מושלם.בפסוק 3 נאמר שחזקיהו עשה "הישר בעיני ה' כדוד אביו".השוואתו לדוד,אבי אבות אבותיו של חזקיהו מציינת את התנהגותו הדתית החיובית בעיני הכותב.היחס החיובי של הכותב אל חזקיהו מתבטא גם בתיאור החיובי הרחב של פעולותיו בתחום הדתי.בפסוק 4 מציג הכותב את הרפורמה(=תיקונים) הדתית של חזקיהו "הוא הסיר את הבמות,שיבר את המצבות,כרת את האשירה וכתת את נחש הנחושת".
"הסיר את הבמות"- עד ימי חזקיהו היתה מקובלת ביהודה עבודת ה'=פולחן ה' בבמות ולא רק במרכז הדתי(= בית המקדש).הסיבות להשארת הבמות:
1.דתית-יתכן שעבודת ה' בבמות הושפעה ממנהגים אליליים שחדרו ליהודה. חזקיהו חשב שסילוק הבמות וריכוז עבודת ה' במקדש בלבד ,יאפשר פיקוח על פולחן ראוי וטהור.
2.פוליטית-ריכוז הפולחן במקדש שנמצא בירושלים יעלה את ערכה של ירושלים כמרכז וכבירה, ואת ערכו של המקדש כמקום יחידי לפולחן וכך יחוזק הקשר בין חזקיהו לבין העם שיבוא למקדש-לירושלים.
3.לאומית-הסרת הבמות תאפשר את טיהור הפולחן מהשפעות זרות ותעורר את הרגש הלאומי כי הפולחן יהיה פולחן  ישראלי טהור.
הייחוד של הפולחן הישראלי יאפשר איחוד של העם(איחוד העם חשוב לחזקיהו כדי לזכות בתמיכה של העם במרד שהוא מתכנן נגד אשור).
"שיבר את המצבות"- שבירת המצבות=אבנים שהכנענים נהגו להעמיד לכבוד אלוהיהם.
"כרת את האשרה"-כריתת פסל =אלת הפריון הכנענית או כריתת עצים שהוקדשו לעבודה זרה.
"כתת את נחש הנחושת"- חזקיהו הרס(מעך או ניפץ) את נחש הנחושת שנעשה בזמנו ע"י משה בהוראת ה'(בבמדבר כ"א/9-6 מסופר שמשה עשה נחש בהוראת ה'.ה' כעס מאוד על  העם שהרבה להתלונן על קשיים ומחסור בעת נדודיו במדבר ואז שלח ה' בעם מכת נחשים שהמיתו בבני ישראל. בני ישראל זעקו אל ה' ואז הורה ה' למשה לעשות נחש נחושת ולהעמידו על נס( מקום גבוה).כל מי שהביט בנחש –לא נפגע ואז נעצרה מגיפת הנחשים.פרשנים אומרים שההבטה אל הנחש שהוצב מקום גבוה, היתה למעשה הבטה אל השמים-אל ה' והפנייה אל ה' היא שהביאה לעצירת המגיפה).במשך הזמן ייחסו בני ישראל כוח של אל לנחש הנחושת והחלו לעבוד אותו "עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו". העלאת קטורת לנחש הנחושת מהווה פגיעה בה' כי עבודה של כוח או גורם שאיננו ה',נחשבת לעבודת אלילים ולכן-במטרה לסלק את האלילות,החליט חזקיהו לשבור-להרוס את נחש הנחושת.חזקיהו בז לקדושת הפסל בכך שכינה אותו "נחשתן" שפרושו נחש קטן וחסר כח.
פעולותיו של חזקיהו הן בהתאם לרוח ספר דברים.בספר דברים ישנן הוראות מפורשות הקובעות שאת הפולחן לה' יש לרכז בירושלים בלבד וכן שיש להשמיד את כל חפצי הפולחן האליליים.עפ"י פסוק 22 חזקיהו הרס את המזבחות שהיו פזורים ברחבי הארץ וציווה לעבוד את ה' בירושלים בלבד בהתאם לחוק "ריכוז הפולחן" של ספר דברים.
בספר מלכים מוקדש פסוק 4 בלבד לתיאור התיקונים של חזקיהו בתחום הדתי ואילו בספר דברי הימים (פרקים כ"ט-ל"א) יש תיאור רחב ומפורט יותר.בעל ספר דהי"מ מוסיף את הפעולות הבאות:חידוש עבודת הקודש בבית במקדש,טהור המקדש וכליו ע"י הכהנים,ארגון עבודת הקודש-חלוקת תפקידים בין הכהנים ללווים וחגיגת פסח המונית בירושלים(חזקיהו דחה את חג הפסח מחודש ניסן לחודש אייר בהתאם לחוק התורה הקובע שמי שטמא יכול לקיים את החג בחודש אייר כדי שיוכל להטהר).
בדהי"ב ל/11-5 יש לפעולה הנ"ל גם משמעות מדינית כי לחגיגת הפסח שנערכה במקדש בירושלים,הוזמנו גם בני ישראל שחיו בפחוות שומרון(כי לא הוצאו לגולה ע"י אשור). חזקיהו הרחיב את השפעתו/שלטונו עד צפון הארץ וראה בתושביה חלק מעם ישראל(הכוונה לשרידי השבטים:דן,יששכר וזבולון שנחלתם היתה בצפון הארץ).
הכותב  המקראי אינו מסביר את הסיבות לרפורמה של חזקיהו.נראה שהסיבות הן:
א.אישיותו-חזקיהו אדם מאמין ביסודו.הוא ביצע את התיקונים מתוך אמונה והכרה שזה מה שיש לעשות בהתאם לחוקי ה'.
ב.דתית-חזקיהו התכוון למרוד באשור הוא חשב שעזרת ה' תסייע לו להצליח וכדי לזכות בעזרת ה',עליו ועל העם לעבוד את ה'.
ג.לאומית- כדי לזכות בתמיכת העם במרד הוא צריך לאחד את העם והנושא הדתי יכול להוות גורם מאחד.
מתי בוצעה הרפורמה הדתית של חזקיהו?
לפי הכתוב בדהי"ב הרפורמה בוצעה אחרי חגיגת הפסח בירושלים והשתתפו בה גם בני השבטים שחיו בצפון הארץ בפחוות האשוריות. מכאן המסקנה שהרפורמה בוצעה אחרי חורבן מלכות ישראל והגליית תושביה.היינו,אחרי שנת 721 לפנה"ס.
פסוקים 8-7: ההכנות הצבאיות של חזקיהו למרד באשור.
בפסוק 7 נאמר "וימרוד במלך אשור ולא עבדו".חזקיהו מרד במלך אשור והפסיק לשלם לו מיסים.
בהמשך נאמר "והיה ה' עימו בכל אשר יצא,ישכיל"-חזקיהו הצליח במעשיו הודות לעזרת ה' (עזרת ה' היא הוכחה להיות המלך צדיק).
בפסוק 8 מציין הכותב "הוא היכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה".חזקיהו כבש ערים בדרום ממלכתו כדי שלא יפתחו חזית נגדו ויפריעו לו להתמקד באשור שבצפון ממלכתו.
בפסוקים 7-8 ובדהי"ב ל"ב/1-5;28 יש תיאור של ההכנות הצבאיות של חזקיהו לקראת המרד באשור:
1.דאגה להספקת מים סדירה לירושלים בעת המצור- חזקיהו דאג לסתימת מי המעיינות שמחוץ לירושלים כדי שלאויב לא יהיו מים.כמו כן הוא חצב את נקבת השילוח(מנהרה תת קרקעית) כדי להזרים מים ממעיין הגיחון שנמצא מחוץ לירושלים אל תוך העיר.המעבר החצוב בסלע נסתר מן העין כדי שהאשורים לא יוכלו להבחין בו ולמנוע הספקת מים לתושבי ירושלים(בשנת 1880 התגלתה כתובת על קיר הנקבה.בכתובת מסופר על חציבת הנקבה ועל רגע המפגש בין שתי קבוצות החוצבים שחצבו משני צידי הסלע,מתוך העיר ומחוץ לעיר).
2.חיזוק ביצורי העיר- חזקיהו דאג לבצר את העיר ירושלים ע"י סתימת הפרצות שהיו בחומות העיר וע"י חיזוק המבצרים שבחומה.
3.ייצור כלי נשק- חזקיהו דאג לייצור כלי נשק רבים "ויעש שלח לרוב ומגנים". את הנשק הוא חילק ללוחמים.
4. חזקיהו מינה שרי מלחמה-מפקדים על הלוחמים.
5.בניית ערי מסכנות- בניית מקומות שבהם אגרו מזון לשעת חירום.
6.עידוד הלוחמים- חזקיהו עודד את העם מבחינה מוראלית ואמר שה' יסייע להם(כאן מוצגת תפיסה מקראית לפיה:ניצחון במלחמה הוא הודות לאמונה בה'-אמונה ברוח ולא הודות לכוח-אמונה בחמר).
7.פלישה לערים פלשתיות- חזקיהו פלש למספר ערים פלשתיות כדי לדכא אותן כדי שלא יפתחו חזית נגדו בגבול הדרומי מפני שרצה לרכז את כל כוחותיו נגד אשור.
פסוקים 12-9: חורבן מלכות שומרון.
הפסוקים הנ"ל חוזרים על תיאור חורבנה של מלכות שומרון (התיאור הוצג ב-י"ז/6-5).בפסוקים הנ"ל מופיע הנימוק לחורבן שומרון ולהגליית תושביה "על אשר לא שמעו בקול ה'..ויעברו את בריתו..ולא שמעו ולא עשו"(פס' 12) כלומר,החורבן וההגלייה הם עונש על חטאי העם.
הסיבות לחזרה:
1.המספר המקראי סבור שסיכוייו של חזקיהו להצליח במרד נגד אשור טובים משום שהוא הלך בדרכי ה' ולכן ה' יסייע לו.סיכויי הצלחת המרד של חזקיהו הודות לעזרת ה' מוצגים כניגוד לכישלון המרד של הושע מלך ישראל.המרד של הושע נכשל משום שה' לא סייע לו משום שהוא ועמו חטאו.כשלון המרד של הושע נחשב כעונש למלכות שומרון.
2.הכותב רוצה להזהיר את בני מלכות יהודה:גורלם עלול להיות כגורל אחיהם בני מלכות ישראל/שומרון אם ינהגו כמותם.
פסוקים 16-13: מסע  סנחריב ליהודה(701 לפנה"ס).
לפי המסופר בפסוקים הנ"ל יצא סנחריב למסע עונשין על המרד של יהודה באשור וכבש את ערי יהודה הבצורות. עפ"י דהי"ב ל"ב סנחריב לא כבש את הערים הנ"ל אלא רק רצה לכבוש אותן "..ויאמר לבקעם אליו"(פס'1).
חזקיהו חשש שירושלים תיכבש אף היא ע"י אשור ולכן שלח שליחים ובידיהם כתב כניעה למלך אשור "חטאתי.שוב מעלי.את אשר תיתן עלי,אשא" (פסוק 14).חזקיהו הודה בהפרת אמונים,במרד במלך בבל והביע נכונות לשלם כל מס-תשלום שיקבע מלך אשור.
סנחריב הטיל על חזקיהו מס כבר מאוד  וחזקיהו שילם את המס והעביר לסנחריב "את כל הכסף הנמצא בית ה' ובאוצרות בית המלך... את דלתות היכל ה' ואת האומנות אשר ציפה חזקיהו" (פס' 15). חזקיהו קילף את ציפוי הזהב שבו היו מצופים דלתות ומשקופי בית במקדש ומסר אותו לאשור.
בדהי"ב אין אזכור לכניעת חזקיהו אולי משום שבעל דהי"מ משתדל להמעיט ככל האפשר בכשלונות מלכי בית דוד משום שהוא אוהד את בית דוד(בעל ספר דהי"מ הוא יהודאי=משבט יהודה,השבט ממנו יצא דוד).
סנחריב פרסם את פרטי מסעו ליהודה בכתובת שנקראת "מנסרת סנחריב".
"מנסרת סנחריב"- מסמך ארכיאולוגי בצורת מנסרה. המסמך כולל רשימות היסטוריות של מלך אשור.
 באחת מן הכתובות מתואר מסע סנחריב ליהודה ונצחונו על חזקיהו מלך יהודה.בכתובת מתפאר סנחריב בנצחונו על חזקיהו מלך יהודה.סנחריב מספר על מצור שערך על 46 ערים בצורות ביהודה ועל מספר גדול של ערי שדה,מצור שהסתיים בכבוש כל 46 הערים.
הוא מספר על לקיחת 200150  שבויים ועל לקיחת שלל של הרבה מאוד בעלי חיים.את הערים שכבש ובזז נתן כמתנה למלכים שונים.סנחריב צר על ירושלים בה היה חזקיהו כמו ציפור בכלוב.
סנחריב הכביד את נטל המס על חזקיהו. חזקיהו שלח לנינוה,עיר מלכותו של מלך אשור מס נוסף שכלל את היחידה הצבאית המובחרת שלו שהגנה על ירושלים,כסף וחפצי ערך,בנותיו,פלגשיו,מנגנים ומנגנות.
בכתובת ישנם פרטים שאינם נמצאים במקרא:
1.מטרת מסעו הצבאי של סנחריב ליהודה היתה גם נגד עמים אחרים שמרדו באשור.
2.מספר הערים הבצורות שנכבשו:46 ערים.
3.הגליה של 200150 איש מיהודה לאשור.
4.חזקיהו שילם מס כבד מאוד לאשור.
5.מלך אשור קרע שטחים מיהודה והעבירם לממלכות פלשתיות.
פסוקים 26-17: נאומו הראשון של רבשקה.
אחרי קבלת המס הכבד מחזקיהו,שלח סנחריב מלך אשור שלושה משריו בליווי  חיל כבד ליהודה בניסיון לשכנע את יהודה להיכנע לאשור. ניסיון השכנוע נראה תמוה מכיוון שבדרך כלל נהגה אשור בהגינות כלפי מי שמילא את התחיבויותיו כלפיה.המשלחת האשורית מנתה שלושה שרים:
תרתן-המפקד העליון של הצבא והמשנה למלך.
רב סריס-השר האחראי על כל שרי המלך.
רבשקה-השר השלישי בחשיבותו והשר האחראי על המשקאות של המלך.
המשלחת האשורית התקרבה אל ירושלים הנתונה במצור וקראה לחזקיהו לצאת אליה. חזקיהו אינו יוצא ושולח שלושה משריו:
 אליקים בן חלקיה-אחראי על הבית.
 שבנא-הסופר של המלך.
 יואח בן אסף-המזכיר של המלך.
המשלחת האשורית מציגה שתי דרישות:פתיחת שערי ירושלים לפני צבאות אשור וכניעה לאשור.
הנאום הראשון של רבשקה(פסוקים19-25 ):
בנאום הראשון רבשקה מדבר בלשון נוכח אל חזקיהו אבל למעשה נאומו מופנה אל העם כי מי שעתיד לסבול מאשור הוא העם.רבשקה מזכיר את חזקיהו בשמו ולא בתוארו על מנת לפגוע בו בעוד שכאשר הוא מזכיר את סנחריב,הוא מזכיר את התארים "מלך" ו"המלך הגדול".רבשקה נלחם באופן פסיכולוגי כי הוא יצר רושם של כוחות לא שווים.
רבשקה מנסה לערער את ביטחונום המופרז של חזקיהו באמצעות הטיעונים הבאים:
א."מה הביטחון הזה אשר בטחת?אמרת אך דבר שפתיים עצה וגבורה למלחמה..."(פס' 20).
במלחמה יש צורך ב"עצה וגבורה" ולא בדיבורים.מכיוון שאין לחזקיהו אנשים חכמים וגיבורים,על מי בטח כאשר החליט למרוד באשור?
רבשקה טוען שהפנייה של חזקיהו אל מצרים,לא רק שלא הועילה לו אלא אף הזיקה לו.להמחשת דבריו משתמש רבשקה במשל "הנה אתה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים אשר יסמך איש עליו,ובא בכפו ונקבה"(פס' 21).כוונת המשל היא:ההשענות של יהודה על מצרים דומה להשענות של אדם על קנה סדוק. ההשענות על הקנה פוצעת את כף היד-אינה מועילה ואף מזיקה.כוונת רבשקה היא שפניית יהודה למצרים לא רק שלא הועילה ליהודה אלא רק הזיקה לה כי בעקבות כשלון המרד,הכבידה אשור את ידה של יהודה.
ב."וכי תאמרון אלי אל ה' אלוהינו בטחנו,הלא הוא אשור הסיר חזקיהו את במותיו ומזבחותיו...ויאמר לפני המזבח הזה תזבחון בירושלים"(פס' 22).
רבשקה טוען שה' לא יסייע לחזקיהו ולאנשיו מפני שה' כועס על חזקיהו בגלל סילוק הבמות וריכוז הפולחן בירושלים. רבשקה הוא עובד אלילים ועל פי תפיסתו ככל שעובדים את האל במספר גדול יותר של מקומות,כך האל מרוצה יותר. עפ"י תפיסתו פעולת ריכוז הפולחן של חזקיהו מנוגדת לרצון האל ולכן ה' כועס ולכן הוא לא יעזור לחזקיהו ולאנשיו.
ג."...ואתנה לך אלפיים סוסים,אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם"(פס' 23). רבשקה טוען שליהודה אין מספיק כוח צבאי,אין ליהודה מספיק לוחמים.רבשקה לועג לחזקיהו ולכוחה הצבאי של יהודה וטוען שגם אם אשור תספק ליהודה 2000 סוסים,לא יהיו ליהודה 2000 רוכבים.
ד."המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו? ה' אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה"(פס' 20).
רבשקה טוען שהוא פועל בשליחות ה'. ה' הורה לו לעלות על יהודה ולהרוס אותה.ליהודה אין,אפוא,סיכוי לנצח את אשור.
נראה שהטיעון האחרון הפחיד מאוד את השרים כי הם ביקשו מרבשקה לדבר ארמית ולא יהודית כדי שהעם שנכח במקום לא יבין את דבריו.רבשקה הגיב בגסות וטען שדבריו אינם מכוונים אל השרים אלא אל העם כי העם הוא העתיד להפגע מצבא אשור אם יהודה לא תכנע ,ולכן הוא מדבר בשפה שהעם מבין.
רבשקה גילה בדבריו ידע-התמצאות בדת ישראל,בנבואות ישעיהו ובלשון העברית ולכך יכולות להיות שתי סיבות:לפי חז"ל רבשקה הוא יהודי שהמיר את דתו.אחרים סבורים שרבשקה הוא אשורי ששרת את המודיעין האשורי ולכן היה עליו להתמחות בכל הנושאים עליהם נאם.
השורש ב.ט.ח מופיע שבע פעמים בנאום הראשון והוא מילה מנחה. רבשקה ניסה בנאומו לערער את הביטחון של חזקיהו ואנשיו כדי להביאם לכניעה לאשור.
רבשקה ניסה לערער את הבטחון של חזקיהו בעצמו,בעזרת מצרים בעלת בריתו, בעזרת ה' ובכוחו הצבאי
פסוקים 37-27: הנאום השני של רבשקה.
רבשקה לא נענה לבקשת שרי  יהודה לדבר ארמית וטען שהוא נשלח אל העם ולא אל המלך.
גם בנאום השני של רבשקה יש בטחון,התנשאות וזלזול של סנחריב בחזקיהו ובאלוהיו. רבשקה מציע לעם כניעה ויציאה לגולה כי כניעה תאפשר לעם להישאר בחיים. אם יצא העם למלחמה באשור,מובטחים לעם תבוסה,אבדון והגלייה של אלה שישארו בחיים, ולכן עדיף לעם להיכנע.
רבשקה מציע "ועשו אתי ברכה"(פס' 31)-לעשות עימו הסכם שיביא להם ברכה.
ההסכם המוצע "צאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי בורו...ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם,ארץ דגן ותירוש...לחם וכרמים...זית...דבש וחיו ולא תמותו"(פס' 32).רבשקה מציע יציאה מן העיר. משמעות היציאה מן העיר היא כניעה לאשור ובתמורה ליציאה הם יזכו להשאר בחיים ובכלכלה טובה כמו זו שהיתה להם בארצם גפן,תאנה,דגן,תירוש,כרמים,זיתים ודבש. רבשקה מתאר את אשור כארץ המובטחת אבל הארוניה היא שמי שיביא אותם לאשור הוא סנחריב ולא ה'..
רבשקה טוען שההבטחה של חזקיהו להציל את העם היא הבטחת שווא ולכן לא כדאי לעם להקשיב לו.
רבשקה לועג לה' ואומר שכשם שאלוהי העמים האחרים שכבש,לא הצליחו למנוע מאשור את כיבוש ארצותיהם,כך לא יצליח אלוהי ישראל למנוע  את כיבוש ארצו ע"י אשור.בטיעון זה סותר רבשקה את דבריו בפסוק 25 לפיהם הוא פועל בשליחות ה'.ניתן ליישב את הסתירה כך:רבשקה הוא עובד אלילים ודתו מאפשרת לו אמונה במספר אלים בו זמנית.
המשלחת הישראלית אינה מגיבה לדברי רבשקה כי המלך ציווה אותם"לא תענו"! השרים חוזרים אל המלך קרועי בגדים כדרכם של אנשים ששמעו בשורות רעות, ומספרים לו את דברי רבשקה.
השורש נ.צ.ל מופיע בנאום רבשקה השני תשע פעמים והוא משמש מילה מנחה.באמצעות המילה המנחה הזו רוצה רבשקה לערער את הבטחון של העם בחזקיהו,באלוהיו ובכוחו ויכולתו לשרוד את המצור.רבשקה טוען שחזקיהו לא יציל את עמו ואת ירושלים וגם ה' לא יציל את עמו ואת ירושלים ולכן הבטחת חזקיהו שה' יציל את העם היא הבטחת שווא.
נאומי רבשקה בספר מלכים ובספר דברי הימים.
1.לפי ספר מלכים סנחריב שולח משלחת ובראשה רבשקה ואילו עפ"י דהי"מ סנחריב עצמו נמצא במשלחת.
2.בעל דהי"מ לא מזכיר את הפנייה לעזרת מצרים ואת ההסתמכות עליה.
3.בשני המקורות מופיע הטיעון: ה' לא יעזור לבני ישראל כי הוא כועס על ריכוז הפולחן.
4.בשני המקורות מוזכר רעיון ההסתה של חזקיהו למרוד באשור והבטחת הניצחון בעזרת ה'.
בספר מלכים נאמרים הדברים באופן כללי ולא כציטוט מפי חזקיהו ואילו בדהי"מ הדברים נאמרים מפיו של חזקיהו.
5.בשני המקורות יש זלזול בה':ה' לא יצליח למנוע את כיבוש יהודה ע"י אשור כפי שאלוהי העמים האחרים לא הצליחו למנוע את כבוש ארצם.
6.בספר דהי"מ לא מוזכרים:העובדה שסנחריב פועל בשליחות ה',הלעג לכוחו בצבאי של חזקיהו,הצעת סנחריב לכניעה והתמורה לכניעה.





  

סיכום מלכים ב' פרק כ"ב


פרקים כ"ב-כ"ג:הרפורמה של יאשיהו (622/621 לפנה"ס)

פרק כ"ב

הפרק פותח בהערכה חיובית של המלך יאשיהו "ויעש הישר בעיני ה',וילך בכל דרך דוד אבותיו ולא סר ימין ושמאל " (פס' 2).הערכה זו מתייחסת להתנהגותו ומעשיו בתחום הדתי.

פסוקים 10-3: בדק הבית במקדש

בשנה ה-18 למלכותו (יאשיהו מונה למלך ע"י "עם הארץ" בהיותו בן 8 בעקבות רצח אביו ולכן בשנה ה-18 למלכותו הוא בן 26) יוזם יאשיהו שיפוצים בבית המקדש.
יאשיהו שלח את שפן הסופר אל חלקיהו הכהן כדי שחלקיהו יתיך/יספור את הכסף שנאסף מהעם כתרומה בבואו למקדש.
הכסף ישמש לקניית חומרים לבנייה: אבנים ועצים, ולתשלום שכרם של בעלי המקצוע שישתתפו בשיפוץ בית המקדש (בדק בית=סדקים.היה צורך בתיקון סדקים בבית המקדש).
במהלך בדק הבית נמצא ספר תורה וחלקיה הכהן מסר אותו לשפן הסופר.שפן מדווח למלך ומקריא את תוכנו לפניו.
(הספר שנמצא אבד או נגנז בימיו של מנשה.על מהות הספר ועל הסיבות לגניזתו- בהמשך).

פסוקים 14-11: תגובת יאשיהו על הכתוב בספר

בתגובה למשמע אוזניו, קורע יאשיהו את בגדיו.קריעת הבגד היא ביטוי לצער,לאבל על אי קיום הכתוב בספר בשל אי ידיעת הכתוב בספר.
יאשיהו חשש שבשל אי קיום הכתוב בספר יבוא עונש חמור על העם.
עפ"י הכתוב בפסוק 13 מתבקשים נציגי יאשיהו להתפלל "בעדי ובעד העם הזה ובעד כל יהודה" ואילו עפ"י הכתוב בדה"יב ל"ד/ 21 הם נדרשים להתפלל "בעדי ובעד הנשאר בישראל וביהודה ..." עפ"י גרסת בעל ספר דהי"מ יאשיהו רואה עצמו אחראי גם על אלה שנותרו בארץ מקרב מלכות הצפון=ממלכת ישראל אחרי גלות אשור.
המשלחת פונה אל חולדה הנביאה.

פסוקים 20-15: נבואת חולדה

חולדה מנבאה נבואת זעם "הנני מביאה רעה אל המקום הזה ועל יושביו" (פס' 15).האיומים הכתובים בספר שנתגלה,עתידים להתגשם.הסיבה לרעה הצפויה "תחת אשר עזבוני ויקטרו לאלוהים אחרים למען הכעיסני" (פס' 17).העם חטא באלילות מתוך כוונה ומתוך ידיעה שהדבר מכעיס את ה'.
חולדה הבטיחה שיאשיהו לא ייפגע,העונש לא יבוא בימיו "ולא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה" (פס' 20).יאשיהו ימות לפני חורבן ממלכתו על מנת לחסוך ממנו את הכאב על אובדן ממלכתו.הסיבהליחס החיובי שזוכה לו יאשיהו היא:"יען רך לבבך ותיכנע מפני ה'... ותקרע את בגדיך ותבכה לפני..." (פס' 19).מכיוון שיאשיהו נכנע לפני ה' והביע את צערו,הוא לא ייפגע.תפיסת הגמול שזכה לה יאשיהו היא:גמול אישי.

מהו הספר שנתגלה בבית המקדש?

1.יש חוקרים הסבורים שהספר הוא ספר דברים. הביסוס לדעתם הוא:
הכתוב בספר גרר את הרפורמה של יאשיהו כאשר הפעולה העיקרית של יאשיהו היא:ריכוז הפולחן בירושלים וביטול הפולחן בבמות שבערי השדה.רעיון ריכוז הפולחן הוא מיוחד לספר דברים בלבד, ולכן הם טוענים שהספר שנתגלה הוא ספר דברים.
2.יאשיהו מקיים את הפסח בירושלים בהתאם לכתוב בספר דברים:במקדש!לפי ספר דברים חגיגת הפסח מתבצעת במקדש בהתאם למגמת ריכוז הפולחן.
יש חוקרים הסבורים שהספר היה מתקופתו של המלך חזקיהו ששאף לריכוז הפולחן. הספר הוסתר במקדש בתקופתם של מנשה ואמון בנו,משום שהם פעלו בניגוד לכתוב בספר.יש חוקרים הסבורים שספר דברים חובר ע"י אנשי יאשיהו כדי שיהווה בסיס חוקי לרעיון ריכוז הפולחן.הספר הוצג ע"י אנשי יאשיהו כספר עתיק כדי להעניק לו תוקף- משמעות חשובה.
ההסברים הנ"ל אינם תואמים את הגישה המסורתית המייחסת את חיבור ספר דברים למשה ערב כניסת בנ"י לארץ המובטחת.
יש חוקרים שאינם מקבלים את הסברות הנ"ל משום שעפ"י הכתוב בדהי"ב ל"ד/3 יאשיהו פעל מיוזמתו לבדק הבית ורק במהלך בדק הבית נתגלה הספר.עפ"י הכתוב בדהי"ב יאשיהו החל ברפורמה עוד לפני בדק הבית ולפני מציאת הספר, כך שלא הספר השפיע על יאשיהו ולכן פעולותיו אינן מלמדות על תוכנו של הספר ולכן הספר שנמצא איננו ספר דברים.
בהשוואת סדר האירועים המוצג במלכים עם סדר האירועים המוצג בספר דהי"ב רואים הבדלים:
מלכים: בדק בית - מציאת הספר-  הברית -טיהור הפולחן-  חגיגת הפסח.
דהי"ב: טיהור הפולחן-  בדק בית-  מציאת הספר-  הברית-  חגיגת הפסח..
גרסת דבהי"ב סבירה יותר משום שלא יתכן שרק בעקבות מציאת הספר החל יאשיהו ברפורמה.
יאשיהו אדם דתי-מאמין ולכן החל בבדק הבית מיוזמתו ולכן עםמציאת הספר הוא המשיך בביצוע הרפורמה (ולא התחיל בביצוע הרפורמה עפ"י גרסת ספר מלכים).

סיכום מלכים ב' פרק כ"ד


פרק כ"ד

פסוקים 1-7: מלכות יהויקים .

יהויקים היה בנו של יאשיהו מלך יהודה.יהויקים הומלך על ידי מצרים בשנת 609 לפנה"סיהויקים מלך 11 שנים והיה נאמן למצרים.
כחמש שנים לאחר המלכתו הפכה בבל לאימפריה.בבל השתלטה על ארבע פרובינציות אשוריות וגם על איזורי השפעה מצריים ואז נאלץ יהויקים לקבל את מרות בבל.יהויקים היה משועבד לבבל 3 שנים עד שמרד בבבל (יהויקים סמך על תמיכת מצרים שבמועד הנ"ל הביסה את בבל).המרד נמשך 3 שנים ואז עלה מלך בבל על יהודה.ההבבלים צרו על ירושלים ולעזרתם נחלצו עמי הסביבה.
על פי הכתוב בפסוק 2 המצור הנ"ל כוון על ידי ה' והוא מהווה התגשמות דברי הנביאים "וישלח ה' בו את גדודי הכשדים ( =הבבלים)... וישלחם ביהודה להאבידו כדבר ה' אשר דיבר ביד עבדיו הנביאים".
המצור הוא למעשה עונש- גמול לדורות על חטאי מנשה "על פי ה' היתה ביהודה להסיר מעל פניו בחטאות מנשה ככל אשר עשה" (פס' 3).
בפסוק 4 מחוזקת התפיסה לפיה המצור הוא עונש על חטא.החטא הוא "וגם הדם הנקי אשר שפך מנשה וימלא את ירושלים דם נקי ולא אבה ה' לסלוח" (פס' 4).מנשה אחראי לרצח של חפים מפשע.
על פי הכתוב בפסוקים 2 ו-7 יהויקים נותר לבדו במרד שלו נגד בבל מפני שמצרים לא יכלה לתמוך בו.
עמי הסביבה שועבדו לבבל וסייעו לבבל במלחמתה נגד יהודה.יהויקים נהרג בעת המצור ובמקומו עלה בנו יהויכין.על פי התאור בדברי  הימים ב' ל"ה/6 נאסר יהויקים על ידי בבל במגמה להגלותו לבבל.

פסוקים 8-16: מלכות יהויכין (בנו של יהויקים)

יהויכין עלה לשלטון בשנת 598 לפנה"ס אחרי מות אביו יהויקים.
בפסוק 10 מסופר על מצור של הבבלים על ירושלים.העיתוי של המצור הוא "בעת ההיא"(פס' 10).יתכן שהמצור החל אחרי עליית יהויכין,ויתכן שהמצור החל בשנת 598 לפנה"ס,בימי יהיקים אביו של יהויכין.
יהויכין החליט להכנע ולפתוח את שערי ירושלים לפני בבל 3 חודשים אחרי עלייתו לשלטון. החלטתו להכנע  לבבל נועדה להציל את ירושלים מחורבן ושעבוד לבבל.
מלך בבל כבש את ירושלים אך לא החריב אותה, ואז הוא הגלה לבבל את: יהויכין, את משפחתו,את האליטה של ירושלים,את אנשי הצבא(כדי שלא ינסו להלחם בבבל ואת בעלי המקצוע העוסקים במתכות כדי שלא ייצרו כלי נשק שיופעלו נגד בבל)"ויגל את יהויכין... ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת סריסיו ואת אילי הארץ הוליך גולה מירושלים בבלה..כל אנשי החיל... החרש והמסגר..וכל הגיבורים עושי מלחמה" (פס'15-16).
מלך בבל מינה את צדקיהו למלוך במקום יהויכין.
 בפסוק 13 נאמר שאוצרות בית ה', אוצרות בית המלך וכלי הזהב שעשה שלמה במקדש נלקחו על ידי מלך בבל.
בכרוניקה = תעודה בבלית של השנה השביעית למלכות נבוכדנאצר,יש תיאור של מלחמת בבל ביהודה: בשנה השביעית למלכותו של נבוכדנאצר בחודש כסלו יצא מלך בבל למלחמה בארץ  ישראל וצר על ירושלים.בשני לחודש אדר הוא כבש את ירושלים והטיל מס כבד מאוד על ירושלים.
על פי התעודה הבבלית המלך הוגלה לבבל ובמקומו הומלך על ידי בבל מלך חדש.
בהשוואת התעודה הבבלית עם הכתוב במקרא יש הבדלים.במקרא ישנם פרטים שאינם מוזכרים בתעודה:
1.המלך יהויכין הוגלה.
2.הוגלו אלפי אנשים.
3.כלי המקדש נלקחו על ידי בבל.

פסוקים 17-20: מלכות צדקיהו (בנו של יאשיהו)

מלך בבל המליך על השארית שנותרה ביהודה לאחר ההגלייה של המלך יהויכין ואנשיו, את מתניה ששמו שונה ע"י מלך בבל לצדקיהו (בנו השלישי של יאשיהו).שינוי שמו של מתניה לצדקיהו נועד לבטא את בעלותו- אדנותו של מלך בבל עליו (שינוי שם מציין את בעלותו של נותן השם על מקבל השם.
בשנים הראשונות למלכותו גילה צדקיהו נאמנות לבבל ואחר כך החליט למרוד בבבל בגלוי "וימרוד צדקיהו במלך בבל" (פס' 20).
על פי תפיסת בעל ספר מלכים,המרד כוון על ידי ה' "ויעש הרע בעיני ה'... כי על אף ה' היתה בירושלים וביהודה עד השליכו אותם מעל פניו וימרוד צדקיהו במלך בבל" (פס' 19-20).ה' גרם לצדקיהו למרוד בבבל,ה' יגרום לכשלון המרד ואז  יבוא סופו של צדקיהו.המרד הוא, איפוא,ענש של ה' לצדקיהו על חטאיו.
צדקיהו/מתניה  מכונה "דודו" (פסוק 17) של יהויכין כי הוא אח של אביו של יהויכין (אביו של יהויכין הוא יהויקים בנו של המלך יאשיהו). 

סיכום מלכים ב פרק כ"ה


פרק כ"ה

פסוקים 1-4: כבוש ירושלים ע"י בבל

בפסוקים אלה מתוארות התוצאות של מרד צדקיהו בבבל  (על המרד סופר ב- כ"ד/ 17-20 ).
בשנה התשיעית למלכות צדקיהו, בעשרה בחודש העשירי(= טבת), הטיל נבוכדנאצר מלך בבל מצור על ירושלים (המצור נמשך מהשנה התשיעית למלכות צדקיהו עד השנה האחת עשרה למלכותו).המצור נמשך כשנה וחצי .ב-י"ז בתמוז נבקעה החומה.
בפסוק 3 מסופר על רעב כבד בעיר ובפסוק 4 מסופר על הבקעת החומה. נראה, אפוא, שהרעב היה אחד הגורמים להצלחה של הבבלים להבקיע את חומת ירושלים.הרעב הכריע את הנצורים בעיר.
עפ"י הכתוב בירמיהו ל"ד 7 בעת המצור על ירושלים פשטו חיילי בבל על ערים ביהודה וכבשו חלק מהן "וחיל מלך בבל נלחמים על ירושלים,ועל כל ערי יהודה הנותרות ואל לכיש ואל עזקה...".
עפ"י קטע מחרס לכיש העיר עזקה נכבשה.ההוכחה: המפקד באחד המבצרים כותב את הכתוב בחרס הנ"ל אל אדונו בלכיש ומדווח לו שהוא שומר באמצעות מדורות ו/או עשן על קשר עם מבצרים אחרים וכי אין הוא מבחין באות כלשהו מעזקה.

פסוקים 4B-7: גורלו של המלך צדקיהו

עם הבקעת החומה ברחו צדקיהו ואנשי המלחמה מירושלים בלילה אל "דרך הערבה" (פס' 4). צדקיהו בחר "בדרך הערבה" מפני שדרך זו קשרה בין ירושלים לבין שכנותיה של יהודה ממזרח ובהן ביקש צדקיהו מקלט לעצמו. צדקיהו נתפס בערבות יריחו, הובל לרבלה- מקום מושבו של מלך בבל ונשפט.נראה שצדקיהו נשפט על הפרת הברית שכרת עימו מלך בבל כאשר המליך אותו ובברית זו התחייב צדקיהו לשמור אמונים לבבל (תאור מקביל ומפורט נמצא ביחזקאל י"ז/ 2-16).
עפ"י פסק הדין:בניו של צדקיהו נשחטים לעיניו,הוא מעוור ומוגלה לבבל כשהוא אסור בשלשלאות של נחושת.עפ"י המסופר בירמיהו נ"ב/ 11 צדקיהו היה כלוא בבבל עד יום מותו.

פסוקים 8-12: חורבן יהודה וירושלים ותוצאותיו
בשבעה בחודש אב מתחיל נבוזראדן רב הטבחים בהרס ירושלים ובתשעה באב הוא שרף את בית המקדש אחרי שהוציא את  כל כלי המקדש (התאור נמצא פסוקים 13-27).
נבוזראדן שרף גם את בתי ירושלים:בתים גדולי מידות/בתים של העשירים וניתץ את החומות (פס' 10).
נבוזראדן הגלה לבבל את מרבית אוכלוסייתה של יהודה.ההגליה כללה את:
 "יתר העם הנשארים בעיר" (פס' 11)- אלה ששרדו את הרעב ואת חרב הבבלים.
"הנפילים אשר נפלו על מלך בבל" (פס' 11)- אלה שנכנעו לבבל בעת המצור.
"יתר ההמון" (פס' 11)- אלה שנותרו בערי יהודה השונות ומכונים "המון העם".
נבוזראדן הותיר בארץ את "דלת הארץ" (פס' 12)- את העניים =עובדי האדמה כדי שישמשו כורמים ויוגבים- כלומר יעבדו את הכרמים והשדות כדי שיספקו תוצרת חקלאית לבבלים ששהו ביהודה וגם כדי שיהודה לא תהיה שוממה ותהפוך לפחווה של בבל.

פסוקים 13-17: לקיחת כלי המקדש ע"י הבבלים

בפסוקים אלה מוצגים כלי המקדש שנלקחו לבבל ע"י הבבלים.הכלים הוצאו לפני שריפת המקדש.
 בפסוק 13 נאמר שהבבלים שברו את שני עמודי הנחושת שעמדו באולם בבית המקדש כדי שאפשר יהיה לשאת אותם כחלקים, משום שמשקלם הכבד לא אפשר לשאת אותם בשלמותם.

פסוקים 18-21: גורל המנהיגות

נבוזראדן שר הטבחים של נבוכדנאצר מלך בבל שלח לבבל את נכבדי העם " ויקח רב הטבחים את שריה כהן הראש ואת צפניהו כהן המשנה ואת שלושת שומרי הסף... סריס אחד אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה וחמישה אנשים מרואי פני המלך... ואת הסופר, שר הצבא המצביא את עם הארץ ושישים איש מעם הארץ... ויולך אותם אל מלך בבל רבלתה " (פס' 18-20). בבבל הם נשפטים ומומתים בהוראת מלך בבל.
גולים אלה נחשבו לאליטה=מנהיגות.גולים אלה מכונים ע"י הכותב "יהודה" (פס' 21).בכינוי זה יש התעלמות מדלת העם שנותרה ביהודה כמתואר בפסוק 12.

ההערה! תאור  הרגשות של הגולים לבבל- עיין בסיכום על מזמור קל"ז.


פסוקים 22-26: מינוי גדליהו למושל על שארית יהודה ותוצאותיו
נבוכדנאצר מינה את גדליה בן אחיקם בן שפן למושל על שארית העם שנותרה ביהודה.הבחירה בגדליה נעשתה מהסיבות הבאות:
1.גדליהו היה בן למשפחה מיוחסת (אביו אחיקם הציל את ירמיהו ממוות).
2.בחותם שנתגלה בלכיש כתוב "גדליהו אשר על הבית"- ציון של תפקיד חשוב- בכיר בממלכה. 3.גדליהו גר במצפה-עיר בצפון נחלתו של שבט בנימין כ-10 ק"מ מצפון לירושלים. נראה שהבחירה של מלך בבל בעיר הנמצאת בצפון נחלת בנימין כמרכז איננה מקרית.מלך בבל לא רצה שירושלים תהיה העיר המרכזית.כמו כן ירושלים והערים שסביבה חרבו ולכן הן התרוקנו מתושביהן או שהיו דלות בתושבים.
4.נראה שגדליהו ומשפחתו היו פרו בבלים ולכן ראו בו הבבלים אדם ראוי לשלוט ביהודה מטעמם.
 המינוי של גדליהו עורר תקווה בקרב השארית שנותרה ביהודה ואז מפקדי החילות והאנשים יצאו ממקומות המסתור שלהם כדי להתיישב בישובים הנטושים ולקבל עליהם את מרות בבל שגדליהו ייצג אותה.גדליהו קרא להם לקבל את מרות בבל כדי שייטב להם "וישבע להם גדליהו .. ויאמר להם:אל תראו מעבדי הכשדים.שבו בארץ ועבדו את מלך בבל וייטב לכם" (פס' 24).
 בפסוק 25 מסופר על רצח גדליה רצח והאנשים שהיו עמו במצפה ע"י ישמעאל בן נתניה                 ועשרה אנשים שהיו עמו.לרצח של גדליהו יכולות להיות שתי סיבות:
1.פוליטית- גדליהו משל מטעם בבל וקרא לשמור אמונים לבבל וישמעאל ואנשיו היו נגד בבל.
2.אישית- עפ"י הכתוב בפס' 25 ישמעאל בן נתניה היה "מזרע מלוכה". יתכן שישמעאל ראה את עצמו מועמד ראוי יותר לשלוט ביהודה משום היותו מזרע המלוכה.
ישמעאל ועוזריו וכל השארית שנותרה ביהודה חששו מתגובת בבל  וברחו למצרים כדי לקבל שם מקלט.
הרצח של גדליה הביא למעשה את הקץ לשלטון העצמי של השארית שנותרה ביהודה.
בעל ספר דברי הימים לא הזכיר את רצח גדליה אולי משום שלא רצה להציג באור שלילי את ישמעאל בן נתניה שהיה מזרע המלוכה כי בעל דברי הימים אוהד את בית דוד.

פסוקים 22-26: מינוי גדליהו למושל על שארית יהודה ותוצאותיו

בשנה ה-37 לגלות יהויכין הוציא מלך בבל את המלך יהויכין מכלאו וצרף אותו אל המלכים היושבים על שולחנו.מעשה זה מציין:הענקת מעמד מכובד ליהויכין.
עפ"י הכתוב בפסוק28 מעמדו של המלך יהויכין היה גבוה ממעמדם של המלכים האחרים שישבו סביב שולחן המלך.מלך בבל הסיר מיהויכין את ה"אפיונים" של מאסרו:
"וידבר איתו טובות" (פס'28)- דיבר עימו בחביבות.
"ושנא את בגדי כלאו" (פס' 29)- החליף את בגדי כלאו(מדים של אסיר) בבגדים מהודרים.
"ואכל לחם תמיד לפניו כל ימי חייו וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו כל ימי חייו" (פס' 29-30).מלך בבל סיפק לו ארוחות מידי יום,כל חייו.
נראה ששחרור יהויכין מכלאו והיחס החיובי שהוענק לו הם תוצאה של המדיניות הבבלית של המלך הבבלי אוויל מרודך.מלך זה גילה פייסנות כלפי היהודים שחיו בבבל.
המסר שהועבר באמצעות היחס החיובי הוא:כשם שיהויכין שוחרר מכלאו ועלה לגדולה, כך עתידים הגולים לצאת מן הגולה ולחדש את ימיהם כקדם.
 הסיפור הנ"ל אינו מופיע בספר דברי הימים.בעל ספר דברי הימים סיים את ספרו בציטוט חלק מהצהרת כורש. בעל ספר דברי הימים חי בתקופה מאוחרת מבעל ספר מלכים והוא ידע על הצהרת כורש  שהתירה לגולים לשוב ליהודה ולבנות את המקדש.
בסיום של ספר דברי הימים יש אופטימיות בדומה לסיום האופטימי של בעל ספר מלכים (בעל ספר מלכים חי לפני הצהרת כורש לכן אין בספרו התייחסות להצהרה).

ימי הצום שנקבעו כזכר החורבן:

"צום העשירי" - הצום חל ביום העשירי לחודש העשירי הוא חודש טבת. צום לזכר התחלת המצור על ירושלים.
"צום הרביעי "- הצום חל ביום י"ז לחודש הרביעי הוא חודש תמוז. צום לזכר היום בו נבקעה חומת ירושלים.
"צום החמישי" - הצום חל ביום ט' לחודש החמישי הוא חודש אב. צום לזכר חורבן בית המקדש.
"צום השביעי" - הצום חל ביום ג' לחודש השביעי הוא חודש תשרי.צום לזכר רצח גדליהו בן אחיקם.רצח גדליה הוא רצח פוליטי שגרם להעמקת החורבן ולהתרוקנות יהודה מתושביה שנמלטו למצרים מפחד מפני בבל.